אין איסור הלכתי לעשות אותה, אבל זה גם לא כמו כל בדיקת אולראסאונד כגון סקירת מערכות וכו' ששם בודקים את התינוק לפיו, ולא לפי סטטיסטיקה

ששקיפות עורפית, חלבון עוברי, סקירה מוקדמת ומאוחרת מומלצות ע"י מכון פועה.

אם את בכללית אז יש לך הנחה משמעותית על כל ההנ"ל.

אני חושבת שזה כדאי. 

שקיפות עורפית- ממש לא חייב אבל די מומלץ

סקירה מוקדמת- לא הבנתי מה ההיתרון הגדול

(לא עשיתי כי עשיתי שקיפות עורפית שחוץ מלבדוק תסמונת דאון יכולה לגלות על מומים נוספים ל"ע)

יש סקירת מערכות מאוחרת שלפי דעתי זה מספיק

לפי מכון פוע"ה כל בדיקה שאינה פולשנית (פולשנית= סיסי שליה, מי שפיר, דיקור חבל הטבור) מומלץ לבצע. לגבי בדיקות פולשניות- רק באישור רב.

הייתי בהרצאה של הרב בורשטיין, ראש מכון פוע"ה, שבה הוא אמר את הדברים (ואפילו סיכמתי את עיקרי דברים שלו ופרסמתי בבלוג שלי. אני לא בטוחה אם מותר לי לקשר פה לפוסט הרלוונטי אבל אם מעניין אותך לקרוא מה בדיוק הוא אמר גגלי "יעל גריינר בלוג" ובתפריט שמימין חפשי פוסט שנקרא "להרות כוחות, ללדת חיים").

אני לדוגמא לא ביצעתי הרופא עשתה פרצוף בהתחלה.

תעשי מה שאת מוצאת לנכון . היא לא בסל הבריאות אבל יש השתתפות מצד קופות החולים בד"כ דרך הביטוחים המשלימים .

אני אישית לא מצאתי לנכון לבצע אותה.

כל אחת והבחירות שלה לפי השיקולים שלה.

אני בחרתי לא לעבור בדיקות סטטיסטיות - חלבון עוברי ושקיפות עורפית.

סקירה מוקדמת אני גם לא עושה, מסיבות אחרות.

אבל כמו שאת רואה פה, הרבה בוחרות כן לעשות וגורמים חשובים ממליצים על זה.

בחירה שלך.

הרופאה שלי הייתה בהלם כשאמרתי שלא בצענו בדיקות גנטיות לפני ההריון (אף אחד לא  אמר על זה משו) והמליצה עכשיו לעשות. לא הבנתי מה זה יעזור עכשיו.

אני מלכתחילה לא נבדקתי, ובהמשך שיניתי את דעתי - לפני ההריון השלישי עשיתי את כל הבדיקות המומלצות לזוג בעייתי שכמותנו (שנינו אשכנזים), ולרווחתי כולן יצאו שליליות.

אני לא יודעת מה הפרוצדורה אם מגלים תוך כדי ההריון שיש בעיה גנטית. מן הסתם הולכים לייעוץ גנטי ושומעים מה האפשרויות.

יש לי רופא דתי שדי מבין בדברים האלה.

הוא שלח אותי לבדיקות גנטיות (באמצע הריון) ושאלתי אותו מה זה יעזור. אז הוא אמר- דבר ראשון, יש בעיות שאם יודעים שיש הסתברות גבוהה אליהן, עוקבים אחרי ההריון בצורה שונה. דבר שני- בעז"ה בשביל הפעמים הבאות...

וכמה שיותר מוקדם יותר טוב לא רק לפני היריון אלא לפני נישואים ואם יש חשש גם לילדים שהם עוד קטנים.

איפה כתוב שרק הדתיות צריכות ללדת מפגרים ופסחים והחילוניות לא?. יש כלים היום למנוע מחלות ארורות שיש בהן רק סבל ומפרקות את המשפחה וצריך להיעזר בהם. יש גם מקרים שרק הילד ה-5 או ה-6 נולד פגוע, כך שגם לידת כמה ילדים בריאים אינה מדד לאי נשאות כלל. הרב אומר שהוא עשה את הבדיקות הגנטיות כשהיו לו כבר 6 ילדים.

לגבי זה שאת כבר בהריון ב"ה יש כמה אופציות: רוב הסיכויים ששניכם לא נשאים של אותה מחלה, אז אין בעיה ומספיק בכל מקרה לבדוק רק אחד מכם. אם ח"ו מתגלה נשאות אצל 2 בני הזוג מן הסתם הם נשלחים ליעוץ גנטי, ובדיקה ודאית כמו מי שפיר וכו'. יש מצבים שישקלו הפלה (טייזקס ל"ע למשל, שזו מחלה של 100% מוות לילד לאחר סבל אדיר). ויש הנחיות להריונות הבאים שיבואו בע"ה. או שעוברים הפריות IVF עם PGD שזו בדיקה שבודקת את העוברים המופרים, ומחזירים רק עוברים  בריאים או רק בנותלמשל במקרה של מחלה שמופיעה אצל בנים רק כמו X שביר. או שאשה הורה ספונטני אך מבצעת בדיקה ודאית די בהתחלה ובמקרה הצורך מפילה. כמובן כל זה רק עם ליווי צמוד של מכון פועה אם מישהו צריך.

זה כמובן על רגל אחת וממה שאני למדתי במכון פועה, לא מעבר.

נכון להנחות לבדיקות הנ"ל בהדרכת כלות!

בשושות טובות.

אני חצי אשכנזיה וחצי עירקית, ובעלי 3/4 עירקי ו- 1/4 אשכנזי. עשו לנו בדיקות שמתאימות גם לאשכנזים וגם לעירקים, ויצא שאני נשאית למחלה שנקראת קוסטף, שזו מחלה שמתגלה אצל יהודים יוצאי עירק. ברוך ה' בעלי לא נשא של המחלה הזו.

בבדיקה הגנטית שלנו למדתי 2 דברים:

1. בודקים גם מחלות לא אשכנזיות, לעומת דור ישרים (אולי אני טועה ודור ישרים הוסיפו בשנים האחרונות מחלות ספרדיות... הלוואי...)

2. בודקים רק מחלות שרלוונטיות לעדות של שניכם, כלומר מחלות שלשניכם יש סיכוי להיות נשאים. לא יבדקו מחלות שרק אחד מכם עלול להיות נשא.

אגב - בארבעת ההריונות הראשונים שלי לא עשיתי בדיקה גנטית מתוך מחשבה שאנחנו "מכוסים" כי עשינו דור ישרים. בהריון החמישי החלטתי משום-מה לעשות בדיקה גנטית, ואז הבנתי איזו טיפשה הייתי בהריונות הקודמים (וסליחה על המילה הלא יפה, לילדים שלי אני לא מרשה להשתמש בה, אבל פה המילה ממש מתאימה ומבטאת את מה שהייתי).

אני מסכימה עם יוקטנה. לבחור לא לדעת זו לא בחירה חופשית. זו בורות חופשית. אני נגד הבורות המיתממת הזו. לדעתי כדאי לדעת מה שאפשר, ואחר-כך אם חס וחלילה יש צורך, אפשר להחליט מה לעשות כשכל המידע נתון כדי לקבל החלטה.

עוד סיפור אחרון ודי - 

בהריון החמישי (זה שעשיתי אצלו את הבדיקה הגנטית) משום מה עשיתי עוד הרבה בדיקות שבהריונות הקודמים לא עשיתי. בסקירה המוקדמת מצאו ממצא שיכול להעיד על תסמונת דאון, ובעיקבות זאת עשיתי אקו לב עובר ששם מצאו עוד ממצא שיכול להעיד על תסמונת דאון, וגם בסקירה המורחבת מצאו עוד ממצא, ומה שהרגיע כל הזמן היה שהחלבון עוברי והשקיפות עורפית היו מצויינים. לבסוף בשבוע 31 קיבלתי המלצה לעשות מי שפיר. למען האמת בשלב הזה לא שאלתי רב משום שהרגשתי שזה מאוחר מדי, ולא עשיתי מי שפיר. אבל עד ללידה הייתי בתחושה מעורבת שאולי זה ילד עם תסמונת דאון, וניחמתי את עצמי על סמך החלבון עוברי והשקיפות עורפית (והיה עוד ממצא מעודד אחד באחד האולטרסאונדים). בלידה שאלתי את המילדת כמה פעמים אם היא בטוחה שאין לו תסמונת דאון. וברוך ה' - נולד תינוק מתוק מתוק ובריא (איזה כיף להזכר בו עכשיו פתאום באמצע היום  )

הדאגות האלה במשך ההריון אם יש ילד מיוחד זה נורא בעיני. הרי לדוג' אצלך, אמרו שיכול להיות שיש לו, אבל לא עשו עם זה כלום, אז למה זה טוב? כדי להתכונן ולחשוש כל הריון. נראה לי סתם סבל מיותר. 

אז גנטי אני מבינה יכול להיות שאעשה, אבל למה לכניס את הבן אדם לסרטים?

יש מרחק גדול בין ילד שלקה ב-X שביר, חלילה (משמעותה בעיקר פיגור), ובין ילד שלקה בתסמונת קנוואן או בטיי-זקס (שיזכה לחגוג 3-5  ימי הולדת).

את צודקת שבמקרה שלי לא עשיתי כלום עם המידע (כמו שכתבתי, ההפניה למי שפיר היתה בשבוע 31, ועשיתי שיקול שעד שאני אקבל תשובה יעברו עוד כמה שבועות, וגם אם אני אקבל תשובה חיובית חס וחלילה אני לא אעשה כלום עם מידע כזה בשבוע מתקדם כל-כך. אם הייתי מופנית למי שפיר בשבוע הרבה יותר מוקדם, אולי היה כדאי לעשות את הבדיקה, ובמקרה של עובר פגוע לשאול רב מה לעשות).

ולמרות שהיה לי הריון מלא בדאגות -

הדאגות שלי הן זניחות לעומת מקרים שבהם המידע יכול להיות ממש קריטי. יש מקרים לא עלינו שבהם רב יכול לפסוק לעשות הפלה, יש מקרים שבהם ניתן לעשות טיפול עוד בזמן ההריון ובכך להציל את העובר, ויש מקרים שבהם יודעים מראש שמיד כשהתינוק נולד צריך להטיס אותו לחדר ניתוח, ובכך לחסוך דקות יקרות להצלת התינוק הנולד.

לא עלינו, ובעזרת ה' שיהיה הריון בריא ועוברים בריאים ותינוקות בריאים לכל עם ישראל. אמן.

יכולות למנוע הרבה סבל עוגמת נפש ולמנוע הולדת עוברים בעלי מחלות קשות שנועדו לסיים את חייהם בגיל צעיר המחלה קשה ביותר היא טיזקס שלצערי יצא להכיר כמה משפחות עם ילדים עם המחלה הזו וזה סבל שלא ישוער. לילד ולהורים שיודעים שהם הולכים לאבד ילד בקרוב... 

בס"ד

עקרונית אומרים שהסקירת מערכות המאוחרת היא היותר חשובה, אני ממליצה בחום גם על המוקדמת.

זו פשוט חוויה טובה ומרגיעה. את רואה את העובר שלך, והרופא עובר מול עינייך על כל פרט שהוא יכול בגוף ומראה שהוא תקין. לנו באופן אישי הוא הסביר כל דבר- תמיד יצאתי משם רגועה יותר ושמחה יותר. כמובן שלא את כל הדברים הבדיקה יכולה לגלות - אבל חלק ניכר מהם כן, ויש גם בעיות מסויימות שניתנות לטיפול במהלך ההריון שהבדיקה יכולה לחשוף - שזה חשוב.

בעייני נכנס גם השיקול הכלכלי בבדיקות האלו כי הן לא הכרחיות (בייחוד לא המוקדמת), אבל אם המצב הכלכלי לא ממש לחוץ (ובייחוד אם יש לך לאומית זהב או כללית מושלם וכאלה שאז זה לא יקר) ובייחוד אם את קצת לחוצה שהכל בסדר - ממש מומלץ.

אני באופן אישי לא עשיתי שום בדיקות מיוחדות מלבד הסקירת מערכות באף אחד מההריונות ואני שמחה בזה.

בהצלחה בהחלטות ושיהיה בשעה טובה!

לפעמים לצערנו מתגלים מומים שונים.

ובכל זאת, כדאי להיערך גם לזה (בתקווה שלא יהיה צורך)

ולפעמים זה יכול גם להציל את חיי העובר

קודם כל מזל טוב, וברוכה הבאה לפורום...

לדעתי האישית וכך גם פעלתי: שאלתי את הרופא מה המשמעות של כל בדיקה ובדיקה- מה המטרה שלה ואיזה מחלות/מומים היא יכולה לגלות ומה זה אומר אם חס וחלילה מגלים אותם (המשך מעקב/הפלה/ניתוח וכו'), וביחד עם בעלי והרב יועץ ממכון פועה החלטנו איזה בדיקות לעשות (ויתרתי בעיקר על בדיקות שידעתי שלא משנה מה התגלה אני לא יעשה כלום עם התוצאה ורק אשאר במתח ובחרדה).

כך יצא ששקיפות עורפית לא עשיתי וסריקת מערכות עשיתי בחלק בהריונות גם מוקדמת וגם מאוחרת ובחלק רק מאוחרת.

אני גם חושבת שזה תלוי במצב הרגשי והרוחני שלך- כי כל בדיקה יכולה לשמח מאוד ולהיות מאוד חיובית אבל מצד שני מלחיצה ומצריכה כוחות נפש גדולים(היו בדיקות שלא עשיתי כי הרגשתי שאין לי כוחות להתמודד עם התוצאה שלהן).

בהצלחה

מה מומלץ לבצע,מה לא.. מה כדאי.. וכו...

 

שיהיה במזל טוב! הריון קל ותקין ובריא!
לידה קלה ומהירה ובידיים מלאות!

נכון  שיש מחלות גנטיות הקשורות לאשכנזים אך יש לא מעט מחלות  המופיעות דווקא בעדות אחרות.

כמו"כ , מנסיון אישי, ארוך וכואב. אנא עשו את ההשתדלות המינימלית ליעוץ גנטי (כן, גם ספרדים...)

אם כי לא מובטח כלום....

במשפחתנו ב"ה כולם בריאים לחלוטין.

גם תוצאות כל הבדיקות הגנטיות שלנו היו תקינות לחלוטין

ורצה הקב"ה ובכל זאת נולד לנו ילד עם צרכים מיוחדים.

היום לאחר שנים של בירור גנטי מעמיק וארוך בו כל בדיקות היו תקינות

הגענו לאבחנה שלבננו חסר גנטי נדיר ביותר.

ההפתעה הגדולה היתה שהחסר הגנטי לא נמצא אצלנו- ההורים.

כלומר, היה איזשהו שינוי גנטי בהתפתחות העובר שכלל לא הורש על ידנו ההורים.

איך אומרים? נעשה השתדולת וה' יעשה הטוב בעיניו.

גם אני חדשה כאן אך יש לי נסיון רב עם בדיקות גנטיות.

חוץ מאולטרסאונד בכל שלי ש(בשביל להוסיף את התמונה לאלבום... ובדיקת סוכר.

הספיקה לי פעם אחת שאמרו לאמא שלי שיש לה מפלצת בבטן  0ככה ממש אמר הרופא) והיא חייבת לעשות הפלה, וב"ה היא לא עשתה, ואחותי הקטנה הנולדה ללא שום בעיות (חוץ מאלה שיש בגיל ההתבגרות ב"ה.

אך צריך להזהר מלהמליץ לכל אחת לנהוג כך. הסיכוי למחלות הוא לא ענק. בדר"כ הריון הוא תקין גם אם לא עושים בדיקות כלל. אך בשביל המקרים שזה מציל חיים ועוזר, חשוב להשתדל בהתאם לעובדות ולכוחות.

וכל מי שרשמה סיפורים על מקרים של טעויות באבחון, זה נפלא ומעודד, אך אסור לשלול את כל הרפואה הזו כאילו רק נועדה להפחיד ותמיד טועה!

ברור שכשיש ממצא חריג מתייעצים עם מכון פועה, הולכים לעוד חוות דעת וכו' ואחרי זה הממצאים לרוב ודאיים לגמרי.

וכמובן יש דברים ששום בדיקה לא מגלה, כמו אוטיזם שהוא הרבה יותר קשה מת.ד במקרים רבים, או CP ועוד מחלות שלא נדע. אך אנו עושים מה שביכולתנו וסומכים על הקב"ה שזה המסלול המדויק שלנו גם אם יש בו הרבה קוצים.
 

זה חוסך המון חששות ולחץ ואולי כמה מהבדיקות במשך ההיריון,כמה שההיריון היה לי קשה הייתי רגועה בזה שידעתי שאני "נקיה"

אני כבר שעה מנסחת נייר עמדה בנושא עם דיון קליני והלכתי של כל ההיבטים לכאן ולכאן,

דברים שאני יודעת כאחות, שלמדתי מרופאים, אחיות, רבנים,מכון פוע"ה, מכון שלזינגר - הלכה ורפואה בשערי צדק, ד"ר חנה קטן ועוד... מתובל בסיפורים שראיתי בעיני, חלקם עדיין מתרחשים כיום.

והכל נמחק!

איזה טוב ה'.

לא מצליחה לשחזר תוכן קודם, ונגמר הזמן...

אז יקירותי, ה' ישמור עליכן ועלי, על תושבי הדרום, חיילי צה"ל וכל עמישראל בכל מקום אשר הם שם - בים וביבשה, ברחם ומחוצה לה, אמן.

אם את רואה שאת הולכת לנסח הודעה ארוכה ומושקעת-

תכתבי אותה במחשב בקובץ וורד או קובץ פנקס רשימות

תשמרי

ואח"כ תעתיקי לפורום להודעה ותשלחי

ככה גם אם תהיה תקלה בשליחה וזה ימחק- העבודה שלך לא תרד לטימיון

קודם כל - שיהיה לך בשעה טובה, בקלות, הריון משעמם ובריא ושתצאי בידיים מלאות!

לא קראתי את כל התגובות כאן, אבל אני אשתף אותך במצב שלי...

אני כרגע בסיומו של תהליך (מקווה...) קשה מאד של סיום הריון חוץ רחמי.

רק בזכות זה שהייתי במעקב אולטרה סאונד, הרופאים גילו שלמרות שהערכים עולים בבדיקות דם, אין בעצם שום עובר ברחם.

אם לא הייתי עושה בדיקות אולטרה סאונד, הייתי היום עם נזק חמור מאד ברחם. גיליתי את זה בדקה ה90.

חמודה, כמה שקשה לך לחשוב על זה וכמה שאת לא לוקחת את זה בחשבון, סקירה מוקדמת יכולה לעלות על בעיות (ח"ו לא עלייך ולא על עוברך), ולפעמים כמה שמגלים יותר מוקדם, ככה אפשר להקטין את הנזק או לטפל בבעיה...

הם לא בודקים רק אם יש תסמונת דאון, אלא הרבה מעבר. ולפעמים זה קריטי.

זו עצתי ודעתי מניסיון אישי עצוב... 

(שקיפות עורפית אני אישית לא אוהבת, אין פה שום מדד חוץ מסטטיסטיקה... אם הכל ב"ה תקין בבדיקות הקודמות אני אישית לא הייתי עושה)

בהצלחה ובכיף 

 אולי בגלל המיקום הלא שגרתי של ההריון. הוא לא היה גם בחצוצרות.

אבל הרופאים הראו לי איך הרחם נמתח במקום מסוכן ועמד להיקרע בגלל ההריון... (אז אולי, אם חלילה הייתי מגיעה למצב הזה, הייתי מרגישה כאבים קשים...)

וכמה שנים כל אחת מהן עובדת?

"תקשיבו" לקלינאית שמומחית דווקא בהיגוי ושוותיקה ומנוסה יותר בתחום... אבל גם תקשיבו ללב שלכם ולמה שאתם מרגישים, כי זה המדד הכי טוב לדעתי❤️

ממליצה להקשיב לקלינאית שטוענת שהוא צריך גן שפתי.
בלי קשר, גן שפתי זה מתנה לכל ילד, בפרט למי שצריך. ואם המליצו לך את הזכות הזו, קחי אותה באהבה...
ובאמת מוזר שקלינאית שניה אומרת שאיןלו כלום, קטעים.

מקסימום במקרה הכי גרוע, תתיעצו עם קלינאית שלישית שתכריע

בגן שפה ליד גן שלנו חצי ילדים לא מדברים . רואים שיש עוד קשיים . למרות שהם רק שבעה והמון אנשי צוות , אווירה שם הרבה פחות רגועה מגן רגיל עם שלושים ילדים.

אז למקום כזה הייתה שמה רק במקרה של אין ברירה...

אבל לא כל גן שפה הוא כזה

אבל לא חושבת שיעזור לה לבדוק איך גן השפה השנה, כי כל שנה זה משתנה בהתאם לילדים... 

אם זו בת אגב, פחות הייתי מהמרת על גן שפתי...
לבן זה הימור בטוח יותר, כי רוב ילדי הגנים האלו אצלנו וגם בעיר לידנו יש לרוב בנים (ברמה של בת אחת בגן, או שתיים...)

המוחלט של גני השפה הם גני "בוטיק" מתוקים במיוחד.

צוות מסור שקובע מטרות בשיתוף ההורים וחותר ללא הפסקה ע"מ להגיע לשם.

ילדים מתוקים וחכמים שסובלים מקשיי שפה כאלו ואחרים, אבל בריאים בנפשם ובגופם, רק מקבלים כח ודיוקים כל אחד בתחום שצריך.

הלוואי שילד "רגיל" שלא קיבל התוויה יוכל ללמוד בגן כזה

הם מתפתחים שם בצורה מדהימה, בכל תחום אפשרי.

יש שם אווירה נעימה, מכילה ומעודדת למידה.

היגוי/אוצר מילים/עיבוד שמיעתי וכד'

ילד "רגיל" רק ירוויח מגן שכזה!!!

יש ילדים שדווקא טוב להם להיות בקבוצה גדולה של ילדים ובהתנהלות רגילה של גן, לא עם הרבה שעות טיפול.

אבל מסכימה איתך שאם יש קצת הווא אמינא שילד צריך גן כזה - אז כדאי לעשות מאמץ שזה יקרה, כי הוא ייתרם מזה מאוד, גם אם לכאורה היה יכול להסתדר בגן רגיל.

זו הקלינאית החדשה שטוענצ שאין בעיות.

הקלינאית הקודמת ילדה בשבוע 28, הדבר האחרון שאני חושבת לעשות עכשיו זה לבקש ממנה דוח.

מעצבן אותי, כי לילד יש קושי!

והיא נורא מחליקה את זה

אומרת שזה ממש בקטנה

אוף, אין לי כח.

לגבי הגן שפה, מקסימום נמיר לסל שילוב. 

אם יש עוד זמן, יהיה שייך עוד כמה שבועות לדבר עם הקלינית הקודמת?

אולי שהיא תדבר עם הקלינית הנוכחית?

אני לא יודעת מה להגיד לך, לא מבינה בזה בכלל

המון כוחות!!!

בעניי זה רק הולך ומחמיר, הקלנאית בכלל לא מתרגשת מזה. אמרה שזה לגמרי תואם גיל

אצלי הוא אצל קלינאית בגלל עיכוב בדיבור

ברגע שהשטף יגיע זה אמור לעבור

אם את לא רגועה תתייעצי 

זה נראה מלחיץ ומפחיד אבל לגמרי תואם גיל

הילדים שלנו באותו גיל...

עם גלים של שיפור ואז שוב חזרה לגמגום.

התחיל לגמגם בגיל שנתיים ומשהו, והפסיק סופית כעבור כשנה, לא זוכרת בדיוק.

אבל בגדול אם היא מגמגמת כבר כמה חודשים כן הייתי ממליצה לפנות לקלינאית, כי יש דברים שאפשר לעשות כדי לעזור לה (נראה לי פחות טיפול ישיר בגיל הזה, אבל את יכולה לתת לה דגם של דיבור שהיא תחקה וזה יעזור לה). אני באופן אישי התייעצתי עם חברה שטיפלה בגמגום וכיוונה אותי מה אני יכולה לעשות כאמא כדי לעזור לו. (אחר כך היה לי עוד בן שגמגם, ואצלו זה עבר מהר יותר. לא זוכרת בדיוק זמנים. אבל אולי זה קשור לזה שאצלו כבר הייתי מנוסה והתחלתי יותר מוקדם לעשות את מה שעשיתי עם אח שלו...).

תחושה של מה את עושה איתו בכלל? כלום ושום דבר

או שהיא לא מקצועית בכלל.

שורפת כמה שעות כל שבוע ונררה לי שהיא לא עובדת איתו, גם בעלי אמר את זה כשהלך איתו לטיפול פעם 1

קצת מוזר לי. להחליף מטפלת לא ניתן לצערי כי אחרת אחכה עוד שנה...

אם מתייחסים או מלחיצים את הילד זה עלול לקבע את הגמגום

אם הילד מודע לגמגום שלו וזה מתסכל אותו - לא להתייחס לזה יכול לגרום לזה להיות 'הפיל בחדר' וזה לא בהכרח נכון.

כשאני ראיתי עם הילדים שלי שזה מפריע להם, אמרתי משהו כמו 'לפעמים הדיבור קצת נתקע לך בפה, וזה מעצבן ומתסכל, זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אנחנו מקשיבים לך בסבלנות עד שתגיד כל מה שאתה רוצה להגיד'. לא צריך לחזור על זה יותר מידי. אבל כן נכון להתייחס למצוקה של הילד ולא להתעלם.

אם נראה שזה לא מטריד יותר מידי את הילד אז לא צריך בהכרח להתייחס.

וכמובן לא להחליץ, לא להשלים מילים, ולהיות עם הרבה סבלנות.

ממליצה לקרוא באתר של אמב"י, יש פה עוד הרבה מידע שיכול לעזור:

מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב"י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

לק"י

קרקרים למיניהם.

גריסיני

בשרי גם טוב? אפשר שניצלונים.

(דברים כאלה? או שאפשר גם דברים שאוכלים עם צלחת קטנה ומזלג?)

ומזל טוב ליומולדת!

לארוחת ערב היום...חחח

הבאת לי רעיון, אבל אין לי מושג איך לבצע

ולטגן בשמן עמוק?

אפשר לשים שומשום בפרורי לחם

ולתבל

לק"י

משרה עם תיבול, קמח וקצת שמן.

טובלת בפירורי לחם ומטגנת.

(בלי ביצה)

ההמוגלובין לגמרי יכול לגרום למה שאת מתארת

בכללי כדאי בדיקות דם אחרי לידה, לוודא את מצב המאגרים.

ואם יש חשד לסכרת יש דרך לבדוק את זה, לאו דוקא בהעמסת סוכר אבל בוודאי יש לזה בדיקה

(חושבת שבודקים דוקא סוכר בצום אבל זה הרופא ידע)

מציעה לך להיות בקשר לגבי זה עם רופא המשפחה,

וגם כדאי לעשות בדיקת המוגלובין מסוכרר a1c, זו בדיקת דם שבודקת את ממוצע הסוכר ב3 החודשים האחרונים.

ודפיקות לב מהירות וחולשה זה ממש חוסר בברזל

תתחילי לקחת ברזל דחוף

אולי אפילו תבקשי עירוי

זה ברזל ממש נמוך

העירויים ממש הצילו אותי 

לא מוצאת זמן

ועוד רק חושבת על העמסת סוכר אני מקיאה 

ותקבעי תור לבדיקות דחוף

אני לא מבינה איך את מתפקדת עם ברזל כזה נמוך

אני אחרי הלידה קיבלתי 2 עירויים באשפוז

כי היה לי 8

ברור שעלה ועדיין אם את לא לוקחת מסתבר שהוא נמוך

לא התרגשו ושיחררו הביתה רגיל.

אחרי כמה זמן נבדקתי בקופה וזה הספיק לעלות

כן ממליצה לבדוק, לרוב זה באמת נמוך אבל זה מתאזן שוב לאחר הלידה

נתנו 2 מנות ברזל לפני השחרור

(התלוננתי על סחרחורת אז בדקו ולא שחררו לפני זה..9

אבל 8 ומעלה (אפילו 8) לא עושים כלום. זה מה שהיה לי בלידות האחרונות עכשיו

לכן חשוב לבדןק, לי זה עלה לבד בהמשך ל 11  לי תוסף חיצוני בגלל בעיות עיכול וספיגה

זה תלוי גם מה מצב המאגרים, הבי12, וכו

בכל אופן זה מה שהיה איתי, ויש פה עוד מישהי שמספרת שקבלה מנת ברזל בהמוגלובין כזה

לי המוגלובין היה 11 אבל פרטין 2 ולכן נתנו עירוי

ממש חשוב שיבדק מאגרים

עכשיו את מזכירה לי שהרופא נתן לי הפניה ולא עשיתי עדיין 😬

דרך אגב, אם את כבר הולכת לעשות בדיקת דם תבקשי שיעשו לך גם בלוטת התריס הרופא שלי אמר שיש פעמים יש שיבושים אחרי לידה ושולח את כולם לעשות לא קשור לתסמינים או כלום 

יש את המשחק פרצופונים שזה ממש לקטנים

גיל 3-6 כזה

ויש עוד משחקים , כדאי להתייעץ עם  מטפלת רגשית

או אפילו אפשר

להדפיס פרצופים מביעים רגש (לחפש בגוגל אולי)

לשאול על הפרצוף "מה הוא מרגיש? "

ומי שמנחש נכון מקבל אותו.

מנצח מי שיש לו הכי הרבה.

לגילאי יסודי + 

יש "סיפורים מתוך הלב של אורי/ תמי" וגם הסדרה "צוּר" בעלוני הידברות, כל שבוע הם נותנים סיפור שמדבר על רגשות או מעשים בעקבות הרגשות

כך שזה לא רק חינוך למידות טובות 

(גם בסיפורי צדיקים!)  אלא בהחלט אפשר לפתח את זה, לעצור באמצע ולשאול "איך אתם חושבים שהוא מרגיש? ולמה?" ובסוף "מה אתם חושבים על הסיפור?" ולתת להם לבטא מה הם מרגישים או עם מי הם מזדהים, ולמה.

עקרונית, ככל שמתמללים רגשות ומנחיכיםמאותם בסיטואציות בבית

למשל "אחותך נפגעה מאוד ולכן בוכה" על הכוונה לפיוס, ולעזור לה לתמלל איך היא מרגישה כדי שהילד שפגע (למשל) יידע להתנצל

או "אני מאד גאה בך, כל הכבוד!"

או "תודה רבה! זה מאד מיקל עליי/ עוזר לי/ משמח אותי ש...."  

או "תודה רבה מקרב לב!" "תודה מכל הלב!"  

הילדים לומדים להשתמש בזה גם ביניהם. 

אבל לדעתי תתחילי ליישם את מה שאת רוצה שיקרה.

תספרי ותשתפי יותר על עצמך. את עובדת?

תספרי לילדים איזו דילמה מהעבודה, משהו נחמד שקרה לך, משהו מעצבן שקרה. כל יום חוויה אחת, אפילו קטנה, אפילו לא חשובה.

מניחה שלאט לאט הם ילמדו להקשיב יותר, לפתח שיחה סביב הנושא אולי, ואולי יזכרו בדברים דומים שקרו גם להם.

או סיפורים מהעבר שלך, מניסיוני ילדים מאוד אוהבים את זה, כל מיני סיפורים מחוויות שלך מהגילאים שלהם, או מחוויות דומות לשלהם. זה לא צריך להיות דברים עמוקים ולא מעיק או מלחיץ, סתם שיתוף בחוויות, לאט לאט תנסי להוסיף גם קצת רגש. לדעתי זה יכול למלא קודם כל את הצורך שלך ביותר שיתוף, וגם ללמד את הילדים לשתף. 

אבל, אני לא כזאת, אירועים עוברים לידי אני לא אחת שמנתחת וחופרת בכל אירוע, ויש לי עבודה עם המון התרחשויות, אבל אני לא חווה את הדברים ככה לרוב..

אז גם להתחיל לספר כל מה שקרה לי בעבודה זה מאוד מאולץ ולא זורם, וגם הם לא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלי..

את בעלי אני כן משתפת לפעמים כשיש הזדמנויות, אבל זה לא שאני חייבת ואם אין סיטואציה מתאימה אז פשוט לא אספר ואמשיך הלאה. 

ולפעמים גם בסוף נזכרת בעקבות זה במשהו אמיתי.

(ממציאה ברמה של "וואי היום בדרך לעבודה הלכתי ממש מהר ונפלתי קצת"... מיד: "אוי אמא זה כאב לך?" ואני מגיבה לזה, ומזכירה לה כשהיא נפלה ומשם היא מספרת על מכה היום בגן...

או למשל:

"היום בעבודה מישהו דיבר ממש בקול בטלפון וזה היה לי קשה אז ביקשתי ממנו שינמיך והוא אמר אוי סליחה לא ידעתי, ובאמת הנמיך..."  זה קצת המקום שלי להכניס פנטזיות חח וגם זה סוג של שיתוף)

יכולה לשתף אותך שאני פחות טיפוס של חיבוקים, מנשקת עד כלות את הקטנים, כשהם קצת גדולים אני ממש צריכה להכריח את עצמי,

ויום אחד החלטתי שאני חייבת להשתפר בזה והתחלתי באופן יזום לחבק ולנשק את הבן הגדול (בן 11) בהתחלה הרגשתי שזה ממש מאולץ

ולא טבעי ולא זורם, אבל ככל שעבר הזמן זה נהיה הכי טבעי ונעים וזורם.

אז כל דבר מאולץ יכול להפוך לטבעי אם עושים אותו מספיק פעמים.

אם זה חשוב לך (וזה בהחלט חשוב!) תעשי את זה בכוח, מאולץ- אחרי הפעולות ימשכו הלבבות

ילדים מקסימים ב"ה. לא 'חייבים' להכניס גם שיח רגשי.

אבל את זיהית משהו שחסר לך. אולי כדאי לך לדייק מהו בדיוק, ולמה זה חסר, ולהחליט האם את באמת רוצה לשנות את זה, אולי תחליטי שכרגע זה לא בראש סדר העדיפויות ואת לא רוצה להשקיע בזה יותר מדי אנרגיה, וזה בסדר גמור.

ברור ששיתופים לא באים לך בקלות ובטבעיות ולכן זה ירגיש לך מאולץ.

מכירה את את שלפעמים יש ילד שקשה איתו יותר וממליצים להורים לנסות למצוא כל יום משהו אחד טוב שעשה, משהו אחד להחמיא לו עליו, כדי לשנות את הדינמיקה? ובהתחלה זה קשה ממש ופשוט מרגישים שאין שום טוב ואם מתאמצים אז מוצאים ולאט לאט זה נהיה הרגל. אותו רעיון עם בן זוג, הרבה פעמים ממליצים להחמיא 'בכוח', להודות באופן מאולץ, מתוך תקווה שזה יהפוך להרגל וגם ישנה את הדינמיקה.

אז אם החלטת שזה חשוב לך, תנסי למצוא 'בכוח' משהו קטן לספר. אל תלכי על דברים כבדים או ארוכים מדי, אפילו בלי רגשות בהתחלה. נסי למצוא אנקדוטות קטנות, רגעים משעשעים, בדיחה נחמדה ששמעת, ותתחילי לספר כל יום משהו קטן, שורה שתיים. את תתרגלי והם יתרגלו, גם אם בהתחלה זה מאולץ... לאט לאט זה יגדל, הצורך שלך לספר להם ושלהם לשמוע, ואולי גם לחלוק מנסיונם ומהחוויות שלהם. 

אפשר פשוט לשאול אותם

או פשוט להיות שם ולהקשיב. ילדים אוהבים לדבר מעצמם לרוב.

לגבייך - הייתי חושבת על כיוון כזה - אולי בגלל שאת מרגישה "לא מעניינת" או ש"לא מתעניינים בך", את רגילה כבר להעביר הלאה ולא לעשות עניין?

מציעה להתחיל לדבר עם עצמך. זה נשמע קצת הזוי, אבל תקשורת טובה לדעתי מתחילה בינינו לבין עצמנו

קרתה סיטואציה מעניינת בעבודה - תחשבי עם עצמך איך הרגשת עם זה. אם היית מדברת עם מישהו שרוצה להקשיב, איך היית מספרת?

אפשר אפילו לדבר "באוויר" לדמות דמיונית שאת סומכת עליה ולתרגל

גם כשלוקחת אותם לזמן אישי יש שקט, וזה לא השקט הזה הנעים, אלא ממש מאמץ למצוא נושאי שיחה..

הבת האחרונה באמת שונה ומתאימה לסיפורים ששמעתי עד עכשיו על ילדים שחוזרים מהגן עם אינסוף סיפורים..

בקשר לרעיון השני, אני מתלבטת, כי לקח לי זמן לקבל את עצמי שאני ככה כזאת, אז לא רוצה לשים על זה שוב סימן שאלה.. אבל אולי שווה לנסות 

מניסיוני לפחות

בעלי דברן. גם חמי וחמתי. אני למדתי לדבר עם הזמן

ההורים שלי פחות למשל.. אז אצלם הם יותר שותקים, מולנו הם אוכלים תראש😅

לגבי הפסקה השנייה - אני חושבת שהרבה פעמים הבחירה לקבל את עצמנו יכולה להיות גם בריחה מהתמודדות או קושי לשנות. תחשבי על זה♥️

זה עבודה

מעניין איך עבדתם בטיפול הרגשי...

בכל אופן, אם לא ניסית פרחי באך

ממליצה ממש תמצית שנקראת  cerato היא פותחת רגשית

את יכולה להביא אותה לך, לילדים, לבעלך.. למי שרוצה... לילדים יעבוד יותר מהר כנראה

וזה פשוט פותח את החסימות האנרגטיות שיש בהקשר של חיבור ודיבור לרגשות.

ברובד הפרקטי מאמינה שיש סטים של שאלות שאפשר להתנסות בהם לפתח שיחה עם ילדים,

יש קלפים לילדים עם תמונות שמבטאות רגש, אני יכולה להמליץ לך על שתי ערכות כאלו

אבל זה תמונות, בלי טקסטים ארוכים, זה פשוט עוזר להפתח...

אולי אפשר ללכת לסדנא שמלמדת רעיונות איך ליצור שיח רגשי באמצעות נגיד קלפים או אומנות 

כלל ראשון בעבודה רגשית זה זיהוי ולתת שם לרגש, קצת כמו שלומדים אותיות  

יש הרבה ברשת לדעתי רשימות של רגשות את יכולה להדפיס לך

ולפתח קודם מול עצמך זיהוי ונתינת שם לרגשות, לא יודעת אם תתחברי לרעיון, אבל זורקת ככה רעיונות אולי תקחי את זה למקום שלך.

אני מאמינה שאת כן מזהה רגשות ויודעת לתת להם שם, אבל אולי לא שמה להם מספיק דגש ומקום ביום יום.

אפשר לנהל יומן רגשות.

זמן של שקט לעצמך ללא הסחות דעת ואת יכולה לצבוע מנדלות ולהקשיב למוזיקה מרגיעה ולנסות לחשוב

ואולי אח"כ לשבת ולכתוב כתיבה חופשית ומה שעולה עולה. 

לפתוח ילד רגשית, מגיל מסוים אם הוא לא רגיל לזה, יש מצב שווה לקחת לטיפול, 

לא ארוך טווח בהכרח, רק כדי לקבל כלים, כי צריך חוכמה איך לעשות ואיך לבנות את זה, ולא יודעת כמה פניות יש לך לזה

אני יודעת שטיפול זה עלות לא זולה, אבל אולי שווה את זה, במיוחד אם יש ילד שאת יודעת שיותר צריך את זה.

אז ילדים יספרו לך , ישתפו אותך.

לא קשור לשיח רגשי לדעתי. הרבה אנשים גם לא יודעים לעשות את זה נכון. צריך לדעת לשתף רגשות במינון הנכון ולא בצורה ישרה מדי . אם הורה כל הזמן שואל מה הרגשת , מה רגשות שלך , מה רגשות שלו , זה מאוד מעיק ומרחיק

כשילד עצוב/ כועס/מתוסכל/ מתרגש- תשקפי לו את זה. "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שאתה מנסה... ולא מצליח. זה באמת מתסכל" "וואי איזה מרגש שמחר יש מסיבת טו בשבט בגן!" "ממש מבאס שלא קיבלת את הציון שרצית במבחן".

ואם תצליחי גם לספר על עצמך, עוד יותר טוב- "היום בדרך לעבודה נתקעתי בפקק מלא זמן והייתי לחוצה שאני אאחר" "היום שכחתי את האוכל בבית וממש התבאסתי"

הגיוני שבהתחלה זה יהיה קצת מאולץ אבל אם תשקיעי בזה עם הזמן זה יותר יזרום.

ואת מתארת מעבר לשפה של רגשות שבכללי חסר שיתופים בבית- את זה אפשר להתחיל בכל שיתוף הכי קטן- ושיתוף שלך נותן מודל לילדים לשתף גם. וכשהם משתפים אז להקשיב ולהתעניין. 

גדלתי בבית דומה. אבא שלי בכלל לא איש של רגש, גם לא מביע חיבה וכזה, אמא שלי אחת שכן מדברת רגשות, אבל זה לא הצליח לבוא לידי ביטוי מולנו כשהיינו ילדים. היא עבדה על זה המון, למדה כל מיני דברים בנושא (תעודות וכאלה) ולאט לאט הצליחה להכניס לבית שיח רגשי.

זה קרה ביחד עם זה שגדלנו ולמדנו שזה לא כזה מאיים. עדיין זה לא שיח שבא בקלות לרוב האחים שלי, אבל תדעי שזה אפשרי.

(בעלי בא מבית עוד יותר 'מאתגר' במובן הזה, שני ההורים שלו לא מדברים רגשות בכלל ובכללי משפחה ממש צינית והוא עבד על זה קשה בתור אדם בוגר, אז תדעי שלפעמים זה מגיע לבד)

בה הילדים מושפעים

זו דוגמה אישית

אז אם את לא רוצה לעשות שינוי עם עצמך

הסיכוי להשפיע עליהם אפסי

וגם לעשות שינוי בשביל מישהו אחר (הילדים) זה לא דבר שמחזיק

שינוי צריך לבוא מצורך/ רצון פנימי חזק

רק אחרי שינוי אישי אפשר לנסות להשפיע על אחרים 

אם החגורה יושבת לה על הצוואר אז סימן שהיא עדיין לא בשלב לבוסטר

זה כאילו בוסטר אבל יש לו גם רצועות בגב.

יש עם איזופיקס ויש בלי.

קנינו בעגליס- מאד נהניתי מהשירות וגם המחירים היו הכי זולים

ויש להם דברים שאין במקומות אחרים

(הצליחו להכניס לנו 3 כסאות ברכב מיני..)

אני לא מוצאת לך לינק אבל ממליצה על החנות.

בדיוק הייתי בקורס רענון נהיגה והמנחה הסביר שיש ספוגים כאלה שאפשר להלביש על החגורה.

ראיתי כמה חמודים כאלה בגרושים באליאקספרס

ולפי החוק מגיל 3 עד 8 צריך בוסטר ככה שהבת שלך לא הצעירה ביותר

ובכל מקרה הוא אמר לא להוריד את החגורה מתחת לבית שחי כי זה מסוכן

וואו מרגישה תלמידה חרוצה שאני ככה זוכרת😅

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

₪9.55 | מכשיר הגבלה פשוט להתאמת חגורת בטיחות לילדים ברכב למושב אנטי צוואר אוניברסלי רצועת צוואר אביזרים לרכב

ומה שיותר כלכלי והגיוני בוסטר גב, זה הרבה יותר נוח לילד מסתם בוסטר אז זה שיקול, וכמובן זה גם יותר בטיחותי אז זה עדיף מבוסטר רגיל. 

להוריד את החגורה למטה, שתתחיל ממקום נמוך יותר. ניסיתם?

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: ₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב

₪14.72 | מכסה חגורת בטיחות לרכב יציבה, מתכווננת, משולבת בצורת משולש, קליפס לחגורת בטיחות לילדים ותינוקות, הגנה לרכב, מוצרי רכב

ממליצה בחום ממש!

בכנות, ההתקנה היתה לי כואבת ברמות! (אבל גם הייתי חודש אחרי לידה). מומלץ לקחת משככי כאבים לפני. וגם במהלך אותו יום הייתי די מושבתת

אבל לדעתי זה ממש שווה את זה אם את מתכננת מניעה של שנה+, נותן לך ראש שקט

וההוצאה לא כזה כואבת

מה ???? נכנסת להריון עם התקן ? דיי.. איזה הזוי

איך קראו להתקן ?

כי לי אסור התקן הורמונאלי בגלל בעית קרישיות שיש לי ...

תבדקי את זה..

בעיקרון התקן הורמונלי הוא רק פרוגסטרון(כמו גלולות הנקה ולא כמו גלולות משולבות) ולכן כן יכול להתאים לרוב בעיות הקרישיות..

לי ההתקנה הייתה ממש בסדר, לקחתי לפני כדור בהנחיית הרופא

היו כמה ימים אחרי ההתקנה של כאבים כמו כאבי מחזור קלים, לא משהו משבית.

לא זוכרת משהו היסטרי

כאבי מחזור כאלו,

לקחתי משכך כאבים כשהגעתי הביתה

למחרת כבר נראלי שלא כאב בכלל.

כשהייתי אצל רופא טוב לא כאב בכלל, אולי דקר שנייה

כשהייתי אצל רופאה "מומחית" כאב מאד! ואחיר 3 שבועות זז והוצאתי

אחרי לידה זה כאבים נוראיים

אחרי ההתקנה זה היה בקטנה,

הרגשה שיש משהו ברחם מציק

ותוך כמה ימי זה הסתדר.

לא יודעת איזה סוג, אולי נובה טי....

קחי בחשבון שאני מניחה שזה משתנה מאישה לאישה ומרופאה לרופאה

אבל יש סיכוי טוב שזה יהיה לך ממש בקטנה.

בפעם הראשונה אם אני לא טועה בפעם השניה לקחתי אקמול לפני כן כדי שלא יכאב לי...

בכל מקרה היתה פעם אחת שלא לקחתי וגם לא כאב. הרופאה היתה ממש עדינה

אני עשיתי לפני כשש שנים, ההכנסה לא הייתה כואבת. עשיתי באלעד ,לצערי לא זוכרת את שם הרופאה.

יכולה להזהיר ולהגיד שזה לא מתאים לכל אחת, לי זה גרם לדלקת חריפה מאוד באגן וברחם, לקח לי חצי שנה עד שהכל עבר והייתי צריכה להיכנס להריון נוסף כדי שהכל יתרפא. ברור שכל אחת מגיבה אחרת אבל זה משהו שיכול לקרות.

שכחתי את שמה

בעיניי הזיה שלא משתמשים בחומרי הרדמה או משככי כאב

התקנתי פעם אחת, כאב פיגוזים אבל גם ההתקנה עצמה הייתה בעייתית אז זה בהכרח גרם לחלק מהכאב

בגדול צוואר הרחם זה איזור רגיש, ובהתקן עוברים דרכו וההתקן יושב בתוך הרחם עצמו…

ברמה שלא האמנתי לו כשהוא אמר לי שסיים.

זו הפעם השלישית שהתקנתי וזו הייתה חוויה ממש טובה.

הזוי שאני אומרת את זה כי הפעמיים הקודמות זכורות לי כדי נוראיות.

ממליצה עליו מאד אבל הוא מקבל בירושלים, בלאומית

ד"ר יהונתן שוסהיים (הבן)

ממש לא כאב, התקנתי אצל רופא מומחה פרטי שעובד עם קופת חולים אז עלה לי קצת פחות ממחיר מלא.

לגבי הקרישיות אני מכירה יותר מאישה אחת עם קרישיות ששמה התקן הורמונלי בהמלצת רופא, ממליצה לך לבדוק שוב.

לא כאב לי בכלל.

בפעם השניה כאב לי מאודדדד. וגם בשעה של אחרי ששמו את ההתקן היו לי כאבים כמו של מחזור, אבל הרבה יותר חזקים.
 

אני חושבת שעל כל מצב, כדאי לקחת לפני כן שני כדורים של משכך כאבים חזק\נורופן, כדי לעזור עם הכאב.