את צודקת.. יש בזה משו.. אבל.. 

את יודעת.. בפסיכולוגיה לומדים שבגיל הזה של הגמילה.. משו כמו 2- 4 _אם זכרוני אינו מטעני..) הילדים מסתכלים על 'יציאות' שלהם כעל דברים יפים וחשובים..

 הם בטוחים שאם הם נותנים את הסיר לאמא הם נתנו לה מתנה.. והם לא מבינים למה היא זורקת את זה לשירותים..

ובכלל.. ילדים הם מאוד טבעיים..

אני יודע שאני קטנוני אבל יהיה פסד'ר...

מדוע צריך ספר שעוסק ישירות בנושא? אפשר גם משהו אחר שעוסק בהתגברות, בגדילה, בבגרות. אולי משהו של מנוחה ברקמן? יש לה ספר בשם- "מוישלה מודה על האמת" והוא ספר יפה עם מסר מקסים של הודאה על האמת גם אם זה קשה. זה בהחלט סוג של התגברות!

לא עולים לי עכשו עוד דברים, אבל בטח יש..

בהצלחה!

לא נראלי שילד בן 3 יבין את הבוטות שבו...עם כל הכבוד כן?!

הם לא רואים את זה כמשהו בוטה.

וזה לא משהו בוטה.

זה הגוף שלו- וזה דבר טוב וחיובי.

ילד צריך לאהוב את הגוף שלו. 

ילד צריך לפתח לעצמו דימוי עצמי חיובי, וזה לא יקרה אם יהיו לו חלקים בגוף שהם בהבנה שלו- לא טובים.

לענ"ד סיר הסירים הוא בסדר גמור.

ושימי לב, ילדים בגן נהנים להגיד מילים גסות- כי המבוגרים מזדעזעים מזה. אם מתעסקים יותר מדי סביב נושא- גם אםזה לצד השלילי- הילד יתעסק איתו הרבה יותר מאשר אם מתנהגים אליו בטבעיות.

יש שם דברים..בכל זאת.

הכריכה האחורית למשל,

והציור של נתפלי ערום בהתחלה.

לא אמרתי שחלקים בגוף הם לא

טובים, אבל בכל זאת, כאילו,

צריך להיות איזשהוא גבול לא?

טוב נראה..אחשוב עוד טיפה ואחליט.

שאלו יהיו הצרות שלנו.....

ובאמת חיפשתי ספר כזה (חשבתי אפילו לכתוב בעצמי. בינתיים עוד לא נעשה, אולי לילדים הבאים...)

נכון, צריך ללמד את הילדים לאהוב את גופם, אבל מספיק לעשות זאת בפרטיות, בשירותים.

לא נראה לי כדאי שספר המציג תמונות כאלה יסתובב בבית. (אל לנו לשכוח שיש בבית גם ילדים גדולים יותר, ותמימים פחות...)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.