בס"ד
משהו קרה את הספר הזה? מה דעתכם עלו?
אני עכשו באמצע לקרא אותו ואני מתלבתת האם להמשיך. הספר הוא ספר מתח\הרפתקעה שמנסים לגלות איך רצח קין את הבל ומהו אות קין. הבעיה היא שהספר נכתב על ידי נוצרי כך שנכנסים כל מיני רעיונות לא היהודים. בחלק מהמקומת הם אומרים שלפי היהדות זה כך או כך. אני מנסה לקרא את הספר בקראיה מאוד ביקורתית לבדוק כל דבר שנוגעה לתנ"ך אבל יכל להיות שאני מפספסת מסרים סמוים.
נראה לכם שזה בעיה לקרא כזה ספר?
נסה להיגעל וכך זה יהיה פשוט יותר.
ואני לא מבינה כל כך.. ממה את מפחדת?
לדעתי לשם ההגינות את צריכה להוסיף קצת אינפורמציה.
כמו למשל... מה דעתך על הנצרות בכלל... או... מה דעתך על היהדות, סתם כדי שהיא תדע עם מי היא מתדיינת ועל מה.
"תעשי את זה או שאעשה את זה אני?". רק אני מריחה כאן שמץ של איום?! כל מה- ועל מי בדיוק, אתה חושב שאתה מאיים?!
אז, לשם ההגינות (כפי שאתה אמרת)- היא ביקשה כאן את דעות האנשים. לא את דעת "מוטיז". אתה מאמין ככה- נחמד. היא ביקשה מספר דעות. אם היא הייתה מבקשת רק את דעתך, היא הייתה פונה אליך במסר אישי.
היא לא ביקשה שאנשים שדעתם אחת יתלהמו כלפי אנשים שדעתם שונה. איזו אידיוטיות זו שבשרשור שאמור להיות בו דיון עם דעות שונות אנשים מאיימים על אחרים בנוגע לדעותיהם.
ובעיני- לקרוא בעין ביקרותית ולקרוא תוך כדי שאת רואה מה היהדות חושבת על זה. אין בעיה לקרוא נצרות- כאשר ההנחה היא שאת קוראת על מנת להבין במה היהדות שונה וצודקת ממנה. אין טעם להסתגר בתוך הבועה שלנו במחשבה שהיהדות היא הצודקת כשאנחנו אפילו לא מבינים למה.
בס"ד
ואני כן חושבת שמן ההגינות שנדע מה דעותיהם של האנשים שכותבים לנו את דעתם..
במיוחד אם זה נוגע לשאלה.
היו כתובים בה דברים אחרים לפני העריכה.
דעותיהם בנוגע למה? ליהדות, לנצרות? היא כתבה- בעיניה אין בעיה במה שפותחת השרשור תיארה. איפה את רוצה שהיא תכניס את דעותיה? כלומר- זו דעתה! אם היא תגיד שהיא חושבת שיש הרבה דברים דומים בין הנצרות ליהדות, זה ישנה משהו?
הדעות על הנצרות והיהדות בכלל לא היו נושא השרשור.
בס"ד
זה כמו שהיית רוצה לדעת אם בן או בת כותבים לך כי אם היה נפתח שרשור שקשור להתמודדויות אז היית מעדיפה לקבל תגובות ממישהו שהוא בן מינך ולא ממישהו שמנחש..
לכולם מותר להביע דעה אבל אני חושבת שמותר לנו לבקש לדעת מה נקודת המוצא שלה.
ואת גם לא ממש אמורה להבין. אין לי שום בעיה שהיא תביע את דעתה.
בכל אופן, בקשר למה שכתבת... סתם מעניין אותי (כי כללית אני לא בהכרח חולק על מה שאמרת) אבל איך את מסבירה הלכות שאומרות לא לקרוא דברי כפירה?
יש כל מיני סוגים של קריאה, יש קריאה של בירור, יש קריאה של פנאי, הגיוני מאד לבחור לא לקרוא ספרים שעלולים להחדיר בנו ערכי נצרות... כשלא מדובר בקריאה של בירור.
בס"ד
זה תלוי באיזה גישה אתה בא לספר..
אני קראתי את צופן דה וינצי ונהניתי מאוד!!
וזה ספר שמלא מלא מלא בנצרות...
אבל לא באתי בגישה של ללמוד.
דווקא גישה של בירור צריכה לבוא לדעתי בגיל קצת יותר מיושב מ12-14..
גישה של פנאי לי פחות מזיקה..
אם אתה בא בגישה של "אני יודע שהיהדות הכי טובה ואני קורא את הספר כדי להנות"
אני לא רואה מה רע בזה.
זה שיש בו כל מיני מאפיינים לא אומר שהוא מעביר ערכי נצרות.
בשונה מספר שבא לפרשן תנ"ך.
אם כי, זכור לי שאני דוקא הפסקתי לקרוא אותו באיזשהו שלב.. לא זוכר אם זה היה הטירוף שבו או הדת.. לא זוכר.
את רוצה שהיא תכתוב. באמת לא הבנתי. את רוצה שהיא תבוא עם גיליון של דעות ואידאלים שבהם היא מאמינה? למה זה משנה לדעה הספציפית שהיא כתבה? מה את טוענת? אם כן, זה יהיה כ''כ חופר שאני מודה שאת רוב התגובות אני פשוט לא אקרא.
ומוטי- אם אני לא אמורה להבין, אז מדוע כתבת את זה? מה הטעם- והעניין, לכתוב במקום ציבורי דברים שהציבור לא אמור להבין?
מדובר בקריאה. אי אפשר להתחמק מזה שיש דברים ודעות שונים מאתנו בעולם. אז אין שום בעיה לקרוא אותם- בהנחה שאנחנו יודעים שהיהדות היא יסוד כל האמת. ואז- בפשטות- יש דברים שלא מתאימים לנו בהיהדות והנצרות פתאום מאיימת עלינו- פשוט הולכים ומחפשים תשובות. רבנים, הורים, חברים, ספרים, לא חסר. אני לא מבינה מה הביג דיל.
תרבות וספרות שואבות מעולם שלם של ערכים ושל אמונות...
אם אנחנו מאמינים שיש דת שהיא שקר ורוע - מאד הגיוני לא לקרוא ספרים שמעבירים מסרים שלה.
אם הם היו מעבירים את המסרים בגלוי, בצורה שמאפשרת לדון עליהם, ולחפש ולהבין את יחסה ו"תגובתה" של היהדות - מילא.
אבל ספר שלא עוסק רשמית בנושאים האלה, לרוב לא מעביר מסרים בצורה גלויה.. בצורה שמעוררת שאלות, הוא פשוט מחדיר ומעצב את צורת החשיבה שלנו, מטמיע צורת חשיבה של שקר, של רוע ועיוות. בקטנה - אבל הוא עושה את זה.
ספר כזה.. לדעתי אין עניין ולא מומלץ לקרוא.
זה בעצם ממש כמו חבר. כמו שכדאי להתרחק מחבר רע, מחבר נוצרי, משום שטפשי לחשוב שאנחנו כל הזמן בבירור וחיפוש, הרי יש את הזמן בו עלינו לעסוק בתוצאות הבירור, ולהחליט.
אותו הדבר בספר, גם הוא סוג של חברה רעה.
חברה רעה משפיעה לרעה בצורה נסתרת, לא בצורה של "נושאים לדיון", וכך גם ספר.
אדרבה, אדם צריך לחפש את מקומו בחברה שתתמוך במה שהוא עושה, שתאמין במה שהוא מאמין, האדם יצור חברתי, והוא צריך לסדר לו חברה מתאימה.
אבל אמרתי בתגובה הראשונה. נסי להיגעל וכך זה יהיה פשוט יותר.
אל תקראי את זה בשום פנים ואופן,גם אם הקריאה ביקורתית,סה"כ הניתוח של זה הוא של נוצרי לפי הנצרות וזה הכל הפירושים שקרובים לנצרות!למה צריך לקרוא דבר כזה?!
תיזהרי על הנשמה שלך מאוד מאוד..
צריך להזהר ולהשמר מאוד מדברים כאלה!!
כתבתי תגובה על הסוגיות האלו בשרשור אחר,ערכתי את זה מעט אך כמובן שזה יועד לתגובה מסויימת ולכן תעשה/תעשי את ההתאמה הנדרשת,אבל העקרונות שלדעתי מאוד נכונים גם מנסיון אישי רב כתובים כאן(הוספתי גם תגובה ספציפית למה שכתבת בסוף) :
כאשר קוראים ספר,הדברים מחלחלים,כי אנחנו משתמשים בעולם הדמיון שלנו ומאפשרים לדברים להכנס לפנים שלנו. אנחנו מתרגלים לחשוב באמצעות ההשקפה שהוא מכוין,כך שפתאום אפשר למצוא את עצמך חושב על דברים מהספר בסיטואציה מציאותית שכלל לא קשורה בקשר הדוק לסוגיות של הספר,וזה רק צד אחד,ישנו גם צד רגשי של הקשרות לאופן הכתיבה היפה לכאורה של הספרת ומתוך כך גם האדרת תכניו בהכרח וכו'...
יש מגבלה לכמה התגוננות כזאת או אחרת יכולה לעזור כאשר מסתכלים לפורענות בעיניים,צריך טריס של ממש,והטריס הוא לא לקרוא בספרים בעייתיים,מעבר לכל העניין של המגננות,האם הסיכון שבזה,של חדירת תכנים זרים ומעופשים למציאות ולתודעה שלנו שוה את ההנאה הלא ברורה בקריאת ספר בעייתי ?. יש כאן גם סוגיות מסוריות כמו איך ניתן בכלל להנות מספר שמציג את המציאות בצורה מעוותת או חולה וכיוצא בזה.
עוד תגובה:
פשוט מאוד שמבחינה נפשית הדברים האלו מחלחלים בהכרח,אין כאן שאלה,יש מי שהדברים ישפיעו עליו יותר,ויש פחות,ולכן בודאי שאין כאן תעודת ביטוח לילדים שלך בעניין הזה ח"ו.
ב.אני חושב שהנצרות שמחלחלת דרך כל מיני גורמים שקשורים לעולם החילוני (שלצערנו לפעמים נכנסים לעולם שלנו,וזה בודאי לא דבר שמותר) כן נמצאים בתודעה מבחינה פסיכולוגית,וכן כל המסיון שהם מנסים לדחוף לארץ,ואני חושב שזה אסון גדול מעבר לכל מה שיש להוסיף תכנים אינטמיים שמחלחלים ישירות לנפש ולתודעה שמאדירים את העבודה הזרה הזו,או אפילו מציירים אותה בצורה כלשהי כחלק מהמציאות.זה לא חלק מהמציאות,יש לנו מטרת חיים והיא עבודת ה',העבודה הזרה הזאת היא מרד במלכות ה' בעולם,והתכנים השליליים מרחיקים אותנו מרחק מעבודת ה' עד כדי שאפשר שגם יוצרו אסונות חלילה.
אלו דברים שאסור לתהות בהם מדובר בהשפעה נפשית ישירה,חובה לגדור גדרות כמו שהיינו גודרים גדרות בספר שמנסה לקדם את תרבות הקניבלים,או בדוגמא יותר מציאותית,את ה"לגיטמיות" שבשפיכת דמים לפי דת האסלאם,ספר כזה היינו זורקים מהחלון אם לא שורפים ולא היינו חושבים בכלל על יתרונותיו מול הסיכון של פגיעה בנפש ע"י ספר שכזה,כנ"ל צריך לעשות להתרחק ולהרחיק עבודה זרה כמו גם תכנים שליליים.
ואת זה אני כותב באופן ספציפי לגבי מה שכתבת:
באופן אישי לגבי מה שאת כותבת,אם הכותב נוצרי סביר מאוד שהוא יחדיר לספר מסרים ומחשבות נוצריות ואפילו בלי שבכלל תדע/תדעי זאת ויכולה להיוצר מציאות שח"ו תסתובב בעולם עם תפיסה כזאת או אחרת שחילחלה או שחשבת שאין בה קשר לעבודה זרה והיא למעשה תפיסה נוצרית.
מעבר לכך בודאי שהספר מועבר בצורה של גושפנקא לנצרות וכל המחשבות והרעיונות שמנחים את הספר ונתיבותיו מיוסדים על גבי הכרה פנימית בעבודה זרה,ולכן אפילו מהבחינה הזאת של התשתית היסודית ביותר של הספר ישנה בעיה.
וכן אני חושב שאין אפשרות לגדור גדרים כלפי ספר שאתה מצפה להשכיל או להיות מושפע ממנו בצורה כלשהי,כי עצם הרצון או המטרה שבעניין הזה מיוסדת על פתיחת פתחים למידע הזה להכנס פנימה ואיתו גם תפיסות או הלכי רוח זרים שהחדיר בהם הכותב.
בהצלחה !
דוחה.. לא נקי ומזיק לנפש
בכל זאת זה קצת מסוכן...
מאיפה את יודעת שהספר הזה נכון?
ממתי סומכים על גויים?
אבל לדעתי, תשאלי רב.
בס"ד
באביב 1945 מצאה זיניאדה ברזובסקיה, רופאה רוסיה קומוניסטית, שהגיעה לאושוויץ בירקנאו, עם הצבא
האדום, יומן באפר המשרפות. היא נטלה עמה את היומן ולקחה אותו איתה לביתה
שבאומסק, דרום מערב סיביר, שם הוא נותר עד לפטירתה בשנת 1983. הוא
נלקח, יחד עם כל חפציה, לביתו של בנה שהתגורר במוסקבה.
בשנת 1995, ביקרה בתו (נכדתה של ברזובסקיה) בביתו ומצאה שם את היומן.
היא לקחה אותו איתה עימה לסן פרנציקו, לשם היגרה ב1991.
על יתר גלגוליו של היומן, איך הגיע לידינו, איך נבדקה אמינותו, איך הוצא
לאור בפולנית (שפתו) וכן הלאה...תוכלו לקרוא בהקדמה ליומן מופלא
זה, של נערה חרדית בת 14
אין לי יותר מילים.
"לכתוב עד כלות" - רבקה ליפשיץ.
יומנה של נערה מגטו לודז'.
בעריכת אסתר פרבשטיין (חוקרת שואה), מיכל אונגר ואסתר חלמיש (קרובת משפחתה של הנערה)
מוסד הרב קוק.
זה מאוד ישמח אותי
אשמח לברך ברכות רבות את המלאך הגואל
תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?
עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.
בהצלחה!
ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?
יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר
אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים
פשוט יש לי קורא ספרים
ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?
ויפה על הציטוט בחתימה
אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי
ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.
מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?
מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?
מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה
אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי
אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל
זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם
אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה
אבל אם זה הודות לשקידה בתורה, זה נפלא!
שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...
אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב
ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)
אבל... וואו.
תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)
"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.
אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.
נראה לי על פניו ספר רציני. כן?
קראתי לפני שנים
ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.
תהני
יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..
אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:
אבידות- מיכאל שיינפלד
וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד
וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד
הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-
לא מפסיקים אהבה באמצע,
קשורה בנפשו
סולם גנבים
הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.
שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,
מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.
הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב
השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית
וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד
ספרי סיפורים ששווה לקרוא:
וופלים לימון, של יהודה גזבר
סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן
גלגל חוזר- איתן הוד
חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.
יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.
ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת
סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!
4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע
בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.
אנסה בלי נדר את היתר.
ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי
אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,
חודשיים).
מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.
תבורכי.
ושהמסר שלהם צנוע וטהור?
לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.
ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...
באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.
כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.
אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה.
שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה
לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.
בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני
שהשם איתנו? במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד
לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...
אני מדברת על הספר כמובן.
אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע
של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.
אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.
כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.
אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב
הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.
אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח
(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה
וכו'....)
נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם
קוראים שאת קוראת.
וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)
אינדיורנס - אמיתי. מתח בקוטב, לא הורגים/שודדים וכו' אף אחד. ההישרדות של מי שנתקע שם בעל כורח.
מסע קונטיקי - אמיתי. תור היידרגל - מסע ברפסודה הזויה (שכולם הזדעזעו מהרעיון) כדי להוכיח דבר מה....יש תמונות. מקסים.
3 כוסות תה - מוריסון (אם אני לא טועה) - מטפס הרים אמריקאי על קיי 2 (?) שנקל בטעות למקום אחר. אמיתי.
לבדו ימות אדם - אמיתי. מלחמת העולם השניה - קבוצה מחרתית שהגיעה לנורבגיה כדי לחבל בגרמנים. מרתק.
אל תיגע בזמיר, הרפר לי. עם עובד. קלאסיקה. סיפור אנושי ורגיש מנקודת ראות של ילדה. גזענות. נפלא. יש סיפור בתוך סיפור. סוג של מתח אבל לא מה שמתכוונים כשאומרים מתח.
משחקת באש - אמיתי. איך מגיעים מכת נוצרית קיצונית, ליהדות. מאלף. נוגע ללב.
היום אינו כלה - ספר טוב. הסופר מקריגיסטן או משהו כזה.
תינוק שנשבה - כרמלה רייס. ממש תינוק שנשבה. נוגע ללב. אמיתי. קרוב משפחה של בעלה של המחברת.
רח' הפרחים הלבנים - מלחמת העולם השניה, מנקודת מבט יפנית.
סודוקו רוצה לחיות - פצצה אטומית - סיפור. נוגע ללב.
עץ המשי - סיפורים של סופר סיני. הרקע קומוניזם סיני. יפה.
סיפור כתוב על מניפה - יפן, אם אני לא טועה.
וספרי שואה אחדים:
לך לך בני - אמיתי. לא יאומן. בברית המועצות, בחור יהודי שנקלע לשם בעל כורחו. המציאות עולה על כל דמיון. חיים שפירא
אריות בשלג - אמיתי. דינה גבל. סיביר.
הרוח שגברה על הדרקון - אמיתי. מחנה השמדה. ספר קשה ומעורר התפעלות - איזו אמונה.
ניחוח פרחי השלג - אמיתי. משפחה יהודית מסתתרת בעזרת גוי הונגרי. מדהים.
תקוות השני. אמיתי. הסתתרות בשואה בעזרת גוי.
בור צלמוות. אמיתי. האם היינו יכולים לגור במשך שנתיים בבור חשוך, טחוב, קטן, עם ידיד עכברוש?!
עריסת הבמבוק - שוורצבאום. אמיתי. אם מישהו אימץ או חושבת לאמת....מדהים.
עדין הוא הלילה - אמריקאי. סקוט פיג'רלד.
התפסן בשדה השיפון - סלינג'ר. אמריקאי. נוגע ללב.
ספריו של ג'ון סטיינבק - הלשון בוטה ולא נקייה, אבל זה לא "לשמה". סופר טוב. אמריקאי
ויליאם פוקנר - עגה קשה, לא קראתי אבל עד כמה שאני יודעת, נחשב לסופר טוב. אמריקאי
לבנות ארמונות עם כפית - אמיתי. איריס. כשמו כן הוא.
הכל עניין של פקסילים. אמיתי. תמר. התעללות נפשית בנישואין. לענ"ד, ספר מאוד חשוב. יש לה גם הערת שוליים באתר בין הזמנים.
לא בלי בתי - אמיתי. בטי מחמודי. אקטואלי.... אירן.
רחוקי שלי. אמיתי. יפה ברוש. הלם קרב. ספר קשה.
יש גם ספרים המתאימים יותר לבנות. מי שרוצה באישי. (לפחות ספר אחד שעולה כרגע בזכרוני).
מקווה שתיהנו.
מישהו קורא משהו טוב? איכותי?
מישהו קרא משהו מהרשימה שלי?
שבת שלום מאוד!
כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.
סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.
נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.
שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.
גם די עצוב. אבל שווה.
לא מכירה את החתול....
אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.
דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?
אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו שירה!
אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)
אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.
מהו הספר הראשון של חתול נודד...?
קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.
גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד
סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים
כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.
גיט שעבאס לכולם!
יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.
כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.
זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.
אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד.
כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)
על מה הספר?
גיט שעבאס!
כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים
לא קראתי את הספר
ורגישות זו תכונה טובה
עם כל אווזי הבר
היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.
החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!
מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!
וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי
לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!
וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים
