אני רוצה כלום ולא רוצה כלום.
לא רוצה.
רוצה שיהיה כלום. שומדבר.
אבל לא רוצה מציאות של כלום-סטטי.
צריכה את התזוזה, את המשו הזה שצריך ושיש לעשות.
כשלא עושים כלום זה מייבש.
אבל מה זה כלום?
כ-'לום'.כמו לום. שמעתי פעם ש"לום" זה קליפה. זה בעצם משו, אבל שכאילו לא 'שווה', שאין טעם לייחס לו חשיבות.
ה'כלום' זה השומדבר הכי מוחשי שקיים.
אולי דווקא ה'כלום' הוא הכי משמעותי?
כשאומרים 'כלום' [מה קרה? -כלום] המון פעמים הכוונה היא להכל. רק שלא בא לנו לפתוח ולהתעסק עם זה.
אז אנחנו נותנים לזה מקום של "כ-לום" >>דבר חסר ערך.
תמיד הסבירו לי שהמעשים הקטנים, לכאורה ה'לא משמעותיים' הם הדברים החשובים באמת.
אולי זה נכון גם כאן?
אני לא יודעת.
אבל מה שאני כן יודעת זה שה'כלום' שלי,
מכיל בתוכו המון.