בס"ד
אז ככה, בשנתיים האחרונות יצא לי לדבר עם דיי הרבה בנים כמו שהרבה בנות פה יודעות זה עושה טוב זה כיף וכ'ו... שיש לך את זה שאת יכולה לספר לו הכל הרי למי לא עושה טוב ידיד שהוא בן או להפך ידידיה שהיא בת?
תמיד היו לי את הזמנים האלה שאמרתי לעצמי שזה לא נכון ושאני חייבת לקחת את עצמי בידיים, אבל אין כל פעם מחדש נשברתי היצר היה כל כך חזק שפשוט לא הצלחתי לעמוד מולו. כל פעם שרציתי לנתק קשרים הייתי מוחקת מספרי טלפון ואסמסים רק שזה לא יבוא ממני, אבל זה תמיד איכשהו התפקשש והייתי ממשיכה בקשרים האלה.
בחודשים האחרונים יצא לי לחשוב על זה כ"כ הרבה פעמים,ואולי בעצם הסיבה העיקרית לזה שאני לא מצליחה להפסיק זה כי פשוט אני לא באמת מאמינה שזה מה שנכון! יכול להיות שעצם העובדה שאני לא יודעת את ההלכות מספיק היא זאת שגורמת לי לחטוא בזה וליפול באותה מלכודת שוב ושוב?
אז חשבתי (כן אני חושבת דיי הרבה בזמן האחרון) ואחרי דיבורים עם אנשים,הגעתי למסקנה שבאמת שאני לא יודעת כלום בקשר לזה! כאילו קל להגיד "זה לא טוב לדבר עם בנים זה פוגע בנפש" כל אחד יודע להגיד את אבל האם אנחנו באמת מבינים את המשמעות העמוקה של מה שאנחנו עושים לעצמינו ושלא לדבר עלעל מה שזה עושה למי שאנחנו מדברים איתו?
אני בעצמי קצת מבולבלת ולא יודעת מה לחשוב המחשבות מציפות אותי. כי תכלס! אין לנו מושג מה זה גורם ומה ההשלכות של זה עלינו ועל האחרים לעתיד אנחנו עושים את זה כי זה כיף לנו כאן עכשיו ומה לגבי העתיד האם ככה נוכל לחיות באושר כשבעז"ה נקים כל אחד משפחה ובקצה קצה המוח מכוסה באבק יהיה הזכרון על אותו אחד שדיברתי אותי במחנה רק לקצת זמן, ועל אותו אחד מהיישוב שלי שדיברנו אבל רק באסמסים ועוד עוברים ושבים שהיו בחיים הזכרונות האלה רק מחכות שיבוא הרגע ואז הם יעלו חזרה בדיוק ברגע של המריבה הכי קשה עם הבעל עולה ההוא מהשכונה זה שאף פעם לא עצבן הוא תמיד היה טוב אלי.
וכשבעלך לא יסכים לעשות משהו כי בדיוק הוא עייף כי הוא חזר מיום עבודה ארוך,יעלה לך בראש זה בצוות שתמיד היה רץ ועושה הכל ואיך זה שהבעל שלי לא כמוהו.
אחרי כל זה אחרי שהייתי עמוק בבוץ הצלחתי ברוך ה' לנתק קשרים שלא ברצון אבל מתוך ידיעה שזה הדבר הנכון. אבל, האם זה מספיק הרי הזכרון מהם תמיד ישאר, זיכרונות אי אפשר למחוק מה עושים???? זה מטמטם אותי!!!!! תענו לי פליז מהר...
שבוע טוב!
