אבל אין דבר המבטיח לנו שהוא אכן קיים.

רק הגלויי ודאי וידוע.

וגם אותו לפעמים צריך לחפש.

אולי, המרדף הוא אחרי דבר בלתי ידוע כי מחפשים רחוק ועמוק. אבל בעצם- הוא כאן, ניצב ממש מולנו. רק שנחמסנו מלראות. מלקבל אותו.

כי הרי אם הוא רחוק ונסתר, יש סיבה לכך שהוא לא אצליינו. יש לנו תרוץ לכל העולם, ולעצמינו.

אבל אם הוא פה, למה בעצם הוא לא איתנו?

לפעמים מפחדים. קשה לקבל את מה שרוצים.

לא נודה בזה שנח בחולשה, שעדיף ככה בחיפוש- בלי מטרה.

אבל עמוק בפנים, אם נביט ונבחן, אולי נגלה שזה במחירה. נח לנו במקום הנמוך. מקום מלא דיבורים יפים. חיפוש ולא מציאה, כי המציאה דורשת הרבה, הרבה עבודה.

למצוא מה שרוצים זה להתחיל לעבוד. להתאמץ לשמור על הרמה, לטפס עוד ועוד.

במקום לחפש את הלא נודע, צריך לגלות את הנמצא.

איך ההווה הוא הכי טוב בשבילי, איך אני משתמש בו לטובתי.

איך אני רואה טוב.

את מה שהיה בעבר- טוב. מאמין שיהיה בעתיד- טוב.

ועכשיו. עכשיו כנראה שטוב, כי זה העתיד של אתמול והעבר של מחר..

בס"ד

זה כמו שיראו לך תמונה עם משאית,את ישר תדעי שהיא עם 4 גלגלים ולא שניים כמו בתמונה!אזתתחילי לחפש את הגלגלים בצד השני??לא-כי את יודעת את זה..את מאמינה בזה,אז בשביל מה לדעת יותר מידי??זה רק מזיק

תמיד כשמאבדים את הגלוי, מוצאים משהו אחר.

למרות שלפעמים הוא נסתר מעיננו...

אבל הוא קיים.

צריך רק למצוא אותו!

בהצלחה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....