להקה של צפרדעים טיילו להם ביער.לפתע
נפלו שני צפרדעים לתוך בור עמוק מאוד
כל שאר הצפרדעים התגודדו יחד סביב הבור
כשהם ראו עד כמה הבור עמוק הם צעקו לצפערדים שנפלו:
"חבר'ה, אין לכם שום סיכוי שתצאו מכאן בחיים..אתם ניחשבים כבר למתים...
חבל לכם בכלל להתאמץ!"
לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות.
שני הצפרדעים התעלמו מהצעקות והסימנים של חבריהם מלמעלה
וניסו לקפוץ החוצה בכל כוחם, בשעה שהצפרדעים שמחוץ לבור
ממשיכים לצעוק להם ולסמן להם בכל מיני דרכים עם הידיים
שאין להם סיכוי..."בחיים לא תצאו מכאן...! "
אחד הצפרדעים שמע בעצתם של הצפרדעים.
אפסו כוחותיו.הוא פשוט נכנע ומת בקרקעית הבור
הצפרדע השני.לא ויתר. הוא ניסה והמשיך בכל כוחו
בשעה שהצפרדעים מסמנים לו בתנועות וצועקים מפתח הבור
"הפסק את המאמץ והסבל שלך.ופשוט תמות"
בכל זאת הצפרדע המשיך לנסות.הוא קפץ אפילו חזק יותר...
ובסופו של דבר.הוא נתן ניתור כזה חזק שהצליח לצאת החוצה מהבור
כשהוא יצא החוצה .שאלו אותו חבריו הצפרדעים:
"איך עשית את זה?הבור היה ממש עמוק.."
בשפת הסימנים הסביר להם הצפרדע הזה כי הוא חירש..
הוא לא שמע מה שאומרים לו.ובטעות פירש את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד...

מוסר השכל: בלשוננו יש את הכוח לחיים ויש את הכוח להרוג!