ם אותו..

אבל הוא מרשה לי לראות רק את 1,2,3

לונורא נתגבר

סדרה נקיה, יש נשיקות רק בספר השישי, ונשיקה אחת בשביעי.

ספרים מצחיקים וחמודים, על ילד קוסם שהצליח להביס את הקוסם האפל ביותר בכל הזמנים בצורה שאפחד לא מצליח להבין מהי, ולכן הפך להיות מפורסם מאוד.. רק בעולם הקוסמים. הוא גר אצל דודים שלו - הם לא קוסמים - והם שונאים אותו כי הוא "לא נורמלי". הוא הולך ללמוד בהוגוורטס, בית ספר לקוסמים והחיים שלו משתנים

ספר גאוני.

|מרגיש בפרסומת|

ואני לא ממליצה לקרוא בוויקיפדיה כי יש מלא מלא ספויילרים!!

גם לי לקח מלא זמן לשכנע את ההורים שלי לקרוא, והם הסכימו רק בגלל שחפרתי להם...

פרק אחד בספר הרביעי אמא שלי אמרה לי לדלג כי מתוארים בו דברים שלהגדרתה מטמאים את הנפש. קראתי אותו מאוחר יותר... (פרק 32- שבו וולדמורט בונה את עצמו מחדש).

והארי פוטר זה לא בדיוק נקי... יש יותר ממה שעכבר הכפר אמרה..... אבל זו סידרה מהממת וגאונית!!! 

אמא שלי מרשה לי .... גם היא קראה את הספרים....... וראיתי גם את כל הסרטים....

וקראתי את כל הסדרה מלאא פעמים...

ואני גם קראתי את כל הסדרה וראיתי את כל הסרטים!

איין, הארי פוטר זה ה-ילדות שלי.

ו.. ממתי שואלים את ההורים על ספרים שרוצים לקרוא..?!

אני גם שואלת ת'הורים שלי על ספרים..

הארי פוטר זאת החולשה הגדולה שלי...אני מכורה ברמות!!

אני כל החיים נהנית מחידוני הארי פוטר ופילוסופיות הארי פוטר..

וכל זה כי זה סדרה מהממת, נקיה, ועם רעיון גאוני מאחוריה..

ילד יתום, בעל כוחות קסם, שגדל אצל דודיו שנטולי כל טיפת דם קסום, מתעבים קסמים וקוסמים וכל דבר שקשור בזה..נהנים מהרגילות המוחלטת...

הארי פוטר גדל בידיעה שהוא מוגל  (נטול קסם) רגיל לכל דבר, עד שהוא מגיע לגיל 11..שבו נשלחים הילדים לבית הספר לכישוף ולקוסמות, בשם הוגוורטס, והוא רשום אליו מאז שהיה קטן.

ואי אפשר לברוח מקוסמים, על אף הנסינות הנואשים והכבירים של דודיו..

עד שבסופו של דבר הוא באמת מגיע, ושם בכל שנה בבית הפר, משמע-כל אחד מספרי הסדרה, מתחוללת איזושהיא הרפתקה,

שקשורה תמיד בקוסם הרשע בכל הזמנים-הלורד וולדמורט..זה שאין לנקוב בשמו

הוא זה שרצח את הוריו של הארי בזמנו..

אני לא אגלה לך הכול כדי לא להרוס לך, כי ההורים שלך בטוח יסכימו...

תגידי להם שזה ספר גאוני אבל לא כופר, לא מאמין בכוחות הטומאה או משהו כזה..זה לא גורם לחשוב שאין ניסים מאת הקב"ה..

זה פשוט עולם אחר שרולינג בנתה מאחורי העולם שאנחנו מכירים,

החייתה את כל הקשקושים על "הוקוס פוקוס"...והפכה את זה לכמעט אמיתי, והיא לא שכחה אף פרט, וזה מהשכ"כ מדהים בו וזה מה שגורם לספר להרגיש לנו כ"כ חי...

החל בממתקי הקוסמים, כגון "המסטיק הכי מתנפח של דרובל", "סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים" וכו.. וכלה בהסטוריית הקסם-"מהפיכת גובלינים", :ציד המכשפות הגדול"...

יש בו הכל. תחבורת מטטאים, בנק קוסמים, שיקויים והכל, מדהים! תשכנעי אותם!

בס"ד! לפעול למען פולארד!

הלוואיי שהם יסכימו!

חחח אני השתכנעתי ממך D:

תתפללו!

בס"ד! לפעול למען פולארד!

ואאאאי ..  

ת-ת-פ-ל-ל-ו ע-ו-ד!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.