הטיפול הוא אצל מרפאה בעיסוק, אבל צריך איבחון.

מבקשים מרופא משפחה.

אבחון וטיפול - החיים שלנו עומדים להיות קצת בבלגן בחודשים הקרובים (לא משהו רע חלילה, אבל מעדיפה לא לפרט).

אולי יש משהו שאפשר לעשות בבית, בדרך נעימה כלשהי לעזור להם?

האם הוא אוכל עם הידיים? כף? סכין ומזלג?

וגם מה זה בדיוק 'נוזל'? בכל אוכל? הרבה/קצת?

בקיצור, אני הייתי ממליצה להסב את תשומת ליבו

ולשים לב מתי זה קורה, באיזה מאכלים ובאיזה כמות (בערך)

וגם מה התגובה שלו כשאומרים לו שהוא יתלכלך.

אם את רואה שזה קורה הרבה או שיש קשיים גם בתחומים נוספים

(מבחינה מוטורית- מסורבל בפעולות עדינות, איך הוא אוכל דברים גדולים/קשים/רכים וכו'

או מבחינה סנסורית- לא מרגיש שהוא מלוכלך/שיש לו נזלת וכדו')

אכן מומלץ לפנות למרפאה בעיסוק שתבדוק מה מקור הקושי ובמידת הצורך תטפל

(וטיפול לא בהכרח חייב להיות ארוך טווח- ייתכן שמספיק להדריך אתכם או לתת לכם תרגילים לבית ורק לעקוב)

לרוב ההמתנה היא ארוכה מאוד בגלל מחסור בכוח אדם ולכן כדאי לפנות

כדי להיכנס לתור גם אם בתקופה הקרובה זה לא רלוונטי

 בהצלחה!

(גילוי נאות: אני מרפאה בעיסוק, מתמחה בילדים ופעוטות)

מדובר במאכלים נוזליים (מרק, החלב של הקורנפלקס...)

נראה לי שהוא לא מרגיש שנוזל לו, אם מעירים לו הוא נהיה מדוכדך, לכן אני משתדלת לא להעלות את הנושא, אז גם לא ממש מתחקרת אותו אם מרגיש או לא מרגיש - הוא ילד רגיש ועלול לקבל את זה כנזיפה.

אבל עם נזלת אין בעיה, למשל.

הוא אוכל בסכו"ם, אבל מדי פעם גם נעזר בידיים.

כיוון שחלק מהבלגן הוא מעבר דירה, ועדין לא יודעים בדיוק לאן, אין טעם שניכנס כאן לתור - אנחנו כמעט בטוח לא נישאר באותו אזור.

תודה על התשובה המפורטת, לך ולאחרות.

בעבר הוא קיבל גם ריפוי בעיסוק וגם פיזיותרפיה, וכעת הוא בסדרה קצרה של מפגשי הידרותרפיה מעולים. זו עוד סיבה שלא כל כך נראה לי לפנות כרגע לעוד אבחון, לא רוצה להעמיס עליו יותר מדי טיפולים. אולי בהמשך, כשגם נתייצב וגם אחרי שתהיה לו איזו תקופה של חופש מטיפולים ותהיה לו מוטיבציה להתחיל משהו חדש.

האם היה לו קשה לינוק? יש לו בעיות בדיבור או בעיות כגון ריור, פה פתוח? לבת שלי הייתה בעיה כזו  של אוכל נוזל (בגיל יותר צעיר) ורופא אף אוזן גרון אבחן את הלשון הקשורה . כדי לפתור את הבעיה של לשון קשורה. בגיל כזה צריך ניתוח ממש פשוט  שלוקח כ10 דק',בהרדמה מלאה של כעשרים דקות בערך ובו חותכים את החלק הקשור. זה בלי דם ולא כואב לילד. (אם מאבחנים את זה כשתינוק נולד עושים את זה בכלל בלי הרדמה). בנוסף אני חושבת שאם נוזל לו תגישי לו בטבעיות ממחטה שינגב ובלי לעשות עניין גדול אז הוא לא יעלב וזה גם יעורר לו את המודעות.

היו בעיות בהנקה, אבל נראה לי שהיו להן הרבה גורמים. גם אני הייתי אז אמא בפעם הראשונה, ולא ידעתי הרבה דברים שהיום אני יודעת על הנקה. אין ריור וכדו', אבל מאוד מאוד קשה לו להביע את עצמו בע"פ.

אצל הבת שלך אחרי הניתוח נעלמו הבעיות?

היא עדין לא אוכלת נקי  אבל זה גם השתפר (אני שמה לה סינור באוכל) אבל יש לה גם קושי במוטוריקה עדינה ואני תולה את ההתלכלכות גם בזה.

אז אני חוזרת-

אם יש קשיים מוטוריים ידועים, כמו חולשה, גמישות יתר, היפוטוניה וכו'

ייתכן מאוד שיש קושי מוטורי דומה בשרירי הפה ולכן הקושי לאכול "נקי"

בעיקר מאכלים נוזליים שבהם שרירי הפה צריכים להפעיל יותר מאמץ.

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לחזק את השרירים, אבל אני מדגישה שוב שמומלץ טיפול או לפחות אבחון עם הדרכה להורים כי אי אפשר לאבחן רק דרך שאלות וחייבים לראות את הילד על כל המכלול שלו.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....