אם כל המשפחה שותה כוסית ערק או בוּכה בליל שבת אחרי הסעודה, זה משהו אחד.

אם היא גומעת ליטרים של הייניקן בפאב, זה משהו קצת אחר...

אני לא אוהב את השאלות האלו. אף אחד לא מתכוון לפסול על פי משהו אחד, שלא קשור לאופי.

וזאת הנקודה.

בחורה ששותה (עד כדי שכרות, וכו') זה מראה על עוד דברים, לא?

לא כיף לשתות לבד...

אני לא מכיר בחורות מהציבור שלנו ששותות.

אז כנראה שזה מעיד על עוד דברים.

אני באופן אישי בקטע של ליקר שוקולד מדיי פעם ויין מתוק של קידוש,

אבל יש לי חברות שאוהבות גם דברים רציניים יותר.

מה המניעים? על מה זה מעיד? תלוי בת. תלוי מקרה.

פותח/ת השרשור התכוונ/ה רק למצב של שתיית משקאות חריפים מדיי פעם או ממש מצב של שכרות והתמכרות?

כי לדעתי יש הבדל עצום בין השניים..

לדעתי, צריך להגדיר "דברים בעייתיים" יותר..

ויין של קידוש, זה לא שייך לענין. גם לא "ליקר שוקולד" לפעמים..  סוג של ממתק.

לא רציתי לשפוט בקול אם זו "בעייתיות".

וגם לא לציין אם המעשה נתפס בעיניך או בעיניי רציני או סתמי.

כוונתי:

"דברים רציניים"=

אלכוהול משמעותי,

כמות נכבדת בתזמונים קרובים, 

דברים כחולים וירוקים בכוס (כאלה שמחלקים בבר של האולם בחתונות)

כלומר-הן ניגשות ל"תחום" במלוא הרצינות.

ואגב, כמובן הבנתי שלכך התכוונת - רק הבהרתי את דעתי על הנושא (ועל הטרימינולוגיה ראויה).

באמת

בחורה ואלכוהול בעיני שווה פריצות..

ויהיו גם הרבה פוסקים ובחורים שיסכימו איתי..

כל עוד לא מדובר מעבר לכוסית יין בארוחת שבת (קידוש וליקר ממש לא נחשבים)
אני חושבת שמי שניגשת לתחום בהבנה מלאה וממש נהנית משתיית החריפים-

יש בזה בעייתיות.

אם הייתי גבר רווק - הייתי פוסלת על זה.

הוא בעייתי בעיניי..

וחוצמיזה שכמו שיותר לגיטימי שבנים ילכו ללא חולצה-

כך גם הנושא הזה קשור לדיני צניעות.

כתבתי שגבר ששותה ביום יום (חוץ ממסגרת פורים וקצת חגים ושבתות) הוא בעייתי בעיניי.

זה אומר שלא מותר גם לבנים!

מעבר למקורות שאביא,

אני לא מסוגלת לסבול את השאלה
"אז לאישה אסור ולגבר מותר?

לגבר אסור ולאישה מותר??"

אני דוגלת באי-שוויון תפקידים לגבר ולאישה.

הם בעיני שווי ערך, אבל יש להם תפקידים שונים ומכך גם נובעים האיסורים וההיתרים השונים המתאימים לאישיותם.

אז תשאלו-

לגבר מותר ללכת בגופיה ולאישה אסור?

מאיפה נשמע כדבר הזה?

זו התורה, נעים מאוד!

האישה קיבלה סגוליות מסויימת מה' יתברך -

שיופיה בצניעותה ובמסתורין שלה.

היין ידוע כמחצין את הפנימיות וכמביא לקלות ראש.

אישה מתבלטת ומוחצנת = פריצות.

לכן אמרתי - מעבר לשתיה סמלית בשבת וחג

הדבר הזה מבחינתי מצביע על חוסר בצניעות. נקודה.

ויכולות לקום כל הבנות ששותות ולזעוק

שהן לבושות רחב עם צווארון גולף, שרוולים, וחצאית נושקת מרצפת -

ובכ"ז צניעות לא נמדדת רק בלבוש.
תעשו את החשבון הפרטי הזה עם עצמכן.

להלן מקורות, ישנם עוד פסוקים שלא הבאתי כי לא זכרתי איפה בדיוק לחפש, אבל בגדול - במשלי יש פסוקים מפורשים שמדברים על יין ופריצות.

וכמו שאמרתי - גם גבר שמרבה בשתיה נמצא בעיני בעייתי!

> משנה, סוטה א, ד:

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאימין עליה כדרך שמאימין על עדי נפשות.
ואומרים לה, בתי הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים.
עשי לשמו הגדול שנכתב בקדשה, שלא ימחה על המים.

> רש"י:

למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף.

> בעל התורה תמימה (פרק ו, אות א):

יתבאר ע"פ מ"ש בסוטה ז' א' ולפנינו בהמשך הפרשה הקודמת, שהיו משתדלין לעורר את הסוטה שתודה כדי שלא יצטרך למחוק שם הקודש על המים, ולתכלית זה היו פותחין לה במאמרי זכות והיו אומרים לה "הרבה יין עושה", רוצה לומר, שאולי שתתה יין הרבה נכשלה, מפני שרבוי יין גורם לקלקול זנות, וכמ"ש (הושע ד'): "זנות ויין ותירוש יקח לב"... ומבואר בגמרא סוטה שם, שהיו במעמד אותו המוסר הרבה אנשים ונשים, וכשהיו שומעין דבר הקלקלה הבאה ע"י יין היו רבים נוזרים עצמן מן היין, וזהו ענין סמיכות הפרשיות.

> בראשית י"ט, לה-לו: (סיפור בנות לוט)

"ותשקן גם בלילה ההוא את אביהן יין.. ותהרן שתי בנות לוט מאביהן" (גילוי עריות)

> ישנו דיון בגמרא סביב חטא עץ הדעת (החטא הראשון!) ומהותו..

אילן שאכל ממנו אדם ראשון - רבי מאיר אומר : גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה (צרות) על האדם אלא יין, שנאמר "וישת מן היין וישכר" (על נוח)

> האברבנאל על דעת רבי מאיר:
אלא שהאמת הוא בזה מה שזכרתי שהיה העץ ההוא מעורר ומרבה בתאוות המשגל.

> מדרש ילקוט שמעוני:

כשאדם שותה כוס אחת הוא כרחלה ענו ושפל רוח

וכשהוא שותה ב כוסות מיד נעשה גיבור כארי ואומר מי כמוני

וכשהוא שותה ג או ד כוסות מיד הוא נעשה כחזיר המתלכלך כטיט ברפש

לסיכום ולמסקנה-

יין רצוי לשני המינים רק כאשר הוא במינון הנכון!

מעבר לכוס בזמנים הנכונים 

עצם ההבנה של בחורה בנושא מורה עליה שהיא למדה על זה בדרך קצת פחות תורנית.

ולאלה שמשתכרות בפורים ("רק בחברת נשים")- סלחו לי, ליבי עליכן!

מאיפה הבאת את השטות החילונית הזאת?

בכל האנושות.

(לזה התכוון שורש וגרביים)

כמה דברים:

א. אלירז הביאה מקורות בגנות השכרות, שלא מחלקים כלל בין גברים לנשים.

(ממילא ההערה לגבי מעמד האישה דאז, הגם שהיסטורית היא נכונה כנראה,

איננה רלוונטית למקורות האלה ממילא)

ב. כואב לראות שזקוקים למקורות כדי לדבר על גנות השיכרות.

שיכרות זה בעיקר עניין לקלקול במידות, יותר מאשר להגדרה הלכתית כלשהיא.

קיצור, לא נראה שיש נפק"מ לוויכוח ביניכם בלאו הכי.

הרעיון.

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין,והוא כהן לא-ל עליון.

(בראשית יד יח)

ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד.

(תהלים קד טו)

תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד.

(משלי לא ד)

תני תנא קמיה דרבי יוחנן:

כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין,יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו,

יש שותהו וטוב לו, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש, ויש שותהו ורע לו, שנאמר:

תנו שכר לאובד ויין למרי נפש.

אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני תלמיד חכם לעולם טוב לו, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

(ברכות נז א)

"חמרא וחיי לפום רבנן" - אין בו משום דרכי האמורי.

מעשה ברבי עקיבא שעשה משתה לבנו, ועל כל כוס וכוס שהביא, אמר:

חמרא וחיי לפום רבנן...ולפום תלמידיהון.

(שבת סז ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל: שתה רביעית יין - אל יורה.

אמר רב נחמן: לא מעליא הא שמעתא, דהא אנא - כל כמה דלא שתינא

רביעתא דחמרא - לא צילא דעתאי.

(עירובין סד ב)

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו - יש בו מדעת קונו,

שנאמר: "וירח ה' את ריח הניחוח".

אמר רבי חייא: כל המתיישב ביינו - יש בו דעת ע' זקנים;

יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות, נכנס יין יצא סוד.

אמר רבי חנין: לא נברא יין - אלא לנחם אבלים, ולשלם שכר לרשעים, שנאמר תנו שכר לאובד וגו'.

אמר רבי חנין בר פפא:

כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה,

שנאמר ובירך את לחמך ואת מימיך, מה לחם שניקח בכסף מעשר,

אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו, יין...

אמר רבי אילעאי, בשלשה דברים אדם ניכר:

בכוסו ובכיסו ובכעסו.

(עירובין סה א) 

תנו רבנן, חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך,

במה משמחם, ביין; רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם ביין...

ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין, שנאמר ויין ישמח לבב אנוש... (פסחים קט א)  

ואמר רבי ברכיה:

הרוצה לנסך יין על גבי המזבח - ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.

(יומא עא א)

ולא כן אמר רבי יוחנן:

הכל הולך אחר הפתרון - חוץ מן היין:

יש מי ששותה אותו וטוב לו, ויש מי ששותה אותו ורע לו.

תלמיד חכם שותה - וטוב לו; עם הארץ שותה - ורע לו...

(בראשית רבה פט י)

על שתיית יין לנשים, הגמר מדברת

בפירוש על הכמות של יין שטובה לאשה וכמות שרעה. לא זוכר איפה.

שנים ניוול הוא, שלשה תובעת בפה...

אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה - לית לן בה...

(כתובות סה א)

בחורה ואלכוהול בעיני שווה פריצות - מה שנכון נכון.

למרות שצריכים לפעמים לבדוק לגבי מקרים ספציפים.

למשל יהודי יוצאי רוסיה בשבילם לקחת כוסית וודקה זה כמו לקחת כוס מים 

לא זוכר איפה, אבל אני כן זוכר שהוא מדבר בחיוב על 

כמות מסוימת של יין לאשה. 

מישהו זוכר? המקור מונה איך משפיעה כל כוס וכוס על האשה, בהתחלה ככה בהמשך...

אם לא מדובר בשכרות, אין עם זה בעיה. אפילו יתרון בעיניי, מראה על איזשהיא פתיחות 
שכל כך חסרה לפעמים.

לא נראה לי מתאים ולא ראוי.

כמובן שהכל תלוי במכלול הדברים אבל באופן עקרוני ודאי שיפריע.

אם זה איזשהו משו חד פעמי אז פסדר..(עדיין לא מתלהב)

שתיה חריפה- זה לא מושג חיובי במיוחד

וזה בוודאי משפיע נשמתית, ולא רק גופנית.

למה שמישהו לא יראה בכך עניין שצריך לבחון אותו?

שתייה חריפה פעם בכמה זמן יכולה, לעזור גופנית ונפשית. בחב"ד ישנו את המושג התוועדות שם נוהגים לפתוח קצת את הנפש עם שתייה חריפה. בכללי בנאדם מביא את עצמו למצב של שיכרון אז יש לי בעיה איתו, אבל לשתות קצת מדי פעם ובאירועים, בכמות שהשתייה לא משנה את מי שאתה אז לפי דעתי אין בעיה.

אבל ברגע שהשתייה היא לשם הוללות ובריחה מהמציאות, ובכללי לשם מושב ליצים אז יש לי בעיה עם זה.

לק"י

אם מישו מידי פעם (בשבת וכדו') שותה קצת יין/ בירה כי זה טעים לו- אז בסדר..

אבל מישו שלוקח בקבוק בירה ופשוט שותה ממנו להנאתו- זה כבר מתחיל להגעיל אותי.

וב"ה שתרבות השתיה אינה תופעה רווחת אצלינו במשפחה

לבוא ולהתחתן עם מישהי מתוך ההנחה שהיא תשנה את דרכיה לאור השפעתך.

אם משהו יעבוד, זה בעקבות גם עבודה רצינית יחד, וגם רצון של השני להשתנות.

אם יש התמכרות אז יש בעיה, חוץ מזה לפי דעתי אין לאנשים בעיה עם השתיה החריפה לכשעצמה (חוץ מההשתכרות) אלא מהסביבה והאווריה שהיא בדרך כלל יוצרת, או מופיעה בה. ואישה שנמצאת בסביבה כזאת יכולה להיות לא מתאימה לחלק מהאנשים, ולכן זה לא רק להפסיק לשתות אלא זה משהו עמוק יותר.

לא מתחתנים בשום פנים ואופן עם מישהו בהנחה שהוא ישתנה.

בשום תחום!

לק"י

ומה אם לא מצליחים?!

מלבד זאת, שתרבות של שתיה יוצרת אוירה מסויימת- שאני באופן אישי לא חושבת שזאת האווירה שהייתי רוצה לחיות בה, ולגדל בה ילדים.

ההבחנתם?!
מי ששותה מידי פעם בשביל הכיף ובצורה טובה, זה ממש לא אומר שהוא/היא מכורים !! לא חייבים להגיע למצב שלא שמים לה מה אומרים ומקיאים אח"כ את החיים והיא/הוא מבזה את עצמה/ו. יש פשוט להכנס לראש טוב פעם באנא עארף כמה זמן..
מי שישר קפץ להגיד "לא" זה לדעתי מבורות נטו.

גם אם זה רק מידי פעם זה עלול להרתיע לפחות חלק מהאנשים (לפחות ברמה של חשש)...

נ.ב

שלום לכולם!

כמה שנים לא הייתי פה...

התמכרות לא מתחילה בשלושה בקבוקים ליום!

התמכרות מתחילה מהצעד הראשון של "מדי פעם".

ולגבי השאלה:

נשים שותות - בדרך כלל זה לא האפיון היחיד שלהן.

היא בדרך כלל לא רגועה, עדינה, וכו' וכו' ורק מדי פעם שותה שתיה חריפה.

בד"כ זה מגיע בעיסקת חבילה עם עוד כמה מאפיינים אישיותיים ותרבותיים.

ועל כך צריך לתת את הדעת.

אני אישית לא מרבה לשתות, למעט חתונות ושבתות, וגם אז לא הרבה...

יש סקאלה, בקצה אחד יש כאלה שלא נוגעים גם במיץ ענבים, ובקצה השני- כאלה שדופקים ת'ראש 5 פעמים ביום ושותים וודקה מבקבוק.

יש המוווווווווווווווווווווווווווון באמצע.

יש כאלה שישבו על כוס בירה, ליומולדת וכאלה

יש כאלה שיקחו איזה קוקטייל בחתונה- כדי לרקוד יותר בהתלהבות

יש כאלה שסתם נהנים מאיזה כיסית קטנה פעם ב...

ואלכוהול לא ממכר כ"כ מהר. צריך הרבה השקעה כדי להתמכר באמת- לשתות כמויות כל יום.

לא רואה מה רע בלשתות פעם ב.. 

לא ברמה של להשתכר, אלא יותר להרגיש טוב.

הכל תלוי במינון ובסיבה ובתוצאה. (אם את יודעת שכוס בירה תגרום לך להתמסטל לגמרי- אז תתרחקי מזה.)

זה נטו עניין סובייקטיבי.

אישית אין לי בעיה עם מי שנהנית לשתות מדי פעם.

אבל אני בהחלט מבין את מי שכן לא יחבבו את זה...

(צריכים גם להכניס למשוואה את זה ששתיה נתפסת בתרבות האנושית כסממן גברי יחסית.

אפשר להבין את מי שמצפה מהמיועדת לבטא נשיות <אנדרסטייטמנט>

ממש כפי שאנו טיפה פחות בהלם לראות גבר צופה בדביקות במשחק יורוליג בחמישי בערב

מאשר אישה...)

אלכוהול זה לא חלק שהייתי רוצה לראות אצל אשתי. יותר מתאים לבנים, וגם שם זה די דוחה אותי.

זה דוחה אצל כולם!

ואם כבר מדברים על זה, אז למה, לדוגמא, סיגריות לבנים זה "נשמע יותר טוב" מאשר לבנות?

הבחורה ניגשת לבר בחתונה ושותה שמינית כוס של יין אדום היא לא בסדר, למרות שזה בכלל לא נחשב. יש בנים שלא נראה להם שבחורה שותה בירה שחורה, למרות שאין שם זכר לאלכוהול! מצד שני, יש בנים שדופקים בירות לבנות בכל מפגש חברי, ובעיני עצמם זה סביר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.

אתחיל בתלוי הקשר:

אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.

אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.

תלוי שלב בקשר:

בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.

בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.

דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.

תלוי אדם:

יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.

בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות

אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי

וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!

לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים

ובכן:

=> הגדיל לי את ההוצאות

=> אך הגדיל גם את ההכנסות

=> בסך־הכל אני מרוצה

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.

כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)

תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.

לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.  

אבל היום זה קצת התערבב