זה לא מפריע לא לי ולא לו.

כשצריך לשמור על הילדים (למשל בחנוכה - שהילדים בחופש), הוא הרבה פעמים מעדיף שאני אלך לעבודה והוא ישאר בבית עם הילדים, בגלל ששעת עבודה שלי מכניסה לנו יותר משכורת משעת עבודה שלו.

מצד שני - בדיוק בחודש הקודם יצא איכשהו שהוא קיבל יותר ממני, והוא ציין את זה במעין גאווה קטנה, שפתאום נהיה לי חשד קטן שאולי באיזה שהוא מקום זה כן מפריע קצת לאגו הגברי שלו...

שזה "מפריע" לו - 

אבל כשיוצא כך, הוא מרגיש את הצד הטוב שבכך כאיש. יש בזה משהו בריא.

העיקר באמת שלא תעשו מזה ענין. אדם לא נמדד לפי הכסף.

וכמו שכתבו קודם - זה לא מפריע לי או לו.

אנחנו שותפים לבניית אותו הבית אז אנחנו מסתכלים על מכלול ההכנסות ביחד , כמו שההוצאות הם משותפות גם ההכנסות הם משותפות וזה לא משנה מה כל אחד מביא. כתוצאה מזה אנחנו גם לא עושים תחשיבים למי יותר כדאי לקחת חופש מבחינה כלכלית , אלא מסתכלים ברמה הפרקטית למי זה מסתדר יותר עם העבודה (בד"כ לי).

הדבר היחיד שכן מפריע לי בעניין הוא שאני מאד רוצה לרדת באחוז המשרה שלי , וזה לא ניתן במקום עבודה הזה . (בתחום שלי לא ניתן למצוא עבודה בחצי משרה) לא נוכל לוותר על המשכורת שלי ולהסתפק רק בזה של בעלי מכיוון שהוא מרוויח פחות.

פשוט צריכים לחיות ממשו....

לברך "ברוך מחיה המתים..."

מה שלומך????

והנה ענית כמוני.

גם אותי זה הצחיק 

זה שעול הפרנסה נופל בדרלך טבעית ומסורתית (ואפילו דתית- בכתובה) על הבעל, לא מכריחה אותו להשתכר יותר מאשתו

וממילא אין לו מה להפגע אם האשה מרוויחה יותר ממנו. שניהם יודעים שגם אם היא עובדת ובעלת הכנסה יפה, היא תמיד תוכל לעזוב. אין לה את האחריות של הבעל להתחייב לפרסנת בני ביתו.

הייתי שמח אם המצב היה חוזר לקדמותו ולא בגלל עצם העובדה שהיא מרוויחה יותר ממני...... וד"ל.

בס"ד

אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי.

בהתחשב שהוא אברך כולל..

אנחנו נשואים ממש לא טריים, ובעלי ברוך ה' אברך ומוסר שיעורי תורה - אך אין לכך ביטוי כלכלי, זה רק לשם שמים.

אני ב"ה מרויחה משכורת יפה מאד, המאפשרת לנו קיום בכבוד.

אני מאושרת בכך שבעלי יכול ללמוד ללא עול של פרנסה.

לפעמים אני מרגישה את המשנה שבאבות שמי שיש עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

אני פוגשת חברות, שהבעלים כן מרויחים, ונראה לי שהן עסוקות הרבה יותר ממני בדילמות כלכליות.

ולא בגלל שאנחנו כאלה רוחניים ולא זקוקים לכסף, ממש ממש לא!!!

אבל זו המציאות.

חברה שאלה אותי לפני זמן מה את השאלה שאת העלת - האם זה מפריע לי שאני מרויחה יותר.

חשבתי על כך, בעקבות שאלתה, ויש לי על כך שתי תשובות.

א) זה לא אני מרויחה, זה ההכנסה הכללית שלנו, אז אפשר לעשות חשבון אני או אתה - ונכון יותר לאמר - אנחנו!

ב) לפעמים אני חושבת, שההכנסה שלי היא בזכות לימוד התורה של בעלי. לא כל מי שעובדת בתחומי מגיעה למשכורת כזו, גם אם לדעתי היא מוצלחת לא פחות.

אילו התשובות שעניתי לעצמי,

לחברה השואלת עניתי - שאנחנו לא עושים חשבון מי מכניס יותר, כי אם נעשה חשבון כזה, נצטרך גם לעשות את החשבון - מי מוציא יותר. ואז המאזן נוטה באופן ברור לכיווני...

ואינני חושב שלאנשים כמותכם שייכת כלל השאלה הזאת,

כי חוץ מהתשובות הנכונות שענית לעצמך,

הרי יש גם ה"הכנסה" הנצחית של, גם לעוה"ז וגם לעוה"ב, של זכויות.

שעורי תורה לאנשים שמחוייבים במצות תלמוד תורה, בד"כ נשים אינן מלמדות.

ובדרך הזו, לאשה יש ממש חלק בכך. אז אם אנשים מצליחים להרגיש נוח עם זה - אשריהם ואשרי חלקם.

[ובמחילה, אני לא כ"כ "מחזיק" משאלות כאלה שאשה שואלת את חברתה. לא צריך להיכנס לתחום שבין איש לאשתו ללא הזמנה או  "אותות" ברורים שמבקשים את זה..]

מאוד יפריע לי...

אני מרוויחה כיום מעט מאוד........!!! יחסית לבעלי היקר,

שמרוויח יפה -בלי עין הרע- מה שמאפשר לי כמעט לא לעבוד בכלל, ב"ה

ככה שזה מאוד יפריע לי.

לא נצליח "לחיות" כנראה. חלילה. במידה וזה היה הפוך...

רציתי קצת לתת למישהו לחייך.. סליחה.

(לפחות אני חייכתי כשעניתי לעצמי על השאלה)

בברכת- שאראלה תצלצל אליכם!

??

אושר.

אני אישתי מרויחה יותר ממני בהרבה אבל אני מרגיש אולי קצת משהו אבל אני יודע שלי יותר נחמד להיות בבית אם הילדים ושאני לא מסוגל לעבוד בעבודה תובענית מדי אז אני שמח במצב בסך כולל שגם יש פרנסה ב"ה וגם לי טוב 

מאוד חשוב- לפי העיקרון של הרבנית צוקרמן-

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

כי השאלה היא האם המשכורת היא המדד להעריך בנאדם? אם יש הערכה אמיתית הכל יעבוד. נגיד הוא אברך רציני, ברור שאשתו מחזיקה ממנו, ונשמר האיזון בבית. או בצבא. או בכלל.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....