בס"ד
אבל מילה, אם אפשר.
אני מאמינה שאת עוד לא הגעת לגיל 14, או לפחות שאת משהו בסגנון הזה- ולכן אני כותבת את הדברים בהנחה הזאת 
בחיים, יקרו לנו מצבים שהרגש והשכל בעלי דעות שונות- כולנו מרגישים את ההרגשה הזאת.
פה אנחנו מדברים על דבר ספציפי- אני אוהבת מישהו- זה הרגש- אבל אני יודעת שזה לא יהיה נכון לעכשיו- וזה השכל.
אני יודעת כמה מבוגרים מדברים, וש"חבר בגיל ההתבגרות זה לא טוב" "זה ייפגע בך" וכ"ו, אבל בנינו, מי שם על זה? מי מקשיב לאבאמא?! בדרך כלל, כמעט ואף אחד.
מצד אחד, זה עצוב, מצד שני- אם ילד לא יקבל מכה כשהוא נופל מהספה- איך הוא יילמד?!
אז לא- אני לא אומרת לך "לכי תהי חברה שלו"- כי זה בדיוק מה שאני לא אומרת לך לעשות 
אל תהי חברה שלו. זה לא טוב לאף אחד. זה לא מועיל לאף אחד. זה מוביל רק לכאבי לב. לזוגות שנפרדים. לעצב, לכעס ולשנאה.
אבל מה שאני כן אומרת לך לעשות- זה לנסות לחבר בין הרגש ולבין השכל- כי רק ככה יהיה לך יותר קל להציב לעצמך גבולות.
א'-למה את אוהבת אותו? ראית בחור חתיך מדליק מהסניף- ונדלקת עליו?
ב'-את באמת אוהבת אותו? או שאולי רק נדמה לך שאת אוהבת אותו, אולי את לא מספיק מכירה אותו.
ג'-למה באמת אסור חבר בגיל הזה? למה זה לא טוב?
ד'-למה אני צריכה חבר עכשיו?
אני יכולה לתת לך רשימה שלמה של משימות ולשלוח אותך לעשות אותן, אבל אני לא עושה את זה, אני רוצה שתשבי עם עצמך ותבחני את ה4 שאלות האלה שכן נתנתי לך- ורק אחרי שתהי מספיק כנה ואמתית עם עצמך- ותעני על השאלות האלה, תברירי באמת למה אסור וכ"ו- תוכלי לחבר בין הרגש והשכל- ולהתאפק- עוד כמה שנים, כי האביר על הסוס הלבן יבוא- הוא רק מחכה לזמן המתאים, והוא לא עכשיו 
ב"הצלחה ענקית!!!! 