בס"ד
רופא האוזניים והניצחון הקטן
הם עמדו שניהם במרכז מעגל הצופים הסקרנים שהתאספו והצטופפו סביבם לשמע המהומה.
-"אתה מדבר שטויות!"
-"מה פתאום! אתה טועה!"
-"לא נכון!"
-"רגע, יש לך הוכחות?"
-"אמממ... ת'אמת שלא.."
-"נו, אז אתה רואה? אמרתי לך!"
-"יודע מה? במחשבה שנייה... נראה לי שאתה צודק."
הדממה נמשכה דקה ארוכה...
-"סליחה, לא שמעתי טוב.."
-"שמעת מעולה! אתה צדקת ואני טעיתי."
-"אוקי. עכשיו אני בטוח שאשתי צודקת. הייתי מזמן צריך לקבוע תור לרופא אוזניים..."
מתי קרה לנו לאחרונה שהודינו לאחר שהוא צודק?
עם יד על הלב.. גם אם נהיה בטוחים באלף אחוז שהשני צודק ואנו טועים – לכל היותר נגיד "עזוב, אתה ממילא לא מבין כלום" ונעשה אחורה פנה, אך מ"מ לעולם לא נחשוב ולו בהו"א להגיד שהוא צודק.
היה כבר אחד שעשה דבר זה. התורה אף ראתה לנכון לספר לנו על כך: "ויכר יהודה, ויאמר: צדקה ממני!"
למה התורה כתבה את זה? מה היא רצתה לומר לנו?
יהודה לא אמר לה בשקט, בצד, שהיא צדקה. כי א"כ היה צריך יהודה לדבר בגוף שני ולומר "צדקת" ולא "צדקה" בגוף שלישי.
יהודה הודה בטעותו בפה מלא בפני הקהל הרב שנכח במקום.
ועל כך אומרת הגמרא בסוטה י: "יוסף שקידש ש"ש בסתר – זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב: "עדות ביהוסף שמו", יהודה שקידש ש"ש בפרהסיא – זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה" (שיש בו כל האותיות שבשם הוי"ה).
לאחרונה יצא לי ללמוד בשמירת הלשון בעניין המחלוקת. הקורא הלכות אלו נדהם בראותו גודל השכר העצום לו זוכה אדם הפורש מן המחלוקת. הטעם, מסביר 'החפץ חיים', מפני שישנו קושי עצום "להתקפל" בפני האחרים. אין זה מכבודך לצאת עם הזנב בין הרגלים. הלחץ מהסביבה הינו אדיר.
טעם זה בהחלט מובן, שהרי האדם נברא בצלם אלוקים. התכונה של האלוהות היא השלמות. לא ייתכן לומר שיש באלוקים איזשהו פגם.
לאור זאת, האדם אינו מוכן בשום פנים שיתגלה בו שהוא טעה מכיוון שדבר זה פוגע ב'שלמותו'. וכל זאת, אע"פ שגלוי וידוע לעולם כולו כי אין אדם מושלם, וטעות אצל אדם איננה פגם כ"א טבע.
איננו תמימים. אנו יודעים מה רב הקושי לצאת מופסד מויכוח או אפילו ללא ויכוח לומר לאחר 'צודק'.
אולם עלינו להבין דבר אחד.
כשאנו מטיחים באחר 'אתה טועה' ואנו סוברים כי אנו נישאים כעת מעליו אנו טועים טעות חמורה.
כי כאשר אנו מנסים להוריד את קרנו של האחר אף הוא ידאג להוריד קרננו מטה-מטה, וחוזר חלילה.
אולם אם נרים וננשא את קרנו של חברינו – אף הוא לא יישאר חייב ותכף ידאג לייקר את כבודנו, וחוזר חלילה.
שתי פעולות אלו הינם מעגלים שמעצימים עצמם מרגע לרגע ואינם פוסקים. כדי לעבור ממעגל אחד למשנהו דרושים כוחות נפש עצומים אולם השינוי שבא בעקבות זאת הינו שינוי מיידי הנגרם כתוצאה ישירה מפעולה זו.
נעצור לרגע ונחשוב: באיזה מעגל ברצוננו להימצא?
שבת מתוקה לכולכם!
ב.ש.
!
..
