אלא בגלל ההרגשה שאתה לא איתה, שהרגש שלה לא מוצדק לדעתך...

אני הייתי נעלבת ככה מבעלי הרבה פעמים והיה לנו מאוד קשה להשלים...

אני בעד שאל תתיחס לנושא הספציפי שרבתם עליו אם אפשר להדחיק אותו בינתיים ולהעלות בזמן שטוב לכם ביחד,

ובינתיים- תפרגן לה, תגיד לה שאתה אוהב אותה הרבה יותר פעמים ממה שאתה בד"כ אומר, תגיד שאתה אוהב אותה לא משנה מה יקרה ומה היא תעשה או תחשוב או תרגיש.. תתן לה פרח ושוקולד [או כל דר אחר שהיא אוהבת] ותספר לה [אפשר גם במכתב] כמה אתה מעריך אותה שהיא אשה מצויינת וחכמה וחמודה ואיך זכית שהתחתנת איתה...

ואני כותבת באנונימי בגלל שזה מרגיש לי כל כך אישי ופרטי לחשוף רצונות כל כך כמוסים של אישה בניק המוכר שלי...

בהצלחה!

שוב תודה. זה באמת האיר את עיני

פתחתי כאן ניק חדש לשאלה.

גם אשתי כבר כועסת עלי זמן רב למעלה מחודש, ואני לא ממש יודע למה. אני מסופק אם היא יודעת למה.

זה התחיל לפני כחצי שנה אבל החמיר מאוד לאחרונה והגיע עד לכדי ביטול נושאים הקשורים לאישות וד"ל.

האמת, שאני מסופק אם היא עצמה יודעת להגדיר מה היא רוצה. כמה שאני מנסה לגרום לה לדבר ולתקשר אני לא מצליח.

אולי עיצות של נשים נבונות יוכלו לסייע גם לנו.

אני יכול להוסיף שכבר כמה פעמים ניסיתי לשכנע אותה לבוא לייעוץ ביחד או ללכת לבד והיא מסרבת. הדבר היחיד שהיא מסוגלת זה רק לשלוח לי הודעות כתובות בפלאפון עם ביקורת עלי והיא "משתדלת" לעשות זאת בהתמדה רבה לא פחות מ-15 הודעות ביום !!!

אפשר לציין עוד שחלק מהקונפליקטים קשורים לנושא חינוך הילדים ששם יש לי ביקורת על מה שאני סבור שהוא חינוך בתוקפנות במקום בסובלנות.

זה מגיע לפעמים למצב שבו היא מדברת אלי בצורה ממש פוגעת ומעליבה בפני הילדים. אני משתדל כמובן לנהוג בה בכבוד ליד הילדים עד כמה שאפשר. למשל, לדוגמא: במוצאי יום כיפור רציתי לעצמי משהו מתוק ולקחתי לי מעדן שוקולד מהפריזידר. היא כעסה מאוד בגלל שהילדים ראו וגם רצו והגיעה בזעם לילדה שבכתב שהיא גם רוצה מעדן ואמרה לה: "אל תדאגי אבא עוד יסבול מזה...".

אני מאוד נפגעתי מזה, בפרט שממש בערב יום כיפור היא גם התקיפה אותי קשות וגם ביום כיפור עצמו ואז שוב במוצאי יום כיפור. חשבתי שלפחות יום כיפור זה זמן שמתעלים. אבל כנראה שכל כך קשה לה איתי והיא רואה בי אדם כ"כ לא טוב, שפשוט אין לה גבולות. והאמת, אני לא יודע למה היא צריכה להרגיש כך.

אני עובד קשה ומפרנס. נותן לה כל מה שהיא מבקשת בשמחה. מפרגן לה ואוהב אותה. אבל היא לא מאמינה או מרגישה אחרת וכמה שאני מנסה לומר לה שתשמח בחלקה ושתראה את כל הטוב שיש לנו בחיים. בריאות, ילדים, פרנסה, בית, רכב, ועוד ועוד. היא תמיד מעדיפה ותחפש לראות את הרבע כוס הריקה.

זה הגיע למצב שבו אני מאוד רוצה עוד ילדים, אבל היא במניעה ממושכת כבר שנים רבות, ולדעתי זה ממש חבל. אבל היא אומרת לי שהיא גם רוצה, אבל היא מרגישה שאני לא עוזר לה מספיק וגם שזה עלול לגרום לעוד בעיות בשלום בית בגלל סיבות שונות, ביניהם התערבות של האימא בנושא גידול התינוק הטרי. התחושה שלי היא שאולי היא צודקת, אבל יש כאן גם מימד של "ענישה" כלפיי.

בינתיים המצב מחמיר מחודש לחודש ולפעמים מיום ליום, כאשר הסגנון שלה לילדים ולי הוא בסגנון של "פקודות" ולא בדיבור ותקשורת עניינית ומסודרת.

אני חושב שאשתי תזהה כאן את הענין שאני כותב היות והיא די הרבה כאן. לכן אני לוקח זאת בחשבון ואשמח אם הדברים אולי יגרמו לה כאן לפחות לפתיחות.

אמנם, בסיוג ששמענו צד אחד, אבל לפי תיאורי העובדות שכאן, הן בעייתיות.

אני די מתפעל מצורת התיאור שלך, טוב שאתה שומר על שלוה יחסית. הדבר הגרוע ביותר במצב כזה, זה שהאיש מתחיל לחפש "מתחת לאדמה" מה הוא, כביכול, "לא בסדר"... 

כמובן, אדם צריך לבדוק גם את עצמו. אבל אם אחרי בחינה כנה הוא רואה שאין סיבה מובנת לענין - לפעמים עדיף להתייחס כאל סוג של "וירוס" שתוקף. כמו שקורה שאדם חולה. כך פחות לוקחים ללב, ויותר פנויים למצוא פיתרון. שהרי ברור שעל אף שאתה סובל, מסכנה מי שזה עולמה וזו דרך ה"תקשורת" שלה.

לענ"ד (שוב - ע"ס מה שנכתב פה), אתה צריך לקחת אותה לשיחה, בצורה מתונה ובהירה, ולהגיד לה שיש שתי ברירות: או שאתם יושבים לשוחח, ואתה מבטיח לה שתשמע כל מה שיש לה לומר ותחשוב על כך, בתנאי שתאמר זאת בכבוד, ללא "חירופים" אלא בהסברה עניינית וגם תהיה מוכנה לשמוע אותך. ואולי מזה תצמח דרך חדשה של ליבון דברים.

או - ייעוץ ע"י צד שלישי.

אך בשום אופן לא עוד ביקורת מתמידה חד צדדית. היא לא היתה מוכנה לדבר כזה, וגם לך זה קשה.

היא כנראה כבר בסוג של "סיחרור" וחייבת למצוא דרך לצאת מזה. אם היא היתה זו ששואלת, היה אפשר אולי להציע דרך כזו. אך כל זמן שאתה השואל - והיא כרגע לא במצב של "פתיחות" כלפיך, אלא של "התלוננות" - סביר (לכאורה) שריצוי ישיר מצידך לא יעזור, שהרי אינה פתוחה לשמוע. על כן, צריך לקבוע "מסגרת", שיחה או ייעוץ, כיד שאפשר יהיה לצאת מזה ולעלות בעז"ה על דרך המלך.

ב"ה

אני משתתף קבוע בפורום אבל ניק אנונימי הפעם.

דברים רבים שאתה כותב חבר יקר זהים אבל זהים בביתנו. אולי חוץ מהרווחה החומרית שהיא קצת בצמצום אבל אני לא חושב שזה זה. יש איזה זעם ואכזבה עמוקים ברובד שהתקשורת אינה מגיעה אליו. דיבור מעליו, סגנון פיקודי והכל ליד הילדים, כמוך אני פשוט לא יודע מה לעשות. זה לא עוזר לך רק תדע שאתה לא לבד. אני לא מושלם אבל ודאי לא הגרוע בבני אדם והיחס אלי הוא כמו,,, האמת שאין לי דימוי. לא מבין ומיואש. אולי טראומת ילדות שלא השכלתי לזהות? חלומות שלא התממשו? איכשהו אני אשם בהכל.

גם אני הייתי רוצה עוד ילדים אבלכמובן שאין על מה לדבר.

מצטער על הדכדוך אני אחדל כעת.

ואם הייתי יכול לעזור לכם - בשמחה.

נשים זה עם שהגברים אמורים ךנווט אותו בחכמה - ובייעוץ יכולים לתת לך כלים כדי להתמודד איתה ולהוביל אותה לכיוון נכון.

התנצלות היא על כך -
"שהגם שעשיתי משהו שנראה לי נכון, את נפגעת - ואני מתנצל ומצטער על כך שנפגעת!"

זה בד"כ פותר כל בעיה.

אשתך לא רבה איתך על נכונות המעשה,

אלא על הזכות שלה לחוש נפגעת, ושאתה תקבל את זה כדבר לגיטימי.

זה בד"כ הבעיה בויכוחים בין גברים לנשים.

כמובן שגם כל זוג ונושא לגופו, ויש הרבה מורכבות.. במיוחד אם מדובר בפרק זמן ארוך.

חשוב ללכת למישו שיפתח את התקשורת ביניכם, כי משם התחילה כל הבעיה.

הארת והבהרת נקודה חשובה שכבר נאמרה וגם זה עזר לי מאוד

אני לא חושב שאתה צריך "להתנצל", וככלל - אני לא חושב שנשים שמתרגלות שהבעל מתנצל על מה שאינו סובר שזה מוצדק, זה טוב להן. זה רק עלול להפוך לרוטינה.

אני חושב שהכי טוב זה ב"כביש עוקף".. כלומר: קח אותה לשיחה - תגיד לה, תשמעי, היה משהו, את חשבת כך אני אחרת זה לא כ"כ חשוב. הכי חשוב זה היחס הטוב בינינו. ותציע משהו לטובת הענין: נטייל קצת, נצא לאיזשהו מקום וכד'.  להגדיר את גמירת המצב הלא-נעים, ולעבור לפאזה אחרת. ולהשתדל להמשיך בה. לא כ"מתנצל" אלא בתור הגבר שלוקח עליו את "העברת ההילוך". היא כנראה "נתקעה" באיזה מצב וקשה לה לצאת מהרגש שלה, זה לא חייב להיות קשור לשום צדק.

הצורך שלה והכעס שלה נובעים מכך שהוא לא הכיר בעצם ההיפגעות שלה כמשהו לגיטימי..

היא לא שכלית כמו גבר ולא פשוט "תעבור פאזה", אני יודעת את זה גם  על עצמי ושומעת את זה מחברותיי..

אין עניין כרגע להיות הגבר שמעביר הילוכים - זה עלול אפילו להכעיס אותה יותר

היא מרגישה שהוא לא מאפשר לה את הזכות לכעוס או לא להסכים רגשית עם מה שעשה.

ברגע שהוא יגיד לה שהוא מבין שנפגעה ומצטער רק על כך -

היא אמורה גם להיות רכה יותר ונעימה ואולי אפילו לומר גם סליחה על הכעס הגדול.

[זו גם שאלה של כמה זמן היא כועסת ככה,

ואם הרבה - אז כל דבר קטן שקרה ולא מצא חן בעיניה, הצטבר שם בערימה ענקית!

היא חייבת דיבור ארוך, מרגיע, מאפשר לחוש כל תחושה - 

ושהוא ישתדל לא להיפגע ממנה..

נשים לא מחכות שגבר יתנצל מולם בכל פעם,

הוא גם לא יצטרך להתנצל אף פעם אם הוא יתן לה את התחושה שזה בסדר ומקובל עליו שהיא כועסת על מה שהוא עשה, למרות שהוא שלם עם המעשה... ושהיה שמח אם זה המעשה היה משמח את שניהם.

נשים נלחמות על הזכות להרגיש נפגעות או עצובות.

גברים נלחמים על הזכות לחירות בעשייה ובכלל.

שהדרך היא לא "שכלית". זה בדיוק מה שהתכוונתי. ולכן אמרתי שצריך להניח את זה בצד, ולשים את העיקר על הרצון ליחס טוב.

לפעמים אשה יכולה "להיתקע" במצב רוח, בדיוק בגלל מה שהסברת יפה - והיא צריכה "יד" שתחלץ אותה מזה. כי ההבנה שזה לא טוב כל אינה מספיקה. לזה כיוונתי.

את צודקת, שיתכן שאמירה מסוג של הבעת צער על עצם זה שהרגישה פגועה, יכולה לפעמים לעזור. אבל כשכבר עבר לא מעט זמן, כמו כאן, כבר לא-ברור שזה הענין. אלא ההיתקעות שבזה. והבעת הצער על הרגשתה לפני כך וכך זמן, לא בטוח שתועיל כעת.. 

ואנחנו לא יכולים לדעת אם הכעס שלה אכן נבע ממה שאת חושבת או לא. לא כל דבר ניתן לדעת "מרחוק". אכן, את יכולה לומר שלפעמים זה כך.

והערה: נכון שנשים פועלות לעיתים יותר עפ"י התחושה. עם זה - צריך לדעת שיש בחירה, אחרת התורה לא היתה מצווה אותן מאומה..   אשה אינה צריכה לצפות כלגיטימי ש"זה בסדר ומקובל שהיא כועסת" גם במקום שאין לכך הצדקה. אם היא מרגישה כך - צריכה לעבוד על עצמה. יש הבדל בין לקבל כלגיטימי שלשני לא נראה מה שעשית, יש לו תרעומת, אלו דברים רגילים בין בני אדם, אין פרצופיהן שווים, לבין לקבל כלגיטימי "כעס" לא מוצדק. לעיתים נשים עלולות "להישען" על זה ש"כך אני" וזה עצמו מגביר את הענין.  נכון לבקש סבלנות לתופעות שנובעות ממצב רוח, נכון גם להתנצל כשמצב הרוח חולף..

אין ספק.

עניתי לו מה בעניין התנהגותו כגבר בסיפור.

[ולגבי הגדרת המילה "כעס", אין כוונתי התפרצות אלא תחושה בנוגע למשהו.

התפרצות זה כבר משהו אחר וכשזה קורה - זה חמור מאוד!

ובכלל תמיד בסיום דיון שהתפתח לכיוון לא חיובי - כדאי לבקש סליחה..]

תודה לרב-

עזרת לי לחדד את עצמי.

אלא כמו שאמרו פה, הכלה של המצב. 

זה לא אומר להצדיק אותה, אלא להיות להכיר בזכות

של האשה להרגיש ככה. 

הרב דן, כתבת,

"אשה אינה צריכה לצפות כלגיטימי ש"זה בסדר ומקובל שהיא כועסת" גם במקום שאין לכך הצדקה"

אבל כמו שאלירז כתבה, השאלה מה זה כועסת,

מצד האמת המוחלטת, אף פעם אין מקום לכעס, 

לעולם כעס הוא לא מוצדק. אבל כשהשני כועס,

ובמיוחד אם הוא פגוע, אני כן יכול לתת לזה מקום, 

להיות מוכן לזה שיש לו חולשות, ועכשיו הוא סובל מכעס,

ולעטוף אותו באהבה גדולה. וזה מה שגם יעזור לו לצאת מזה.

כי מה שגורם לאשה להתקע בכעס או בהיותה פגועה, 

זה ההרגשה שמשדרים לה שהיא לא בסדר שהיא 

מרגישה ככה, זה תוקע אותה כי היא גם ככה קשה לה

הלב שלה לא מתקרר מהר כמו לב של גבר, והיא גם מרגישה

רע עם עצמה, והיא צריכה חיזוק חיובי כדי לצאת מזה.

להראות לה שהיא טובה, ושיש בה הרבה דברים טובים, וגם

אם היא עכשיו במצב כואב ונמוך, היא הרבה יותר טובה

ממה שנדמה לה.

מקווה שהבהרתי.

כתבת דברים טובים ויפים לדעתי.

אבל:

1. כאן דובר שעבר זמן ניכר - ובמצב כזה אכן צריך לעיתים "חילוץ", פניה חדה. מה שהצעת לא יתקבל. צריך להיות מודעים שלעיתים, לצערנו הרב מאד, נסיונות "ריצוי" ישיר, גורמים ההיפך. לעיתים נשים טובות וצדיקות שכותבות פה מתקשות אולי להבין את זה. אבל יש דברים כאלה בעולם. כל מקרה לגופו.

2. ככלל, בוודאי שהכי טוב זה לקבל באהבה רבה, בפרט אם השני פגוע (כמובן מי שמסוגל לכך - גם הוא בן אדם.. זה דבר שאדם יכול לתבוע מעצמו, לא מזולתו), וביחוד אם הוא תופס בעצמו שכעסו "לא טוב" אבל קשה לו לצאת מזה (וזה כמובן, לא נקרא לחשוב ש"זה בסדר ומקובל לכעוס"...).

אבל לא תמיד דבר כזה מגיע מכך ש"משדרים לה שהיא לא בסדר" או ממצב פגוע.  ואז עלולה קבלת "התיאוריה" על לגיטימיות הכעס להעצים את תדירותו. ולכן הוספתי את הדברים ב"הערה" שאכן כוונה ביחוד לנשים. כשם שאיש צריך להשתדל בכיוון שאמרת, כך אשה צריכה להשתדל שלא להגיע לכך, לא לבנות תיאוריות שזה "בסדר ומקובל", אלא שזו חולשה - אולי טבעית - ויופי אם מוכנים לקבלה ולעזור לצאת ממנה באהבה. כך גם יש יותר סיכוי לנסיונות ריצוי להתקבל, מאשר כשחושבת שזה "בסדר".. [ויש הבדל שמיים וארץ בין גבר שמוכן בנדיבות לקבל באהבה מצב רוח של אשתו, לבין קבלת סטאטוס של "אשם"..  ממש שני הפכים. אמנם לא על זה כתבתם, אבל חשוב להדגיש]

3. בנידון הספציפי, התרשמתי (כמובן, קשה לדעת בוודאות), שזו לא מציאות מהסוג שתיארת.

בתור אישה, רק על מעצמי: סליחה יכולה לבוא גם אם אתה חושב שצדקת במעשה. והיא כל כך מרגיעה. ניתן לבקש סליחה על כך שגרמתי לחוסר נוחות של הצד השני. או אולי על חוסר התחשבות , במקום לדבר לפני המעשה ולהגיע להסכמה / פשרה וכדומה.  

לדעתי הצעה לטיול אצלי במצב כזה היתה גורמת לתיסכול של "הוא לא מבין אותי".

נכון שהיא מרגיעה, אבל לא בונים קשר עם שקר. 

אם הוא חושב שחוסר הנוחות שנגרמה לצד השני היתה 

לא באשמתו, ושדווקא הוא היה מאוד מתחשב, 

אז על מה לבקש סליחה? הוא אומר שהוא חושב

שהוא היה בסדר גמור, אני מניח שהכוונה לא רק

במה שהוא עשה בפועל, אלא גם באיך שהוא עשה 

את זה.

אגב, דעתך שונה ממה?

נשים מפרשות זאת כצער על פגיעה ברגשות.

אלא אם כן הוא יאמר "אני מצטער, לא הייתי צריך לנהוג כך" -

ואז כמובן ברור שיש פה גם התנצלות על עצם המעשה.

אצלי לפחות סליחה פירושה -"אני מצטער שנפגעת"

ולא "אני מתנצל על מעשיי".

אז היא מבינה את זה:

"צר לי שנפגעת, אמנם אני לא מתחרט שעשיתי את זה,

להיפך, אני חושב שנהגתי נכון למרות שזה פגע בך ואין לי חרטה,

אבל חשוב לי להגיד לך שזה מצער אותי שנאלצתי לפגוע בך ואני

מקווה שאני לא יצטרך לעשות זאת שוב".

???

לא נראה לי. תקני אותי אם אני טועה. 

שסליחה מרגיעה..

ואם אדם חושב שגרם חוסר נוחות לשני או אולי חוסר התחשבות במקום לדבר וכד', יפה אם עושה כך.

אבל כאן איננו יודעים במה מדובר. יתכנו גם ויכוחים ו"כעס" על אי ההסכמה איתי.

ואם בגלל ש"סליחה מרגיעה" אשה תתרגל לצפות לסליחה ללא כל תלות במה שהיה או לא, זו "התמכרות" לכל-דבר, וכדרך התמכרות - היא גוברת והולכת. האיש יצא סמרטוט והאשה עלובה מבחינת יכולת- הבחירה המוסרית.  לא להגזים. צריך לבחון כל מקרה לגופו.

ונכון שבאותו רגע שיש כעס, הצעה לצאת יכולה להתפרש כדברייך. אבל כשעבר זמן, והיתה אי הסכמה, אפשר להגדיר את אי ההסכמה במקומה הנכון וכחסרת פרופורציה למה שחשוב וטוב להמשך; ו"לשלוף" מהמצב הנוכחי, ולהציע לצאת וכד'. אשה שעד שלא יבקשו ממנה אחרי חודש סליחה על כך שנהגו שלא כדעתה (כשעל זה מדובר), אינה יכולה "לצאת" מהמצב בו "נתקעה", היא במצב גרוע. והפיתרון הוא לא ע"י קבלת המצב הזה. זה רק יוסיף לו אינרציה.

היא היתה אמורה לקבל ממך יחס מסוים על דבר מוסים ולא נתת את היחס הזה נכון.

כן, לפעמים גברים צריכים להיות הכותל המערבי של האשה לקבל את כל הבכיות והצעקות ולהבין שזה לא בא ממקום אישי,כמו צעקות ובכיות של גבר ולכן התגובות צריכות להיות בהתאם, לא אישיות ופוגעות אלא מבינות ומחזקות.

ולא לא היית בסדר גמור כי כל גבר שמתייחס נכון לאשתו היא לא אמורה לכעוס,היא לא קיבלה ממך את מה שציפתה.

לפעמים מה שהיא מצפה זה דבר פשוט ביותר, הבנה התחשבות ומילות חיזוק

אתה צריך לגלות הבנה וסימפטיה ולההתנצל על זה שלא הבנת אותה ולכן הגבת כמו שהגבת ומעתה תגלה הבנה.

[מעתיק: ] כל גבר שמתייחס נכון לאשתו היא לא אמורה לכעוס.. (כל?...)

זה היה יפה מאד אם העולם היה כך - אך למעשה הוא לא כך (אני מניח שנשים יכולות להעיד על כך יותר טוב...)

הוא לא כתב שהגיב בצורה "פוגעת" או משהו דומה.

אני חושב שזו טעות קשה, להניח שכל "כעס" של אשה זה כי "לא היית בסדר", "היא לא קיבלה ממך מה שציפתה".. זה דבר חמור לזרוק על מישהו "רגשות אשם" מלאכותיים, ללא שמץ סימוך שיש בגלל מה. לא פעם, דברים כאלה מחמירים מאד מצבים, הן של האיש - בגלל רגשות אשם על מה שאינו - הן של האשה, בגלל "הסכמה" לדבר שלכתחילה לא חשבה בעצמה שיש לו הצדקה...

נכון מה שכתבת ש "לפעמים מה שהיא מצפה זה דבר פשוט ביותר, הבנה התחשבות ומילות חיזוק". לפעמים - ואז זה מה שצריך באמת. וגם כשזה כך - עדיין לא אומר שהמצב נוצר באמת "בעטיו" ולעיתים זה גם לא כ"כ משנה.

איך אפשר לכתוב "אתה צריך.. להתנצל על זה שלא הבנת אותה ולכן הגבת.." מי אומר שלא הבין, מי אומר מה הגיב?...

אשה יכולה לכעוס ורגע אחד אחרי לשמוח.

גבר שיודע להתנהג כראוי בכל מצב ולדעת שגם שהיא צועקת ועצבנית זה צורה של פריקה וזה לא משהו שפוגע, כי אפשר להיות הכי בסדר שבעולם ולקבל יחס כזה - אך צריך להבין שזה לא כמו פריקה של גבר.ולא להפגע ולהגיב בהתאם.

וכשהאיש מבין את זה ומגיב באופן נכון , אין הרבה מקרים שהאשה כועסת עליו עד כדי כך  - ובפעמים הבודדות שכן הוא יודע איך לתקן את זה.

והשואל ביקש מגברים עם ניסיון..

אז עניתי

הוא לא הזכיר כאן בכלל שהיתה מציאות של "צעקה ועצבנות". פה הועלה ענין אחר. וגם לא טען על עצם זה שכעסה על משהו.

בנוסף - על אף שזה לא קשור לנושא שכאן - לא כל "צועקת ועצבנית" זה לא משהו שפוגע. אם אדם הוא "הכי בסדר שבעולם ומקבל יחס כזה" כלשונך, הוא יכול להיפגע. כל הכבוד אם לא - אבל לא כדרישה מאחרים. גם איש יכול לפעמים להיות אדם.. והיתה פה לפני זמן קצר מישהי (כנראה באמת חריגה, למרות שאמרה ש"גם חברות שלה") שהעידה על עצמה שאצלה זו "שיטת אילוף" ר"ל. ובלי ספק צריכה טיפול פסיכיאטרי ומידותי כאחד.

ואכן, כל הכבוד לך שאתה מתייחס לכך כך - זה טוב. רק צריך להיזהר לא לצעוד עוד צעד ולהגיד לאחרים שהם "צריכים להתנצל" על דבר שכלל לא יודעים מה הוא..

וכמובן לא היתה טענה על כך שענית לו - זה מאד יפה מצידך.. רק השגה על חלק מהקביעות, הן העקרוניות והן ביחס למציאות הספציפית.

וכמובן, גם אני עניתי מתוך הכרת המציאות אצל על מיני אנשים, עם השנים.

האיש הוא מנהיג הבית לכל דבר, הוא אמור לזהות את זה והוא יכול לטפל בזה בלי שהיא תשים לב.

אולי אצל הגויים... יהודים הבינו מזמן שהאשה היא העוגן של הבית והבית בצלמה ודמותה. הגבר מקסימום נאחז במעקה שלא ליפול

אם אני מבין נכון לפי תאריך ושעת התגובה, אני מוחה בתוקף.

אני חושב שאין זכות לאף אדם לפגוע בקדושת השבת באתר ופורום דתי. 

ואני פונה למנהלים שיחסמו את האתר בשבת. 

לגופו של עניין, אני חושב ששניכם לא מדייקים. 

"עזר כנגדו" - בשווה לו.

לכל אחד יכולות שאין לשני , המשלימים זה את זה, ויוצרים משפחה בריאה.

גם תוכן הדברים לא נכון ("נאחז במעקה" - מי שתתייחס כך, ה' ירחם על הבית שלהם..)

וגם זמן הכתיבה לכאורה - מצער.

בערך באותה שעה לקמן בשירשור שמתחיל "תנו טיפ קטן שובר שיגרה וכו'" וגם מה שכתבה שם מתאים למה שכתבה פה, משם הכל מתחיל.. 

זה נכון שזה חמור, ועוד יותר עקום לכתוב במקום דתי

אבל למה לקלל? היא יהודיה מסכנה שצריך להחזיר אותה בתשובה

אני חשבתי שהוא כתב את המילה הזאת לא בגלל החילול שבת, אלא בגלל צורת ההתבטאות כלפי הבעל.. (בלי להיכנס אם חייבים להגיב במילה כזאת).

ובוודאי לא שייך בזמננו להגיד "מנוולת" על מי שכותבת, לצערנו העצום, בזמן הלא מתאים. מן הסתם זה לא "במזיד" אלא מחוסר ידיעה. אשרי הטועם מנועם השבת, ואשרי הזוכה להטעימו גם לאחרים.

אבל תמיד יש הפתעות בחיים..

ולזה לא יקרה רב.

ומודה לכם. זה עוזר לי מאוד. בע"ה אני יעמיק בזה עוד, ואם יהיה לי מה להגיב אז  אני יגיב.

בנתיים המצב לא השתנה...

העצות שלכם עזרו לי, במיוחד התובנות של אנונימי ואלירז, בלעדיכן יתכן שהייתי רק מתרחק יותר.

השלום והאהבה חזרו  למדתי כמה דברים. 

שוב תודה לכולם, שטרחו וכתבו בשביל לעזור לי.

ויישר כח לאלירז וכו'..

שרק ירבה שלום בית בישראל.

אני ממליצה בחום רב - ללמוד יחד את הספר גברים ממאדים ונשים מנגה

זה עוזר מאוד ללמוד אחד את השני ודפוסי התנהגות שאימצנו לעצמינו מבלי משים.

מאיר עיניים ורפואה לזוגיות.

ותודה לך על הכרת הטוב.

פתחתי כאן ניק חדש כדי לא להיחשף.

קלטתי לפי הכיתוב פה שהתגובה של שרוליק30 זה כנראה בעלי.

אז ככה – אם זה באמת בעלי אז ברוב הדברים הוא לא כ"כ צודק.

נתחיל מהתחלה – בעלי עזב לפני כשנה את העבודה שעבד והתחיל לעבוד בעבודה חדשה. ומהעבודה החדשה הוא קיבל מחשב ופלאפון שאפשר לגלוש באינטרנט וגם יש בו מיילים וSMS – את האינטרנט ניתק אחרי שראינו שזה לא טוב שנהיה מחוברים לאינטרנט, מיילים וSMS- נשאר.

בעבודה החדשה הוא צריך לעבוד 8 שעות – והוא אומר לי כמה שיותר יעבוד יקבל יותר כסף – ואז באמת החליט והתחיל לעבוד יותר זמן כמו 14-15 שעות ביום..

וכשהוא חוזר הביתה מעבודה בשעה מאד מאוחרת הוא כל הזמן או ב-SMS או במיילים, בלי לדבר כמעט, מה נשמע איך היה היום, בלי שום עזרה, כלום וכלום.

איך יש לי לפעמים תקשורת איתו, אני פשוט שולחת לו SMS וככה אני יכולה לפעמים לשמוע ממנו תגובה – וגם זה לפעמים לא.

מאז שיש לו את הפלאפון הזה הוא פשוט מחובר לזה. ולא עוזב את זה אפילו לדקה. אפילו בלילה כשנכנס למיטה הוא אם זה, גם בענייני אישות היה פעם אחד שהפסיק כי קיבל איזה SMS. וכמה שאמרתי לו שזה לא דחוף ושיראה אחר כך או למחרת, אך זה לא עוזר..

וגם אמרתי לו שהוא הרבה שעות לא בבית לפחות כשנכנס לבית שיכבה את הפלאפון כדי שנוכל לדבר קצת בלי הפרעות של מייל או שיחת טלפון וכו'. – אבל זה לא עזר, וכאילו שמדברים לקיר.

גם באמצע נהיגה שזה ממש מסוכן הוא עם זה – איך שהוא נוהג – אמרתי לו כבר כמה פעמים – שכנראה אתה רוצה איזה דו"ח או משהו יותר גרוע.... גם בזה מדברים לקיר.

למשל ביום שישי שיש לו כבר חופש מהעבודה הוא פשוט לא עוזר בכלום יש לו סך הכל איזה 3-4 דברים שהוא צריך להכין לכבוד שבת – שעון שבת, להכין את הפלטה, מים חמים ונרות – וגם את זה אני צריכה כמה פעמים להזכיר לו לעשות שזה לפעמים נעשה ממש כמה דקות לפני כניסת השבת.

אם זה באמת בעלי – אז בקשר לילדים אני כל היום איתם לבד, כמעט ולא יוצאת מהבית, עובדת מהבית – אז זה לא פלא שאני לפעמים צועקת עליהם. כמה אפשר להיות לבד כל יום ויום עם הילדים לבד, הוא לא מבין את זה כי הוא רואה אותם רק בבוקר ממש לאיזה חצי שעה. (בקושי גם את זה). כשהם קמים הוא עוד במיטה ורוצים קצת לדבר לאבא והוא פשוט מגרש אותם שיתנו לו עוד לישון כי הוא עייף, והילדים ממש מתעצבנים מזה, שהוא בקושי עונה להם על שאלה שהם שואלים ושהוא מבריח אותם.

בקשר להבאת עוד ילדים – באמת אין מצב כרגע שאני ירצה להביא עוד ילדים בזמן שהוא מתנהג ככה –  מהקטע שהוא בקושי מדבר איתי כי קשור כל הזמן לפלאפון.... ואין עזרה.. – זה בעל? זה אבא?

מה דעתכם?....

אז נשכח בתיאורו משהו מאד חשוב:

גם שעות העבודה, גם הפלפון..

ובאמת - אשה צריכה מאד תקשורת ישירה עם בעלה. וגם ילדים עם אביהם.

כמובן, גם בעל צריך דיבור מכבד וכו' ; אבל - "צבת בצבת עשויה".

אבל - אם אכן "נפגשו" פה בעיות מקבילות, יש נקודת אור חשובה מאד: שמשני הצדדים יש רצון לשינוי חיובי של המצב. ומכיוון שכל אחד מצביע על הנקודה שמפריעה לו, הרי שבלי קושי גדול מאד, ניתן להגיע לסיכומים בסיסיים הדדיים, הן בסדרים והן בהתייחסות, שיאפשרו ל"פלונטר" הזה להיחלץ מתוך עצמו.

אם קשה לשבת ולהגיע לבד לסיכומים כאלו - אפשר לבקש עזרה, יעוץ או כד'. העיקר, לגשת ברצון טוב ובאמון שאפשר לפתור.

אם אכן זו בעיה משותפת (כי יש כמה "סתירות" בתיאור המציאות..), כהנחת הכותבת - הפיתרון נראה לא מסובך מאד. ואחרי הגעה לסדר מוסכם - יכולה גם ההתייחסות היום-יומית ההדדית להשתקם תוך זמן לא רב. לענ"ד.

אבל מדוע את מסרבת לייעוץ???

אם את כ"כ בטוחה בצדקתך, ובהחלט את מובנת,

לכו לייעוץ, נצלי את הסכמתו וצערו.

ממש נשמע נכונות הדדית לשינוי. 

אז יאללה...

וסתם הערה,

הפלאפון, מחשב, אינטרנט, ההחחחח...

כמה זהירות צריך שלא להיסחף אחר הטכנולוגיה הקורצת המבלה (בי"ת בשוא, מלשון בלאי) את זמנינו!

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)