אם כן למה לא להעלות לפסיפס?
 

אתה כתבת?...

מהדרך לא סטית,

ימין ושמאל הבטת,

הרגשת.

ובין הראש והלב, שילבת.

ותמים, אוך...

תמים לא רק  עם ה' אלוקייך היית...

אך,

איך קרה? כיצד ייתכן?

שלמרות שניסית,

בכל זאת כה נפגעת.

ברע כמעט שאף אדם אינו חפץ,

אך מה לעשות,

והנך גבעול ולא עץ?!

אתה יותר פגיע,

כן, גם על ידי בני האדם.

וכשהכאב מגיע,

זה צורב לעולם.

כי שבר, גם אם יתוקן.

תמיד ישאיר סימן בלב המרוקן..

בלב שקהה, שנשבר.

בלב שאינו מבין,

על מה ולמה מגיע לו כזה דבר..

מנסה לטכס עצה,

מה עושים? כיצד לעבוד?

יש לשאוף, להתעלות עוד ועוד..

 

אך בעיקר,

הוא מחכה לזמן..

יושב ומחכה,

ממתין בכאב.

כי הזמן מרפא,

את הכל.

גם את הלב...

..........................

באמת באמת, ממש אהבתי. ריגש אותי אפילו

[כשתרגישי שזה הזמן ויבוא לך, אשמח לדבר איתך.. או לפחות קצת לשמוע איך בחיים..]

מרגש ואמיתי כ"כ!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....