היי, אני לא הרבה זמן פה, אז אם כבר הופיע דיון על הנושא אני אשמח אם תפנו אותי או תביאו לי קישור בנושא.
יש לי בעיה, הגעתי לגיל שבו אפשר להכיר אבל יש איזה מחסום שמונע בעדי לצאת ל"דייט".
אני מכירה בחורים מכל הסוגים ומכל הגוונים, לא בשידוך, אלא דרך חברים. אבל אני נעצרת לפני השלב שבוא מורים לצאת. אני מדברת איתם בטלפון והם נשארים בגדר ידידים-חברים.
החבר הרציני האחרון שלי היה לפני שנתיים, אבל איתו זה לא היה למטרת חתונה...
זה התחיל קצת לפני פסח ונגמר קצת לפני חנוכה, ונפגשנו לא מעט ואפילו יום אחד נסענו לים ושהינו בחוף שהיינו בו לגמרי לבד.. אני מתארת לעצמי שזה לא טוב אבל באותם רגעים מעופפת מאושר חשבתי רק על עצמי. אני מוותרת לעצמי על התאור מה היה שם כי לא נגענו אחת בשני. נתקתי מיוזמתי את הקשר לאחר שראיתי שהריחוף נבע מהתרגשות ראשונית ושביני לבין הבחור אין כל חוט מקשר. מה גם שנגררנו למצבים שלא רציתי להגיע אליהם (ושוב, לא הייתה ביננו כל נגיעה).
בינתיים גדלתי והתבגרתי והבנתי שאני מקובעת יתר על המידה בקשר לאותו בחור וניסיתי ליצור קשר עם בחורים אחרים וגיליתי שאני משווה אותם לבחור, הבחור שלי.
בעצם יש לי 2 בעיות:
1. אני משווה יותר מדי...
2. אני לא מסוגלת לצאת לדייטים..
בתקווה שתעזרו לי למצוא את הדרך הנכונה והטובה.
