זה סיפור על נוגה. נוגה היא ילדה מתבגרת, לא ילדה- נערה. נערה מתבגרת, ממש אישה קטנה. כזאת שמפוקסת בעצמה ובסובבים אותה, כמו רוב בני גילה. עסוקה בעניינים ברומו של עולם- המעגל החברתי והלימודים שלה.
כמו רבים בני גילה גם נוגה משתוקקת לאוזן קשבת, מקום בו תוכל לפרוק את אשר על ליבה.
ולא, לא רק חברה קרובה, גם זה חשוב, ברור.. אבל היא מחפשת משהו יותר רחב. מקום בו היא תרגיש רציוה כמו שהיא. בלי מחיצות וסטיגמטיות שיותר מידי פעמים מוציאה אותה ממעגלים חדשים.
והיא מצאה מקום כזה, עולם קסום בו היא מוקפת בנערים ונערות בני ובנות גילה, מקום שמקבלים בו כל מה שהיא תגיד, מקום שמפר את הרגשת הבדידות, מקום שהיא יכולה להיות לבדה בחדר, ובכל זאת להרגיש מוקפת אנשים.
המחשב.
עולם וירטואלי מפותח, מלא בחברים וחברות מוכרים יותר ומוכרים פחות. כמו בעולם המציאותי גם שם יש ריבים, וויכוחים, אהבה, חברויות, אנשים טובים, אנשים פחות טובים. גם בעולם הזה צריך להילחם על דעתך, לפעמים לנצח, לפעמים להיות מובס.
אבל בעולם ההוא, שלא כמו במציאות- אפשר לצאת. בלחיצת כפתור, הקלקה של חצי שניה, טריקת המחשב- ואתה בחוץ. לאנשים אין גישה אלייך ואתה חופשי.
פחות או יותר
"אולי תוכל לצאת מהג'ונגל, אבל ממך הוא לא יצא" אמר פעם המשורר, תתנתק, אבל זה ימשיך לרדוף אותך. זה משטלת לך על החיים. אוכל כל שארית נורמליות שעוד הייתה בך.
כשאתה שם- אתה נשאר. וכשאתה לא- אתה רק חושב מה היית עושה לו היית שם, מה הייתי כותב, איך ההוא בטח היה מגיב, מה הייתי צריכה לענות להיא אתמול, ומה נראלמשפחה/בצפר/מה שזה לא יהיה שסגרו ת'וואיפי/החרימו ת'פלאפון/ נידו את המחשב/ הגבילו גלישה?!
%&%&%&%&
על הכותרת הזאת, "נוגה וגיל ההתבגרות", חשבתי מכבר זמן.. הצבתי לעצמי אתגר לכתוב על זה משו'
אז נכון לעכשיו את הסיפור המתגבש לא תקראו.. אבל החלטתי את ההקדמה לפרסם לכם. תבקרו [יענו, תנו ביקורת..] בכייף
כבר בקטע הזה יש כמה נקודות גדולות שנגעתי בהן.. אפשר אולי לפתח איזה דיון סביבן..
