אם את יכולה הייתי מנסה לא להגיב מהבטן. לפתוח את זה מולו בזמן רגוע. אולי גם את הפחד, אבל עוד יותר את החשיבות בפתיחות ושקיפות מלאה ביניכם.

כואב מאוד.

הבעיה מתחילה מזה שמחליטים בשביל מישהו אחר

הוא אדם מבוגר

זכותו לרצות ולבחור לעשות דברים

במיוחד כאלה שהם בעיקר שלו

כנראה זו הדרך שלו להתמודד כרגע עם חוסר ההסכמה שלך

אז לפני מה לעשות אם זה

לבדוק מה לעשות כשיש חוסר הסכמה

כי הדרך לקבוע עובדה ('אין מצב בחיים') לא נכונה וגם לא עובדת

והאמת, הייתי פוסלת אותו על זה.

מבחינתי זו אנוכיות. איבדתי חבר בגיל 16 בתאונת אופנוע.

ואם הוא לומד נהיגה על אופנוע כבעל ואב לילדים אז זה אנוכי ולא סתם . הוא לוקח את החיים שלו בידיים על חשבוננו. לא יודעת אם קיימים נהגי אופנוע שלא נפגעו.

ברגע שהוא מקבל החלטה כזו זה עלול לפגוע בנו ישירות.

ולהסתיר כי אני נגד זה לא הופך את זה למוצדק.

גם להיות עם אישה אחרת לא אסכים..

השקר וההסתרה נוראיים מבחינתי ולא יודעת אם אצליח לסלוח לו ולהאמין בו יותר

גם אם הוא הסכים לוותר על משהו לפי החתונה

זה לא אומר שאסור לו לשנות את דעתו כל החיים

יש הבדל בין דברים שנוגעים ישירות ל2 בני הזוג

לבין דברים שהם יותר של מישהו אחד

כמובן שאין פתרונות קסם

אבל לכל קונפליקט יש 2 צדדים

וצריך קודם להבין את שניהם

שקר זה דבר בעייתי

אבל גם לכפות את דעתך זה בעייתי

אז אולי הבעיה התחילה מלכפות דעה

והמשיכה עם שקר

היא אומרת שזה היה עוד לפני שנישאו

זתומרת שהוא יכל להיפרד ממנה על זה

אבל הוא בחר בה

ופתאום אחרי שנים לעשות משהו כזה בלי להודיע לפחות

זאת הפרת אמון כואבת מאד מאד

זה לא סותר שבעייתי לכפות דעה

גם אם היתה כזו הסכמה לפני שנים

להודיע למישהו שמאד מתנגד

זה בעייתי

זה לפתוח קונפליקט

לקבל סירוב

ואז אם עושים את זה מקבלים שפכטל

ומבינה שהיא קשה לעיכול.

לפותחת- המניע של בעלך זה לא לעשות משהו נגדך אלא לעשות משהו בעדו.

הוא שיקר לך כי הרגיש ש"אין מה לדבר על זה" איתך ואולי בתוספת המילואים הרגיש שהוא לא מסוגל להמשיך להתעלם מהצורך הזה, אבל גם לא מסוגל לעבור תהליך מולך בהקשר הזה. אם נוסיף למשוואה תחילת הריון סיוטי שלך, אפשר להבין מאוד את שני הצדדים ואת גודל הפער מנקודת מבט של כל אחד מכם.

מבינה שלא קל לשמוע ובטח לא קל לקבל,

ואת הכי רוצה בעולם רק לכעוס ולהאשים אותו ולא לנסות לראות מעבר, בטח לא במצב הישרדותי שאת רק מנסה לנשום בלי להקיא וכד'

חיבוק ❤️

זה עלול להשפיע עליו ועל כל המשפחה.

כשאנחנו מתחתנים אנחנו לוקחים אחריות והאוטונומיה שלנו לעשות דברים מסויימים מוגבלת. זה אחד מהדברים לדעתי.

השאלה למי זה נוגע יותר

יש דברים שנוגעים באופן שווה

ויש דברים שנוגעים יותר לצד אחד

כשבאים לבחון קונפליקט צריך לקחת בחשבון כמה זה נוגע לכל צד

אפשר לראות בנישואים כניסה למוגבלות נוקשה

ואפשר שלא

זו בחירה

ומנסיון לש הרבה מגוייסות

שבאו ופסקו עובדה

אנחנו לא מסכימות שתלך

וזה לא ממש עבד

כי זה נגע במרחב מאוד משמעותי ועקרוני לבעל ..שלא יכל פשוט לשים בצד.

ומשהו בהז שהבת זוג שוללת משהו שממ שחושב לבעל כפסיקה ועובדה מוגמרת

לא נאשר לו מקום וזה חונק אותו

זה לא מצדיק לפעול מאחורי אגב

זה באמת לא בסדר ולא הגון

זה ביטוי לש מצוקה

וצריך באמת לעבוד על תקשורת .

האמת מ2 הצדדים

איך לבקש מה שחשוב ועקרוני לי אבל בלי לחנוק ןלא להשאיר לו מקום

ואיך לא לעשות ב

מאחורי הגב מצידו

אבל הז בהחלט פוגע ומטלטל גם אני היתי משתגעת מגילוי כזה

אני לא מצדיקה

אבל כן חושבת שאולי כדאי למנף את הז לשיח מהותי על פערים ואיך מתמודדים איתם

לחזור בתשובה/ בשאלה

זה מאוד מאוד משפיע על הבית כולו

ועדיין לחיות עם עצמך במקום שלא נכון לנפש שלך זה מחיר גבוה יותר מהמחיר של הצד השני להסתגל לשינוי.

פה מדובר על נטילת סיכון ולא על שינוי בפועל ביומיום ולכן עוד יותר צריך להבין שהטלת וטו היא לא מעשית.

חבל שהוא החליט לעשות מעשה באופן חד צדדי, אבל הגישה של הצד השני צריכה להיות שאי אפשר לכפות אורח חיים או נטילת סיכונים וכד' על הצד השני וההסכמות לפני החתונה פחות ופחות רלוונטיות בהמשך.

מי שתקוע בהסכמות שהיו ולא מוכן להתחשב בכך שהצד השני השתנה, מפספס את ההזדמנות להבנות ואז נגרר להגיב לאירוע במקום לנהל אותו באופן מפוקח.

למשל בדיון כזה אפשר לדון על אופנוע/ קטנוע

כמו שבדיון עם עישון אפשר לדון על סיגריה אלקטרונית/ רגילה

מאשר כשבלי דיון בכלל כי "התחתנתי עם לא מעשן" אין את יכולת ההשפעה הזאת.

ההגדרה של מה שקשור לשני הצדדים ומה שקשור לצד אחד,

בעיני (בלי ניתוח מעמיק)

נוגעת לשאלת ההשפעה. האם ניתן לשים את הגבול בהשפעה עלי (לנטרל או לצמצם השפעה) או שעצם המעשה בליבה שלו קשור אלי.

נניח עישון בתוך ומחוץ לבית, שמירת כשרות מחוץ ובתוך הבית.

השפעה כלכלית, ועוד.

בדוגמה הזו אפשר לומר שהיא לא מתכוונת להיות מטפלת סיעודית ואם יקרה משהו בסדר גודל כזה זה סוף הנישואים וזה זכותה ובאסה אם יקרה. אבל הרכיבה עצמה ביום יום לא משפיעה.

הבחירה של אדם לקחת סיכון על חייו או ליטול את חייו היא כמעט אך ורק שלו. אפשר ורצוי לדבר ולשקף ולצמצם סיכונים, ואפילו לעשות רגשי ולנסות להשפיע ככל האפשר,

אבל בסוף הבחירה לחיות או לשמור על החיים היא בחירה מאוד מאוד אישית של בנאדם ואי אפשר לבחור עבורו.

כשמכבדים את מה שממילא אין לנו יכולת אמיתית להכריע בו, אז הסיכוי לשיתוף פעולה גדל לדעתי.

אותו דבר לגבי נהיגה לא זהירה או הגעה למקומות עם סיכון בטחוני.

לאף אחת אין יכולת אמיתית למנוע מבעלה לסמס בנהיגה או לא לנסוע במהירות מופרזת או לערוך קניות בשטחי A או פעילות אקסטרימית.

ואני מסכימה עם כל מילה

כל תחום זה סוגיה אחרת

לדעתי מילואים זה סוגיה שונה מאופנוע בגלל הערך הנפשי והאחריות למרות הסיכון הגבוה בשני הסוגיות.

וכן אני מצפה מבעלי שלא יסמס בנהיגה למשל.

עם זאת אני לגמרי מבינה שאין לנו שליטה על ההתנהגות של בן הזוג כל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. וגם להחליט את ההחלטות שלו במובן מסוים.

מבינה את הפותחת שחשה פגיעה באמון, מצד שני כנראה ההתנגדות העזה שלה היא שהביאה את בעלה להתנהג כך.

בכל מקרה אופנוע בעיני וכנראה גם בעיני הפותחת זה גבול אדום וכן יש דברים שבני הזוג צריכים להתיישר אחד עם השני.

גם אם זה סיכון שלו , יכול להיות שאני אהיה על קוצים כל היום ובלחץ.

גם אמירה -אם הוא ייפגע אז נישואין יסתיימו ,איזה באסה , היא הזויה. מה היא תשאיר אותו פגוע כשהיא באמת אוהבת אותו? ברור שלא. כך שהיא בכל מקרה תצטרך לשאת בתוצאות במקרה והוא ייפגע.

וזה שונה במילואים. גם כי אופנוע זה סיכון מיותר. וגם שאישה יודעת באיזה תפקיד בעלה שירת לפני שהיא מתחתנת.

לגבי חזרה בתשובה או חילון , זה לא עניין טכני של להדליק אור בשבת או לא להדליק אור בשבת. זה דבר מהותי. ככל שתהליך מעמיק , פער יגדל , בן אדם ישתנה . טוב , תלוי מי עובר שינוי ועד כמה שינוי קיצוני. את באמת תצליחי לחיות עם בן אדם שבטוח שאת מאמינה ב"ישות מדומה" ? גם אם תמצאו פתרונות טכניים לכל מיני דברים? מה עם חינוך ילדים? אתה לא יכול לחנך ילד למשהו שאתה לא מאמין בו .

ואני לא חושבת שזה עניין אישי כי חס וחלילה אם אחד נהרג או נפצע השני נשאר אלמן או הופך למטפל סיעודי.

מצד שני- כנראה שזה ממש בוער בו. אולי המילואים גרמו לו לרצון "לחיות את החיים" או וואטאבר.

הייתי משקפת לו כמה אני שבורה וכמה זה כואב ששיקר לי ואז מנסה למצוא פשרה/פתרון. אולי יש דבר כזה נהיגה כתחביב בתנאי שטח ולא בכביש (בהנחה שזה פחות מסוכן למרות שתוך כדי כתיבה אני מבינה שזה נשמע ההיפך… חחח… באמת לא מבינה בזה אבל הכוונה לנהיגה במסלול ייעודי שיש בו פחות סיכוי לתאונות)

נוהג על אופנוע במסגרת שיעורי נהיגה זה הכי בטיחותי שיש 😆

אולי הוא התכוון להישאר בזה, ולא לקנות אופנוע בהמשך?

@אמאשוני

ו @oo

בשרשור הזה.

אי אפשר 'להטיל וטו' על בחירה כזו של בן הזוג. וההסכמות שהיו לפני החתונה לא תמיד רלוונטיות להמשך. בדיוק כמו בנושא של רמה דתית, השמנה ולא יודעת מה עוד.

לא טוב שהוא שיקר לך, אבל גם להחליט לבן הזוג מה מותר ואסור לו לעשות זה לא טוב, ובמיוחד מגביל מאוד את מרחב השיח.

חשוב לציין שהווטו הזה היה קיים במסגרת הרווקות.

כמו שהוא יגיד שהןא בחיים לא יתחתן עם מישהי שעשתה קעקוע, ופתאום, בלי לדבר על זה, אחרי שאנחנו נשואים יותר מעשור- אני עושה קעקוע על דעת עצמי. בהסתר.

זה לא שהיינו נשואים והגבלתי אותו כאילו עם הבן שלי, אבל כל עוד לא התחתנו אז ציינתי מה קו אדום במבחינתי כי זה הרבה מעבר לכלי מסוכן. זה באמת השלכות אם חלילה יהיו- משפיעות על המשפחה כולה וזה חוסר אחריות לנהוג בכלי כזה כל עוד אתה לא רווק .

וגם אם הגישה שלי קיצונית- זה נאמר במכוון וכדי שתהיה מודעות. ומאז לא דיברנו על זה. אפילו לא רומזת או זורקת משפטים על אופנוענים בדרך. כלום.

לא הבאתי תחושה שצריך להזהר מלדבר על זה. ויש מקום לפתוח אם הןא כל כך רוצה, אבל להסתיר ולשקר אין מקום בשום צורה.

בכל מקרה הפגיעה היתה נטו מההסתרה והשקר. כי עכשו זה אופנוע ואחרי זה מה? כל עוד הוא שיקר והסתיר בביטחון זה פגיעה באמון ואין לדעת מה הדבר הבא ואם יהיה הדבר הבא. אבל האירוע הזה גרם לי לערער על כל מה שיגיד. אי אפשר לשנות את זה

לפעמים לאדם חשוב לעשות דברים

והוא לא מוכן לותר עליהם בגלל הנישואים

אפשר לדבר על זה

אבל רוב הסיכויים שהוא יקבל סירוב

והוא הרי לא מוכן לקבל סירוב

אז נשארה האופציה הנוספת

לעשות בסתר

וטו וקווים אדומים בדברים שאינם קווים אדומים בהכרח

מגדילים את הסיכוי שייעשו דברים בסתר

יכולה להגיד שהקו האדום לשי היה קם על משהו שבעלי ידע

אבל במשך השנים הדבר הזה התעורר בו מבפנים ובעבע והיה לו מאוד חשוב

והוא שתק ושת3

כי הוא עדין ורגיש וטוב ומתחשב וידע מה דעתי

גם אני לא דיברתי על שה שנים

וגם הוא לא כי הוא פחד כי ידע שזה יעורר התנגדות חזקה ואז כאילו הוא ירגיש שאין לו אופק לחלום והוא חסום לגמרי

הוא לא עשה משהו מאחורי הגב

אבל כן הוא די דחק אותי לקיר וסוג לש קבע עובדה בשטח

לא בכוונה רעה

פשוט לא יכל יותר

ובהמשך הוא גם התברר על זה ותיקן והתנצל

לכן לפחות מהנסיון שלי

גם אם משהו הוא קו אדום

וכאילו את אומרת

אבל למה הוא לא דיבר כל השנים

אני יכולה להבין 'אולי הז היה מפחיד מדי כשהוא יודע כמה את נחרצת

וזה נכון לעשות בסתר זה לא בסדר

מנחשת אגב שהסברה שלו היא

אני רק אךמד

שיהיה לי את האופציה

ואחרי הז נדבר ואולי נסכים על משהו שכן יעבור מסך אצלך או משהו כזה

כנראה הוא באמת לא חשב מספיק לעומק מה זה מייצר רגשית

אבל אנשים משתנים, כולנו.

גם את.

גם אני התחתנתי מאמינה בדרך מאוד מסוימת והיום היא שונה.

אי אפשר להחזיק את אותה רשימת קניות שהחזקנו לפני החתונה לאורך כל הנישואים.

אני דווקא כאן חושבת שיש כאן מימד של בגידה.

כי בגידה היא בעצם הפרת הסכם שמוסכם על שניכם (או לפחות חשבת כך) והפרה שלו ושמירה על סודיות.

אבל זאת גם לא בגידה במובן של "אני לא יכולה לסמוך עליו יותר"

זה הזמן להבין ולקבל את זה שהכללים שכתבתם פעם כבר לא מסתדרים היום.

זה קורה לדעתי לכל זוג, כל אחד בתחום שלו.

אולי תלכי לטיפול לעבד את החוויה של התאונה?

מה אם זה היה קורה ברכב ולא היית מוכנה שהוא ינהג? (יש לי חברה כשאת שלא נוהגת כבר שנים ונמנעת מנסיעות)

חרדה היא אחת התחומים הכי מטופלים כיום.

בגלל שהמקרה שלך ספציפי מאוד את מעדיפה להימנע ולמנוע מכל הסובבים להתקל בה.

זה הזמן שלך להבין עד כמה החרדות שלך מנהלות אותך, ויותר מזה את האנשים שסביבך.

אבל כן לבוא בגישה פתוחה שאולי גם אם לא נאמר במפורש, התחושה הייתה שאין מה לדבר על אופנוע.

כלומר לא לפסול את מה שעולה ממנו.

אפשר לומר ציער אותי מאוד ששיקרת כל הזמן הזה ואני מרגישה משבר אמון מול ההסתרה.

אני מבינה שנושא האופנוע הוא אישיו חזק ביננו וצריך לדבר גם על זה בנפרד.

אבל גם כשיש פערים ברצונות שלנו וזה בהכרח יוביל לשיחות קשות, ההסתרה קשה עוד יותר והיא מערערת לי את הביטחון בך.

תני לא לעכל ולחשוב ואל תפסלי את התחושות שעולות בו גם אם את לא מסכימה איתם.

למשל אם הוא אומר לא שיתפתי אותך כי ידעתי כמה את מתנגדת, אל תעני לא דיברנו על זה שנים.

אם הוא אומר בוער בי החופשיות של אופנוע אל תעני אבל התחתנתי איתך על סמך זה.

כלומר תשאירי מקום גם לתחושות שלו.

אפשר גם ללכת ליעוץ זוגי כדי לעזור לכם לשמוע ולהשמיע. אמון אפשר לבנות אבל זה תהליך ששני הצדדים צריכים להיות פתוחים אליו.

וזה בסדר לכעוס ולהיות פגועה כמה ימים. ולא ישר לחפש את המקום של התיקון.

ונשמע שכדאי שתכוונו לטיפול זוגי

אבל כמו שאם מישהי עושה קעקוע אחרי עשור נישואין יש זוגות שהקשר שלהם יתפרק על זה

ויש זוגות שיעבדו וימצאו את המקום שלהם בתוך זה

ושני הדברים לגיטימיים

אז בדיוק ככה גם כאן

את המציאות יש לך

היא בהחלט מערערת

ויש לכם עבודה לעשות. עבודה מצידו על ההסתרה, עבודה מצידך על הסיבות שבשלן הוא הסתיר ממך

ייתכן שמצידך זה קו אדום שאת לא מוכנה לעבור עליו ועליו יקום ויכול הקשר הזוגי שלכם, וזה לגיטימי

אבל יכול להיות גם לא

ואת היחידה שיכולה לענות על זה.

כואב ממש❤️

בהחלט פוגע מאכזב ושובר את האמון🫶

יכול להיות שמבחינתו יש לו ממש תשוקה לנהוג על אופנוע אז השיעורים זה כמו חוג כזה בשטח מבוקר כדי למלא את הרצון, אבל תכלס הוא לא ינהג? או שהוא בכל מקרה מתכנן לקנות?

בכל מקרה ההסתרה זה בעייתי מאד, אבל השאלה מעבר לזה אם הוא מתכנן להפר את הסיכום ביניכם.

לגבי עצם הנהיגה אני לא מסכימה עם הדעה הרווחת פה. כשמתחתנים אפשר לסכם דברים לכל החיים לדעתי. נכון אנשים משתנים אבל אם היה סיכום אז ברור שמישהו פה ישלם מחיר, אז למה שזה יהיה את ולא הוא?

חושבת את זה גם על חזרה בתשובה/שאלה או כל שינוי מהותי אחר. אם זה כזה חשוב לו שיתגרש קודם.

בכל אופן בכל שינוי מהותי מבחינתך אני ממש ממליצה ללכת לגישור זוגי ולהבין עד כמה זה חשוב לך, והאם יש מסגרת כלשהי שבה זה סבבה לך או לא.

אם את רוצה להשאיל ממני- בכיף!

מאוד להיות הבוגרת והמכילה כמו שהצעתן לי. כי זה טרי וכואב מאוד ואני באמת צריכה לעכל את זה..

והאירוע הסלים... הוא קם משנצ (זה הזמן שגיליתי) וכשהוא קם מהשינה הוא זיהה שאני לא רגילה וישר שאל איפה הטלפון שלו. חשוב לציין שכשהוא ישן ביקשתי ממנו את הטלפון כדי לחפש הטבות לאטרקציות עם הילדים דרך הצבא והוא ישר חקר- למה את צריכה את הטלפון שלי, תעשי משלך. עוד נקודה אדומה שגרמה לי לחשוד. בסוף השתכנע. וכשקם וזיהה שאני רצינית אז הוא ישר שאל איפה הטלפון שלו. ואחרי שעה שהוא לא מיישר מבט ורק "בורח" ועסוק עם הקטן כאילו הכל בסדר- הוא פתאום שואל אותי אם אני כועסת עליו . כשלא הגבתי הוא שאל בתקיפות "חיטטת לי בטלפון?" סוג של העביר את האשמה עלי, בשיא החוצפה. כאילו מכל הסיפור אני הלא בסדר שהעיזה לחטט.... אוףף עייפתי

עברת טלטלה בגילוי ההז

כמו שאמרת אצת לא פנויה עוד לראות אותו..נכון? הז הגיוני.את צריכה לעכל עם עצמך.

אז עדיף תששאירי את הז קצת בפנים. ותנסי לאט לאט לעכל ולהאסף.

כי אם תנסי רגע לצאת מהסערה לש עצמך

הוא בעצם קלט שאולי עלית עליו

ונבהל

הוא לא מאשים אותך שחיטטת לו בטלפון

הוא בעצמו נסער מבפנים כשכנראה מבין שהוא הסתבך וגילית את מה שהסתיר.

וכנראה שהוא מאוד חושש ממה יהיה..

אז גם לא המתח הזה השפריץ.

בכנות

פושט נמשע לי ששניכם צריככים נשיה לקחת אויר

לעכל רגע בינכם לבין עצמכם

ורק אחרי זה לדבר יחד

אפשר גם להתיעץ עם יועצת זוגית לפני השיחה איתו ולקבל עצות איך נכון לדבר.

אז יש כאלה שמתמודדות עם בגידה אמיתית וזה לא דומה.

את יכולה לכעוס ולהתאכזב זה חשוב

אבל אם אנשים מתגברים על בגידה ויש לא מעט אולי אפילו קרובים אליך מאוד שאת לא יודעת.

את לגמרי תצליחי להתגבר ולחיות עם זה.

בני זוג לא אמורים להיות נוחים לנו

כן נאמנים

אבל כל זוגיות מציבה אותנו מול התמודדויות ועובדה פנימית.

זה לא כיף ולא נוח אבל בסוף זה מקדם אותנו

במקרה הזה נראה שיש גם בצד שלך עבודה.

אני באמת מקפידה ממש

יש כל מיני טיפים, אומרים שקצת פעילות גופנית בערב עוזרת, גם לאכול שומן לפני השינה.

כל הכבוד לך שאת מקפידה כל כך על התזונה!!! זה ממש קשוח!

בסוף, כמה שמעצבן לשמוע את זה, תודה לה' שיש היום אפשרות תרופתית לטפל במה שפעם לא היה איך לטפל... בעז"ה תינוק בריא זו המטרה.

אוכלת שומן בערב, אני בליווי צמוד של דיאטנית.

באמת עם הספורט נחלשתי לאחרונה. זה מאוד לא קל לצאת בערב בחופש.

מקפיץ עכשיו?

ושולחת חיבוק זה חתיכת אתגר משמעותי

ובזכות ההקפדה שלך, משך היום מאוזן (נכון?) . אבל סוכר הבוקר מושפע יותר הורמונאלית, ואין ברירה לפעמין אלא לקחת תרופה או אינסולין. זמנית בע"ה, רק להריון .. אבל חשוב לאזן. אז מה שתגיד הרופאה/דיאטנית.

ולמה ששאלה-כן, ככל שהריון מתקדם השינוי הורמונאלי הקשור בסוכר מקשה על האיזון, ולכן נראה שמשון מסוים כבר קשה לשמור איתו על איזון.

זה שאני צריכה טיפול תרופתי מעלה את הסיכון לסוכרת הריון בפעמים הבאות? מעלה את הסיכוי שאשאר עם סוכרת אחרי הלידה?

היא לא זו שמעלה סיכון. עצם העובדה שיש לך סוכרת הריון עלולה להעלות סיכון לסוכרת הריון בהריון הבא ותיאורטית גם לסוכרת. התרופה תסייע באיזון כעת, וזה קריטי לך ולעובר.

תמיד הייתי מאוזנת טוב, במיוחד בבוקר. והפעם הכל היה יחסית מאוזן והבקרים קשים מאוד. לקחתי (בהוראת רופא) אינסולין וזה ממש ממש עזר.

בהצלחה! זה רק תקופה ועובר

זה גם יכול לעזור

יש לי רק נסיון עם תוספי תזונה,

לי וגם לילדים.

הרבה מהתוספים עדיף לתת על קיבה מלאה.

לבת שלי למשל יש צורך רפואי בהשלמת ויטמינים, במרשם רופא, בגלל בעיה בספיגה. אם לוקחת את הכדור בלי ארוחה ממש יש לה בחילות וכאבי בטן. אם לוקחת במהלך ארוחת ערב טובה, היא ישנה מצויין בלילה וקמה בלי שום תופעות לוואי. לדעתי גם אם היתה לה אולי בחילה קטנה היא לא מרגישה את זה בלילה.

בכל מקרה במידת האפשר נסי לקחת יחד עם ארוחה טובה. וזערפן ספצפית הבנתי שמומלץ מאוד בערב עוזר גם לשינה טובה.

ומעל לכל זה, לפעמים יש גם הסתגלות לתוסף ואחרי שבוע שבועיים 'מתרגלים' אליו וכבר פחות עושה בעיות.

אולי כל זה לא רלוונטי עם מעי רגיש, לפחות הקפצתי לך

אני לוקחת קלבטן וזה עוזר מקומית.

ת'כלס מה שהכי עזר לי זה גלולות ויזאבל שלקחתי בגלל שיש לי אנדומטריוזיס.

הכוונה לתרופות נוגדות חרדה כי אני כבר לא מסוגלת (לא למניעת הריון).

עושה הליכות לפעמים, אבל ההחמרות הקיצוניות דווקא כשאני לוקחת טיפול תרופתי לחרדה

ניסיתי מס דברים טבעיים, צמחי מרפא, כמה סוגי תרופות ואין כל דבר עושה לי כאבי תופת בבטן ושילשולים

לקחתי גם בלילה למזער נזקים וכן, קמתי מתוך שינה עם כאבי בטן חזקים. אני כולה 3 ימים עם זעפרן (לוקחת על בטן מלאה) וסובלת ממש ממש

קורה לנו הרבה מאוד...

ובכל פעם מנסים לבדוק מי קצת פחות גמור, והוא זה שמטפל בעניינים. (וטוב שיש ילדים גדולים שלפעמים גם הם מתגייסים קצת לעזרה. אני למשל לא כל כך מרגישה טוב היום, והילדים הגדולים שנמצאים בבית הסכימו להיות אחראיים על הקטנות)

באמת שהקושי האמיתי הוא כשהבעל לגמרי לא נמצא בבית, ועל כך הערכתי נתונה לך🫡

או להשיג בייביסיטר כי זה באמת סתם יוצר מרמור של שנינו

מי שבבית חושב שהוא עבד מלא עם הילדים וצריך הפסקה

ומי שחזר, חוזר מותש וצריך הפסקה

שניהם עובדה תכלס

ואין איך לשחק עם זה ככ..

ותכלס זה יוצר צף בתקופות מאתגרות יותר של תחילת הריון וכזה.. זה עובר אח"כ....

חיבוקקקקק

א. גם אני בתקופות עמוסות לא מבינה איך זה לא מספיק מדובר...

לדעתי זה אחת מהרעות החולות של התרבות המערבית

שכל אחד בביתו

החיים השבטיים נתנו לזה מענה...

ב. מאוד עוזר כשאנחנו מספיקים לעשות תיאום ציפיות, ואז קובעים מתי הוא כן יהיה וזה נותן לי אופק, וגם הוא יותר מודע לעומס שעובר עלי ועצם זה ששואל אותי מה שלומי יותר מהרגיל ואיך אני מסתדרת, נותן תחושה של שותפות ומקל עלי מאוד...

ג. ואגב, כשהתינוק לא ישן מספיק ואין את הפס הזה זה לגמרי מוציא מהדעת... ואני חושבת שאת יכולה לתווך להם את זה... שאת מאוד עייפה וממש תכננת לנוח בזמן שאיקס ישנה וקצת להתרכז בכמה דברים שאת מחכה לטפל בהם (עצמך) ולכן את עכשיו גם עייפה וגם מבולבלת... התיווך מקל עלייך ועליהם!

חיבוק ענקקקקק

ועוד 5 ימים מסגרות ויהיה יותר קל השגרה בע"ה!!!!!

אני משתדלת ליצור לעצמי איכשהו את הפסק זמן שאני צריכה. זמן מסך, משהו טעים (לעצמי או לחלק לילדים שיהיו רגועים לכמה דקות) משחקים שאני שומרת למעלה להזדמנויות האלו, קשקושים מהשקל כנ''ל. בפעמים שאני זוכרת המצליחה ליישם את אחת מהשיטות האלו זה עוזר ממש!

זה באמת לא קל

זה השנים הכי עמוסות

אבל תתנחמי בזה שזו תקופה שתעבור

תראי מה את יכולה להקל מעלייך בכאן ועכשיו

ותזכרי ששבוע הבא הם כבר במסגרות בעז"ה

♥️

קודם כל ברמה הטכנית אפשר גם להיעזר בדברים חיצוניים.

אוכל מוכן או מוכן חלקית, מכשירי נקיון למיניהם כמו שואב - מדיח - מייבש

עזרה אנושית כמו מנקה או בייביסיטר או אפילו ילדה בכיתה ד שבאה לשחק עם הילדים כשאת בבית ולהקל...

ואם יש צורך לנוח, באמת למצוא בייביסיטר שתשמור קצת ולנוח יכול ממש לעזור ולשפר את המצב, אחרת זה רק גורם להסחב כל היום ולהתרוקן יותר.

המעבר, זה ברמה הזוגית.

בעקרון, איש ואישה הם לא בסימטריה,

היחס ביניהם הוא שונה כמו שכתוב בכתובה- יש צד אחד שהוא הגבר שאחראי לבטחון ולהזנה שלך מכל הסוגים, ויש צד של אישה שהיא נסמכת

וכמובן מתוך הטוב שהיא מתמלאת בו גם שמחה לדאוג לבעלה ולהחזיר אליו אור.

גם ברמה הפיזית אנחנו בנויים באופן שונה. וגם מבחינת היחסים בין איש לאישה יש לנו הדגמה מה האופן והיחס הנכון.

כשמגיעים למצב שהוא "שוויוני" שני הצדדים לא ממש שמחים.

האישה מרוקנת כי אין לה תחושה שיש לה מספיק על מי להשען וממי להתמלא, והיא מוציאה יותר ממה שהיא מסוגלת.

האיש לא בשיא כוחותיו, כי עצם השענות של אישה, בטחון שלה בו וכמיהה אליו הם אלה שנותנים לו את האון והיכולת להשפיע ולתת, וזה גם לא קורה,

ובעצם כולם מותשים ומרוקנים.

אני כותבת את זה כרגע באופן כללי כי אלה דברים עמוקים שההתפרטות שלהם לחיים היא בוודאי מורכבת מהודעה בפורום, אבל נראה שאולי שם שורש הקושי, ושווה לחפש מענה שורשי בכיוון הזה..

שיהיה בע"ה בטוב ובקלות

אני אומרת שאם זה מרגיש חריג זה חריג.

לכי לבדוק. אל תוותרי.

שאלתי ואמרו לי שזה הריון וזה נורמלי וככה זה.

המזל שהלכתי לרופא ליתר ביטחון.

הגעתי במצב של הלם- לחץ דם נמוך מאוד מאוד.

הרופא נבהל ממש.

השכיב אותי במקום והכניס עירוי בכמות שבעקרון אסור להכניס כי המצב היה ממש מסוכן.

ומשם כמובן אובחנתי עם היפראמזיס חמור והמשכתי עם כדורים ועירויים.

כשמשהו מרגיש לך לא תקין תבדקי!!

זה ממש קשה להרגיש שבהריון חושבים שהכל תקין אבל האישה יודעת בדיוק מה תקין ומה לא וכשזה חריג זה חריג

לבדוק ברזל הומוגלובין ומאגרים וכו

ולחץ דם

כי אחת התופעות לוואי זה עייפות

אבל גם בהריונות הקודמים הייתה אותה ואי אפשר להגדיר את מה שאני מרגישה כעייפות

לפי המבצעים.

או מהדרין רגילה או מהדרין אקבטרה קייר.

אצל אחת מטרנה רגילה אצל אחת רק מטרנה גולד ואצל אחת אקסטרה קייר.

סימילאק לא היה טוב להם אצלי, וגם לא נוטרילון.

אני מחליטה מה להביא לפי הקושי ביציאות.

מי שבקלות- רגיל

וכן הלאה

מאמינה שאם לא היה טוב הייתי מנסה סוגים שונים עד שאחד יהיה טוב