נסה להיגעל וכך זה יהיה פשוט יותר.

ואני לא מבינה כל כך.. ממה את מפחדת? 

לדעתי לשם ההגינות את צריכה להוסיף קצת אינפורמציה.

כמו למשל... מה דעתך על הנצרות בכלל... או... מה דעתך על היהדות, סתם כדי שהיא תדע עם מי היא מתדיינת ועל מה.

"תעשי את זה או שאעשה את זה אני?". רק אני מריחה כאן שמץ של איום?! כל מה- ועל מי בדיוק, אתה חושב שאתה מאיים?!

אז, לשם ההגינות (כפי שאתה אמרת)- היא ביקשה כאן את דעות האנשים. לא את דעת "מוטיז". אתה מאמין ככה- נחמד. היא ביקשה מספר דעות. אם היא הייתה מבקשת רק את דעתך, היא הייתה פונה אליך במסר אישי. 

היא לא ביקשה שאנשים שדעתם אחת יתלהמו כלפי אנשים שדעתם שונה. איזו אידיוטיות זו שבשרשור שאמור להיות בו דיון עם דעות שונות אנשים מאיימים על אחרים בנוגע לדעותיהם. 

ובעיני- לקרוא בעין ביקרותית ולקרוא תוך כדי שאת רואה מה היהדות חושבת על זה. אין בעיה לקרוא נצרות- כאשר ההנחה היא שאת קוראת על מנת להבין במה היהדות שונה וצודקת ממנה. אין טעם להסתגר בתוך הבועה שלנו במחשבה שהיהדות היא הצודקת כשאנחנו אפילו לא מבינים למה. 

בס"ד

ואני כן חושבת שמן ההגינות שנדע מה דעותיהם של האנשים שכותבים לנו את דעתם..

במיוחד אם זה נוגע לשאלה.

היו כתובים בה דברים אחרים לפני העריכה. 

דעותיהם בנוגע למה? ליהדות, לנצרות? היא כתבה- בעיניה אין בעיה במה שפותחת השרשור תיארה. איפה את רוצה שהיא תכניס את דעותיה? כלומר- זו דעתה! אם היא תגיד שהיא חושבת שיש הרבה דברים דומים בין הנצרות ליהדות, זה ישנה משהו? 

הדעות על הנצרות והיהדות בכלל לא היו נושא השרשור. 

בס"ד

זה כמו שהיית רוצה לדעת אם בן או בת כותבים לך כי אם היה נפתח שרשור שקשור להתמודדויות אז היית מעדיפה לקבל תגובות ממישהו שהוא בן מינך ולא ממישהו שמנחש..

לכולם מותר להביע דעה אבל אני חושבת שמותר לנו לבקש לדעת מה נקודת המוצא שלה.

ואת גם לא ממש אמורה להבין. אין לי שום בעיה שהיא תביע את דעתה.

בכל אופן, בקשר למה שכתבת... סתם מעניין אותי (כי כללית אני לא בהכרח חולק על מה שאמרת) אבל איך את מסבירה הלכות שאומרות לא לקרוא דברי כפירה?

יש כל מיני סוגים של קריאה, יש קריאה של בירור, יש קריאה של פנאי, הגיוני מאד לבחור לא לקרוא ספרים שעלולים להחדיר בנו ערכי נצרות... כשלא מדובר בקריאה של בירור.

בס"ד

זה תלוי באיזה גישה אתה בא לספר..

אני קראתי את צופן דה וינצי ונהניתי מאוד!!

וזה ספר שמלא מלא מלא בנצרות...

אבל לא באתי בגישה של ללמוד.

דווקא גישה של בירור צריכה לבוא לדעתי בגיל קצת יותר מיושב מ12-14..

גישה של פנאי לי פחות מזיקה..

אם אתה בא בגישה של "אני יודע שהיהדות הכי טובה ואני קורא את הספר כדי להנות"

אני לא רואה מה רע בזה.

זה שיש בו כל מיני מאפיינים לא אומר שהוא מעביר ערכי נצרות.

בשונה מספר שבא לפרשן תנ"ך.

אם כי, זכור לי שאני דוקא הפסקתי לקרוא אותו באיזשהו שלב.. לא זוכר אם זה היה הטירוף שבו או הדת.. לא זוכר.

את רוצה שהיא תכתוב. באמת לא הבנתי. את רוצה שהיא תבוא עם גיליון של דעות ואידאלים שבהם היא מאמינה? למה זה משנה לדעה הספציפית שהיא כתבה? מה את טוענת? אם כן, זה יהיה כ''כ חופר שאני מודה שאת רוב התגובות אני פשוט לא אקרא.

ומוטי- אם אני לא אמורה להבין, אז מדוע כתבת את זה? מה הטעם- והעניין, לכתוב במקום ציבורי דברים שהציבור לא אמור להבין?

מדובר בקריאה. אי אפשר להתחמק מזה שיש דברים ודעות שונים מאתנו בעולם. אז אין שום בעיה לקרוא אותם- בהנחה שאנחנו יודעים שהיהדות היא יסוד כל האמת. ואז- בפשטות- יש דברים שלא מתאימים לנו בהיהדות והנצרות פתאום מאיימת עלינו- פשוט הולכים ומחפשים תשובות. רבנים, הורים, חברים, ספרים, לא חסר. אני לא מבינה מה הביג דיל.

תרבות וספרות שואבות מעולם שלם של ערכים ושל אמונות...

אם אנחנו מאמינים שיש דת שהיא שקר ורוע - מאד הגיוני לא לקרוא ספרים שמעבירים מסרים שלה.

אם הם היו מעבירים את המסרים בגלוי, בצורה שמאפשרת לדון עליהם, ולחפש ולהבין את יחסה ו"תגובתה" של היהדות - מילא.

אבל ספר שלא עוסק רשמית בנושאים האלה, לרוב לא מעביר מסרים בצורה גלויה.. בצורה שמעוררת שאלות, הוא פשוט מחדיר ומעצב את צורת החשיבה שלנו, מטמיע צורת חשיבה של שקר, של רוע ועיוות. בקטנה - אבל הוא עושה את זה.

ספר כזה.. לדעתי אין עניין ולא מומלץ לקרוא.

זה בעצם ממש כמו חבר. כמו שכדאי להתרחק מחבר רע, מחבר נוצרי, משום שטפשי לחשוב שאנחנו כל הזמן בבירור וחיפוש, הרי יש את הזמן בו עלינו לעסוק בתוצאות הבירור, ולהחליט.

אותו הדבר בספר, גם הוא סוג של חברה רעה.

חברה רעה משפיעה לרעה בצורה נסתרת, לא בצורה של "נושאים לדיון", וכך גם ספר.

אדרבה, אדם צריך לחפש את מקומו בחברה שתתמוך במה שהוא עושה, שתאמין במה שהוא מאמין, האדם יצור חברתי, והוא צריך לסדר לו חברה מתאימה.

אבל אמרתי בתגובה הראשונה. נסי להיגעל וכך זה יהיה פשוט יותר.

אל תקראי את זה בשום פנים ואופן,גם אם הקריאה ביקורתית,סה"כ הניתוח של זה הוא של נוצרי לפי הנצרות וזה הכל הפירושים שקרובים לנצרות!למה צריך לקרוא דבר כזה?!

תיזהרי על הנשמה שלך מאוד מאוד..

צריך להזהר ולהשמר מאוד מדברים כאלה!!

כתבתי תגובה על הסוגיות האלו בשרשור אחר,ערכתי את זה מעט אך כמובן שזה יועד לתגובה מסויימת ולכן תעשה/תעשי את ההתאמה הנדרשת,אבל העקרונות שלדעתי מאוד נכונים גם מנסיון אישי רב כתובים כאן(הוספתי גם תגובה ספציפית למה שכתבת בסוף) :

כאשר קוראים ספר,הדברים מחלחלים,כי אנחנו משתמשים בעולם הדמיון שלנו ומאפשרים לדברים להכנס לפנים שלנו. אנחנו מתרגלים לחשוב באמצעות ההשקפה שהוא מכוין,כך שפתאום אפשר למצוא את עצמך חושב על דברים מהספר בסיטואציה מציאותית שכלל לא קשורה בקשר הדוק לסוגיות של הספר,וזה רק צד אחד,ישנו גם צד רגשי של הקשרות לאופן הכתיבה היפה לכאורה של הספרת ומתוך כך גם האדרת תכניו בהכרח וכו'...

יש מגבלה לכמה התגוננות כזאת או אחרת יכולה לעזור כאשר מסתכלים לפורענות בעיניים,צריך טריס של ממש,והטריס הוא לא לקרוא בספרים בעייתיים,מעבר לכל העניין של המגננות,האם הסיכון שבזה,של חדירת תכנים זרים ומעופשים למציאות ולתודעה שלנו שוה את ההנאה הלא ברורה בקריאת ספר בעייתי ?. יש כאן גם סוגיות מסוריות כמו איך ניתן בכלל להנות מספר שמציג את המציאות בצורה מעוותת או חולה וכיוצא בזה.

עוד תגובה:

פשוט מאוד שמבחינה נפשית הדברים האלו מחלחלים בהכרח,אין כאן שאלה,יש מי שהדברים ישפיעו עליו יותר,ויש פחות,ולכן בודאי שאין כאן תעודת ביטוח לילדים שלך בעניין הזה ח"ו.

ב.אני חושב שהנצרות שמחלחלת דרך כל מיני גורמים שקשורים לעולם החילוני (שלצערנו לפעמים נכנסים לעולם שלנו,וזה בודאי לא דבר שמותר) כן נמצאים בתודעה מבחינה פסיכולוגית,וכן כל המסיון שהם מנסים לדחוף לארץ,ואני חושב שזה אסון גדול מעבר לכל מה שיש להוסיף תכנים אינטמיים שמחלחלים ישירות לנפש ולתודעה שמאדירים את העבודה הזרה הזו,או אפילו מציירים אותה בצורה כלשהי כחלק מהמציאות.זה לא חלק מהמציאות,יש לנו מטרת חיים והיא עבודת ה',העבודה הזרה הזאת היא מרד במלכות ה' בעולם,והתכנים השליליים מרחיקים אותנו מרחק מעבודת ה' עד כדי שאפשר שגם יוצרו אסונות חלילה.

אלו דברים שאסור לתהות בהם מדובר בהשפעה נפשית ישירה,חובה לגדור גדרות כמו שהיינו גודרים גדרות בספר שמנסה לקדם את תרבות הקניבלים,או בדוגמא יותר מציאותית,את ה"לגיטמיות" שבשפיכת דמים לפי דת האסלאם,ספר כזה היינו זורקים מהחלון אם לא שורפים ולא היינו חושבים בכלל על יתרונותיו מול הסיכון של פגיעה בנפש ע"י ספר שכזה,כנ"ל צריך לעשות להתרחק ולהרחיק עבודה זרה כמו גם תכנים שליליים.

ואת זה אני כותב באופן ספציפי לגבי מה שכתבת:

באופן אישי לגבי מה שאת כותבת,אם הכותב נוצרי סביר מאוד שהוא יחדיר לספר מסרים ומחשבות נוצריות ואפילו בלי שבכלל תדע/תדעי זאת ויכולה להיוצר מציאות שח"ו תסתובב בעולם עם תפיסה כזאת או אחרת שחילחלה או שחשבת שאין בה קשר לעבודה זרה והיא למעשה תפיסה נוצרית.

מעבר לכך בודאי שהספר מועבר בצורה של גושפנקא לנצרות וכל המחשבות והרעיונות שמנחים את הספר ונתיבותיו מיוסדים על גבי הכרה פנימית בעבודה זרה,ולכן אפילו מהבחינה הזאת של התשתית היסודית ביותר של הספר ישנה בעיה.

וכן אני חושב שאין אפשרות לגדור גדרים כלפי ספר שאתה מצפה להשכיל או להיות מושפע ממנו בצורה כלשהי,כי עצם הרצון או המטרה שבעניין הזה מיוסדת על פתיחת פתחים למידע הזה להכנס פנימה ואיתו גם תפיסות או הלכי רוח זרים שהחדיר בהם הכותב.

בהצלחה !

דוחה.. לא נקי ומזיק לנפש

בכל זאת זה קצת מסוכן...

מאיפה את יודעת שהספר הזה נכון?

ממתי סומכים על גויים?

אבל לדעתי, תשאלי רב.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.