צחוק!
אבל ככל שמתקדמים יותר עם הספרים - ככה הספר פחות מצחיק. השבת בדיוק קראתי את האחרון שיצא (התכלת..) - ועלו חיוכים מדי פעם, אבל לא יותר מזה... 
בכלמקרה, גם אם אני כבר לא צוחקת, אני עדיין ממש נהנית מהספרים האלה. קלילים, טיפשיים וכיפים.

חבל שהוא לא ידע לעצור, פשוט הרס הכל.

לא יצא לי עדיין לקרוא את התכלת. הם בעיקר נמצאים למצבי הרוח של - "אין לי מה לקרוא. עוד חצי שעה יוצאת שבת. לא בא לי להתחיל את הספר ההוא שלקחתי מהספריה." 

במיוחד על רודריק!! הוא כזה מרושע ומאסטר בקונדסיות...:>

זה שיצאו עוד ספרים לא כזה קלקל לדעתי...בכל ספר היה את המקום שבו נחנקתי מצחוק....

זה ממש הפריע לי...

אני הכי אוהבת תקטעים שבמקום לכתוב 'אההה!!' הם כותבים 'צווחה!!' 'בהלה' וכו'..

סכ"ה מצחיק. ספר נחמד כזה למתי שאח שלך מביא מחבר ואין לך מה לקרוא

קראתי ת'סגול(לא בטוחה..) עובדות החיים או משו כזה... 

הוא מגעיל וטיפשי!!

שלושת הראשונים ואז תדברו.

אמרתי מה שאני חושבת, יש לי זכות, לא?..

לדעתי- כולם מגעילים וטפשיים!

אבל מטומטם ורדוד ברמות לא הגיוניות.

עושה לך רע אחרי כמה זמן.

ולילדים שלי [כשהם ילדים. עד סביבות 13] בע"ה אני לא אתן לקרוא את זה.

לא להחדיר בך תורה ויראת שמיים...

כך שאני לא מבין למה הוא "רדוד"... יש בו דמויות מוצלחות והוא פשוט גומר מצחוק. מה רע?

התורה אמורה להשאר תחומה רק בגבולות ההלכה והדת?

אם ספר מצחיק אבל רדוד, אפילו תת-רמה,

ויש בו גם לא מעט מעשים שהיינו מגדירים כ"רעים" (גם אם מצחיקים) -

זה לא טוב. במיוחד לא לילדים שלא יודעים לסנן ולהבין מה קליפה ומה לא.

לא התכוונתי דוקא למה שאת הגבת...

לא חשוב, אין לי כוח לכתוב כעת.

אבל אלו מעשים לא יפים יש שם? לא זוכר... אולי יש.

פתחתי את הספר הזה כמה פעמים ורפרפתי עליו. לא הבנתי על מה המהומה. מן הסתם זה גם בגלל גילי המופלג.

אבל עדיין, ברור שיש הומור איכותי, ברמה, ויש הומור שטחי ורדוד. הוא גם פחות מצחיק לדעתי.

מי שכתב את הספר הוא הומוריסט אדיר...

הוא כתב ספרים מ-מ-ש ממש מצחיקים.

והצורה הזאת, של היומן, והציור הילדותי, חזק ביותר.

(האחרונים כבר לא שווים אגורה, הוא לא התאפק ולא ויתר על המשך הפירסום והרווחים וזה מה שיצא...)

על אילו מהסדרה עברת? הראשונים או האחרונים?

מה שכן.. יכול להיות ששיראל צודקת. אם כי, ההומור הוא בסופו של דבר על חשבון גרג והספר די משפיל אותו.... לא יודע.

שקרים, התעללויות, ניצול, לעג וצחוק על הזולת, יחסי אנוש מגעילים מצד כולם..

והעניין הוא שדווקא הדברים האלו ^^ זה מה שמצחיק אותנו..

גרג מגעיל ברמות.

כך שאני לא בטוח שזה משפיע לרעה.

למעשה אני ממש לא חושב כך.

אבל אולי אני צריך לקרוא שוב..

יש בו הרבה דברים שליליים לדעתי..

יש המון סופרים שמנסים לחקות אותו. (רובם ממש עלובים)

|פותחת את חרם החנונית לשימור המעמד של החנונים בעולם|

חנוניות לא בנויה על קושי השתלבות בחברה. אר. 

גם ההומור דיי עלוב לזיכרוני.. אבל עברו שנים מאז שפתחתי את הספר הזה.

ואני לא ישכח שבדיוק חברה שלי קראה את הספר הראשון והמורה נכנסה.... איזה חפירות היא עשתה לנו...

לא יותר מזה..

יש שם הרבה דברים לא יפים ולא חינוכיים.

נראה לי שאפילו ההורים שלי לא מסכימים...

לא ממליצה בכלל!

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.