זה באמת מה שהרגשתי ב2 הטלפונים האלו, נעצרת הנשימה ואין מילים.
אל מה אני מדברת?!
אז ככה, אני עושה השנה בע"ה סרט גמר על תרומת אברים, דברתי עם מתאמת ההשתלות אם היא יכולה למצוא לנו אדם שממתין להשתלה ואדם שעבר השתלה לסרט. והיא ביקשה שאתקשר ביום שני ב10:00 בבוקר.
-'שלום, רחל? מדברת חזרזיר מהסרט..מה שלומך?'
- 'בסדר, ואי! חזרזיר! אני זוכרת אותך, אבל.. יש לנו השתלה אז..'
- 'יאו! וואוו! אל תדברי איתי לכי להשתלה!
- 'אני מצטערת, נדבר מחר ב12..'
- איזה מצטערת? שיהיה בהצלחה! שיהיו בשורות טובות! יישר כח!'
יום למחרת:
- 'זאת חזרזיר, איך עברה ההשתלה?'
- 'ב"ה, המושתלים מתאוששים, עבר טוב.. יש לי רעיון לדמויות בשבילך, תדברי איתי מחר ב8.'
היום:
-'מה קורה?'
-'יאו! חזרזיר! אני זוכרת אותך, אבל לא הגעתי לזה היום- אנחנו מהבוקר בהשתלה!'
- 'רחל, שיהיו בשורות טובות!'
- 'עכשיו כבר מתחילות להיות, ב"ה'
-מצויין, יישר כח , נדבר!'
מ-ד-ה-י-ם!
