בא לי להקיא, כשאני רואה אותך עושה את זה .
בא לי להאמין, שאתה לא חי עם זה.
דמיון זה דבר כואב, זה שורט חזק את הלב,
וכולם מסביב, רק מוסיפים לאווירה,
והשלווה והרוגע שלך- הופכים לגמרי את הסירה.
למה,
ואיך בכלל אפשר להאמין,
שעוד קיים משהו שם עמוק בפנים.
ואולי הכל היה טעות,
ואני סתם עוד מישו שמחפש לחיים משמעות,
אבל זה מוזר כי זה היה אמיתי,
אז למה הדקירה-
חזקה והיא כבר משו תמידי?!...
לראות הכל ולשתוק,
לשחק אותה מחייך- ולבעוט.
ולהפסיק לחיות באשליות, להפסיק לקוות...








