אני מאמין שלפני שפרסמת את הדילמה הזאת כאן היא כבר עלתה בינך לבין בעלך..נכון?

וזה העיקר.

[ואני בכוונה לא כותב מה דעתי]

בכל מקרה, אני משער שתחכימי מהשירשור הזה:

/Forum/Forum.aspx/t389379#4672027

לשנינו זה היה מובן מאליו אבל עכשיו שהילדים גדלו זה שונה...

כבר פעם שניה או שלישית שהנושא עולה ועד כה אף אחד לא הצליח להסביר למה יש בעיה ביחסי חיבה ואהבה בין ההורים.

אין מה לעשות- מרמה מסויימת (ולכל אחד יש קוים משלו) והלאה תתכן בעיה של צניעות. כשם שאיננו עושים הכל ברחוב לעיני כל, כך ישנם התנהגויות מסויימות שלא אמורות להיות מוחצנות מחוץ למעגל האינטימי של איש-אישה.

אנחנו גם לא יודעים איך הילדים יפרשו את המעשים הללו, וזה מעורר שאלה מה זה יצור אצלם

ברור שלא מדובר בדברים שצריכים להשאר בין האיש לאשה, השאלה שלי מתייחסת להתנהגויות יום יומיות רגילות כמו חיבוק לאשה שחזרה מהעבודה, נשיקה לבעל שהצטיין בבחינות וכו'.

איך ילדים יכולים לפרש את זה מלבד מה שזה באמת - גילוי של אהבה וחיבה.

הרי גם את הילדים מחבקים ומנשקים, האם עלינו לחשוש "איך הם יפרשו"?

ובקיצור - מה שאני מנסה להגיד הוא שצריך פרופורציות בחיים.

זה יכול להיות נחמד, לדעתי -

אם זה מתאים לכם.

וכמו שכתבת - בגבולות ה"נורמה"..

נגיד הדבר הראשון כן, השני - נראה אולי קצת "יותר מידי"...

ענ"ד.

אבל גם לא יודעת מה הנכון.. אף פעם לא יצא לי לשמוע על דעת ההלכה בענין כזה.

מגע של חיבה וחברות - חשוב ומועיל.

הילדים מקבלים בטחון בקשר שבין ההורים.

מגע של קשר זוגי אוהב - לא לפני הילדים.

וכמו שתאנה כתבה, זה ממש חשוב.

וכל פעם שראיתי קצת, זה ממש היה הפחת אושר כזו נעימה ומרגיעה

אצלינו לא ראינו את ההורים שלי נוגעים כמעט ועדיין ראינו עד כמה הם אוהבים!

אנחנו כן נוגעים ליד הילדים וגם בחיק המשפחה. ליד הילדים זה חיבוק ונשיקה של "שלום, אני שמחה לראות אותך / בוקר טוב / וכו" וליד המשפחה זה רק טפיחה על הכתף, העברת דברים וכו.

אחותי הקטנה (16) פעם אמרה לי שזה עושה לה טוב לראות את זה וזה היה חסר לה אצל אבאמא.

אחי הצעיר נשוי גם והם ממש מביכים אותנו! הם יושבים בסלון וקוראים או לומדים משהו כמעט יושבים אחד על השני ובכלל נוגעים המון בצורה מוגזמת (לא נשיקות וחיבוקים זה יותר "רוח" הנגיעות).

כולם (ההורים, אנחנו, האחים האחרים) בורחים משם כי מובכים. רק הילדים הקטנים משחקים שם...

אז בכל מקרה צריך חהיות מאוד זהירים, כי גם נגיעה בלי נשיקות וחיבוקים יכולה להיות יותר מידי..

ואולי כך זה אצלכם פפריקה יקרה,

ואולי זה רק  כי הילדה שלי עוד פיצית,

אבל אני לא חושבת שנכון להימנע ממגע ליד הילדים לגמרי...

יש משהו יפה בזה שכשאבא חוזר מבית כנסת הוא אומר שבת שלום לאמא ונותן לה נשיקה על הראש/מצח

יש משהו יפה בזה שאמא חוזרת מהעבודה ומביאה לאבא נשיקה על הלחי ואומרת "טוב לראות אותך"

לא צריך להיסחף, והעיקר שכל זוג בוחן את עצמו מה רלוונטי ומה לא, ובגדול ישנה הבחנה בין נגיעה של חיבה לבין נגיעה מינית-שאת זה לא עושים ליד אף אחד והילדים נכללים ב"אף אחד" הזה...

אולי כשהקטנטנה שלי תגדל אחשוב אחרת...

לפעמים זה נעשה ליד עוד נוכחים מלבד הילדים.. 

יש דברים שהצניעות יפה להם.

הרבה פעמים אני חייבת לעצור את בעלי שלא יגלוש לגילויי חיבה מוחצניים ליד הילדים.

אפילו נשיקה בלחי אני חושבת שהם אף פעם לא ראו. האמת שבעלי ואני כבר דברנו על הענין כמה פעמים וחשבנו שאולי כדאי שהם כן יראו שאנחנו אוהבים. לא הצלחנו עד עכשיו לענות לעצמינו על השאלה הזאת. בציבור שלנו כחסידים זה לא מקובל, בכלל אצל חרדים זה לא מצוי כל כך ואולי חבל שלא.....

הילדים שלנו לא "זכו" לראות גילויי חיבה בין הוריהם,  לא פעם ולא פעמיים שוחחנו על זה אבל היה ברור שאנחנו ממשיכים כך.

בתקופה האחרונה נערך שאלון ממשחק משעשע באירוע משפחתי- מעניין שהילדים שלנו ידעו לענות בצורה הכי פשוטה ומהירה- את מי אבא הכי אוהב  ואת מי אמא הכי אוהבת. המשפחה המורחבת היתה בהלם מוחלט כיון שהם לא שומרי תומ"צ ותמיד צוחקים ומשיגים השגות על הנושא,  זה היה  שיעור טוב לכולם!

ולשמוע מילדה  מתבגרת משפט כמו- אני ארצה שבעלי ואני נהיה כמוכם, ותמיד נאהב אחד את השני ואת הילדים  שלנו.. זה אומר המון.

ואנחנו כ"כ שונים ויש לנו חילוקי דיעות: -) וב"ה המגע הפיזי מול הילדים ממש לא הכרחי בשביל שתהיה להם דוגמה לזוגיות ואהבה.

אבל - טוב להורים וגם לילדים ללמוד להביע. זה טבעי וטוב.

תנסה ללמוד תנ"ך.

אני יכול לספר לך סיפורים הפוכים עד כדי מזעזעים על כאלה שלא "שמו לב" שזה כיף לקבל חיבוק וכדומה...

יש לפעמים בעיות קשות של רתיעה ממגע עד כדי פגיעה קשה בקשר של הילדים עם בני/ות זוגם.

את יכולה לנסות לתת דוגמאות לדברים בבית שלכם- שמהם הילדים מקבלים את ההרגשה הזו?

(או "איך עשיתם את זה???" )

כשהילדים רואים שאבא ואמא דואגים זה לזה, משתדלים לשמח זה את זה ושבן הזוג נמצא בראש סדר העדיפויות - הם מפנימים זאת היטב.

זאת תוצאה פשוטה וישירה של זוגיות טובה שבה בני הזוג עובדים, עמלים, ובונים היטב את הקשר ואת הבית. 

הנה כמה דוגמאות מהימים האחרונים דוגמאות:

- מי רוצה לשמח את אבא ולעזור לי לתלות בארון את החולצות שגהצתי?

- בואו נכין לאבא ארוחת ערב מוצלחת. (זו תהיה אותה ארוחה בסופו של דבר אולי עם תוספת קטנה אבל עם הרבה יותר לב)

- הגדולים יוצאים לקניות רגילות לשבת- מה כל אחד בוחר לשבת (במסגרת הקניות הרגילות- שתיה מיוחדת, יין מועדף, פרי מסויים, דג וכו..) ? ומה תקנו כדי לשמח את אבא?

- על אבא עבר יום קשה היום, תחשבו על משהו שמח לספר לו כדי להעלות את מצב הרוח.

כל מני התייחסויות קטנות ויומיומית. משהו שאימצתי די בהתחלה והפך להיות שיגרה. מדהים לראות את הילדים מדברים בשפה הזו בינייהם או לגבי אנשים אחרים שהם מעריכים ואוהבים.

"כל מיני התייחסויות קטנות ויומיומיות . משהו שאימצתי די בהתחלה והפך להיות שיגרה. מדהים ..."

זה ^^^^ החלק המדהים ! ! !

החלק עם הילדים כבר צפוי שיגיע באופן די טבעי

רק רציתי שתדעי שההודעה שלך באה לי בדיוק במקום

ואולי קצת באיחור   אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם

תודה

לגהץ חולצה או לקנות במבה אפשר גם בלי להיות נשואים. והדברים מתאימים גם לקשר בין אחים או כמו בין נכדה לסבתא.

האם יש לך דוגמה המיוחדת לאהבת בעל ואשה ושאינה מתאימה ליחסים עם אנשים אחרים.

נקווה שגם איישם... 

קראתי חלק מהתגובות

וגם את התגובה של מישהי שאמרה שהם לא מראים סימני חיבה בניהם ולמרות זאת הילדים יודעים טוב מאוד שאבא אוהב את אמא ואמא אוהבת את אבא

אני כותבת את דבריי בתור אחת שמגיל קטן חששתי כל הזמן שהוריי יתגרשו (וב"ה הם לא)

לא היו צעקות ומכות ב"ה

אבל חששתי בגלל צורת הדיבור של הורים שלי

האשמות הדדיות ודברים כאלו

לכן לדעתי גם אם נמנעים מהלראות סימני חיבה בפניי הילדים חשוב מאוד לשמור על צורת דיבור נעימה ואוהבת

זה לדעתי הרבה יותר חשוב מלתת נשיקה על הלחי לפני הילדים

זה דבר שאפשר תמיד לקיים אותו גם כשנמנעים ממגע

וחוץ מזה זה עבודת המידות גדולה ומביאה לנעימות של כל הבית

יום אחד ראיתי מישהי אחרת בגינה שעשתה את זה, ורק אז קלטתי כמה טוב ואהבה זה משדר לילדים על הקשר בין הוריהם. (תמיד עשיתי כך גם אני כשהיתה מתרחשת הסיטואציה, אבל רק כשראיתי את זה אצל זוג אחר קלטתי כמה שזה נותן למשפחה..)

אז מה הסיטואציה?

אמא והילדים בגינה (\בבית\אצל סבתא\...) ואז אבא מגיע לגינה, לעזור להם ללכת הביתה, ארוחת ערב וכו'...

אמא מזהה שאבא מתקרב, היא נעמדת וקוראת בקול לילדיה:

"היי תיראו איזה כיף לנו!! תיראו מי בא!! מי מגיע ראשון לאבא?"

[או כל משהו אחר בסגנון]

ותאמינו לי- לראות את האור בעיינים שנהיה לאישתו, זה דבר ראשון משמח הכי את הבעל ונותן המון לזוגיות,

אבל מעבר לכך הילדים קולטים מזה המון!!!

שנזכה...

ההורים שלי שידרו לנו המון אהבה בזוגיות שלהם.

אמא נתנה לנו יד חופשית בבית, אך שעה לפני שאבא מגיע היה לנו ברור שהבית צריך להיות מסודר.

אמא הייתה מתארגנת לקראת אבא ומבקשת מאיתנו לתת לאבא את זמן המנוחה ואח"כ להתנפל בסיפורים.

היא הייתה עומדת ליד החלון ומחכה שהוא יגיע וכשהוא היה מגיע היא הייתה קוראת לנו לראות אותו מהחלון.

ואז כולם היו רצים אליו למדרגות בחיבוקים ומתפזרים אח"כ לחדרים כי אבא ואמא ישבו בסלון על כוס קפה ככה כל יום במשך שנים, אפילו היום כשאני נשואה המנהג הזה קיים.

אח"כ היינו מצטרפים אליהם, אמא הייתה משתפת את אבא בהכל כי אבא הוא חשוב וזו זכות לספר לאבא.

מבחנים, הערות טובות וההיפך, מסיבות, סיפורים ועוד- כל מה שיכולנו סיפרנו לאבא כדי לשמח אותו.

אני יודעת גם שכל מה שסיפרתי לאמא עבר לאבא וכן להיפך, כי אמא תמיד אמרה- אמא התחתנה עם אבא כי הוא האדם הכי חכם שהיה, הוא הכי טוב והכי מבין ויש לכם זכות שהוא אבא שלכם.

כשגדלתי אבא היה אומר לי- תלמדי מאימך, יש לנו דוגמא מצויינת בבית, כל רגע שאת יכולה לקבל מאמא משהו- נצלי זאת!!

אני חושבת שדווקא המחמאות האלה האחד לשני מאחורי הגו הם אלו שחיזקו בנו את העניין שהאהבה ביניהם גדולה ואמיתית.

אחח מאחלת לעצמי להיות כמותם.

אין לי כ"כ זמן לאחרונה להיכנס לכאן, אבל היום כשנכנסתי...

רק בשביל זה היה שווה!

בשונה מהכותרת שלי,

כולנו יכולים להיות ככה.

ממש חשוב שהילדים יראו שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, ולכן כשאלה ביטויי אהבה פשוטים ותמימים כמו חיבוק או נשיקה קטנה על הלחי זה עושה לילדים רק טוב, והם גדלים לתוך בית בריא. בבית שבו לא רואים אהבה בין בני הזוג יכולות לעלות הרבה שאלות...

אני בתור ילדה תהיתי למה אני אף פעם לא ראיתי הבעה ניכרת לכך שאבא ואימא אוהבים אחד את השני, כל עוד זה לא בוטה, או מיני מידי  - לדעתי זה מבורך. 

[לא נשואה, בעז"ה בקרוב... לפי רצון ה'.]

חשוב לי לחזק את התשובה החיובית לשאלת השירשור:

בבית שלנו ישנם גילויי חיבה , וזה עשה לי כזה טוב על הלב, מאז שאני זוכרת את עצמי!

גילוי חיבה הכוונה: ליטוף בלחי לאמא, חיבוק- לעיננו, לשבת ביחד על הספה ולהחזיק ידיים/לשים ראש אחד על השני, נשיקות על הלחי [לא בפה]

וזה שימח כ"כ.

אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה, אהבתי להדחף בין אבא ואמא כשהם התחבקו. זה היה הכי כיף בעולם, ונסך בי תחושת ביטחון- הנה, אבא ואמא מתחבקים, סימן שהם אוהבים אחד את השני. [וגם קצת קינאתי, אז נדחפתי להם  ]

וכאן אני יוצאת בקריאה נרגשת:

הורים, תפגינו לעיני הילדים גם חיבה פיזית! זה בריא, זה טוב, נה נהדר! הכל במידה כמובן. אבל חיבה פיזית היא חלק מהאבה שלכם, וכל עוד זה בטוב טעם- זה נהדר וחשוב.

ולגבי חשש שהם "יעקבו" ויגלו מתי מותר לכם ומתי אסור- לא נראה לי שבאופן טבעי הם יעקבו. אישית- מעולם לא חשבתי על מתי ההורים שלי נוגעיםומתי לא. (רק המיטות מסגירות...) וגם אם כן- אז מה? אנחנו יהודים? הבית שלנו הוא בית יהודי? זה חלק מההתנהלות, ב"ה. ומחשש לזה- להמנע מנגיעות חיבה לעיני הילדים? מוגזם בעיני.  קצת פרנואידי.

ראשית, כפי שכבר אמרו, חשוב ביותר שילדים יראו שאבא ואמא אוהבים אחד את השני.

מגע של חיבה שניתן גם לידלדים עצמם (חיבוק, נשיקה על הלחי) מותר.

לעומת זאת, מגע שהילדים מבינים שהוא שונה מהמגע שהם עצמם מקבלים, אסור.

אני לא סגור על זה 100 אחוז...

וסם שתדעי, אין שום בעיה אפילו אם הילדים ידעו ע"פ המיטות או ביטוי האהבה שיש מצבים וזמנים בהם ההורים נמנעים ממגע.

להזכירך- בימי קדם, מתי שניסחו את ההלכה, נשים בשעת נידותן היו הולכות במכוון עם בגדים מובהקים ובולטים כדי לא להכשיל את בעליהן או אנשים אחרים, כך שאין שום איסור מקורי בכך.

העניין היחידי שעליו נגזרה הסתרה וצניעות יתירה הוא מועד הטבילה, אבל זה לא הנושא

אצלנו אני רואה את ההורים שלי מתחבקים ומתנשקים כל הזמן, וזה נראה לי נורא טבעי ומתבקש.

אנחנו גם מתחבקים ליד הילד (בן שנה ו8), ואני לא רואה עם זה שום בעיה.

גם הוא לפעמים "נדחף" לנו לחיבוק, וזה נורא כיף.

לפני כמה ימים בעלי שאל אותו "את מי אבא אוהב?" וציפה שהוא יגיד שאותו (את הילד), והוא אמר "אמא!!"

ב"ה לא נראה לי שייך שילדים במיוחד לא קטנים יתחילו לתחקר את ההורים מתי הם כן נוגעים ומתי לא..

חוץ מזה, לדעתי זה לא  מוסיף לאידישקייט של הבית..

לטעמי ( ולדעת רבנים ורבניות רבות ששמעתי בהרצאות) בבית יהודי נקי לדעתי יותר נכון ללמד את הילדים העברת חיבה באופנים מילוליים ולא  פיזיים  בין בני הזוג.

ומי שהשווה מגע שלו עם אשתו למגע שלו בילדים --לדעתי אין קשר, ילדים זקוקים  לאשרורים פיזיים, וזהו כמובן סוג מגע אחר..

גם על צניעות צריך לדבר בצניעות.

כל הדיון הזה בפני הגברים בפורום הזה אינו צנוע, בפרט שכל כך פירטת במכתב פתיחה על מה מדובר...  תשאלי רב/חברות. לא כל דבר שייך לחשוף בפורום.

אני אישית נבוכה ממגע של חיבה בפני הילדים.מגע זה לא הכל בחיים. ילדים יקלטו שההורים אוהבים גם ע"י צורת הדיבור, החיוך, הדאגה וכל שאר הביטויים.

ממש מסכים עם מה שכתבת. 

הנגיעות בפני הילדים עלולים לגרום להם לחשוב שזה הדבר החשוב והמשמעותי בקשר עם בן המין השני. וזה עלול ליצור אצלם הסתכלות שיטחית על החיים במקום לחפש עומק , מידות טובות ויראת שמיים

גילוי חיבי חיצוני שכזה אינו העיקר?! הרי גם עושי םלמענו?1 ומביעי םבאופן אחר?! וגם ילד גדול אפיול את הילד בן ה-40 הסבא(אביו) מנשק?!

וזכור לי שקראתי, נראה לי שאצל הרב קנוהל, משהו דומה.

שכמו שהילדים עדים לויכוחים בין ההורים, כך חשוב שהם יהיו עדים גם לגילויי חיבה ביניהם.

וגם על עצמי, אומנם הבת שלי קטנה, אבל אני חושבת שזה טוב שהיא רואה אותנו מתחבקים מדי פעם.

ברחוב זה כמובן משהו אחר, אבל בבית, מאיפה היא תלמד על קשר בריא אם לא מדברים כאלה?

מובן שזה לא סותר דיבורים נעימים בינינו, ואת הניסיון שלי להמעיט בויכוחים (אני 'נדלקת' הרבה יותר ממנו, כך שזו בעיקר עבודה שלי...).

הילדים לומדים מכל הדברים הללו, ולא מעט.

לי כילדה (בגיל גדול יחסית..) דווקא הציק העניין של גילויי החיבה בין ההורים שלי.

ובכלל מפריע לי שאנשים מחצינים חיבה במגע.

אתם רוצים להראות שאתם אוהבים אחד את השני? תראו את זה בדאגה, במסירות. התגובות שנכתבו כאן ע"י פפריקה, שירשור והודיהלביא מביאות רעיונות נהדרים שאין צורך להוסיף עליהם במגע, כדי שהילדים ירגישו תחושת ביטחון.

ואולי בכלל שלא יהיו נוכחים לשום דבר וכך אין שום סיכון פרט לנכות רגשית קשה.

אין שום רע בהחצנה של רגשות, אנחנו בני אדם ולא רובוטים.

אבל יש משהו בדבריך בעניין תחושת מבוכה בגיל מבוגר יותר. ידוע שהחל מגיל מסויים ואפילו עד הבגרות ממש, ילדים נבוכים מגילויי אהבה וחיבה בין ההורים כי זה נראה להם מגוחך.

יש גם נערים ונערות רבים שמתביישים בהוריהם. זו תופעה מצערת אך היא טבעית ונפוצה.

אבל זה לא כל כך פשוט. לא להתווכח ליד הילדים, בכלל.

מקווה שעוד נגיע לזה, אבל כרגע אני בהחלט לא שם.

אני לא רוצה להראות לה שאני אוהבת את בעלי-אבא שלה. אני כן מרשה לעצמי לתת לו יד למשל, דבר שלא אעשה ברחוב, גם כשהיא רואה.

תיארתי מקרה קיצון, של חיבוק. אבל גם זה לא נראה לי נורא מדי. מבחינתה מה ההבדל בין זה לזה שעושים לה 'חיבוקי'? ואם עושים חיבוק משותף נניח כשאבא חוזר?

הדברים המקסימים שהן מתארות לא באים במקום לדעתי, אלא בנוסף. זה לא סותר בכלל. אני יכולה לעשות משהו בשבילו וגם לספר לה על זה, להגיד ולהביע 'איזה כיף, אבא חזר!', וכן, גם לפעמים להביע את השמחה על כך לא רק בצורה מילולית. לא רואה ערך בהסתרה של מגע מינימלי בין ההורים.

א: מה תעשו בזמן שאתם אסורים? הילדים יקלטו לפעמים אבא ואמא אוהבים ולפעמים לא.

ב: מי אמר שאהבה זה נשיקות וחיבוקים? כשהילדים יגדלו הם יבינו תאוות וכו' (לפחות בנים לא ידוע מה אם הבנות)   לי אף פעם לא היה חסר שההורים שלי לא נגעו אחד בשני לידנו. ולא היה להם בעיות שלום בית לאומת הרבה אנשים שהאבה שלהם זה חיבוקים ונשיקות.

ג: מי שרוצה לחנך לקדושה זו לו הדרך לא ראינו ולא שמענו על גדולי ישראל שהם עשו דברים כאלה. ואצל גדולי ישראל היו באים עם כל הביות של שלום בית.

וסיפור שסיפר לי משהו בהישוב שלנו שפעם הילד שלו עשה משהו לא כל כך צנועה לגננת והיא היתה בשוק ואמרה לו מה זה? אז הוא אמר ככה אבא ואמא עושים. ילדים קטנים לא מבנים שזה אהבה והם מפרשים בדרכים שלהם ואח"כ כשאנחנו רואים אותם עושים דברים כאלה בתור ילדים אנחנו צוחקים ואומרים בסה"כ ילדים אבל אח"ב בגיל העשרה בוכים מה קרה לילד שלנו ואנחנו אלו שעשנו לו את זה בגיל קטן ויש לי הרחבה לענין ואין לי כח לכתוב יותר.   

איש ואישה של נרב אלישיב קנוהל.

פסקה חשובה ביותר! בדיוק בנושא הזה.

ובינתיים אתמצת לך שהרב קנוהל ממליץ על הבעת חיבה לפני הילדים, שלא יראו רק את ההורים 'רבים'.

בהצלחה!

אי אפשר להראות גילויי חיבה אפילו הכי קטנים שיש אני לא חושבת שיש רע בנשיקה על הלחי או חיבוק לעיני הילדים והם אוהבים את זה הם מתחבקים איתנו גם אני רואה שזה ממש מעניק להם ביטחון הם שמחים ואוהבים להביע את הרגשות שלהם בפנינו אני חושבת שגילויי חיבה מעבר לכך באמת אין צורך שיהיו ליד הילדים אבל פעם בעלי נתן לי נשיקה על הלחי ליד אחותי ( הוא לא שם לב ) ואחותי מתבגרת... וחשבתי שהיא התפדחה אז דיברתי איתה והיא רק אמרה לי איזה כיף לך איזה בעל יש לך...

האינכן חושבים שמספר שנות הנישואים הוא גם גורם משפיע על הצורך בגילויי חיבה כאלו?! האםאחרי 15, 20 שנה יש פחות גילויי חיבה כמו חיבוק נישוק וכו' אם בכלל ושהשאלה קשורה אול יל-10 שניםפ ראשונות?! אין לי מושג, אינ נשואה שני םרבות...

והם עדיין מראים גילויי חיבה, גם לידינו הילדים (הגדולים, אחותי הקטנה בת מצווה).

יראת, אין בעיה אם הילדים יראו נשיקה על הלחי או חיבוק בין ההורים, ותאמיני לי שלפני גיל ההתבגרות המאוחר (סוף תיכון ואולי גם אח"כ) הם לא שמים לב ולא מודעים לכך שההורים נוגעים ולא נוגעים לסירוגין...

וגם אני כתבתי קודם משהו דומה.

כאורח לרגע, אני מעוניין לשתף שאצלי בבית וכמעט מעולם לא ראיתי גילוי חיבה בין ההורים.

עד היום אני סולד מגילויי חיבה ולא רואה בזה משהו טבעי.

בהרבה כאב אני רוצה לומר שאם מישהו חושב שזהו רצון הקב"ה, שיעורב לו.

גם אם דעת ההלכה לאסור מגע כל שהוא (ועד עכשיו לא כתב כאן מישהו מה דעת ההלכה בעניין)

- חייבים (ברמה קריטית ממש) להראות גילויי חיבה. הנזק לילדים הוא עצום.

עד היום זה מצריך הרבה עבודה קשה.

[ואגב עדיין אני רווק (28)]

לדעתי המנעות שכזאת יכולה לגרום למחסום רגשי לא טוב אחר כך אצל הילדים.

ההורים שלי כלל לא מביעים חיבה ביניהם. לא בדיבור ולא במעשה.. לא משנה שאותי אמא כן מחבקת, ואומרת שהיא אוהבת אותי וכו', כרגע אני בקושי מסוגלת לחבק חברות ("את לא יודעת לחבק!" "מה זה החיבוק המסכן הזה?" בדרך כלל זוכים ממני ללחיצת יד) וממש חסומה רגשית ולדעתי זה בגלל משהו מהבית.. 

אני חושבת, שבמיוחד בציבור שלנו שהכל כל כך אסור וחסום, כדאי להראות שבן איש ואישה זה בסדר, זה טוב, זה נכון.

אחרת הקירות שלנו יחנקו אותנו בפנים, בלי שבכלל שמנו לב.

לדעתי מה שב.ג. אמר ראוי לתשומת לב מיוחדת, אני בקושי בגיל ההתבגרות אז אני באמת לא יודעת איך זה הולך להשפיע על חיי הזוגיות שלי, אבל הוא ככל הנראה מדבר מניסיון והעלה נקודה ממש מעניינת.

בברכה.

חסימה רגשית של בת אל חברותיה, איננה בגלל שלא ראתה חיבוקים של ההורים שלה..

וגם לא כדאי להילחץ מזה שאת "בקושי מסוגלת לחבק חברות". לא לכל אחת זה מתאים בכל שלב, וחלק מאלו שעושות זאת - זה חיצוני.

ככלל, לכותבת הצעירה - כדאי מה שפחות לתלות "בגלל משהו מהבית", זה לא טוב בשבילך. אם את חשה איזו "חסימה רגשית" לחברות, תשתדלי בעדינות להתענין יותר בהן וכו', ולטפל בענין בבחירתך. טוב שאת מודעת בגיל צעיר, ויש לך בחירה. התליה של דברים בהורים, היא לא נדירה אבל פעמים רבות גם לא מועילה..

ובציבור שלנו לא "הכל אסור וחסום" אלא דברים נורמליים. במקומות שזה לא כך - לא פעם כשמגיעים לשלב שבאמת צריכים לבטא דברים בנישואין בין איש לאשתו, כבר אין בכך לא רעננות ולא אמת. ה"חסימה" במקום שאסור, היא מדברים זולים ולא אמיתיים - ומובילה אל האמת.

כל הנ"ל - כאמור - ללא קשר ישיר לנושא הנידון בשירשור זה.

אל תקח את זה כלכך קשה, אני לא לחוצה, לא מפילה הכל על ההורים שלי וזה לא מי יודע מה מלווה אותי יותר מידי בחיים. ראיתי את זה כראוי לציון, שכל אחד יעשה את הנכון בעיניו.

אולי בציבור לא הכל אסור וחסום, אבל הרבה פעמיים יש את ההרגשה, ולדעתי היא לא בריאה. כמובן, זה לא מוחלט וכל מקרה לגופו. דיברתי בעניין המקרה הספציפי הזה.

בברכה.

אני לדוג' כמעט ולא מסתכלת לילדים שלי בעיניים . ולא הייתי מודעת לזה עד שהמרפאה בעיסוק של הבן שלי אמרה לי את לא מסתכלת לא בעניים , בבית לא הסתכלו אצלכם בעיניים שדיברו איתכם? והתשובה היא לא לגבי אבא שלי הוא מאוד ביישן והוא לא הסתכל לנו בעניים שהוא דיבר איתנו הוא בקושי יודע להביע רגשות הוא מאוד סגור ומופנם ואני מאוד דומה לו . אני כמובן כל המן משתדלת לתקן את עצמי אבל זה קשה. ומזל שהילדים שלי לא יצאו כמוני אלא כמו אבא שלהם והם יכולים באמצע הרחוב להוריד אותי לגובה שלהם ולחבק אותי חיבוק דוב עם נשיקה גדולה ורטובה על הלחי . אני כל הזמן משתדלת  להפתח יותר והם באמת מקבלים את מה שמגיע להם אבל זה ממש עבודה על המידות זה לתקן משהו ששנים ישב אצלך בתת מודע ...ולגבי אבא שלי אמא שלי רצתה לקחת אותו לטיפול של מוח אחד אבל הוא לא שיתף פעולה....זה לא שהוא בדיכאון או משו כזה הוא פשוט מאוד מופנם הוא שמח שיש משו משמח או עצוב שיש משהו עצוב אבל הוא לא יודע כיצד להביע את זה.

ואת יודעת מה הילדים צועקים איזה כיף ערימת ילדים על אמא . לא משנה שאחרי שניה הם מושכים אותו משם "אבא, תרד שלא יהיה לאמא כואב"
 

לא כדאי להראות להם גם (או רק) את האהבה דרך הכלי שנקרא דיבור?

ביטויי אהבה במעשים זה יותר רגעי מאשר דיבורים (שהשפעתם, כידוע, הרבה יותר מתמשכת ואף חודרת).

בנוסף, זה מעביר להם היטב את המסר שאהבה אינה מסתכמת רק דרך נגיעה (מסר שחשוב מאוד להעביר בעיקר בדור שלנו...!).

קשה לאהבה במעשים להשפיע כאשר האהבה בדיבורים פגומה/לא מצויה.

אנחנו מדברים המון ומשתפים המון רק במה שמותר כמובן. הם רואים גם את זה וגם את זה

לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.

אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!

אישה מלכה!

תודה שנתת פה השראה לאומץ!

הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!

כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...

(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)

התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות. 

בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.

אבל כן

קראתי שוב

ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.

והסיכום: תהיי חזקה

תאמיני בעצמך.

קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.

אם המטרה היתה לחזק מישהי

אז למה רק בסוף?

כל הפוסט מדבר על להגיד תודה

ואז בסוף

תהיי חזקה

תאמיני בעצמך

אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?

לאלה שעזרו?

או למי שרוצה לעשות צעד?

(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית, 

וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.

תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)

אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.

אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.

מה זה?

ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?

מה יצא להם מזה? 

כמובן שיכול להיות שמדובר גם במישהי אמיתית שנתנה לai לשפץ לה את הכתיבה. 

אין לי מושג על הסיפור הספציפי, אבל הדיון הזה שאתם מנהלים כאן, עלול להחליש את הקוראת הסמויה שעכשיו מנסה לאזור כחות ולקום ולצאת.

ובין אם לא.

הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות. 

מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

"הפנטזיות של כבודו"

זה לא מכובד.

אני רוצה למחות

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין

אם זה באמת לא עניין גדול

אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.

זה יכולה להיות שיחה קצרה

שאשתו פשוט תגיד לו

תשמע זה מפריע לי....

אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.

אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה

שוב כל אחד והסטנדרטים שלו

אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד

אולי לא היו מספיק סטודנטים...

פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.

אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.

יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:

אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.

אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.

לק"י

ואני גם לא מסכימה איתך.

גם מכוערות מתחתנות,

גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,

גם מכוערות יכולות לבגוד,

גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...

במצב של חוסר בבית

לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור

חלילה

כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'

אבל במצב שחסר בבית

בקלות אפשר להיסחף

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז

לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..

אפשר להזמין דברים ספציפיים.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️