זה לא מפריע לא לי ולא לו.

כשצריך לשמור על הילדים (למשל בחנוכה - שהילדים בחופש), הוא הרבה פעמים מעדיף שאני אלך לעבודה והוא ישאר בבית עם הילדים, בגלל ששעת עבודה שלי מכניסה לנו יותר משכורת משעת עבודה שלו.

מצד שני - בדיוק בחודש הקודם יצא איכשהו שהוא קיבל יותר ממני, והוא ציין את זה במעין גאווה קטנה, שפתאום נהיה לי חשד קטן שאולי באיזה שהוא מקום זה כן מפריע קצת לאגו הגברי שלו...

שזה "מפריע" לו - 

אבל כשיוצא כך, הוא מרגיש את הצד הטוב שבכך כאיש. יש בזה משהו בריא.

העיקר באמת שלא תעשו מזה ענין. אדם לא נמדד לפי הכסף.

וכמו שכתבו קודם - זה לא מפריע לי או לו.

אנחנו שותפים לבניית אותו הבית אז אנחנו מסתכלים על מכלול ההכנסות ביחד , כמו שההוצאות הם משותפות גם ההכנסות הם משותפות וזה לא משנה מה כל אחד מביא. כתוצאה מזה אנחנו גם לא עושים תחשיבים למי יותר כדאי לקחת חופש מבחינה כלכלית , אלא מסתכלים ברמה הפרקטית למי זה מסתדר יותר עם העבודה (בד"כ לי).

הדבר היחיד שכן מפריע לי בעניין הוא שאני מאד רוצה לרדת באחוז המשרה שלי , וזה לא ניתן במקום עבודה הזה . (בתחום שלי לא ניתן למצוא עבודה בחצי משרה) לא נוכל לוותר על המשכורת שלי ולהסתפק רק בזה של בעלי מכיוון שהוא מרוויח פחות.

והנה ענית כמוני.

גם אותי זה הצחיק 

זה שעול הפרנסה נופל בדרלך טבעית ומסורתית (ואפילו דתית- בכתובה) על הבעל, לא מכריחה אותו להשתכר יותר מאשתו

וממילא אין לו מה להפגע אם האשה מרוויחה יותר ממנו. שניהם יודעים שגם אם היא עובדת ובעלת הכנסה יפה, היא תמיד תוכל לעזוב. אין לה את האחריות של הבעל להתחייב לפרסנת בני ביתו.

הייתי שמח אם המצב היה חוזר לקדמותו ולא בגלל עצם העובדה שהיא מרוויחה יותר ממני...... וד"ל.

בס"ד

אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי.

בהתחשב שהוא אברך כולל..

אנחנו נשואים ממש לא טריים, ובעלי ברוך ה' אברך ומוסר שיעורי תורה - אך אין לכך ביטוי כלכלי, זה רק לשם שמים.

אני ב"ה מרויחה משכורת יפה מאד, המאפשרת לנו קיום בכבוד.

אני מאושרת בכך שבעלי יכול ללמוד ללא עול של פרנסה.

לפעמים אני מרגישה את המשנה שבאבות שמי שיש עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

אני פוגשת חברות, שהבעלים כן מרויחים, ונראה לי שהן עסוקות הרבה יותר ממני בדילמות כלכליות.

ולא בגלל שאנחנו כאלה רוחניים ולא זקוקים לכסף, ממש ממש לא!!!

אבל זו המציאות.

חברה שאלה אותי לפני זמן מה את השאלה שאת העלת - האם זה מפריע לי שאני מרויחה יותר.

חשבתי על כך, בעקבות שאלתה, ויש לי על כך שתי תשובות.

א) זה לא אני מרויחה, זה ההכנסה הכללית שלנו, אז אפשר לעשות חשבון אני או אתה - ונכון יותר לאמר - אנחנו!

ב) לפעמים אני חושבת, שההכנסה שלי היא בזכות לימוד התורה של בעלי. לא כל מי שעובדת בתחומי מגיעה למשכורת כזו, גם אם לדעתי היא מוצלחת לא פחות.

אילו התשובות שעניתי לעצמי,

לחברה השואלת עניתי - שאנחנו לא עושים חשבון מי מכניס יותר, כי אם נעשה חשבון כזה, נצטרך גם לעשות את החשבון - מי מוציא יותר. ואז המאזן נוטה באופן ברור לכיווני...

ואינני חושב שלאנשים כמותכם שייכת כלל השאלה הזאת,

כי חוץ מהתשובות הנכונות שענית לעצמך,

הרי יש גם ה"הכנסה" הנצחית של, גם לעוה"ז וגם לעוה"ב, של זכויות.

שעורי תורה לאנשים שמחוייבים במצות תלמוד תורה, בד"כ נשים אינן מלמדות.

ובדרך הזו, לאשה יש ממש חלק בכך. אז אם אנשים מצליחים להרגיש נוח עם זה - אשריהם ואשרי חלקם.

[ובמחילה, אני לא כ"כ "מחזיק" משאלות כאלה שאשה שואלת את חברתה. לא צריך להיכנס לתחום שבין איש לאשתו ללא הזמנה או  "אותות" ברורים שמבקשים את זה..]

מאוד יפריע לי...

אני מרוויחה כיום מעט מאוד........!!! יחסית לבעלי היקר,

שמרוויח יפה -בלי עין הרע- מה שמאפשר לי כמעט לא לעבוד בכלל, ב"ה

ככה שזה מאוד יפריע לי.

לא נצליח "לחיות" כנראה. חלילה. במידה וזה היה הפוך...

רציתי קצת לתת למישהו לחייך.. סליחה.

(לפחות אני חייכתי כשעניתי לעצמי על השאלה)

בברכת- שאראלה תצלצל אליכם!

??

אושר.

אני אישתי מרויחה יותר ממני בהרבה אבל אני מרגיש אולי קצת משהו אבל אני יודע שלי יותר נחמד להיות בבית אם הילדים ושאני לא מסוגל לעבוד בעבודה תובענית מדי אז אני שמח במצב בסך כולל שגם יש פרנסה ב"ה וגם לי טוב 

מאוד חשוב- לפי העיקרון של הרבנית צוקרמן-

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

כי השאלה היא האם המשכורת היא המדד להעריך בנאדם? אם יש הערכה אמיתית הכל יעבוד. נגיד הוא אברך רציני, ברור שאשתו מחזיקה ממנו, ונשמר האיזון בבית. או בצבא. או בכלל.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...