(כולנו בעצם)
פעם המדריך שלי הראה לי קטע ממש חזק בספר ליקוטי אמרים: שאומר שאדם שנכנס לו היהור והא עצוב מזה הוא נחשב מגסי הרוח וזה למה משום שבזה שהוא נעצב הוא אומר בעצם "הרי אני בדרגה כל כך גבוהה, איך קרה שנכנס לי הרהור?!" והוא אומר שאדם צריך לדעת שזהו תפקידו וזה שנכנס לו הירהור זה דבר נורמאלי וזה בעצם העבודה שלנו שברגע שנכנס ההירהור אנו צריכים להוציא אותו מעצמנו. כי לא יענישו אדם על שניכנס לו הירהור אלא על זה שהמשיך להרהר בו. ואומר ההיפך אדם שניכנס לו היהור והוא הצליח להוציאו צריך להיות שמח שקיים מצוות "ולא תתורו..." ועוד אומר שברור שלא יאמר אדם טוב אני ילך למקומת פריצות ויכניס לעצמי הירהורים ואז יוציא אותם לא זה לא. אבל במקרה ונכנס אז תפקידנו הוא להוציא אותו. (דרך אגב זה במילים שלי כדי לעיין במילים שלו אני בעז"ה יברר איפה זה בדיוק) וניראה שאפשר להשליך את זה לכל עבודת ד' שלנו . בברכת הצלחה בעבודת ד' של כולנו "שמח תשמח".
