אם יורשה לי לשאול?

מה אתם עפים ככ על עצמכם?

תרגעו.

אחכ אתם מתלוננים שאין פה רמה. מוזרים.

כיבוד הורים. עניין חשוב ללא ספק. וידוע שאנחנו מחוויבים לו. בכל זאת, עשרת הדברות, אפילו יודעים מה השכר..

וצריך לכבד את ההורים בכל מצב חוץ מבמקרים שבהם זה מתנגש ברצון ה'.. [ז"א, גם במקרה כזה צריך לכבד. הכל חייב להיות בכבוד.. אבל רצון ה' מעל רצון ההורים]

אבל נגיד במקרה של מוסד לימודים.

ההורים רוצים דבר אחד, ואני רוצה דבר אחר שאני חושבת שבאמת יעזור לי להגיע לאן שאני רוצה מבחינת עבודת ה' וכל שאר ענייני דת ומסורת..

מה עושים?

לומדים איפה שההורים אומרים [כי תכלס, אפשר להעשיר בלימוד אישי ושיעורים חיצוניים..]

או

איפה שאני מאמינה שיהיה לי טוב [שפה חוץ מהלימוד עצמו יש אווירה ומסגרת תומכת ומכוונת]

מוזמנים לנסח את השאלה מחדש בשמחה רבה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....