קודם כל-ממש מובן כל הלחץ והרצון. בעז"ה שתזכי ממש במהרה!!

ועכשיו חנוכה..אין כמו תפילה ליד הנרות!הר'ימימה מזרחי סיפרה שהיתה אשה שמאוד רצתה ילדים,לבסוף אחרי שהיא נקלטה הרגישה האשה שאין דופק. אמרו לה:אין דופק תבואי לעשות גרידה. הגרידה נקבעה ל'זאת חנוכה', כל חנוכה האשה ישבה ליד הנרות והתפללה שה' יעשה נס,שהופא התבלל או משו ובאמת יש שם תינוק..

היא באה לעשות גרידה ואת הרופאה אומרת לה----יש שק הריון,אין דופק.ואז הרופאה מסתכלת עוד ורואה-----שיש עוד שק הריון!!עם דופק!!!!!כנראה שהרופא לא ראה שיש עוד שק..

ודבר שני-אני יודעת שזה קשה ליישם,אבל הלחץ מאוד מזיק כאן.

צריך ממש להשתדל לא להיות בלחץ

אני כמוך-מצפה להריון וכל פעם שמגיע מחזור,ועוד לפני אני  בבאסה נוראית

ומרוב שאני בלחץ שהמחזור יגיע אני אפילו עוצרת את עצמי.

לפני כמה חודשים הרגשתי בדיוק מה שסיפרת-המחזור לא הגיע ואני כבר חשדתי שב"ה זה הריון

הלכתי לרופא

והרופא אמר לי שאני לא בהריון.וממש התבאסתי!!

ו---איך שאני מגיעה הביתה קיבלתי מחזור.

ממש הרגשתי ש'לא נתתי לגוף שלי להוציא את הדם'

כי ממש כל הזמן הייתי בלחץ שהוא לא יגיע..

ולי המחזור מאחר כבר בחודש!! זתומרת לפני חודשיים קיבלתי פעם אחרונה...

ועשיתי כמה בדיקות הריון ו-שלילי..

אני כבר שונאת את הבדיקות האלה הם מכניסות לי למוח- ש-ל-ל-י!! זה מתסכלל!!

בקיצור אני נשואה כמעט שנתיים אומנם לקחתי קצת זמן גלולות אבל זה פשוט נמאסס

לי קשה הכי עם המבטים של אנשים או עם חברות והילדים שלהם...אני גם רוצהה!!

 אז מאחלת לכולנו הריון במהרה ושנזכה לעמוד בניסיון הזה כי הוא קשה..

חודש זה איחור רציני..

שמעתי כבר על מקרים שבהם הבדיקה ביתית היתה שלילית

ובבדיקת דם יצא חיובי..

עייפות כאבים בחזה בחילות משהוו???

וכלום..

לפעמים קצת כאבים כמו מחזור אבל זה לא אומר כי גם כשיש קקי יש כאבים כמו מחזור..

אז זה אומר שכנראה לא בייצתי..יש דבר כזה

בס"ד

גם כן אני נשואה טרייה, חצי שנה עוד מעט.

ומשתוקקת בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי לילד צדיק...

אבל... לא מגיע.

חודש ועוד חודש. ואולי הפעם? ולא...

וכל מי שמסביב בהריון או אחרי הריון או עם ילד בבית...

אבל, אני חושבת...

שהכול מתחיל באמונה.

אפשר ללכת לרופאת נשים ואפשר לעשות בדיקות...

אבל הכול מתחיל ונגמר באמונה...

ואם יש אמונה, אין סיבה להיות לחוצים.

פשוט להיות בטוחים שזה יגיע בזמן הנכון והמתאים בטוב ובשמחה כמו שהקב"ה עשה עד היום.

כמו ששלח לך את הבעל וסידר לך שירות לאומי ועבודה ולימודים ועוד ועוד....

אז יקרה...

נתחזק באמונה ובטיחון והקב"ה ישמע את תפילותינו

ובעז"ה יגיע במהרה! כמה שיותר...

בד"כ לוקח חצי שנה עד שהגוף מתרגל והכל.

ורק אז נקלטים .

מה שכן אני מאוד מציעה לך שכשיש איחור אז בבקשה ממך תנוחי ואל תעבדי קשה כי אני לדוגמא מאוד רגישה ואני מניחה שיש עוד נשים כמוני שקצת חלשות, אז לא להתאמץ הרבה זה שלב קריטי וחשוב.

ומה שהכי חשוב זה להתפלל להשםםם תמיד ולבקש.

ויש סגולה שביום המקווה הבעל ידליק נרות לכבוד רבי מאיר בעל הנס -יש מעין נוסח תפילה כזה שהוא צריך לקרוא.

אם תרצי אני יעלה לכאן .

שיהיה בהצלחה! ובלי לחץ .

נשואים שנה.

אתמול חלמתי שאין לנו ילדים ואני בוכההההה..

מה שמחזק אותי מאוד, זה לדעת שהמפתח אצל ה'.

ברצונו- הוא יפתח. זה מרגיע אותי מאוד כשתוקפות אותי מחשבות מלחיצות.

אנונימית 5- אשמח מאוד לקבל את הנוסח של התפילה שהבעל קורא כשמדליק נר.

ואולי נפתח שרשור סגולות לזרע של קיימא?..

קודם כל תודה על כל העידודים והמילים החמות...

אני מודעת לעצמי.. יש לי מלחמת מחשבוות יום יומיות...

אני אישה מאמינה ב'ה מאד, כשמדובר בכל החברות שלי תמיד אני מסוגלת ויודעת איך לחזק את כולם ואיזה מילים לאמר כדי לחזק.

ופה כשמדובר בי- אני לא מוצאת את המילים והכח לשאת את עצמי.

אני שוכבת כבר מהבוקר במיטה לא בא לי לעשות כלום. אפילו צמתי היום(בלי לשים לב)  פשוט מין אדישות כזו להכל, לעצמי....

לא בא לי אפילו לשמוע  על החג.. לא עניין אותי החנוכיה..

תחושת ריקנות כזו נוראית..

אייי אלוקיםםםםםםםםם...... תיתן לי גם ילד בבקשה מימך

לגבי המנוחה .. שמישי כתבה שצריך לנוח... את יודעת מה הקטע המגביל פה??אצלי בכל אופן

שכשאני חושבת שזה הריון אני מתחילה להתייחס לעצמי כאל אישה בהריון...

ומשתדלת לא להתאמץ. לא להרים כבד, לא לקפוץ ולרוץ וכו

ונכנסת לזה... ואז..... באה הבעסה שגומרת אותי!!!!!!!!!!!!

נמאס לי כר ממבטי הרחמנות הזו מכל צד...

נמאס לי מהשאלות החטטניות של כולם...

פשוט לא מסוגלת יותר.

סליחה אם אני נשמעת קוטרית, זה גמר אותי היום.

הייתי בטוחה שאני ...בקרוב אהיה אמא!!!!!!!!!!

אני ככ מבינה אותך. אני איתך.

שמעתי שיעור של ריקי שפירא, בנושא של טהרה ואישות. והיא הזכירה את העניין של האבל.

אנחנו נושאות בתוכנו חיים ומוות ממש!

ולכן אני חושבת שתתני לעצמך "להתאבל", תזרמי עם התחושות שלך עכשיו. אל תתנגדי.

בעז"ה כשיהיה לך קצת כח, שבי מול הנרות, תשאבי כח מהאור, אבל בנחת, בלי לחץ.

מבטיחה לך שעוד כמה ימים כשהכח ישוב, תראי את הדברים אחרת ושוב, תקבלי את חיות שנותנת לנו את הכח להמשיך.

מפחיד אותי לחשוב שאני מרגישה ככה.

אבל זה סוג של אובדן..

ביננו? אני 80 אחוז בטוחה שזה  הפלה מוקדמת מאד....

אבל זה לא יתן לי כלום אם אכנס לזה..

אני אני מעדיפה לבכות ים של דמעות... להשתחרר.. להרגע...

אני מתגעגעת לחנוכיההההההההה!!!!

לתפילות.... לפתוח  את הפה שלי... גם זה לא בא לי כרגע

מצפה להתחלה חדשה מחר בבוקר..

שאזכה לקבל הארה חדשה...

קרה גם לי כזה איחור פעם, בגלל חודש בלי ביוץ, או ביוץ מאוחר,

לא זוכרת. מקווה שתתבשרי בשורות טובות בקרוב!

חברה שלי חיכתה שנתיים וכבר עשתה את כל הבדיקות הניצרכות והכל ואז הרופא אמר לה שבחודש הבא היא תקח איזה כדור או משהו שכבר יסדר את הכל... אבל בסוף, באותו חודש היא נקלטה ונכנסה להריון והיום יש לה 7 ילדים הלי עין הרע. והיא פשוט מודה שזה היה רק מהלחץ כל הזמן וברגע שאמרו לה שחודש הבא זה כבר יסתדר פתאום הכל היה בסדר... לא מדהים?...

אז בבקשה תשתדלו לשמור על הרוגע ולא להיות בלחץ.....

המון המון הצלחה!

נר שמיני של חנוכה זה הנר שמסוגל לפריון, לידה קלה זרע של קיימא הריון תקין וכ''ו..

תשבו  ופשוט תבכוו מול הנרות עד שהלהבות יטישטשו לכן ותבקשו ותתחננו!!

זה מהשיעור שלה של שנה שעברה שסכמתי.. (השנה לא הספקתי לראות..)

ובתקווה ש(גם אני!) נקלט עוד החודש להריון תקין ושנצא בידיים מלאות!!

לעשות כנוכת בית זה סגולה לפריון, ולעשות מלווה מלכה עם לחם זה סגולה ללידה קלה!

אנחנו בע''ה השבוע נעשה חנוכת בית לבית שאנחנו משכירים...

כן, הרב כתב שגם בית מושכר צריך חנוכת בית ואני יודעת שנשים נושעו מיזה!

בננות בע''ה כולנו מצטרפות רשמית לפורום הזה!

אני מכירה גם על אבן רובי

ובאמת הכי חשוב זה בלי לחץ, זה ממש משפיע

חברה שלי חיכתה הרבה מאוד זמן, ובסוף קבעה תור למכון פועה. עד שהתור הגיעה היא כבר לא הייתה צריכה ללכת אליהם, הלחץ שלה ירד אז הכי נכנסה להריון

לנו לקח כמעט שנה, אפשר להתסכל על זה גם מהצד החיובי שהספקנו לעשות דברים שא"א לעשות עם ילדים \ בהריון, פחות הפרעות לזוגיות וכו'', ב"ה יש כבר כמה זאטוטים

בבס"ד

צדיקה, איך את עומדת בניסיון המר הזה? הקשה הזה.. כמוני כמוך.. שנה וחצי של יסוורי נפש עברתי עד שנפקדתי בבן ולאחר מכן גם בבת... בכל מקרה רציתי לשמח אותך  קצת לפני שנפקדתי בבני בכורי, חודש קודם איחר לי המחזור והייתי בטוחה שזה זה.. איחר איחר.. המחזור שלי עובד כמו שעון 28 יום... הרגשתי שינוי הורמנלי.. אפילו בבדיקה ביתית יצא חיובי רק פס בהיר ממש.. כמה יימים אחרי זה דימום... הייתי שבורה... גמורה.. לא יכולתי לשמוח לשאוב כוחות בעלי ואני לא הפסקנו לבכות אותו לילה... קמתי בבוקר ואמרתי לו תשמח זה סימן טוב, סימן חיובי.. זה אומר שאני נקלטת פשוט לפעמים לוקח לגוף לקלוט ובהתחלה הוא מתנגד להיריון ואז נוצרת מן הפלה מוקדמת ככה הרופא שלי טטען כי הבטא שלי הייתה בערך 10... חברה שלי אמרה לי את תיראי חודש הזה את נקלטת זה סימן שהגוף שלך יכול להיקלט פשוט לוקח לפעמים זמן... ובאמת נקלטתי בבן זכר!! וברגע שהיא אמרה לי את זה הייתי בטוחה שדני נקלטת ואמרתי לבעלי ברור שאני אהיה בהיריון עכשיו, כ"כ היה לי ברור שאפילו לא התרגשתי וגם הוא שראינו את התוצאה מרוב לאות של התקופה הקשה.. עם הזמן התחלנו להתרגש ולהודות.. אחותי היקרה עוד רגע תחזיקי מעמד בעז"ה אני מתפללת שגם אצלך המצב דומה והחודש תיפקדי, אמן!

בהרגשות, בכאב, באבל הזה כל חודש מחדש...

וגם לי היה סיפור כמו שלך, בול! וגם אני הרגשתי כמוך ועד היום נראה לי שאולי זה היה הריון, אבל באמת עדיף לא להכנס לזה.. זה רק יותר כואב, והרי לעולם לא נדע מה היה שם.

צדיקה. אל תפסיקי לקוות. הקב"ה יעניק לך את המתנה הנפלאה הזאת בקרוב, תאמיני!

ועד אז, תתפללי, תתחנני בפני הקב"ה.

תאמרי לו- למה אני רוצה ילדים?? אני רוצה בנים צדיקים, בנות צדיקות, שיעשו את רצונך!! להגדיל את עם ישראל, לחנך את ילדי שיהיו עבדיך הנאמנים!! אם לא למעני הקב"ה אז למענך!

ובנתיים, כמה שזה קשה, כשתצאי מהתחושה הזאת תשתדלי להיות אישה שמחה ואופטימית (וכידוע לך לפעמים זה מאוד קשה). תמשיכי לשמוח עם בעלך בכל הטוב שזכיתם לו ב"ה.

מאחלת לך שתזכו לבית מלא שמחת ילדים!

ישועת ה' כהרף עין!

אני מעולם לא שמעתי על בדיקת דם שפספסה הריון, רק על בדיקות ביתיות. ושבדיקת הדם זו הבדיקה האמינה שמזהה בכל מקרה.

למיטב ידיעתי המחזור מושפע מדברים נפשיים, כך שאיחור יכול לקרות בגלל לחץ למשל. זה בהחלט יכול להיות לא קשור להריון בכלל.ואנחנו מעולות בלחשוב שאנחנו בהריון, ולמצוא את כל התסמינים שמתאימים לעניין...

אני במקומך הייתי מתמקדת במחשבה הזאת. אם עשית בדיקה שיצאה שלילית זה הרבה יותר הגיוני שזאת האמת.

ברור שכואב הלב על הופעת הדימום שוב, עם המשמעויות שלו, אבל חבל להכנס לנישה של 'אולי זה היה הריון' כשכל הסימנים מראים משהו אחר לגמרי. יכול להיות שהמחזור סתם מאחר בשבועיים וחצי! הוא גם יכול להקדים מכל מיני סיבות. ככה זה. אנחנו לא מכונה.

(ורק לגבי העניין הנפשי, קראתי על מצב של הריון מדומה בהקשר הזה. זה בטח נדיר בטירוף, אבל עצם העובדה שזה קיים מראה עוד משהו)

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

אצלי הברקסטונים בכלל לא מורגשים

רק הבטן נהיית קשה

אבל זה לא מפריע לי לדבר ללכת , זה בלי שום כאב.

בצירים שמקדמים פתיחה יש הרגשה כאילו הגוף נשאב לתוך הציר, גם באלו של השלב החטטני, לפני פתיחה 3.

ויש כאב חד משמעית בצירים מקדמי לידה ולא מדומים. אבל ז כמובן רק אצלי

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

בעזרת ה'

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

בעלך יודע על הרגשות שלך?

אם הוא לא מתנגד לילד אולי שווה לשתף אותו כמה הרצון הזה עמוק אצלך ולשאול אותו אם אולי בכל זאת יהיה מוכן להתחיל טיפולים?

טיפולים זה חוויה לא פשוטה אבל בעיקר לאישה. בסוף המעורבות של הגבר נגמרת בלתת זרע פעם אחת וזהו. (אולי פעמים כי פעם אחת לבדיקה)

אם הכמיהה שלך כל כך גדולה אולי הוא יצליח להיות שם גם

מבינה אותך מאוד מאוד

חיבוק גדול ואמן שתהיה לך ישועה מהירה

ועוד משהו אחד, אם בעלך פחות כתובת לשיתוף הזה, הייתי מוצאת מישהי אחת שתהיה,

אפילו מטפלת טובה שתתמוך בך בתקופה הזאת

התכוונתי כמובן למעורבות טכנית. רגשית ודאי שזה משפיע על שני בני הזוג