זה לא מפריע לא לי ולא לו.

כשצריך לשמור על הילדים (למשל בחנוכה - שהילדים בחופש), הוא הרבה פעמים מעדיף שאני אלך לעבודה והוא ישאר בבית עם הילדים, בגלל ששעת עבודה שלי מכניסה לנו יותר משכורת משעת עבודה שלו.

מצד שני - בדיוק בחודש הקודם יצא איכשהו שהוא קיבל יותר ממני, והוא ציין את זה במעין גאווה קטנה, שפתאום נהיה לי חשד קטן שאולי באיזה שהוא מקום זה כן מפריע קצת לאגו הגברי שלו...

שזה "מפריע" לו - 

אבל כשיוצא כך, הוא מרגיש את הצד הטוב שבכך כאיש. יש בזה משהו בריא.

העיקר באמת שלא תעשו מזה ענין. אדם לא נמדד לפי הכסף.

וכמו שכתבו קודם - זה לא מפריע לי או לו.

אנחנו שותפים לבניית אותו הבית אז אנחנו מסתכלים על מכלול ההכנסות ביחד , כמו שההוצאות הם משותפות גם ההכנסות הם משותפות וזה לא משנה מה כל אחד מביא. כתוצאה מזה אנחנו גם לא עושים תחשיבים למי יותר כדאי לקחת חופש מבחינה כלכלית , אלא מסתכלים ברמה הפרקטית למי זה מסתדר יותר עם העבודה (בד"כ לי).

הדבר היחיד שכן מפריע לי בעניין הוא שאני מאד רוצה לרדת באחוז המשרה שלי , וזה לא ניתן במקום עבודה הזה . (בתחום שלי לא ניתן למצוא עבודה בחצי משרה) לא נוכל לוותר על המשכורת שלי ולהסתפק רק בזה של בעלי מכיוון שהוא מרוויח פחות.

פשוט צריכים לחיות ממשו....

לברך "ברוך מחיה המתים..."

מה שלומך????

והנה ענית כמוני.

גם אותי זה הצחיק 

זה שעול הפרנסה נופל בדרלך טבעית ומסורתית (ואפילו דתית- בכתובה) על הבעל, לא מכריחה אותו להשתכר יותר מאשתו

וממילא אין לו מה להפגע אם האשה מרוויחה יותר ממנו. שניהם יודעים שגם אם היא עובדת ובעלת הכנסה יפה, היא תמיד תוכל לעזוב. אין לה את האחריות של הבעל להתחייב לפרסנת בני ביתו.

הייתי שמח אם המצב היה חוזר לקדמותו ולא בגלל עצם העובדה שהיא מרוויחה יותר ממני...... וד"ל.

בס"ד

אני מרוויחה הרבה יותר מבעלי.

בהתחשב שהוא אברך כולל..

אנחנו נשואים ממש לא טריים, ובעלי ברוך ה' אברך ומוסר שיעורי תורה - אך אין לכך ביטוי כלכלי, זה רק לשם שמים.

אני ב"ה מרויחה משכורת יפה מאד, המאפשרת לנו קיום בכבוד.

אני מאושרת בכך שבעלי יכול ללמוד ללא עול של פרנסה.

לפעמים אני מרגישה את המשנה שבאבות שמי שיש עליו עול תורה מורידים ממנו עול דרך ארץ

אני פוגשת חברות, שהבעלים כן מרויחים, ונראה לי שהן עסוקות הרבה יותר ממני בדילמות כלכליות.

ולא בגלל שאנחנו כאלה רוחניים ולא זקוקים לכסף, ממש ממש לא!!!

אבל זו המציאות.

חברה שאלה אותי לפני זמן מה את השאלה שאת העלת - האם זה מפריע לי שאני מרויחה יותר.

חשבתי על כך, בעקבות שאלתה, ויש לי על כך שתי תשובות.

א) זה לא אני מרויחה, זה ההכנסה הכללית שלנו, אז אפשר לעשות חשבון אני או אתה - ונכון יותר לאמר - אנחנו!

ב) לפעמים אני חושבת, שההכנסה שלי היא בזכות לימוד התורה של בעלי. לא כל מי שעובדת בתחומי מגיעה למשכורת כזו, גם אם לדעתי היא מוצלחת לא פחות.

אילו התשובות שעניתי לעצמי,

לחברה השואלת עניתי - שאנחנו לא עושים חשבון מי מכניס יותר, כי אם נעשה חשבון כזה, נצטרך גם לעשות את החשבון - מי מוציא יותר. ואז המאזן נוטה באופן ברור לכיווני...

ואינני חושב שלאנשים כמותכם שייכת כלל השאלה הזאת,

כי חוץ מהתשובות הנכונות שענית לעצמך,

הרי יש גם ה"הכנסה" הנצחית של, גם לעוה"ז וגם לעוה"ב, של זכויות.

שעורי תורה לאנשים שמחוייבים במצות תלמוד תורה, בד"כ נשים אינן מלמדות.

ובדרך הזו, לאשה יש ממש חלק בכך. אז אם אנשים מצליחים להרגיש נוח עם זה - אשריהם ואשרי חלקם.

[ובמחילה, אני לא כ"כ "מחזיק" משאלות כאלה שאשה שואלת את חברתה. לא צריך להיכנס לתחום שבין איש לאשתו ללא הזמנה או  "אותות" ברורים שמבקשים את זה..]

מאוד יפריע לי...

אני מרוויחה כיום מעט מאוד........!!! יחסית לבעלי היקר,

שמרוויח יפה -בלי עין הרע- מה שמאפשר לי כמעט לא לעבוד בכלל, ב"ה

ככה שזה מאוד יפריע לי.

לא נצליח "לחיות" כנראה. חלילה. במידה וזה היה הפוך...

רציתי קצת לתת למישהו לחייך.. סליחה.

(לפחות אני חייכתי כשעניתי לעצמי על השאלה)

בברכת- שאראלה תצלצל אליכם!

??

אושר.

אני אישתי מרויחה יותר ממני בהרבה אבל אני מרגיש אולי קצת משהו אבל אני יודע שלי יותר נחמד להיות בבית אם הילדים ושאני לא מסוגל לעבוד בעבודה תובענית מדי אז אני שמח במצב בסך כולל שגם יש פרנסה ב"ה וגם לי טוב 

מאוד חשוב- לפי העיקרון של הרבנית צוקרמן-

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

כי השאלה היא האם המשכורת היא המדד להעריך בנאדם? אם יש הערכה אמיתית הכל יעבוד. נגיד הוא אברך רציני, ברור שאשתו מחזיקה ממנו, ונשמר האיזון בבית. או בצבא. או בכלל.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות