רוב השיחות הם 2 דקות

(אא"כ זה טכני, אז היו ארוכות, ושם פשוט אומר שיש צורך אחר וביי- הם יבינו, אני לא מחוייב להם)

אם בורח באמצע מתנצל בקצרה

החברות האלו שאפשר לדבר איתם ולומר פתאום טוב אני צריכה לנתק

או יותר מזה לענות להם וולאמר אני עצבנית לא בא לי לדבר איך עכשיו וכדומה...

לנתק שיחה- גם אם יש משהו דחוף ("טוב יש לי אזעקה אני רצה למדרגות...") אההם בעצם אז הבנאדם מעברא לקו נשאר לשמוע בום בשידור חי...

או "הילד צורח אני מנתקת" מאוחר לי חייבת להתארגן...

אדם זר..
קרוב- אני אומר- חייב לנתק, אתקשר יותר מאוחר..

אם זה משהו זר, אתנצל, ואומר שאחזור יותר מאוחר..

אם אני מתקשר למשהו, והוא באמצע משהו (לימודים, חתונה, מסיבה) אני אבין את עצמי ואדבר איתו אחרי זה...

כבר כמה זמן אני רוצה לעשות סקר כזה

לברר אם הציפיות שלי מעצמי ומאחרים- ריאליות - או שאני מצפה מאנשים להיות מלאכי השרת

בעזהי"ת

לרוב אני אגיד 'שניה אני איתך', או 'חכי עוד כמה דק' אני לגמרי איתך' או 'רוצה להתקשר עוד 5 דק'?' 

אבל לפעמים אני גם אעשה דברים תוך כדי ואז זה 'לא, רגע, לא דיברתי איתך.. פסדר, עכשיו אני איתך.'

אני אודיע שאני צריכה ללכת,ובקשר

לפירוט סיבה-תלוי מי זה...

ואז אני אגיד משהו כמו"אני אחזור אלייך"או משהו כזה.

אני לא מנתקת בלי להודיע,אלא אם כן

זה ממש דחוף.

יש התנצלות לאנשים לא מוכרים "סליחה אבל אני חייב לנתק עקב משהו דחוף".

ויש לאנשים קרובים "צריך לנתק,בי"

ויש חפרנים שפשוט מנתק ובפעם הבאה שמדבר איתם אני מסביר שהיתה בעיה בקליטה או בקו

אני לא תמיד מסוגל לעשות את זה...

כשאני מצליח - אני מתנצל קצת לפני והרבה יותר מדי אחרי...

בסיבוב מכות האחרון בדרום דיברתי עם השירות לקוחות של אורנג',

באמצע שיחה הוא מתחיל לשאול אותי מה הטלפון שלי ועוד כל מיני בלה בלה בלה במשך כמה וכמה שניות, בסוף הוא אומר לי פשוט יש אצלנו עכשיו אזעקה...

אז מישהו, אם אני מדבר איתך ויש לך אזעקה אל תספר לי סיפורים מעבר ל: "יש אצלנו אזעקה, להתראות!"

לק"י

אם אני צריכה לזוז וכו'- אני פשוט אגיד את זה (ואולי אתנצל במקרים מסויימים).

אם אני צריכה לענות לפלאפון- אז תלוי: לפעמים אני אענה, אגיד שאני בטלפון ואחזור אח"כ. לפעמים אני לא אענה בכלל..

ואם מי שאני מדברת איתו צריך לזוז- אני מצפה למילות פרידה ותו לא.

ולגבי הסעיף הזה: אם אתם תשמעו שהם נמצאים במקום עם נסיבות שאמורות לדרוש ניתוק שיחה- אתם תיזמו מצידכם את המהלך?

אני אגיד "את/ה לא יכול/ה לדבר עכשיו? אז נדבר אח"כ".

אבל אם מצידו זה יהיה בסדר- סביר להניח שאני לא אתעקש על זה.

בעזהי"ת.

מראש- אני לא תמיד עונה לשיחות אם אני יודעת שאני לא יכולה לדבר.

אם תו"כ שיחה קורה משהו פתאומי, אז תלוי- לפעמים אתנצל ואסיים ולפעמים פשוט אגיד "אנלויכולה לדבר עכשיו, ביי" או "אני אחזור אלייך, נדבר, ביי" וכו'.

אם אני יודעת מראש שאני אמורה לסיים את השיחה בשעה מסויימת או כשיקרה משהו מסויים (כשאגיע לאיזשהו מקום, כשהמרצה תגיע לכיתה וכו'), אז אני מודיעה את זה כמה שיותר מראש.

ואני שונאתתתתתתתתתתתתתתת שחותכים לי שיחות באמצע.

ממש אלרגית לזה.

אם אני קולטת שיש משהו חריג בצד השני (ושלא יפדח מדי להודות בזה ששמעתי את מה שהלך), אז אני אזום סיום של השיחה.

ממש לא היה לו מה לומר... חיפש לומר משהו.. והוא גם לא ממש חבר טוב... עוד חבר...

בקיצור, אמר מה שאמר, ולקח לי 10 דקות לסיים שיחה, האמנות הזאת של לתת חמש שניות של שקט ואז להתחיל לדבר רגע לפני שהוא מתחיל לספר משהו ארוך... גם לתת לשיחה לגווע כדי לסיים בנימוס - אבל לא לאבד את השליטה, לא לתת לו להחליט על מה נדבר

קיצור... לוקח לי הרבה זמן לסיים, אלא אם כן יש משהו ספציפי שמפריע, אז אני מבטיח לחזור עוד דקה, גם אם כבר היה ברור שאין על מה לדבר... וחוזר אחרי דקה למרוח צחוקים מטופשים והלצות קרושות...

(המשך מחר |פיהוק| עייאאאף )

לילה טוב אנשים.

בעת שיחה ולפתע אני צריכה לנתק:

- אם זו חברה טובה זה: "***, אני אחוזר אליך עוד מעט, ביי"

- אם זה אמא/אבא: "אפשר לחזור אליך עוד מעט?".

....(עם מי עוד אני מדברת....?).....

אם זה אדם זר כלשהו/מכר, אסביר שאשתדל לחזור בעוד כמה ד', ושאני מתנצלת ממש על העיכוב.

ולהיפך--

אם חברה טובה/אמא צריכה לנתק- "נדבר כשתוכלי, סבבה?".

(ואם זה אדם שלא בטוח ירגיש בנוח לומר לי את זה, וקלטתי שיש המולה/בעיה לידו, אז אזום סיום שיחה שאולי תמשיך בזמן אחר...).

אני תוהה לגבי שאלה אחרת-

עד כמה אתם מרוכזים לגמרי בשיחה (מיועד יותר לבנות...): אתן רק בטל'? מה אתן עוד עושות? עד כמה אתן מרוכזות בשיחה ובתוכנה?

בעזהי"ת

תלוי עם מי.

יש אנשים שאני עושה הכל תוכדי שמדברים איתם, על המחשב, עוזרת, הכל-

ויש אנשים מיוחדים ומתוקים שכשאני מדברת איתם אני עוצרת את הכל, נשכבת על המיטה או יושבת במקום כייפי ורק מדברת ומקשיבה.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..