זה מאד שוה את המאמץ..

ואסביר: אם את לא מסוגלת לחכות, אז זה בסדר, 

רק נראה לי שצריך לשים לב לשני דברים.

האחד, איך את מתעצבנת? הרי כשמתעצבנים, 

צריך לדעת איך לעשות את זה בצורה ראויה, 

לא לפגוע ולא לזלזל, זאת הזדמנות נפלאה ביותר

לחנך את הילדים לאיך מתעצבנים. כי בסופו של דבר

כולנו לפעמים מתעצבנים, השאלה איך. 

השני והחשוב ביותר: הילדים ראו שרבתם? עכשיו 

שיראו איך אתם משלימים, תדאגו להראות לילדים

שלכם איך השלמתם, איך ויתרתם אחד לשני.

לסיכום, הילדים לא לומדים מדיבורים, אלא מהחיים 

עצמם (ע"ע אל "תחטאו בילד", ספרו המדהים של הרב יעקובסון)

וכשהם רואים שאת מתעצבנת הם "שותים בצמא" את ההתנהגות שלך

תזכרי את זה, ותתעצבני בהתאם 

ולכן חשוב להסביר, אפילו תוך כדי מריבה שעכשיו אנחנו כועסים אבל אחר כך נשלים...

נשמע לא טוב, אני יודעת, אבל יש מציאויות שהן לא תמיד בשליטתינו.

עד יעבור כעס, או לפחות חלקו..

זה גם עוזר לך להציג את הדברים בצורה יותר עניינית ונכונה, כך שגם הצד השני יבין אותם היטב.

וגם טוב כשלעצמו , ללא ספק.

אני לא חושבת שצריך ללמד את הילדים איך להתעצבן "נכון".

לדעתי- אין מושג כזה להתעצבן נכון.

להתעצבן זה מושג לא טוב, שצריך להתרחק ממנו, ולכן אין עניין לעדן אותו ולחיות איתו, רק בצורה נכונה.

ואני גם לא מאמינה שאם מישהו מאפשר לעצמו לכעוס, יכול לעשות זאת בצורה טובה..

זה כעס, זו מידה קשה מאוד שצריך להתרחק ממנה מאוד מאוד.

תמימות היא לחשוב שאפשר "לחיות איתה בשלום".

וזה גם לא נכון לומר: כולנו בני אדם ולכן זה בסדר להתעצבן לפעמים

דווקא בגלל שכולנו בני אדם, מחויבותנו היא לעבוד קשה כך שלא נתעצבן סתם כך לפעמים.

וכן- ראו איזה פלא, ישנם בתים כאלה! וזה אפשרי.

יש אומנם לחצים באוויר מידי פעם, בגלל עומסים למינהם

אך זה בהחלט לא דומה, לכעס.

הילדים יודעים היטב איך להשלים ביניהם, ואיך לדבר בינהם ולומר את שעל ליבם.

והם לומדים גם מהי וותרנות, אפילו במשחק בגן השעשועים בו הם ממתינים לתור בנדנדה..

אל תפחיתו מערכם.

אמתלה מגוחכת היא לומר

שזה טוב לילדנו,

ולכן זה בסדר לחיות כך.

אצלינו זה כבר שמתי לב שלאסוננו רבים עוד יותר בלהט כשהילדים בסביבה!

התשובה שלי היא שאשתי רוצה להראות לי כמה היא פגועה וכעוסה אז יש בזה מעין "כל כך אני פגועה תראה אפילו ליד הילדים. כבר לא אכפת לי מכלום." כך שלומר נעבור לחדר השני ונרגע זה לא יעבוד זה ההיפך, הכעס רוצה להתבטא בסיטואציה הקשה ביותר. החשש העמוק שלי שזה יעבור להתנהגות של הילדים, זה כבר מודל.

ממש שטני. לא האדם חלילה -- החימה האצורה בתוכוה.

פיתרון היחיד שלי הוא לנתק מגע, לצאת מהבית. בכל שעה.  רע רע רע אבל לפחות היא תפסיק לצעוק וזה מונע ממני להתפרץ גם כן.

מה קורה בבית אחרי שאני הולך אין לי מושג.

אתה חושב שהילדים לא קולטים את זה? לא מפנימים את זה כדרך לפתור בעיות?

אני הייתי מעדיפה שהילדים שלי יראו אותי בויכוח (כמו שכתבו פה, כמה שפחות מתלהם), ויראו שזה לא סוף העולם ושאפשר להמשיך, להגיע לתוצאה, להתפייס,

מאשר שיראו שכשיש בעיות - אז מסיבות שונות (והם יכולים לפרש את זה בכל מיני דרכים: הוא מפחד מאמא, הוא לא סובל את אמא ורוצה לברוח, הוא רוצה להפגין שליטה ועוד) פשוט קמים והולכים.

ונראה לי שצריך לדבר על זה בשעות רצון ונחת, ולסכם מראש ביחד מה הדרך הנכונה להתנהג במצבים כאלו, של חוסר שליטה, אחד מזכיר לשני ועובדים על זה ביחד.

זה לפחות מה שאני מאחלת לעצמי ולבעלי...

מקווה שלא פגעתי בך במה שכתבתי.

ללכת לחדר אחר כשמתחילה לכעוס ולנסות להירגע שם..

אם לא תשנה אותה- אשתך עלולה לפתח אליך רגשות שינאה ותאבד אותה

בס''ד

אני חושבת שלפני הכל צריך להיות ברור לזוג שהם אחד. נישואין הם כריתת ברית. לא משנה מה היה, מה יש ומה יהיה אנחנו ביחד... וכשמגיעים להבנה העמוקה הזאת לא נבהלים כשיש מתחים או ריבים או ויכוחים גם אם הם קורים לעיתים ליד הילדים. בוודאי שהנכון ביותר זה עבודת המידות!!! כעס הוא הנגע הגדול ביותר של הנפש והוא השורש לכל המידות הרעות והמקולקלות. אך מה לעשות? כמה מפתיע! אנחנו בני-אדם! וכולנו כועסים לפעמים... ואם כבר מגיעים עם בן או בת הזוג למצב של חוסר הסכמה אז הכי חשוב זה איך מעמידים את הדברים על השולחן. האם אני קורה למצב שמתרחש פה ריב, ויכוח, הבעל עיצבן אותי או פשוט חוסר הסכמה או חילוקי דעות שהם דבר שלא נעים כל כך לפעמים אך הוא מפרה ומפתח. (התורה והמשנה גם הם מורכבות כולם ממחלוקות...) וגם אם לא מסכימים בסוף אז לא נורא... קריצת עין, צ'פחה על השכם... ויאלה ממשיכים הלאה.

בעיניין הילדים-

מניסיון... גם לנו קורה שאנחנו מתווכחים ליד הילדים אבל חשוב באמת שהילדים יראו שאבא ואמא הם בני אדם!!! הם לא מסכימים תמיד על הכל ובכל זאת הם החברים הכי טובים. ותלוי איך מתווכחים... אם צועקים בקולי קולות וצורחים אחד על השני או שיש טינה וקנטרנות באויר או מאידך שברור לנו שזה בעיה של שנינו ושנינו רוצים שיהיה טוב לשנינו ולשנינו הרבה יותר יכאב אם לא נהיה באחדות מאשר אם לא יתממש הרצון הפרטי שלי.... וכמובן הויתור, הדיבור, השיח.... בעיקר נראה לי מה שחשוב זה האווירה הכללית בבית. אם הילדים רואים שאבא ואמא הם חברים טובים באמת... אז קורה שמתווכחים... So what? אין חברות טובות שלא רבות ואין אחים שלא רבים לפעמים... אנחנו בני אדם.  ומעבר לכל זה באמת לשבת ולדבר על הבעיות ולדבר על הקשיים ולאהוב ולשמוח שיש לנו אחד את השני גם אם רבים לפעמים.

קיצר, עזבו הכל אנחנו פעם היינו רבים מלא, עברנו משבר לא פשוט (מבחינה רפואית... לא קשור לנישואים) מאז אנחנו לא רבים יותר... ושימשיך כך, הלוואי....  ובעז''ה... כי קיבלנו פרופורציות.    

בסיגנון אחר.

יש לו דעה אחרת, אולי אי ידיעה מה ואם אפשר לעשות אחרת במצב כזה.

הוא במצב לא  פשוט. "ככה עונים את המעוקות"?

אולי זאת אשתו..

זה ביטוי של כאב עצום את לא מבינה? בנאדם אומר שהגיע למקום רע מאוד ולא יודע איך לצאת מזה להגיד לו "צא מזה" זה ילדותי. הוא מודע להכל רק לא יודע מה לעשות.

ולעמוד באהבה מול אשתו

הוא מבין שכואב לה.. אז מה הקטע לצאת. ככה עונים את המעוקות? (יצא לי אותו משפט של ד. בלי כוונה)

מה הוא מצפה ממנה שתהיה סופרוומן. רחמים.

מה היא הפאטמה שלך?

מי שרוצה לענות בלשון כזו ("מה היא הפאטמה שלך") - שיזדהה.

זו לשון בלתי נסבלת, ואף פעם אי אפשר לדעת אם העונה אינו/ה צד בענין...

לגופו של ענין - גם לתגובה זו וגם לקודמתה:

לפעמים אכן לצאת זו ברירת המחדל הפחות-גרועה. 

אם היא צועקת ואיבדה שליטה, אין דרך להרגיעה באותו זמן, כנראה.

אז לתבוע ממנו גם "להבין" (מה שאף אחד מאיתנו לא יודע את הנסיבות והסיבות), גם לספוג את הצעקות בנוכחות הילדים (דבר שהורס להם, באופן וודאי) וגם לא להיגרר לצעקות בחזרה (דבר שממנה אינו נדרש) - זה לא משהו שמישהו פה יכול "לדרוש". גם לא ברור כלל שנכון. מבחינת הילדים, כל רגע של צעקות כאלה של האשה על בעלה (בפרט שזה ריטואל חוזר), זה הרס.

כנראה מוטב שיצא בשלוה, ויחזור כשחזרה השלוה. והכי טוב - שמצב כזה כלל לא יגיע, אבל בשביל זה צריך כנראה טיפול יסודי יותר, ולא "בעידנא דריתחא". ה' ישפות סוכת שלום על עמו ומשפחותיו ברחמים.

הייתי מצפה שתשאלי, כיצד מגיעים למינימום כעסים, לא כיצד לא לריב ליד הילדים.

למבטי, הילדים לא אמורים לראות אותנו רבים,

ואנחנו לא אמורים לריב כלל.

חילוקי דיעות, סביר שיהיו, 

אך אנו צריכים ללמוד כיצד להבין ולהכיל את התנהגות השני (כמובן אינני מדבר על בעיה רצינית בין בני הזוג),

ואף אם קורה ואיננו מסוגלים למצוא בליבינו הכלה, 

לעולם, אבל לעולם, לא נתלונן ליד מישהו שהוא לא אנחנו (ילדים, הורים חבר וכו').

אני מאמין שהרבה זוגות נוהגים כנ"ל.

אני חושב שהמטרה שלנו, כבני זוג, 

צריכה להיות שונה לחלוטין מהכיוון של השאלה הפותחת את השירשור.

שאלה זו, אינה אופציה כלל בזוגיות נכונה.

מי שאינו בנוי לדרך זו, ומהשאלה של פותחת השירשור נראה שיש כאלה, אכן יש בפניו בעיה קשה יותר,

ולזה, כבר נתנו פה פיתרונות,

אני באתי להציג מבט אחר,

שבעיני הוא יותר נפלא.

הרבה יותר טהור ואמיתי, ואפשר בלי סוף, על כל דבר..

ואינה נכונה.

הרי היא לא היתה נשואה לו - אז זה אומר גם לא בנישואין?...

כבר הרמב"ן שם נדרש לזה והעיר על כך שהיתה בת-דודו, ונשקה לא באורח של קירבה אישית, והיתה ילדה.

ומי שינשק מי אינה אשתו - בגלל יעקב אבינו.. - זה לא טהור ולא אמיתי...

וגם - צריך לדעת איפה האבות ואיפה אנחנו.

רבי יוחנן היה רוקד עם הכלה על כתפיו. לשאלת תלמידיו ענה שאם מבחינת הרגשתם זה כמו לשאת קורה של עץ, הם יכולים גם לשמח כך..

כל זה - בלי להתייחס כלל לעצם השאלה שעלתה פה, אלא ל"ראיה" בלבד.

בלי להיכנס לעצם הענין מה בדיוק טוב לפני הילדים.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t413738#4967421

דית אין לכך תחליף בדיבורים. ילדים זקוקים ומבינים קרבה פיזית

ליבון ובדיקה שכרוכים באי הסכמות,להסביר לילדים שאלה דברים שבניכם ובאחריותכם ולא שייכים אליהם כלל.

יש דברים שלא צריך להסביר. אם יש אי הסכמה או מחלוקת אבל היל'דים רואים שהאוירה הכללית בבית בנויה על אהבה אחוה שלום וריעות. אז הם מבינים לבד שמותר לא להסכים לפעמים, ושמה שחשוב באמת זה השמחה, האהבה והשיח המתורבת....

ילדים יכולים להיות מבוהלים מאוד מאגרסיביות בין הוריהם שהם בסיס קיומם בעולם. לכן אם חו"ח הם נקלעים למריבה רעה בין ההורים יש לדבר איתם להסביר להדגים (ראיתם יךדים רבים בגן בת"ת וכו' ומתפייסים) אח"כ להראות להם קרבה וכן, להתחבק בנוכחותם. ילדים הם נבונים ובני שיח ולא עציצים.

אם מתקיים ויכוח אגרסיבי זה בעיה רצינית אבל גם את זה לא נראה לי שצריך להסביר. הם בוודאי לא עציצים אלא מלאי הבנה ורגש אך אם גם כך יש אחר כך פיוס וחיבוק כנזכר למעלה אז למה יש צורך בהסבר. הם רואים... אבא ואמא רבו, ולא שמרו טינה ח''ו אלא התפייסו... הבעיה באמת כשיש ויכוח, מריבה וטינה שנשמרת לאורך זמן וזה בעיה שזקוקה לטיפול. 

באופן כללי, לפחות אצלינו זה ככה. גם אם יוצא שיש איזשהי אי הסכמה אז זה לא משהו שאנחנו מרשים לעצמינו למשוך ליום שלמחרת. לא הולכים לישון בריחוק. 

ההורים שלי ממש לא הלכו לחדר כדי לריב. וזה היה לי מדהים לראות איך רבים ואיך משלימים.

הלוואי שגם אנחנו כשיהיו הילדים לא נתווכח בכלל לעניהם.. כל כך לא עשה לי טוב לראות את הוריי מתווכחים בינהם.

אבל אפשרי בהחלט...

צריך גם כמו שכבר נאמר פה..להראות אהבה מולם ולא רק ריבים..

הרב ארוש שליט"א ממליץ להתבודד ולהתפלל על דבר שרוצים לשנות ,חצי שעה רק על עניין זה כל יום (בלי נדר).

בס"ד מנסיון ,רואים ישועות.

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️