גם בשבילך, שתדעי.

וגם בשבילנו, שנוכל להיות ספציפים ולנסות לעזור..

לא יודעת..אולי מזה שאני אצטרך לחשוף את עצמי ולספר דברים שאני מתבישת,מפחדת להתאכזב, מפחדת מקשר עם גבר זר גם קשר פיזי.מה זה כ"כ מוזר??

לא חייבים מיד "להפתח" ולספר דברים אישיים.

כמו שלחברה שאת עוד לא מכירה כ"כ טוב ולא סומכת עליה בתחילת קשר את לא תספרי לה "הכל".

הקשר נבנה לאט לאט, כשמגיעים למצב שסומכים על הצד השני אז, רק אם מרגישים בנוח, אפשר לספר דברים אישיים יותר.

אם את מתחילה לצאת זה לא אומר שהבחור הראשון שאת פוגשת את כבר מתחתנת איתו.

את לא מתחייבת לכלום בפגישות.

כך שאין מה לפחד מזה.

לפחד להתחתן - זה כבר יותר מובן...

זה פחד שמראה שמבינים את כובד העיניין והאחריות הגדולה שכרוחה בזה.

בהצלחה רבה

כל דבר חדש יכול להפחיד בהתחלה.

כל ההתחלות קשות !

כל אחד, לפחות לקראת הדייט הראשון, מפחד מהלא-נודע. ההמלצה היא לשים את הפחדים בצד (או יותר נכון, להתייחס רק אל החלק הרלוונטי של הפחד - פחד של "על מה אדבר איתו בדייט?", אח"כ פחד של "איך מתחזקים את הקשר", אח"כ "איך אני אציג אותו בפני הוריי" וכו' וכו'.

העיקר זה לעשות, למרות הפחד. אני בזמנו חשבתי לא רק על ענייני הדייטים, אלא על איך מקימים משפחה, מפרנסים אותה, הופכים להורים וכו' וכו'. מסתבר שלאט לאט הדברים מתבהרים ומסתדרים מעצמם.

אותך בדייט..

אולי שווה לחכות קצת ולברר עם עצמך את הקושי

ולעבוד עליו לפני שאת מלחיצה את עצמך לצאת..

לא עוזר לבוא לתקופה הזו ממקום לחוץ ומפוחד נראלי..

את מוזמנת לדבר איתי באישי אם את רוצה...

אשמח לעזור..

כולם מסביבי תחתנים...למה אני אחכה???

בעזהי"ת.

לכל אחד יש את הטיימינג האישי שלו.. זה שאנשים סביבך מתחתנים זה לא אומר שגם את צריכה.

קחי ת'זמן שלך, תהני מהחיים! הם יפים 

א-ל תצאי.

תתבגרי קודם.

זה לא השלב היחיד בחיים בו אנחנו ניצבים בפחד לקראתו.

אבל בהחלט יתכן שזה הזמן, למרות שמפחדים.

כל התחלות קשות.

להתייעץ עם החברות, לשמוע מהן איך הלך להן כשהן התחילו...

כמו בהרבה התחלות בחיים, כשמבצעים בפעם הראשונה - זה מסדר את הראש.

מכניס לפרופורציות.

בס"ד

בסוף התהליך בעז"ה את תכירי את בעלך!!

לדעתי זה שווה הכל

החיים יפים!! תהני מהם תנצלי אותם!! שתירצי ממש כבר לא יהיה לך פחד ככ.. תהיה לך מוכנות נפשית טיבעית.. בעז
ה כמובן...

אני רוצה לצאת ורוצה כבר להכיר אותו אבל מרגישה שמשהו מאוד חזק נועל אותי.ולא,אני לא רוצה לצאת רק כי כולם מתחתנים מסביבי אלא  כמו כל בנאדם אני רוצה להקים משפחה  לגדל ילדים ולמצוא את החצי השני שלי.

כי  זה רצון טבעי.. מגיל שאדם עומד על דעתו...

שימי לב כמה ילדות מתחפשות לכלה... 

קודם כל להסכים לקבל הצעות.

להבין שהבעיה העיקרית בהסתכלותך היא שאת "מקדימה את המאוחר".

את חוששת משלבים שכעת אינך מכירה.

בוודאי שלא תספרי על דברים שאת מתביישת..

אם תמצאי מישהו שיכול להיות מתאים, אז מתוך ההיכרות והרצון לרצינות - זה כבר יבוא מעצמו לא כדבר ש"מתביישים בו", אלא כחלק מהענין שיהיה לך עצמך לאפשרות של בנין רציני.

ורק אם תרגישי גם אז (ויתכן שזה פשוט "יעלם" כמו הרבה דברים שנראים "מרחוק"], שיש לך "נעילה" חריגה, אז יש מקום להתעייעצות עם אישיות תורנית, רבנית או יועצת יראת שמיים (בדווקא).

הפחד הרבה פעמים יותר מעצם הענין...

[וגם יתכן שעוד כמה חודשים, כבר ייראה אחרת. כל אחת עם השלב שלה. העיקר לא להילחץ, זה עצמו גורם ל"פחד". לא רק "תוצאה" שלו...]

בהצלחה רבה.

הפחד נהפך לרצון.

אין מה למהר כל אחת והקצב שלה.

לא לכולם מתאים להיתחתן בגיל שמונה עשרה.

אל תדרגי הזמן לגמרי עושה את שלו,זה לגמרי טבעי.

לק"י

ואם זה פשוט פחד מדבר חדש- אז ההמלצה שלי מניסיון זה פשוט לקפוץ למים!

שתהיה החלטה נכונה ובהצלחה!

"אנחנו פוחדים מהאני האמיתי שלנו. אנחנו פוחדים מהאור שלנו. אנחנו פוחדים מהזוהר שלנו. אנחנו פוחדים מהאפשרויות הבלתי נדלות שלנו. אנחנו פוחדים לעמוד זקופים ולהניח לאור שלנו לנגוה על העולם. עם הכשרונות הגדולים באה גם אחריות גדולה. רוב בני האדם לא רוצים להתבונן בכישרונות שלהם משום שהם לא רוצים להתמודד עם האחריות שבאה אתם - האחריות לחיות ללא פחד ולשנות את העולם. עקב כך הם מתכווצים ומתרחקים מן הגדולה שלהם"

אני לא מסכימה. לכל דבר יש את הגיל שלו. לכיתה א' יש את הגיל שלה, לתיכון הגיל שלו, לשירות לאומי/צבאי יש הגיל שלו, וגם אם מפחדים וחוששים - אין ברירה אלא לעשות את זה ולהיכנס לזה. גיל 20 (לפחות לבנות) זה בהחלט גיל מתאים להתחיל לחשוב על חתונה. כמובן, אולי יש עוד כמה בירורים שכל אחד ואחת צריך לעשות עם עצמו או עם עצמה לפני שנכנסים לקשר, אבל אי אפשר פשוט לחתוך ולהגיד - תחכי... מי יודע עד מתי היא תחכה כך?...

ב. לשואלת היקרה: מבינה ומזדהה איתך מאוד. ממרום שש שנות נישואים (התחתנתי בגיל 20) קצת קשה לי כבר לזכור תחושות מדויקות, אך אני בהחלט זוכרת את החשש והפחד "להתחיל"... וכן, גם להסתכל על החברות סביבי שכבר "התחילו" או אפילו התחתנו - ואיך הן לא חוששות כלל?

אז ב"ה, לי הייתה אמא שלי, שדחפה אותי לכך, והייתה לי מורה יקרה שהתייעצתי איתה בנושא הזה, ובסופו של דבר הגעתי, לאחר שאמא שלי דיברה עם שכנה-שדכנית, לפגישה הראשונה שלי עם בחור. הייתי בטוחה שיהיה נורא, שהבטן שלי תכאב מרוב ההתרגשות (כפי שקרוה לי במקרים כאלה), שלא אצליח לפתוח את הפה או שאדבר שטויות...

אבל היה מקסים! באמת זרם, והצלחתי לדבר, ובכלל לא כאבה לי הבטן! אמנם לא התחתנתי עם אותו בחור (ב"ה פגשתי את בעלי לאחר עוד כמה בחורים), אבל למדתי כיצד להיות בפגישות עם בחורים, מה לעשות ומה גם לא לעשות... (לדוגמה, אם הבחור שואל אותי איפה אני רוצה להיפגש, לא לנקוב מיד בשם של מסעדה, אלא להעדיף איזשהו פארק...)

אז שתהיה לך הצלחה גדולה, אל חשש, וחזרי לבשר לנו בשורות טובות במהרה!

(*התשובה נכתבה כבר אתמול, אך מפאת בעיות טכניות נשלחת רק עכשיו).

של עמותת קול רינה

קורעים את הים שידוכים קבוצה 21

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

אוכל טעים

כלים אמיתיים, בלי חדפ ובלי ניילון

הרב של האולפנה זה נחשב

או כמו אינויאשה

זה היה בטלויזיה שהייתי ביסודי

היה ב9 וחצי בערב, הייתי מפחד מזה חח

(בודקת בגוגל על מה מדובר, הראשון מעניין השני פחות)

אנימה הוא שרבוט מקלדת שנוצר כשהייתי חייבת למצוא שם לפצלש החדש שעתיד לרשת אותי וכל השמות היו תפוסים כמובן.

השם אנימה מבטא תפיסת עולם אגוצנטרית יחד עם תהייה קיומית אודות משמעות החיים בכלל ופרט.

"ונחנו מה"

כמעט כל המשתתפים הכבדים התחתנו מאז..

"אז איך אתה מתפלל על הזיווג שלך?"

"ככה:

ריבונו של עולם, צופה-העל של כל פונקציות הגל,

אני יודע שבחכמתך הגדולה לאין חקר הטבעת ביקום חוקים של הסתברות ומרחב.

אני מכיר בכך שהגוף שלי והחומר סביבי הם ביטוי של רצונך המתמטי.

אני גם מכיר בכך שהנשמה שלי והנשמה המיועדת לי שזורות זו בזו עוד בטרם ראשית המדידה.

בזכות הלימוד והאמונה והשחרור, אני מבקש שתעזור לי לכוון את תודעתי אל 'הכוונון העדין' שטמנת בבריאה.

אנא, הסט את פונקציית הגל של חיי אל הענף שבו מתרחשת התהודה המושלמת,

אל הנקודה במרחב-זמן שבה שתי המערכות שלנו יקבלו קוהרנטיות משותפת ויתאחדו למבנה אחד.

עזור לי למצוא את האחת שנועדה לי בצורה שתתלבש בתוך חוקי הטבע שלך,

כנס נסתר וסמוי מן העין, המגלה את חסדך האינסופי ומאחד את חלקי פונקציית הגל לכדי בניין עדי עד."

פונקצית הגל קרסה

זה זה.

(זה אומר שעד החתונה נשואים בהסתברות מסויימת לכל הבחורים ורק בחתונה פונקצית הגל קורסת?!)

ויוצא שהחילונים צדקו.. בנישואין אתה לא עולה מאפס לאחד אתה יורד מהרבה לאחד

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

והיא אמרה שזה לא יצא להם יותר זול.

(חתונה על הדשא, בלי להשקיע בעיצוב וכזה. אבל שולחנות, כסאות, צלחות, כוסות, סכו"ם, מאווררים, תאורה וכזה יצא להם כבר אותו מחיר כמו אולם)

ממליצה לחפש באזורים חרדים, לרוב יהיה שם זול משמעותית.

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

ואז אפשר גם במקום לא סטנדרטי כמו חצר של בית/ישיבה וכו.

כשיש לך 350-400 אורחים, רק על המנה אתה מגיע תוך שניה ל70-80 אלף וצפונה. זה מלא!

זה דורש הבנה ושיח מותאם, אבל אפשר (וכדאי בעיניי) להחליט שזו חתונה בלי חברים של ההורים (בטח לא כאלו שאתה בקושי מכיר).

ואם מתאים מבחינת האקלים המשפחתי אז גם רק משפחה יחסית מצומצמת (נניח החל מסבא סבתא שלך והצאצאים שלהם. כלומר לא דודים של ההורים וכו)

בתכלס בתכלס, להוריד הרבה ממספר האורחים זה מה שכנראה הכי יקצץ בעלויות.

לדעתי אפשרי בהחלט חתונה של סה"כ 200 אורחים.

וזה חתונות מהממות והריקודים שמחים וממש לא מרגיש מסכן או עלוב (שים לב שכדאי שגודל האולם יהיה מותאם. כלומר אם אתה מזמין 200, אז לא ללכת לאולם של 600)

בהצלחה. 

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי