תודה על השיתוף!
סיפור אישי-
אני מעתיקה לכאן ממכתב שכתבתי לחברה הבוקר.
חשוב לי להפיץ את הסיפור, כי זה יכול לקרות לכל אחת. אולי יש כאלו שמתביישות ומסתירות. לי חשוב לא להסתיר.
אם אתן מכירות מישהי שהסיפור יכול לעזור לה - הפיצו אותו הלאה בשמחה.
ואם אוכל לעזור למישהי במשהו - אז בשמחה רבה.
רק בריאות!!
אמרתי שאספר לך, אז הנה. אני מזהירה אותך - חלק מזה מאוד קשה.
אחרי הלידה הייתי באופוריה של ממש.
הפעם הראשונה שהיה לי קשה היתה ביום שני כשהייתי מוכנה ליציאה הביתה, ואז הודיעו לנו שאנחנו נשארות ליום נוסף - כבר היינו ארוזים ומוכנים.
ממש בכיתי - אבל רוב הנשים היו מגיבות באופן דומה בסיטואציה הזו.
באותו היום הייתי לבד - יהודית ציפתה שנחזור הביתה, אז אמרתי לאליהו שהיא צריכה אותו יותר ממני ושיחזור להיות איתה.
ההורים שלי רצו לבוא באותו הערב לבקר עם יהודית ואני פשוט סירבתי שיבואו. הייתי כל-כך אומללה באותו היום ורציתי להיות לבד.
בלילה מוריה לא ישנה כמעט והייתי ערה איתה כל הזמן. ב-3 התייאשתי, הרגשתי שאני מתמוטטת. לקחתי אותה לתינוקיה ואמרתי לאחות שאני לא יכולה יותר.
עד עכשיו אני רואה את הפרצוף של מוריה מול העיניים שלי כשהשארתי אותה שם. חזרתי לחדר ובכיתי. הרגשתי שאני אמא רעה ומזניחה.
כשהיא חזרה אלי בחמש (שעת הנקה) בכיתי וביקשתי ממנה סליחה. רב הבוקר בכיתי כי פחדתי שישחררו אותי בלעדיה.
בסוף שחררו אותנו וחזרנו הביתה.
אמא שלי באה אלינו עם ארוחת צהריים, ואני בקושי אכלתי משהו.
הייתי תשושה - הפעם האחרונה שישנתי ממש הייתה יום חמישי בלילה - ליל שבת כבר הייתי עם צירים.
הרגשתי חלשה, עייפה ותשושה נפשית. אמא שלי הצדיקה נשארה כל אותו היום עד שהייתי מוכנה לשינה בלילה.
למחרת היא הגיעה בבוקר לפני יציאה לעבודה. לי היה התקף חרדה - נשימה מהירה, תחושה של דופק מהיר וחזק, לא יכולתי לאכול כלום.
היו לי מחשבות מאוד רעות - פחדתי שאעשה משהו רע לתינוקת. חלק מהזמן רציתי שהיא פשוט תיעלם ולא תהיה שם יותר - לא שיקרה לה משהו,
אלא שיהיה כאילו היא מעולם לא הייתה. וכל הזמן גם הרגשתי אשמה וכפויית טובה שככה אני מרגישה אחרי שקיבלתי תינוקת בריאה ומתוקה אחרי שנים של ציפיה.
אז הרגשתי זוועה, וזה גרם לי להרגיש עוד יותר גרוע.
אמא שלי שמרה עליה שלוש שעות באותו בוקר - היא ישנה. אני הלכתי לישון, אבל כל כמה זמן זינקתי בבהלה ורצתי לסלון לבדוק עם הכל בסדר.
ככה עברו הימים הבאים. התקפי חרדה, מחשבות זוועה (פחדתי לעשות לה אמבטיה, שלא אטביע אותה). פחדתי להיות לבד.
לשבת נסענו להורים שלי. בשבת אחרי הצהריים היה לי עוד התקף כזה. כל כך בכיתי והייתי במצב כזה שאמא שלי התקשרה ליריחובר ושאלה אותו מה לעשות.
הוא אמר שנבוא אליו למחרת.
כל התקופה הזו, כשניסיתי לישון במשך היום - השינה גרמה לי לסיוטים, מחשבות רעות וחרדות. אז הפסקתי לישון ביום. מה שהצלחתי לישון בלילה - עם זה הסתדרתי.
המוזר הוא שבלילות - הייתי עייפה והכל. אבל אז היו הזמנים השפויים שלי. הייתי רגועה ושלווה, ישנתי בלי סיוטים והתעוררתי להנקות רגועה. הבקרים היו הזמנים הכי קשים.
ד"ר יריחובר היה מקסים. סיפרתי לו ה-כ-ל. הוא מאוד עודד אותי ואמר כמה שזה טבעי ונורמלי ואני סה"כ 8 ימים אחרי לידה.
באותו היום הלכתי לרחל תעסה שעשתה לי דיקור סיני ורפלקסולוגיה, וזו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלווה ורגועה מאז הלידה.
באותו היום חזרתי לאכול (מאז אני רק מנסה להפסיק לטחון...).
העניינים התחילו להשתפר לאט. היו עליות וירידות. דניאלה שלחה כל בוקר נשים שביקרו אותי - פחדתי להיות לבד.
את היום-הולדת שלי לא חגגתי. תמיד אני עושה ממנו עניין גדול, והשנה הרגשתי שאין לי מה לחגוג.
כמה ימים אח"כ הייתה מסיבת הארוחת-בוקר שסיפרתי לך עליה.
אני זוכרת אחרי הלידה של יהודית שגם הייתי עצובה, והיו לי מחשבות למסור אותה לאימוץ, או להשאיר אותה בחוץ. אבל אצלה התאוששתי הרבה יותר מהר ובקלות.
ברוך ה´, היום היא בת חודשיים בדיוק - תינוקת חמודה, רגועה ומקסימה.
היא עצמה עזרה לי להתאושש מהמשבר.
אני גם מטופלת בכדור נוגד דכאון, ונפגשת עם עובדת סוציאלית שמטפלת בי באמצעות שיחות.
אני עכשיו מרגישה ממש מאושרת רב הזמן, ופשוט טוב לי עם החיים.
זה בקצרה מה שעבר עלי.
חשוב לי היה לכתוב הכל - כדי שאם ח"ו זה יקרה לך או למישהי שאת מכירה, תדעי לזהות ולטפל בזה.
אין לי זכויות יוצרים על המכתב - אם יש מישהי שיעזור לה לקרוא אותו - תני לה לקרוא.
והדבר הכי חשוב - לא להסתיר. אני מיד פניתי לאמא שלי, לבעלי, ולרופא. הבהרתי מה מצבי וביקשתי עזרה.
דיברתי עם הרבה נשים שביקרו אותי על זה.
אני יודעת שההתאוששות המהירה באה מכך שמיד קיבלתי עזרה ותמיכה, ולא ניסיתי להסתיר או להעמיד פנים - זה היה ממש נוקם בי.
בשורות טובות!!
גודל הקיבה של התינוק, מה קורה לחלב שלנו ומתי הוא משתנה ובהתאם למה... איך שומרים על חלב ששואבים וכו'. יש גם כאלה שאם את יולדת אצלם אחר כך מחזירים לך את הכסף ששילמת על הקורס.