והסברתי ת'מצב..:

בעזהי"ת.

זה בהחלט מצב מעצבן.

אני חושבת שכדאי לך להגיד לילדה השניה שתשתף אותך, תנסי ליזום ולחזוב צעד קדימה, כלומר- מה עכשיו צריך לעשות? אוקי, לאסוף כסף? אז אני. להביא את הסווצ'רים לאולפנא? אני אלך. תנדבי את עצמך, וכך תצטרפי למעגל העשייה.

מעבר לזה, לדעתי מאוד חשוב שיהיה לך דיבור פתוח עם המורה, ושהיא תדע מה קורה לך בנפש ומה ההעדפות שלך. אז בלי קשר, תזמי עם המורה שיחה ותספרי לה שאת לא כ"כ נהנת לארגן דברים עם אותה אחת...

ב"הצלחה!

"או שאנחנו עובדות יחד או שאת עובדת לבד. ו'ביחד' זה אומר שאף אחת

מאתנו לא פועלת ולא מחליטה החלטות בלי לשתף ולהתייעץ לפני. לא? לא".

לדעתי את לא צריכה לשתף את המורה היא רק תהרוס את החברות בינכן... וחבל

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....