[מעבר לזה שפורום נשואים טריים הוא לא המקום לדיונים פוליטיים..]

מה שרשום בחתימה שלי הוא שיר של חבר'ה מהגבעות.

הסמיילי - הוא פשוט דוס חמוד עם פיאות, הדבר הכי קרוב לנער גבעות שמצאתי לנכון להוסיף לחתימה.

אני אתחיל מהחיובי ואומר - שאני לא מזלזלת בתרומה שבעצם קיומה של מדינת ישראל

ואני בהחלט מעריכה את זה שעולם התורה יכול להתקיים פה ברמה שלא יכל להתקיים בגלות, כמו גם היהודים שחיים פה.

מעריכה מאוד את היכולת שלי לחיות כיהודיה בלי קושי לקיים את המצוות

להינות מחלב ובשר כאוות נפשי, ולמצוא כל דבר בוריאציה הכשרה שלו.

מעריכה מאוד את החיים ללא פחד מוות מפני הפריץ.

א-ב-ל וזה אבל גדול בעיני

אני חושבת שיש צורך להפיל את השלטון הקיים ולהעמיד במקומו שלטון יהודי אמיתי.

ולכן המימרא "מדינת הציונים" מתפוררת, היא נכונה לדעתי

[ואגב- היא גם מתקיימת במציאות.. השלטון הזה ותומכיו מפוררים את המדינה הקיימת לאט ובטוח]

הציונות החילונית הביאה על עצמה כליה.

והציונות הדתית יותר נסחפת מאשר מביאה אור למצב הזה..

אני מבקשת להקים פה ממלכת כהנים וגוי קדוש-

ולא ליצור פה אנרכיה (מקדימה את הקלישאות שאני יודעת שיבואו בתור טענות נגד)

ויש לכך גם ביטוי מעשי..

את מוזמנת לגגל "תנועת דרך חיים"

תנועה חוץ שלטונית ששואפת לאגד את כל היהודים תחת היותם יהודים! וליצור פה מלכות ישראל אמיתית!

זו הדעה שעומדת מאחורי החתימה שלי.

תגחכי, תתעצבני, תציירי זאת כילדותי, נאיבי, מנותק -

שיהיה לך לבריאות בכל מקרה.

אנשים מבוגרים וחכמים ממני וממך

חכמים בתורה ובחכמות חיצונית, הגו את הרעיון ומוציאים אותו לפועל.

ואני הולכת אחריהם בהתאם להשקפת עולמי ולאמונה שלי שזה מה שה' רוצה ממני.

בגדול - הרגשתי שגם ההסבר שנתתי לך-

הוא קצת לפנים משורת הדין, כיון שנהגת כלפיי באופן מזלזל,

ואני עדיין מתקשה - איך נגיד?

להכניס אותך בגדר אהבת ישראל שלי.

 שנזכה לשלטון יהודי אמיתי!!

ואגב אני לא נערת גבעות וגם ממש לא נראת כך...

למרות שכן היית מוצאת אותי בעבר מקפצת על גבעות..[אפילו הקמתי גיבעה בזמנו! ]

פעורה שכמותי..

וגם אני חושב - עם כל ההוקרה האישית לכותבת היקרה - שלסיסמה הזאת אין כל מקום, ואין בה שמץ אמת.

ו"מדינת ישראל" זה לא רק שאפשר ללמוד פה תורה, לקיים מצוות בלי קושי, ולאכול בהכשרים שרוצים..

זה מאד קטן לגבי עצם הענין.

מדינת ישראל היא עצם השלטון על הארץ, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות כלשון הרמב"ן.

היא הקיום הכללי של מצות ישוב הארץ ששקולה ככל המצוות. ו"עימה הם גוי אחד ולא בלעדיה" (עימה=שלטון. מדינה).

היא קידוש השם הגדול, כנגד החילול השם הנורא "באמור אליהם עם ה' אלה ומארצו יצָאו".

המחשבה שצריך "להפיל את השלטון הקיים... להקים במקומו שלטון יהודי אמיתי... ממלכת כהנים..", יש בה אכן "צעיריות";

לא בגלל שלא צריך "שלטון יהודי וממלכת כהנים וגוי קדוש" - אלא בגלל המחשבה שזה יושג ע"י "להפיל", "להקים ממלכת כהנים..".

יושבים פה אנשים בארץ, תחת חסות המדינה, שלטונה וצבאה, שבלי זה היה האוייב ח"ו מחסל אותם בלי להניד עפעף, ומדברים מדמיונם על "המדינה המתפוררת", כביכול, על "להפיל את השילטון".

שלטון לא "מפילים" וממלכת כהנים אינה נבנית בחלומות.

אפשר להשפיע טוב על עם ישראל, להרבות בחינוך לטובה, להרבות באור, להתפלל, והמצב ילך ויתעלה גם מבחינה רוחנית.

זה העם שלנו, אין אחר, ל ש מ ח ת נ ו, ואיתו מתנהלים בסבלנות. העם הוא זה שבוחר את השלטון. אין פה איזה "שלטון" שנתפס בכח. רוצים שלטון יותר טוב - צריך להתאמץ בשביל זה. ומי שמזלזל במתנת ה' הנוכחית, עליו נאמר "אשר חירפו עקבות משיחך".

והתנועות ששואפות "לאגד את כל היהודים ולהקים פה מלכות ישראל אמיתית", אם הן חושבות שתעשינה זאת ב"עיקוף" הדרך הקיימת לבחירת שלטון - הן חיות בהזיות, מרחיקות, ואני יכול לחתום שאם היינו מסתמכים על הדרך הזאת, גם עוד מאה שנה לא היה מזה כלום, מלבד נוער שאומר ש"עוד מעט". ו"מדינת הציוינים", זו המדינה הנוכחית - הרי אין שתי מדינות. ולכן ה"שיר" הזה של החבר'ה מהגבעות, הוא אכן "צעיר" ביותר, מלבד חוסר הטעם המוחלט והשקר שבו. אי אפשר גם להכיר את הטוב שבמדינה,  וגם לשיר שהיא כביכול "מתפוררת". "מדינה" זה לא פלוני שבשלטון. כמובן, קל מאד לשיר כך, תחת הגנת חיילי צה"ל..

מי שרוצה להשפיע - אדרבה. ישפיע לטובה וינסה ליצור רוב בכנסת לדעותיו ע"י ציבור גדול שילך אחריו. אין ספק שבדרך הנוכחית, הציבור גם לא ילך אחריו.

והמדינה אינה "מתפוררת" חס ושלום. המדינה עלתה הרבה מאד מאז יסודה, בכל התחומים. כמובן, יש דברים מצערים; את הדברים באלה צריך לכאוב ולרצות בכל עז לתקן. ומי שחותם בקלילות "מדינת הציוינים מתפוררת", אכן זו בעיה קשה. אם למישהו יהיה ילד שלא הולך בדיוק בדרך ישרה בכל הליכותיו (קל וחומר שיש לו גם הרבה הישגים), הוא היה חותם  כל הודעה שלו בקלילות "הילד שלי.."?  זה נקרא אהבת ישראל?  

המדינה היא שלטון ישראל על הארץ. היא לא פלוני אלמוני (שגם עליהם אסור לחתום כך. אם מישהו הולך בדרך לא ראויה - צריך לבכות עליו, צריך לחפש את הטוב, ולא לעשות מזה "חותמת"). וזו מתנה צרופה מהקב"ה אחרי 2000 שנה. מתנה נפלאה ועצומה. זו התודה לה'? בגלל שהמתנה הזו עדיין לא בדיוק כמו שרוצים שתגיע?! ואם למישהו נולד ילד שעושה בחיתול וצורח בלילה (אולי זה קצת קשור לפורום הנוכחי), אז "שיתפורר" ר"ל?..  מה חשבו? שאחרי כל שנות הגלות וכל השמדות הגשמיות והרוחניות, בבת אחת הכל יהיה תקין? ואם לא - קח את המתנה שלך בחזרה?

וה"ציונות" אינה "מתפוררת". היא צריכה הוספת קומה. בירור היסוד הקדוש שעומד בעומק שאיפתה הטבעית הראשונית לחזור לחיות חיי עם בארץ. אכן, יש בכך גם חבלי משיח כואבים. התנועה שהשיבה את עם ישראל לארצו, זה לא דבר של מה בכך. ואם לא ה"ציונות" הזאת, אף אחד מהכותבים הנכבדים לא היה יושב כאן וכותב בשלוה בפורומים ("הביאה על עצמה כליה"? אולי זה יותר נכון על אותם שקמו בגלות נגד ה"ציונות" ומי שנשארו שם הגיעו ל"כליה" כפשוטו?!. אלא שאנו איננו נוקטים גם לגבי זה בסיגנון הזה. התהליך של הוצאת עם ישראל מהגלות אינו פשוט - ולא לנו לשפוט)

השלטון אינו "מפורר את המדינה". יש דברים שהוא עושה שמאד מכאיבים ויש דברים  מאד טובים. קל מאד לבקר מרחוק. כשרואים כאן (פורום..), איך אנשים מתקשים להתמודד עם דברים בביתם הקט והפרטי - מענין איך הם היו מנהלים אם כל המדינה היתה בידיהם, והעולם מסביבם.

אכן, צריך לבנות שאיפות ולחנך אליהם. אבל לא במחשבה ש"נפרק": ופתאום יהיה משהו חדש.. יש הדרגה במציאות. ואחרת זו באמת הסתכלות בוסרית. גם לגבי בנין בתים פרטיים, אגב, זה נכון. תיאוריות גדולות זה דבר חשוב. נותן את המוטיווציה. אבל יש גם נסיון חיים, וגם צורך להתעדכן תוך כדי הילוך. לא לחשוב שלפני הכרת מורכבות-מצב כבר הכל ידוע.

וגם "הציונות הדתית" עשתה ועושה הרבה מאד. וכעת מנסה לעשות עוד יותר. והיא מורכבת מציבור, "עמך", שיש בו כל מיני אנשים, כמו כל עם ישראל. אין או "הכל" או לא כלום. את זה אפשר להגיד מהבית. כך לא בונים אומה. מה ש"אני רוצה" זה לא מספיק. באומה יש הרבה כחות - צריך לראות את הטוב שבכל אחד, את מה שהוא מוסיף ולנסות להוסיף עוד. אם כל אלו שמבקרים אותם כאן, היו מפסיקים לפעול כרגע - לא היה כאן כלום. שלא יהיו ספקות. אז להישען עליהם, לקטור, להגיד שהם, כביכול "מתפוררים" ובינתיים להנות מ"אוכל בכשרויות טובות", זו לא חוכמה גדולה.

הכלל: לראות את הטוב והגודל במה שה' נתן, לשמוח בו, לא רק ב"תועלותיו".. להוסיף טוב, להבין שבנין אומה זה לא ברגע אחד וצריך להיות בשותפות של כולם ולא "במקומם". לא לחשוב שבונים משהו ע"י דיבורים על "להפיל", אלא בהוספת חיוב (גם כולל מחאה כשצריך), ובהבנה שהדברים הולכים בהדרגה, כמו שאנו רואים בעינינו.

ולגבי ה"אהבת ישראל", חוששני שהתבטאויותייך כלפי "השלטון הזה ותומכיו", "הציונות הדתית" - כך, בקלילות, כמה מליוני יהודים שרבים מהם נכונים בכל רגע למסור נפשם כפשוטו על הגנת עם ישראל בארצו מתוך עניינם כ"ציונות" וכו' - אינם טובים מאשר מה שהיא כתבה על דברייך.. אני מניח שמי שסוברים כדברייך, מספיק הגונים לקבל אם אנשים כאלה "מתקשים להכניסם בגדר אהבת ישראל שלהם", קל וחומר ממה שגרם לך קושי להכניס את הכותבת בגדר האהבה הזאת. 

ומכל מקום, אני בעניי כן מכניסם באהבת ישראל שלי, אע"פ שאני חושב שחלק מהדברים הללו הם גם טעויות וגם נוראים ואיומים. וכמובן, גם אתכם, הזוג היקר, שאני משתדל פשוט להתעלם מ"חתימתכם" המצערת הזאת.

ואינני משלה את עצמי ש"שכנעתי" את מי שעל דבריה הגבתי, שהרי כשיש רב שנשענים עליו, קשה מאד כבר לחשוב אחרת - ולכן גם אינני חושב שאמשיך בדיון זה; כתבתי בעיקר לאחרים שקוראים, בהיות שהכותבת, לשמחתי, בחורה חכמה (אם כי כבר אמרתי, לא די בחוכמה, גם הזמן עושה את שלו, גם כשמסתמכים. כבדיחה הידועה על ר' אייזיל חריף, שהתמנה לרב בגיל מאד צעיר וכששמע את הדאגה מה"חיסרון" הזה, אמר שהוא מבטיח לתקנו עם השנים...), וחשוב להעמיד דברים על מה שלי נראה ברור לגמרי שהוא תיקונם.

[אגב, צריך גם שמירת הלשון. דיבור של יהודי הוא לא "מה בכך". כשאדם אומר "מתפוררת" וכו', הוא עלול להחליש ולהזיק ע"י דיבורו. זו לא רק "תוצאה", הוא מנסה לגרום.. לא יצליח כמובן, אבל גם מקצת צריך להיזהר]

והאמת והשלום אהבו.

ואם היה לי כח הייתי כותב תשובה ארוכה בפורום המתאים

אבל אין לי אז אכתוב משהו קצר בפורום הלא מתאים.

יש המון טוב במדינה זה ברור. אבל מעורבבת בתוכינו קבוצה של אנשים

שאוהבים את האויבים ואויבים את האוהבים, קבוצה שרוצה לפגוע רוחנית ופיזית בעם ישראל

הם שולטים בממשלה בתיקשורת במשפט במשטרע ובצהל. הם לא החיילים

ולא כל שרי הממשלה ולא כל העיתונאים ,אבל הם אלה ששולטים. 

הם אלה שחוצצים בין עם ישראל לבורא עולם, והם הרבה יותר גרועים מהערבים. 

אגב, האם "נשואים טריים" זה האפיון של הנושאים בפורום, או של האנשים שדנים בו?

א. אני שמח שכתבת משהו לכיוון של אלירז.

יש לה דרך ארץ, ואולי לא כ"כ יהיה נעים לה לכתוב "נגדי".. (למרות שזה לשם שמיים), אז הנה מישהו כתב בכיוון...

ב. חלילה, האנשים הללו אינם שולטים בממשלה, למרות שלצערנו, ע"י כל מיני מניפולציות של לחצים תקשורתיים, "מצליחים" לפעמים גורמי שוליים שבקושי מגרדים את אחוז החסימה, להטיל "אימתם" על מקבלי החלטות.

ובכלל, אינני חושב שבממשלה יש אדם אחד ש"רוצה לפגוע בעם ישראל". לצערנו, יש יותר מאחד שאינו יודע מה פוגע בעם ישראל. אבל התיקון לכך אינו ע"י "לשנן" לו שהוא "רוצה" לפגוע. צריך להרבות בחינוך, עצמי וכלפי חוץ, בהסברה, וגם באהבת ישראל. לעיתים מתגלים אורות גנוזים באנשים שחשבנום למאד רחוקים, ודווקא מתוך הקרנת יחס חיובי ובירור דברים. זה כמובן לא סותר מחאה בכל תוקף נגד מה שצריך, וגם נגד רמת ה"שיח" היחצנ"י, שמפריע לבירור אמת, בהתכווננותו המתמדת כלפי "מה יאמרו"..

ובוודאי שמי ש"אוהב את האוייבים, ואוייב את עמו" זה הדבר הגרוע ביותר. לדעתי, כאלה הם ממש מיעוט בטל, וגם בתוכם יש נגררים ומבולבלים בכל נפשם.

ולכתוב בזמננו על איזשהם יהודים "הם גרועים הרבה יותר מהערבים" - עם כל התרעומת המובנת והקשה - תמהני אם יש מי שיכול. דון קל וחומר מביקורתך לפני זמן מה על מישהו שכתב כאן על דעה הלכתית מסויימת שאינה לגיטימית (אגב, בהזמנות זו - הוא אדם ותיק כאן לא "חדש" וגם מכובד, חביב וחשוב) - ואתה יצאת נגד יכולתו "לפסוק". קל וחומר בעניינים כלליים ומהותיים כאלה.

ג. "נשואים טריים" (ולאו דווקא טריים), למיטב הבנתי  הוא בעיקר של הנושאים הנידונים, וגם של הכותבים. דומני שעוד לא עלתה כאן השאלה הזאת לבירור, אבל מ"אינטואיציה" נראה לי שכיוון שיש כמה פורומים שיש בהם "גלישות" לכיוונים שונים, מסתבר שעדיף שכאן זה לא יהפוך לענין קבוע. ענ"ד.

א. גם אני כמובן לא מעוניין לכתוב נגדך, אלא רק לברר איתך את האמת,

או לפחות להציג יחד איתך את הדעות השונות. כמובן שח"ו אין פה משהו אישי.

ב. אתה רואה אותם כמיעוט בטל, ואת התרופה באהבת ישראל וכמו שכתבת.

אנח רואה אותם כשכבה ששולטת בעם ישראל, שהם ממש לא מבולבלים

להיפך, הם מאוד מיושבים בדעתם ומטרתם לפגוע במלכות ה' ובנו , עד שלא יזכר שם ישראל עוד ח"ו.

מאז שהבנתי את זה, התחזקתי מאוד באהבת עם ישראל, מתוך ידיעה

שאותם מאות בודדות של אנשים אינם חלק ממנו.

ההוכחות והביסוסים לטענותי (ולטענותיך שכנגד) יהיו אי"ה בפורום המתאים בבוא הזמן (והחשק).

בעניין ההוא שיצאתי נגדו, הוא לא כתב על דעה הלכתית שאינה מקובלת, ולא יצאתי נגד יכולתו לפסוק

הוא ביזה את כל מי שסובר את הדעה הזאת, ואני יצאתי נגד הביזוי.

ג. מסכים.

למרות שלפעמים יש הרגשה של "קהילה", ובתור שכזאת יש רצון לפעמים לדון בענינים נוספים

ודווקא בקהילה שמרגישים שייכים אליה ולא במקום אחר. אבל גבולות זה דבר חשוב

 ומה שמחזיק את הקהילה כאן זה השמירה על הנושאים שלשמם היא נועדה...

אני גם חושב שיש כאלה שמנהלים מלחמה בכיווננו ובצביון היהודי, ב"מיושבוּת" כביכול. רק שאני חושב שגם ה"מיושבות" הזו, אצל חלק נכבד מהם, היא באה מבלבול הדעות ובורות גמורה. זה לא אומר שלא צריך להילחם בכך, בדרך המתאימה לכל ענין לגופו, אבל זה אומר על המהות.

[וכמובן, הנושא היסודי שכתבתי עליו לא עסק ב"כמה מאות", גם לא בעלי-השפעות]

כמובן שאני נוטה להסכים יותר עם יהונתן, במחילה מהרב..

ולצערי - אני חושבת שמי שלא חווה את פגעי המערכת על בשרו -

לא יבין עד כמה היא נלחמת במלכות ה'..

אני רואה איך אנשים מדברים אחרי לילה של פינוי אלים שהם חוו,

אנשים שהתווכחתי איתם שנים על רשעות המערכת ולא הסכימו איתי בשום פנים ואופן..

זה כולל אפילו את ההורים שלי.. שעד שזה לא נגע לבת שלהם או לחתן שלהם

הם לא קלטו עד כמה האכזריות היא קשה..

והמטרה שמאחוריה זועקת וברורה..

ואנחנו לא מדברים פה על שלושה מקרים.. אלא על מאות בחודש!!

ולא רק במישור של ארץ ישראל, אלא בעיקר במישורים של פגיעה בתורה ובלומדיה, ובקדושה שעוד קיימת..

הלוואי שיכולתי לומר לעצמי שמדובר במתי מעט במערכת..

אבל ככל הנראה- החולה הרעה הזו רק הולכת ופושטת ומפילה חללים רבים..

בכל אופן, את החתימה שלי לעת עתה אני משאירה ככה..

בין אם זה מרתיח אי-אלו אנשים, ובין אם זה גורם להם לגחך..

אני מעדיפה שישאלו שאלות ויתעצבנו, מאשר שיישארו אדישים למציאות.

קודם כל - אני שמח שאת מגיבה. כבר התכוונתי להתענין אם חלילה נפגעת..

אין ספק שהיתקלות עם "פגעי המערכת" זה דבר נורא. אבל זה גם יכול להטות את הדעת מלשפוט נכון על המכלול של ערך המדינה, שאינו תלוי כלל בפגעים הנוראים הללו. כשרואים דבר נורא בעיניים - קשה יותר לשמוע דברים כאלו.

אני יודע שיש רשעוּת, ואני גם יודע היכן לא (אני מניח שבתור אדם שאימו גורשה מגוש קטיף, אחרי שהספיקה לשרת את המדינה עוד בפלמ"ח, וכמה מילדיו היו איתה שם, והוא בעצמו השתתף בכמה וכמה "התנחלויות" ופינויים - את מבינה שאני גם קצת מכיר צדדים שונים של "המערכת". אבל גם אחרים. דוגמה כאנקדוטה: לי אמר עיזר ויצמן, שבוודאי נתפס כלא-יודע-מה.. שאם היה יכול להחזיר את הגלגל אחרונית, היה שולח את בנו ללמוד בישיבה. מענין - אה? לפעמים יש אצל אנשים דברים שאיננו מאמינים..). 

ואת תיקון הפגעים בעם שלנו, נשיג גם ע"י מחאה וגם - ובעיקר - ע"י ריבוי חיוב והוספת תורה וטהרה ועין טובה.

ומי שרואה את הרעה - צריך לתרגל את עצמו לראות עוד יותר את הטובה. וגם להודות עוד יותר לה' על שזיכה אותנו גם בתוך הבלבולים, לחזור לשלוט בארצנו. בגלות - הפגיעה בתורה ובקדושה גדולה בהרבה, ואחוזי ההתבוללות נוראים.

ובארץ - יש גם הרבה פריחה של התורה, ולומדי תורה בכמות שלא היתה מעולם כנראה. תלוי על מה בוחרים להסתכל.

מה שאני מסכים איתך - זה שאסור להיות "אדישים". ולכן אני גם נוטה לא לרצות "לשכנע" יותר מידי את אלו מ"נוער הגבעות" היקרים, שאני חושב שתופסים בצורה מאד לא נכונה חלק מהמציאות.

כי המחאה הטבעית על מה שמקומם ועל העוולות - חשוב מאד שתישמע. אח"כ נדאג כבר לאזן... וגם אני חושב שלפחות אצל חלקם יש "ראש פתוח" לדון על דברים, יותר מהרבה אחרים. 

ואנחנו נמשיך לא להסתכל על חתימתכם המקוממת - וגם לאהוב אתכם. זה הולך ביחד...

גם מי שגר בתל אביב אבל מבקר בשומרון וכדו' יוכל להבין זאת.

מי שחי בבועה שלו גר אם הוא יגור מטר ממאחז הוא לא יבין זאת

נתקלתי במקרה בשרשור הזה וסתם עלו לי כמה תהיות שאחשבתי שלפחות בשביל עצמי כדאי לי לעלות על הכתב.

אלירז - כתבת "אני חושבת שיש צורך להפיל את השלטון הקיים ולהעמיד במקומו שלטון יהודי אמיתי." - עזבי רגע את הדיון האם המשפט הזה נכון או לא נכון (אני אישית חושב שלא, וכמדומני שאת כבר יודעת זאת). בואי נדבר רק תכל'ס. ריאלי. בואי ננסה רגע לא להתנתק מהמציאות, ולראות האם דבר כזה ניתן לעשות מ-ת-ו-ך המציאות, ולא על ידי משיח שייפול מהשמיים - כי אני לא נביא וגם את לא, ולא בניסים עסקינן.

אז בבקשה אלירז, אולי תוכלי להסביר לי הקטן איך אפשר להפיל את השלטון, ולכונן מדינה יהודית אמיתית? בעיניי עולות רק 2 אפשרויות.

אחת, היא הדרך הדיקטטורית. אנשי ה"ימין הקיצוני" נקרא לזה (בכוונה בסוגריים, כי אני מאוד מאוד אוהב אותם, הם אחים שלי, בדיוק כמו יריב אופנהיימר, ובניגוד אליו, הם טועים מתוך "אהבה שמקלקלת את השורה" ולא מתוך "המרחם על אכזרים סופו..." - וזה כבר נקודת זכות כלפיהם) צוברים מספיק כוח, נשק ועוז, מתפרצים לכנסת, לבסיסי הצבא, ומחוללים מהפך צבאי ומדיני, מורידים את ראש הממשלה מכסאו, מפזרים את הכנסת ומשתלטים על המדינה (אחלה רעיון לסרט "יום הדין" בל נערי הגבעות. למעשה, בטח יש מספיק סרטים כאלו על מהפכות בעולם האיסלאמי). מעולה. זה מה שאת רוצה? קומץ של אנשים, או למעשה - "לא רוב אזרחי ישראל", שולט במדינה שלמה ומכתיב את מהלכיה על פי תורת ישראל ללא אפשרות להתנגד ומי שמתנגד יושלך לכלא, או דברים דומים... אפשר לקרוא לזה כמו שקראתי בתחילה. "דיקטטורה". לא, זאת לא נראית לי הדרך המבוקשת, וגם את אני מקווה, לא מייחלת לה (ולא, הטיעון של "גם פעם היה מלך לישראל, ששלט בצורה דיקטטורית", לא  יעבוד כאן: א. כי העם הוא זה שצריך לדרוש ולרצות את המלך (ולא ניכנס למחלוקת הפרשנים, בפשטות זה הדרך...ולכן לקח כמעט 400 שנים מהכניסה לארץ עד שהגיעו למלך) ו:ב. כי כן, מציאות משתנה, וגם אם בעתיד יהיה מלך, צריך לעבוד דרך חתחתים לפני כן, ובגדול - לזכות לתמיכת העם.)

הדרך השנייה, הפשוטה יותר, היא פשוט, לכבוש 61 כיסאות בכנסת במפלגת "נוער הגבעות המתחדש", וכך, עם רוב במכנסת, להקים ממשלה אמונית. דבר כזה כמובן, יכול לקרות רק כשרוב העם מאמין בדרך הזאת ובוחר לתמוך במפלגה כזאת, ואז, ברכותיי, הצלחנו!. אבל עד שזה יקרה...

אז  בבקשה, אלירז, אולי תוכלי לפרט בשמך או בשם רבותייך, דרך "להפוך את השלטון" שלא עוברת במסדרונות המקובלים של להיות רוב העם, או לפחות רוב המצביעים לכנסת (גם לייאש את רוב העם מהלצביע ולגרום בכך שתהיהו הכי גדולים יכול לעבוד...) ? אני עדיין לא מצאתי דרך שאפשר לבנות עליה בצורה אמיתית.

אם יש לך משהו לחדש לנו, אני אשמח לשמוע - יש סיכוי שגם אני אאמץ דרך כזאת. אבל בתנאי שהיא תגרום לאנשים באמת להיות אמוניים מתוך בחירה, ולא מתוך קנה שמוצמד לראש אם תעיז להגיד שאתה בעד פינוי התנחלות וכו'... כן, אני עדיין סובר שאהבה וחיבור אמיתי יביאו את השלום - בתוך עצמנו.

ומילה אחרונה - כתבת דברים שמאוד כואבים לי, נגד הציונות הדתית. ראשית כל, גם לציונות החילונית יש הרבה הערכה, ומה שהיא עוברת עכשיו זה בסך הכל פירמוט ורענון מחדש לצורך הפעלה מחודשת טובה בהרבה, שתכלול בתוכה לא רק את הציונות, אלא גם את האמוניות. אם בעבר אבות אבותיהם של החלוצים השליכו את התורה מאחורי גבם ורצו לייבש ביצות, הרי שהיום לאט לאט חילונים מתחילים להכניס תפילות יום כיפור לבתי הכנסת המאולתרים שלהם, מתחילים לאט לאט להתעניינן ביותר ויותר יהדות, וכן, מגלים פתאום שגם בתנ"ך מוזכרת ארץ ישראל, לא רק בכתבי הרצל וז'בוטינסקי...

אבל הכי חשוב זה - שאת כל המהלך הזה מובילה בגאון הציונות הדתית. נכון שיש הרבה פעמים היסחפות לתרבות המערב, אבל ברוך ה' בגלל הסגירות היחסית שלנו, אנחנו עדיין לא מושפעים כמו החילונים מאותה התרבות, והאידאלים עדיין בוערים העוצמה רבה יחסית - ואפשר לראות זאת בגרעינית התורניים, בדוכני מעייני הישועה, בשבתות הקירוב, סמינריוני החיבור ובכך שהיום "ללמוד פעם בשבוע יהדות" לא נחשב מילה גסה אצל קיבוצניקים אלא להיפך, משהו שיש להעריך אותו...

בגדול, אפשר להגיד באמת שאת השינוי בתפיסה, השינוי הדרמטי, חולל הגירוש מגוש קטיף. הציבור הדתדי לאומי הבין שאם עד היום עיקר המשימה הייתה להתנחל בשטח, הרי שעכשיו צריך להוסיף ביתר שאת קומה נוספת על גבי זה - להתנחל בלבבות. הגרעינים התורניים בשנים האחרונות פורחים, וכן, אני מאמין שהם הם יהיו התשובה ל"איך למען ה' אנחנו מחברים בין קיבוצניק מעין חרוד איחוד, לבין יצהרניק או אפילו בית אלניק מצוי?". לא לטעות - אסור לזנוח שום אחת מהחזיתות. ברוך ה' יש מספיק אנשים לכאן ולכאן.

ודבר באמת אחרון - אני, באופן אישי, לוקח את החתימה שלך בעיקר במבט משועשע, אולי בעיקר בגגלל הסמיילי מפיג המתח שיש שם. מה זה משנה כבר איך נקרא לזה, העיקר שכולנו שואפים לאותה מטרה. כי כן, גם אני שואף ליום שבו העומד בראש מדינת ישראל יקרא בשם ה' ויעמוד בראש חיילות בית דוד. אמן.

בס"ד מתחילת הדיון בנושא חשדתי שהסיבה שמי שמדבר כך נגד המדינה זה משום שהוא חווה את פגעיה על בשרו. אמרת את זה בפירוש. 

לא זכיתי  למסור את נפשי ולגור בגבעות אבל הייתי בפינוי אחד או שניים, בעמונה, בגירוש, והייתי עצור פעם פעמיים והכרתי קצת מה זה רשעות של שוטרים. חוצמזה אני שומע מידי פעם סיפורים על מה שקורה. אני יודע שהמצב בטטה.

אני מכיר גם מהסביבה הקרובה שלי את התופעה הזאת שאחרי שחשים פגועים מהמדינה מפסיקים להאמין בה וחושבים שכולה רע. צריך לעבוד עם השכל שתכונתו היא שהוא רואה את התמונה בכללותה ולא ברגש שמבחינתו מה שהוא נפגש איתו זה כל התמונה.

(אני יודע שיש שיטות שכליות שאומרות את הדברים האלה [חושבני שהם מגיעות בעיקר מכיוון החב"די] אבל אני חושב שאצל רוב דובריהם שבאו מתוך הציבור שלנו הם באות בתור הצדקה שכלית למה שהם מרגישים. ולא שזה התחיל מהשכל- שזה הסדר ואין לי זמן להאריך בשעה כזו)   

 התגייסתי שנה לאחר הגירוש (אגב הלכתי לנחל החרדי די בגלל הגירוש ובגלל דברים ששמעתי מאחד הרבנים שמזוהים יותר עם 'נוער הגבעות') כל מיני  אנשים חכמים אמרו לי איך אתה הולך לצבא הזה? הצבא הזה לא קדוש!

שאלתי את הרב יהושע שפירא על זה והוא אמר לי : " תגיד לי?- אם 24 שעות כל הצבא היה הולך הביתה מה היה קורה פה? הערבים היו עולים עלינו והורגים את כולם ואת אלה עם הזקנים והפיאות ראשונים! אז זה צבא קדוש או לא?" (לא ציטוט מדוייק)

זהו פחות או יותר. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את המסירות שלכם מכל הלב. בסוף אתם שליחים גם שלנו... חיזקו ואימצו!!! 

אם תסתכל בתגובות שלי מלפני חצי שנה, אולי קצת פחות- (בארץ מולדת בעיקר)

תראה שרשמתי שאני ציונית גאה.. וזה היה אחרי שכבר חטפתי הרבה מכות.

אגב, התנאי שלי לחתונה היה שבעלי יחגוג את יום העצמאות, וזה תקף עדיין עד היום..

לא מה שנוגע לי אישית, הוא הקובע מה דעתי, אלא אוסף המקרים וכמות האנשים שעומדת מאחורי המעשים המזעזעים..

זה לא המכות שגרמו לי לשנות אותה..

פינויים הם עוד עניין של מה בכך..

אני מדברת על התעמרות והתאכזרות אין סופית בהרבה מאוד מובנים..

יש לי כ"כ הרבה שמתערבבות לי כבר בראש כל הדוגמאות.

ומעבר לזה, ישנה תורה שלימה, אפשר לקרוא אותה בספר "קומי אורי" של הרב גינזבורג,

שאולי נעצר כמה פעמים, אבל לא חווה אותם לפני שכתב את תורתו.. [וכמובן שלא ראיתי אותו בפינוי כלשהוא]

ולגבי התשובה של הרב יהושע שפירא, אני רק יכולה לומר לך, שאם החוק במדינת ישראל לא היה חל על אנשי יצהר -

מזמן, כפרי הסביבה היו מחוקים, ודווקא כשהצבא באיזור, יכולת ההגנה שלנו יורדת..

ללא עזרת הצבא - או יותר נכון, למרות נוכחות הצבא, הצלחנו לגרום כאן לכפר אחד לשים גדר, ולכפר אחר שביל בטחון ופטרולים..

בשאר הכפרים - פשוט לא אוהבים להתעסק עם "ג'אבל אל מג'נון"

בעיקרון - אני יותר לחוצה כשאני רואה מג"בניקים מאשר כשאני רואה ערבים..

מה שאת כותבת על הכפר הערבי על-ידכם, זה נקודתי. בוודאי שהערבים המקומיים חוששים מה"מתנחלים" שאין להם "נהלים". ב"ה. וכן היה ראוי שיהיה חששם מכל נקודה יהודית בארץ. מה שנקרא "כח ההרתעה".

אבל מה שהוא אמר - וזו אמת פשוטה לחלוטין - זה על כללות האוייב הערבי. ואם לא הצבא, לא היתה כאן אף התנחלות אחת, לא של "נורמליים" ולא של "מג'נונים". ולא היתה המדינה. שלא תהיינה אשליות. השאלה איננה מה היה קורה "אם החוק לא היה חל על יצהר". אי אפשר לבודד נקודה מהמכלול. עם כל הטענות הצודקות שיש לנו על רפיסות לא-פעם בהתנהלות מול האספסוף הערבי פה.

ותורה שלמה - יש גם אצל הרב קוק זצ"ל - וגם אצל הרצי"ה זצ"ל.

אנחנו שוכחים שיש גם את ה' בעולם...

המדינה פתאום מקודשת יותר מהשגחת ה' בעולם.

ואם ה' רוצה שתהיה לנו מדינה תחת חסותה של עם יהודי זה יקרה, עם השלטון הקיים ובלעדיו.

ועוד יותר טעות לדעתי להגיד "התנחלויות לא היו אם לא היה צבא", להזכירכם על כל התנחלות שקמה בערך היה פינויים והרבה..ומי פינה? האזרחים? הצבא בהנחיית המדינה...

ואלירז-

מסכימה איתך לגמרי!

אנחנו לא "שוכחים שיש ה' בעולם" - ההיפך: המדינה היא בדיוק השגחת ה'. מי שחושב שיש "הפרדת רשויות", כאילו את המדינה "מנהל" באמת מישהו אחר ולא ה' - הוא באמת צריך לשאול את עצמו על הבנת ההשגחה..

זה כאילו מישהו יאמר: אם לא תיטול ארבעת המינים - לא תקיים את המצוה. יאמר השני - מה פתאום? מה עם השגחת ה'?.. ה' הוא זה שציוה על המצוה. וה' הוא זה שציוה על ירושת הארץ וה' הוא זה שציוה על ונשמרתם לנפשותיכם ועל "לא תעמוד על דם רעך" ועל עזרת ישראל מיד צר. זה הכל מצוות.

ואם מישהו אומר לה' - אני לא אעשה את המצוה שלך (להתאמץ בכל-תוקף להגן על חיינו=צבא) ואני "זוכר שיש ה' " הרי הוא נושא שם ה' לשווא. אם אתה זוכר שיש ה' - למה "תלמד" אותו איך אמורים להגן על החיים?

כמו אדם שאומר: אם אין אמבולנסים, יש חלילה יותר נפגעים מתאונות דרכים. מישהו יאמר: שכחתם שיש ה'?... ה' הוא זה שבנה את המציאות כך שבני אדם צריכים להשתדל, ולכן זה חלק מהשגחתו. כמובן, לא אמרנו ש"צבא" זה מספיק בשביל המדינה. צריך גם תורה ורוח וכו'.

המדינה מקודשת לא "יותר מהשגחת ה' " אלא בגלל שם ה' שבה, בהיותה שלטון עמו בארצו, לפי ציוויו.

ולהגיד "אם ה' רוצה שתהיה מדינה זה יקרה".. ה' אומר לנו מה הוא רוצה . זה לא "רולטה". ה' אומר מה ובאיזה דרך. ובהיות שיש ציווי להגן בכל תוקף, מלחמת מצוה, אז אם זה לא יהיה - סכנת נפשות לכל היושבים כאן ר"ל. זה לא "משחק".

ולא קשור ל"מי פינה". בוודאי שכל "פינוי" כואב. אך מלבד מה שבסופו של דבר, כמות הבניה גדולה יותר לאין-ערוך, וחלק מה"פינויים" היו של השתדלויות חוזרות ונשנות, כמו כל מחאה צודקת, שבסוף הביאו לבנין - 

הרי שלגבי הישובים שכבר קיימים ב"ה, ויש בהם מאות אלפי אחינו בית ישראל כן ירבו, ברור שאם חלילה לא היו מדינה וצבא, הם פשוא לא היו מתקיימים ח"ו. יש הרבה אויבים סביבנו. והקב"ה מצילנו מידם, בין השאר באמצעות הצבא.

כשיש דברים לא טובים - לא "שופכים" את כל הטוב הגדול לאין-ערוך. מסננים..

שאם הציוניים לא ילכו בדרך ה' וינחילו את המדינה בדרך ה'- הם יהיו כמפלצת (אחפש את המקור..אבל זאת המילה במדוייק!!!)

?אז לדבר בשם הרב קוק על קדושת המדינה וכ''ו בלי להתייחס לזה זה לא אמיתי!!

בשביל להגיד "הרב קוק בעצמו אמר" - צריך ללמוד די-הרבה ממנו.

הרב קוק אמר צדדים שונים של הענין, שמתוכם מתבררת תפיסתו העמוקה והכוללת.

אם היית מצטטת כך במבחן בפיזיקה, היו פוסלים לך את העבודה..

ולעצם הענין - בוודאי שכל רב וכל יהודי כשר, רוצה שהמדינה תלך בדרך ה', וכואב על כל קלקול. אלא שהרב הסביר את עומק התהליך של התשובה של עם ישראל, שכולל גם את השיבה לארץ, ועתיד להתרומם גם אל תשובה שלמה לה' ותורתו.

וקדושת המדינה - אינה בגלל "ציוני" זה או אחר, אלא מפני שה' מחזיר את עמו לציון, יש תהליך של שיבת ציון, ועמו שולט בחזרה בארץ, אחרי 2000 שנות גלות. בוודאי שצריך עוד להשתפר ולהתקדם.

הרב קוק גם כתב על ה"ויתור" של חוגים חרדיים ("המתיימרים להיות מנהיגי "אגודת ישראל" " כלשונו) על הצהרת בלפור בזמנו: "ובלא חרדת לב ובאפס התעמקות חודרת, ישיתו פיהם לדבר גבוהות במרום ונשגב. להחשיך מילין נגד חזון הפלאות אשר עינינו רואות על דבר צמיחת קרן ישועה...  יש כאן יציאה מן הכח אל הפעל טינה ישנה שבלב, של כיתה ידועה, המתחסדת בחסידות ארסית, שאינה יכולה לסבול כל תנועה של חיים לאומיים... ועל יסודות של יראת שמיים מזוייפת כזאת, בונה היא המינת וההמרה המגועלה את קינה וביצי צפעוני כאלה מתבקעות הן בזמן קצר של דור- דוריים בערך".

היה לרב קוק בן "כמעט היחיד עימי העומד על סוד נשמתי", הרצי"ה זצ"ל. עייני בספרו "לנתיבות ישראל", תראי על קדושת המדינה ו"לתוקף קדושת יום עצמאותנו"; ואני מניח שגם את מבינה שלהגיד "לדבר בשם הרב קוק על קדושת המדינה בלי להתייחס" לאיזשהו ביטוי שאת זוכרת שראית באיזה מקום, זה קצת לא-שייך בהקשר זה..  הוא ראה את כל הביטויים הללו, גם הוציאם לאור - וכת ב מה שכתב, גם בשם הרב קוק. כמובן.

לא מרגישה צורך להתנצל על רמת הכתיבה שלי, כל אחד והכשרונות שה' הביא לו.

ואם ה' הביא לך כשרון זה לא אומר שמותר לעקוץ. אני לא נערה ואת המבחנים בפיזיקה עברתי מזמן, אני מציעה לך לא להשתמש בכשרונות שלך לעקוץ אנשים.

במחילה מכבודך (וזה לא נאמר בציניות ח''ו!!) 

"לעקוץ".. איפה מצאת את זה?

עיינתי שוב בכל הודעתי ולא מצאתי שם שמץ עקיצה. אז כמובן אם הירגשת "נעקצת" אני מתנצל על כך שהתגלגלה תחושה כזאת על-ידי, אבל אני חושב שכנראה לא הבנת מה כתבתי.

ומתוך הנחה שאת מתכוונת לראשית-דברי; אני התכוונתי בכל הרצינות, ש"לצטט" פיסקה אחת מהרב, זה לחלוטין לא שייך. והבאתי כדוגמה, אמנם "מחוייכת", שאם מישהו בלימוד פיזיקה (אקדמאי - לא בבי"ס), שנחשב לימוד רציני, "יצטט" משהו בלי להכיר את מכלול הכתיבה בנושא ואת המקור בשלמותו, יפסלו לו את התשובה. זו היתה המחשה לכך שצריך להתייחס לכך לגמרי כ"מקצוע בתורה". לא כ"מובאה ששולפים".

ובכלל לא דיברתי על "רמת כתיבה" ו"כשרון כתיבה" .יש לך כישרון יפה מאד. דיברתי על התוכן.

מה שנכון, שכשכתבתי בכותרת "בחורה יקרה", אכן חשבתי שאת בחורה אחרי שנת מדרשה או משהו כזה. אח"כ ראיתי שמדובר שאשה נשואה, וכמובן אם הייתי יודע - הייתי בוחר ב"פתיח" אחר, ההולם את ה"מעמד".

אז גם לא היו מדינות ערב מסביב כאויבות עם הנשק שלהן. יש התפתחויות. היתה התיישבות לפני המדינה, ומיד סמוך אליה קמו כחות מגן, כי הבינו שלא יחזיק בלי זה. ככל שגדלה ההתיישבות, גדלה ההתנגדות וגדל הצורך בכח-המגן וגם כח המגן עצמו.

המדינה היא בזכות מתנת ה'; אבל אם לא היה צבא - היא לא  היתה קיימת. כי האויב היה ח"ו תוקף אותה ולא היה מי שיעמוד, והיו חלילה נהרגים המונים. זה כ"כ פשוט - שפשוט אווילי "להסביר" את זה.

ובאירופה נשחטו למעלה משישה מיליון יהודים. "רק" בשואה.

בשביל אידיאולוגיות לא "מהנדסים" את המציאות.

וזה לא קשור לצדיקים שהגנו כל הדורות. כל דור, עם ההגנה שמתאימה לו. בגלות - היו הולכים שתדלנים אל השליט להשתדל. ואכן בגלות - נשפך דמם של ישראל כמים, עם כל ה"השתדלויות", ובאכזריות נוראה. 

ומי שחושב שהוא כאילו "מגן" על כבודו של ה', בכך שהוא מנסה בכח "לסדר" את המציאות, העיקר שלא תיראה העובדה הפשוטה שצבא אכן מגן - ובלעדיו כבר ראינו דורות מה קרה; והוא חושב שזה כביכול "מפחית מכבוד שמיים" חלילה, כאילו ה' לא יכול להגן בלי הצבא.. - אז יש לו טעויות בסיסיות בהבנה אמונית. כך הקב"ה ברא את העולם שנתן לבני האדם את הציווי וההשתדלות והיכולת להגן על עצמם. וזה מילוי רצונו. וההתרשלות בכך היא היפך-רצונו, פשוט לחלוטין. כמובן, ה' יכול גם לעשות נס - אבל לבני אדם אסור לבנות על זה כדי להתרשל בחובתם הבסיסית.

בוודאי נכון שהצבא מבטא ערך קדוש כשעושה את תפקידו - ולא כשעושה חלילה להיפך.

ואף אחד לא אמר שהצבא הוא "א-לוהות", זה אומרים מי שרוצים לנגח בצורה רדודה. אבל בוודאי שכמו כל ענין ששייך לקדושת כלל-ישראל, יש בו גילוי אלוקי. כמו שאמר המלך יאשיהו "לעבוד את ה' ואת ישראל עמו". והרי ה"שיתוף" אסור - אלא שזה לא "שיתוף". שם שמיים מתגלה בישראל, ובמה ששייך לכלל ישראל בדרך ישרה. 

עם כל הכבוד - הרב קוק אינו צריך "הסכמה" מהרב שלפיו את הולכת. ומי שאומר על הרב ש"מרוב אהבתו לעם ישראל חצא שחטאו בע"ז.." אינני מקנא בו. ומי שמצטט ביזוי של גדול עולם כמו הרב קוק, שלא יבוא אח"כ בתלונות על שלא מתייחסים אליו בכבוד.

ובגלל שאני נזהר בכבוד ת"ח וירא אותם - אני מתאפק בכל כח מלהגיד פה כמה דברים קשים על הדבר הזה.

אבל אני כן יכול לומר, כמי ששמע את האדם הקרוב ביותר לרב קוק והבין אותו טוב ממי שאת מצטטת - שאני יודע ממנו שאין שחר לדבר הזה. לצטט לא ממני אלא ממנו, אני יכול.

אבל בשביל שאת תגידי "תורת הרב קוק היא תורה מיוחדת" את אמורה היית ללמוד ממנה הרבה. אני מניח שלא הספקת. אפילו בחור שלומד כמה שנים בישיבה לא מספיק. אז אני מציע לא לחשוב שאפשר לפתור הכל בתיאוריות. אלו דברים עמוקים שצריכים לימוד מרובה ועמוק מאד.

להגיד "תורתו הביאה..לסגוד לגופים מסויימים בעיוורון" - זה שקר גמור. או שלא מכירים את האנשים שחושבים שהם "סוגדים". או שלא מכירים את גישתם (מכמה מהן למדת באופן עמקני. שמעת בכלל מה הם אומרים. חוץ מ"שמועות" שרצות בגבעות), או אם יש "סוגדים" כאלה בעיוורון - אז הם לא מכירים את דברי הרב קוק באמת. גם יכול לקרות. גם בשם ה"חסידות" יש כל מיני שגעונות, גם בשם הרב גינזבורג. זה עדיין לא אומר שהבינו אותם.

http://www.odyosefchai.org.il/TextHome/TextInfo/371

באמת שאף אחד כאן לא ישתכנע ובכל זאת זה ברחב מאד כל ה"תאוריה" 

דומני שאת צריכה קודם להפנות את עצמך, עם כל רצונך הטוב שאני מוקיר, "להבין" כמה דברים.

וכמו שאמרתי-

אף אחד לא ישתכנע!

כיוון שדברים נאמרים ברשות הרבים - אני מגיב עליהם.

ובכל זאת, תמוה בעיני שבחורות חושבות שעל סמך ציטוטים חלקיים מפה-ושם, הן כבר ברות סמכא לנהל דין בדברים שצריכים לימוד מרובה.

האם גם בהלכה היית "פוסקת" כך, על סמך שיעור במדרשה או כד'.

זו אולי הגדולה שבבעיות, שהיום כל נער/ה בטוח /ה שהוא יכול להורות בענייני כלל-ישראל ללא בעיה..

אם אדם מסתמך על רבו - בבקשה, שיאמר. אבל אל יציג את הדברים כאילו "למד את החומר" וזה עלה מתוך עיונו. לפחות את כתבי הרב קוק צריך כמה שנים בשביל ללמוד.

כמו שכתבתי הרב שלי הוא הרב טל שליט''א.

ואגב אני לא ממש בחורה/ נערה כמו שציינת, אבל תודה על המחמאה.

בכל אופן אני ביררתי בזמנו אמיתית את העיניין ודברים כאלה אף פעם לא נאמרים בלי שכל אחד עושה עם עצמו את הברור, אז להגיד שאני מייצגת את הדעה בלי ללמוד את החומר??!!

"בחורות-נערות" לא התכוונתי אלייך, אלא לתופעה שרווחת היום.

וכבר "התנצלתי" לעיל על הפתיח "בחורה" טרם ידעתי שמדובר באשה שכבר הספיקה ב"ה להקים את ביתה.

ה"חומר" שעליו דיברתי הוא דברי הרב קוק זצ"ל, שמהם ציטטת, באופן לגמרי חלקי. לא שטענתי שלא עשית בירור לעצמך על השקפת-עולמך.

ואכן, ללמוד את ה"חומר" הזה, צריך שנים רבות. מתוך אופן הציטוט ומסקנתו (שנוגדת גם את דברי בנו הרצי"ה זצ"ל, שהוציא לאור את האיגרות), הרשיתי לעצמי להבין שאת זה לא עשית. אם טעיתי - וקשה לי להניח - אשמח לחזור בי.

ואמרתי: מי שמצטט את רבו ונשען עליו - זכותו. אבל ה"הישענות" על ציטוטים חלקיים מהרב קוק זצ"ל, כאילו על-סמכם נבנית הדעה, זה בלתי אפשרי. תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה.

והאמת והשלום אהבו.

הפיסקה הזאת, זה "פטנט" שטחי ידוע (לא שלך - מן הסתם לקחת ממישהו אחר שציטט), להוציא דברים מהקשרם.

מי שמעיין היטב בכל האיגרת ומגמתה - רואה ההיפך ממה שאמרת.

כל האיגרת הזאת, עניינה לחזק את בכחות שלומי אמוני ישראל לתפוס את מקומם הראוי בתוך תחיית ישראל, כדי להקים מוסדו חינוך ועבודה כאלו, שיתנו כיוון נכון, שיונק מעומק אמנת ישראל ומודע לצרכי השעה ולכלי הזמן.

הרב מזהיר שם, שאם החלישות הגופנית והרוחנית תמשיך אצל שלומי אמוני ישראל (גם אז זה היה בתירוצים של "יראת שמיים"), אז תתגבר ידם של אותם שמחומשים בהפקרות ודרכי הגויים. והוא לא אומר (כפי שציטטת) שה"ציונים" יהיו כמפלצת... הוא אומר שההיתפסות מבחוץ להיסטוריה ולשפה העברית, כאשר הפנים אינו יהודי, זה עומד להיות נהפך "למשחית ולמפלצת" כלומר - לדבר הרסני ולבסוף גם לשנאת ישראל וארץ ישראל. אבל מביע בטחונו בה' "שלא יתן למוט רגלנו". 

כלומר, יש תהליך אלוקי של גאולת ישראל; ויש מאבק איזה צביון לתת למה שמתחדש פה. המאבק הזה אכן נמשך גם היום. והדרך לעריכתו, אינו קטרוג על עם ישראל, ועל התהליך האלוקי, ועל המתנה האלוקית - אלא להוסיף בראש וראשונה כחות אמוניים שמאירים את אמיתתו. ואת זה עושים, כפי שאנו רואים בעינינו - דווקא כאלו שלא "מתייאשים" מהמדינה, אלא שמחים בה ומתוך קישור אל מגמתה כתהליך שה' מוליך אותו, גם מוסיפים בה אורה של תורה ושל אמונה.

אבל ככלל - יש לדעת שאצל הרב יש עוד הרבה מאמרים, וצריך לראות תמונתה כוללת. אלו דברים עמוקים. 

בכל מקרה להתווכח איתך אני לא הולכת.

מה שכן-

אני לא מרגישה צורך להתנצל על רמת הכתיבה שלי, כל אחד וכשרונותיו. 

ומה שכתבת שהרב גינזבורג אומר ההפך ממני זה רק אומנר שלא באמת קראת, אבל לא משנה למה להמשיך את הויכוח אם שנינו יודעים שכל אחד בטוח שהוא הצודק, ואני בטוח שהרבה יותר קטנה ממך ברור גם שבדעת תורה לכן, כל אחד ורבותיו, רבי הוא הרב טל שליט''א, ואין לי עוד מה להוסיף בעניין. (בנתיים)

ברכה והצלחה!

על זה הרי דיברתי:

את באמת חושבת ש"זאת הרמה" שנהגתי, שמחפשים את המקור בלבד, ו"שולפים תשובה"?... הרי על זה בדיוק הלנתי. ברור שזו לא פעם ראשונה שאני רואה את זה, ו"מספיק" מיד לענות.. - ואמרתי שדברי הרב הם תורה שלמה, וזה לא "משחק" שמישהי שמעה איזה ציטוט ואומרת "בשם הרב קוק". זה עומק הבעיה - שלא מבינים אפילו שמדובר בדברי תורה עמוקים, שצריך ללמוד אותם.

ומתוך כך גם ברור, שלא דיברתי על "רמת הכתיבה" שלך, גם לא הייתי מדבר כך. דיברתי על רמת ההיכרות המינימלית הנדרשת בהכרת דברי הרב קוק, בשביל להגיד איזה "ציטוט מכריע" בשמו, בלי להכיר את המכלול, ואפילו לא את כל המקור שממנו הביאו את הציטוט שפגשת.

ולכן, אני חושב שלא שייך להגיד "אני לא הולכת להתווכח איתך". כמו שבכל מקצוע, אם אדם לא מכיר, אז מה נעשה, אי אפשר "להתווכח". אז גם בשביל לדון על מה הרב זצ"ל אומר, צריך למצער להקדיש זמן לעיין במקורות יותר רחבים בדבריו, ולפחות במקור המצוטט בשלמותו, ובעומק.

ואיפה מצאת בדברי ש"הרב גינזבורג אומר ההיפך ממך"?.. הרי ברור שכל מה שאת אומרת (או לפחות אלירז) מקבל את חיזוקו ממנו. הזכרתי אותו רק בתור דוגמה לכך שיתכן שמישהו יצטט אדם ויסיק מזה "מסקנות משוגעות" שלא כמו שהוא חשב. לא התכוונתי אלייך כלל, כמובן בדברי.

וגם אמרתי, שמי שאומר שיש לו רב והוא הולך כמוהו - אין לי "טענות" אליו, רק לא ידבר כאילו זה בא מעיונו ברוחב היריעה.

ואני שמח לשמוע שרבך הוא הרב טל שליט"א. יהודי יקר וצדיק. אנחנו מכרים ותיקים והוא באמת ת"ח גדול - ובענין הזה אני הקטן לחלוטין לא מסכים איתו. וגם רבני-רבותיו (לפחת מהעבר) לא הסכימו איתו. ודבריו בענין מאד מקוממים אותי - ואני באמת אוהב אותו.

ולמרות ענוותך - לא אמרתי שאני יותר "גדול" ממך חלילה. רק דיברתי סביב הנושא של ה"ציטוטים" הנ"ל.

חס ושלום, אני לא טוענת שהצבא לא עשה דבר..

אני מעריכה מאוד, את חברותיי ששולחות את בעליהן לצבא, במסירות נפש!

ומעריכה את אבי וחבריו שהיו והלכו והולכים למילואים

ואת אחי שכבר יותר מ3 שנים מנהל תכנית כושר ללא פשרה בלימוד התורה שלוכדי להיכנס לסיירת רצינית..

לא זלזלתי בתפקידו של הצבא -

פשוט שכיום רוב תפקידי הצבא הם תפקידי שיטור!!!

ומכיון שיש מטרה לשנות את ייעוד הצבא, הוא מתנהל ברובו באופן מושחת ונגד יהודים!!

אגב - הצבא עצמו אומר ששליש מפעולותיו מופנות כנגד "טרור יהודי".. (יעני תג מחיר)

אני לא רוצה לחשוב כמה אחוזים מופנים נגד יהודים בחיבור לאחוזי האנרגיות והכוחות שמופנים לפינוי מאחזים..

בבקו"ם מתחקרים את החיילים, כל חייל!!! מה יעשה במקרה של משימת פינוי!

חייל שמעז לומר שיחשוב על לסרב פקודה או לומר "לא יכול" - מתחיל להטרטר בין הלשכות השונות, ולא נותנים לו למלא את התפקיד המתאים לו על פי כישוריו בצורה שתביא את התועלת הרבה ביותר לתפקוד הצבא!!

כך גם מתחקרים חיילים בעלי פאות על כל פקודה שעלולה להינתן בצבא ונוגדת אורח חיים דתי -

האם עדיין הצבא הזה קדוש?!?

האם עדיין יש להתגייס אליו בכל תוקף באמתלת "כלל ישראל" שפוגעת בכלל ישראל? לא ברור לי שכך בכלל!

בשואה אכן נרצחו מליונים, מכיון שלא היה מי שיגן עליהם..

בקצב שהמדינה שלנו מתקדמת לאן שהיא מתקדמת, והגלותיות שבה היא טובלת-

גם אנחנו כבר חסרי הגנה, ע"ע עופרת יצוקה, עמוד ענן וכל צורת ההתנהלות בשנים האחרונות.

והמשך ההיענות לגופים השונים זה לא מה שיציל אותה..

איך אומרים? להשפיע מבפנים.. אבל הציבור שלנו משפיע מבפנים כמו שהעכבר משפיע על קיבתו של האריה..

אנחנו פשוט מתעכלים..

כל מי שנכנס פנימה מאבד את זהותו!

גם אנשים כמו מיכאל בן ארי שנחשבים סמן ימני קיצוני..

מדברים כבר בשפת הדמוקרטיה, ולא בשפת התורה, ולדעתי זה עוד יחריף..

ראה גם מה קרה לפייגלין שלפתע משבח את נתניהו, למרות דיבוריו על מהפכה..

אז מה אני מציעה? להתמודד בלי צבא? מה פתאום! לחלוטין לא. זה תהליך הדרגתי.

אני בונה (לא אני, אני מתכוונת לדרך בה אני הולכת) מודעות של צבא וגאווה יהודית

אצל האזרחים שרוצים לשמור על המדינה היהודית,

אז נכון, הצבא הזה אולי ללא יותר מדי נשקים - אבל יש לו את הדרכים שלו ליצור בטחון והרתעה.

ועצמה ורוח - יש לו המון!

ככה גם התחלנו בקום המדינה - לא?

האם זו לא הדרך להקים צבא תורני נחוש? להרים את רוח העם? להתקדם לעבר כינון ממלכה נכונה?

כשנראה לענ"ד מתוך דעתם של גדולים בתורה ובחכמה אחרים -  שהניסיונות האחרים נכשלו..?

לא יצאתי מכלל ישראל, רוב האנשים שנלחמים בגבעות בעצמם בערבים -

הם אנשים שהצבא דחה בידיעה שהם אלו שיהיו חוד החנית במלחמה כמשרתים בתוכו.

עוד דבר שמצביע על כך שאין מטרתו להילחם באויב, אלא רק "לשמור על שקט מעושה"..

לגבי מי שחי בגבעות, הוא לחלוטין לא מנותק ממה שקורה במציאות,

אנחנו לא שומעים שמועות וניזונים מסטיגמות, דווקא כך נוהגים כלפינו..

קצת הציקה לי האמירה הזו..

נוער הגבעות או "החבר'ה שלי" בסופו של דבר, הם בנים לציונות הדתית

אולי הלכו רחוק ממנה, אבל את הויכוחים האלו אנחנו מנהלים גם מול ההורים שלנו

שגידלו וחינכו אותנו על תורת הרב קוק.

אלו לא אנשים מחוץ לחברה..

לעניין דברי הרב יצחק -

אני לא רואה השוואה בין הרב קוק לאהרן הכהן כביזוי תלמידי חכמים-

אני דווקא חושבת שיש בזה כבוד גדול כלפי הרב קוק.

אשמח לשמוע איפה זה נכנס בהגדרת ביזוי ת"חים. 

אם זה אכן כך, לא הייתי רוצה להיכשל בזה, גם אם הדברים באים בשמו של רב גדול.

הרי הרב קוק עצמו, ברי לי ולכולם שלא התכוון לכך, אבל גם אהרן הכהן לא התכוון ליצור את העגל.

אלו "החסידים" שמסלפים דברי הרב, וכן - הביאו את עמ"י לסגוד! לגופי הממשלה כאל "מלכות ישראל"-

דבר שחלחל באופן מאוד חזק בציבור הדתי לאומי, ונשאר אפילו במצבים של "נשים מוכות"

שיעמדו מאחורי המדינה וישרתו אותה גם במחיר של פגיעה בקודשי ישראל -

כיון ש"הרב קוק אמר שמדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם"

ודאי שהרב קוק לא טעה במשפט הזה!!

החסידים טועים בפרשנותם שהכלי (מדינה) והתוכן (היושבים בראשה, נותני הפקודות, חוקים פוליטיים) חד הם.

ונכון - יש חסידים שעושים טעויות כאלו אצל כל רב.

אודה שאני חשה כך גם כלפי התנהגויות והתבטאויות חמורות מאוד מצד חלק מהאנשים אצלנו..

אבל באופן אישי אני חוקרת אחר האמת..

לא למדתי את כל תורת הרב קוק, כפי שהרב אומר - נדרשות לכך שנים של לימוד מרוכז ומעמיק

ואני לחלוטין לא עומדת בקריטריונים הללו..

אבל קיבלתי חינוך שמבוסס על השיטה, ולמדתי מה שהשתדלתי ללמוד.

ולכן אני אומרת דברים על תורת הרב קוק, על סמך מה שאני קלטתי ממנה..

בכל אופן, מכיון שתורת הרב קוק היא כה עצומה, נראה לי שלא אצליח גם ללמוד את כולה -

אז תמיד אשמח שיחדשו לי, ואתמודד מול הטענות.

אין לי בעיה לומר "טעיתי" כשאני רואה את הטעות - 

הרי בסופו של דבר כמו שכתבתי כמה שורות למעלה -

השאיפה והחתירה היא לאמת, ולא לשם ניצחון הדעה "שלי"!

מחילה מהרב אם היה בדבריי גאווה, חוצפה או מילים שפגעו ואינן במקומן.

יש לי עוד הרבה מה לתקן בעולם הזה לצערי ולשמחתי..

יהי רצון שגם הויכוח- המחלוקת הזו, סופה להתקיים ושאצליח לפעול ולכוון לרצונו של הקב"ה בכל דיבוריי ומעשיי.

נ.ב.

אלו ש"הסכימו" איתי, ודעתם נובעת מתורת הרב טל -

בינה לבין תורת הרב גינזבורג בנושא - יש הבדל עמוק ומהותי בבסיס!

אבל זה כבר נושא לדיון אחר..

בכל זאת, קראתי בזריזות את דברייך היקרים - וטיפה התייחסות על "קצה המזלג":

עיקר תפקיד הצבא הוא הרתעת האוייב, בעצם קיומו וחוזקו. לעיתים - כשאין הרבה פעילות מבצעית - אז אחוז גדול יותר, יחסית, הוא שיטור - כי בפועל אין "מלחמה" אבל זה לא "שליש מהצבא".

אין מטרה "לשנות את תפקיד הצבא" ואינו מתנהל ברובו באופן מושחת ונגד יהודים". הוצאת דיבה.

לא מתחקרים "כל חייל" מה יעשה בפינוי (אם כי אפילו אחד זה חמור). וגם לא חייל הפיאות על נגד אורח חיים דתי. שני בנים שלי שירתו - אחד עם פאות, לא תיחקרו על כלום. עוד אחד היה כבר בבקו"ם - יחס נעים ולבבי, וע"י בחור.

ואכן, הצבא קדוש ומגן בעיקר תפקידו על כלל ישראל. מה שלא בסדר - למחות ולנסות לתקן. מי שבא מאהבה ושותפות שומעים לו יותר (מניסיון).

אנחנו לא "חסרי הגנה". "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" - לא היו כבר 2000 שנה. והאוייב חטף באבי-אביו, למרות התיהרותיו הרגילות. אפשר יותר - יתכן (לא יודעים כל הנתונים ו"חשבונות איראן"), גם אני חושב. זה לא סותר את החיוב. והיותר - לא יושג ע"י קינות, אלא בחיזוק.

ואולי מאנשים שפתאום "משנים סיגנון" כדאי, במקום לחשוב שכולם "התקלקלו", להבין שהתוכן הפנימי שלהם לא זז - רק הבינו איך בונים דברים. ציבורנו לא "מאבד זהות" מחדד זהות - וגם מקרין ממנה.

"צבא וגאוה יהודית" בתוך צבאנו. "להרים את רוח העם" - מצוין. לא בפרישה מהציבור. 

היום זה לא "קום המדינה". היום יש מדינות ערב אויבות מבחוץ. "הפעולות הקטנות" בגבעות - נסמכות על המעטפת של צה"ל כנגד מדינות ערב. שיזהרו לא לדקור בה. לא כל אחד יכו להחליט על "מדיניות" שמסבכת את כל האומה. לנהל מדינה יותר מסובך אפילו מזוג במשפחה..

"הנסיונות האחרים" לא "נכשלו" חלילה. הצבא הולך ומתקדם ויש בו הרבה בני תורה יותר מאי פעם. והם לא רק "מתעכלים" גם משפיעים. אפילו על סגנון הדיבור. תהליכים צריכים סבלנות. הגאולה היא תהליך. לשמוח בהתקדמות. להיאבק בהחשכות.

אני האחרון, דומני, שיעלה על דעתו להתייחס ל"נוער הגבעות" כמחוץ לחברה. כידוע לך. ולא כתבתי דבר כזה. אדרבה, מוקיר את הטוב, מעריך מאד, וגם חושב שצריך לעודד שיח, מתוך הערכת רצונם הטהור, ומתוך ענוה גם שלהם כלפי גדולים.

הדברים שנאמרו על הרב קוק הם חמורים והתוכן הזה הוא שטחי ביחס לדבריו לענ"ד. וכבר אמרתי: אי הבנת דבריו, אי הכרת תלמידיו, ובחלק מהמקרים - אכן אי שימוש נכון בשמו.

ותלמידיו לא אומרים שאישית כל מה שיגיד מישהו שבשלטון הוא קדוש. הרי הרצי"ה פירסם כרוז חריף בזמן בגין (שאהב), בכותרת: "הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה". אלא שהמדינה קודש, ומתוך כך - גם השליחות של כלל ישראל לשלוט בה, צריך לכבדה וכשליחות של הכלל, יש בה קדושה. אבל ברור - שאם הוא אומר דבר נגד התורה, הרי זה בטל ומבוטל. אין כאן בכלל שאלה. כך גם ההבדל בין סתם "חוקים" (כמו שיש תקנות "שבעת טובי העיר" לפחות) לבין חוקים שנגד הדין, שאין להם אחיזה. הפרטים - זה דיונים הלכתיים שצריך להכירם.

ולא היה בדברים שלך כל "גאוה" או "חוצפה"... אדרבה, ענוה ודרך ארץ.

יישר כחך.

אך לשם כך - צריך לקרוא את החוברת של ד"ר אמירה דור.. (שגם אותה הבאתי שם בקישור)

לגבי תחקור החיילים בבקו"ם או במיונים - שמעתי לא מחייל אחד ולא משניים, אלא מכמה וכמה -

שניים חילונים והשאר בני הציונות הדתית..

כך גם התחקור לאותם בעלי פיאות על שירת נשים ועל אימונים בשבת -

[שזה אגב דבר שנשמר שנים בסטטוס קוו ונאסר על הצבא לצאת לאימונים בשבת שלא במצב מלחמתי]

עופרת יצוקה, עמוד ענן וכדו' - הם כמובן רק בשנים האחרונות

ובזמנים רחוקים (10 שנים לפחות אחורה) - הצבא עשה את תפקידו והראה לאוייב את מקומו האמיתי.

כיום הוא רק משפיל אותנו.

אפשר לומר שהאוייב יהיר בצורה טיפשית, אבל נצחון הרוח פה ברור!

וגם בסופו של דבר האיום על אזרחי ישראל לא הוסר! והחמאס לא מוגר -

הוא אולי קיבל מכה קשה, אבל עוד חצי שנה, אולי פחות - השקט כבר לא יהיה כל כך יחסי.

האם זה לגיטימי? האם זו הרתעה?

במבצע עמוד ענן - לא רק שלא חידשנו הרתעה, להיפך יצרנו תדמית חלשה יותר.

וברגע שישתקם מההריסות - האוייב יחזואר ביתר שאת..

לגבי צבא "חדש" וכו' - לא מדובר בקסם והופ - צבא חדש ואידיאלי.

מדובר בשינוי תודעה של הרבה מאוד אנשים - 

הרי חבר'ה שמכריזים כמו כאן:

או מועפים מהצבא או חווים התנכלויות מצד מערכת הפיקוד.

ואלו חבר'ה עם פרופילים קרביים ומוטיבציה בשמיים.

ברגע - שכל מי שיתגייס, יצא מנקודת האחיזה הזו - הצבא ייראה אחרת..

להשפיע לא מבפנים דרך טיפוס לצמרת הפיקוד, כשעל כל פקודה אומרים "אמן"

אלא להכתיב את התנאים לפני שמתגייסים.

ברגע שכל החיילים יתגייסו בצורה הזו - הצבא יוכל להיות מקום תורני.. כרגע עוד לא.

(ושוב - זה לא קורה כמו קסם, זה תהליך חינוכי שעלול לקחת שנים)

(ושוב, אחזור על זה - אני מוקירה טובה למה שהמדינה הזו כן מאפשרת לנו כיהודים וכך גם פתחתי את ההסבר הראשון שלי)

כבר אמרתי הגאולה זה לא הכל או לא כלום. קימעא-קימעא. באיזו עין להסתכל ומאיזו גישה - יש בחירה. וכנראה לפי ההסתכלות גם "מחזירים" לאנשים במקומות מסויימים (בלי להצדיק).

צריך לראות את הטוב הכולל הגדול, ולא לרצות "להיתפס" לכל חולשה. חולשות מתקנים בהקרנת רוח איתנה לכלל האומה ובחינוך. ולא בניסיון "להעצימם" כשרואים עין-בעין איך אומה זו עומדת מול מאות מליוני אויבים ר"ל. 

מי שמחפש "שחור" - ימצאנו בכל מקום, ויחליש רק את עצמו וסביבתו הקרובה.

ו"ברגע שכל החיילים יתגייסו בצורה כזו" ש"יכתיבו את התנאים לפני גיוסם", לא יקרה לעולם, ובצדק. ואח"כ "מתלוננים" שלא מגייסים אותם (וגם הם מבינים ומבקשים בחלקם החשוב להתגייס בכל זאת)..

ה"חלומות" טובים. בדרך הזאת לא יתיישמו.

ואת מה שהדוקטור הזאת כתבה לא אקרא, ולא מפיה אני חי. אנחנו במלחמה מתמשכת. במלחמה לא מחלישים. אם הייתי אחראי ישיר על הבקו"ם (תועלת מיידית) יתכן שהייתי קורא ובודק כדי לתקן. כתיבתה לדעתי מתחילה מגישתה ולא ההיפך.

ואינני צריך לשמוע סיפורים מ"אחרים", הרי אני יודע ממשפחתי. כנראה שיש גם צד שתיאוריות כמו שאת מעלה ש"תופסות" אנשים מסויימים - גורמות לצבא "להתגונן" (שוב - בלי להצדיק). אי אפשר לתפוס את החבל משני הצדדים.

ודומני, שצדדי ההשקפות הובהרו לא רע - וכל אחד מהקוראים פה יכול לבחור, מלבד מה שאני מניח  שיש לאנשים גישה משלהם, גם טרם הדיון הזה...

כשהרב רונצקי מארגן מפגש בחוות גלעד, חוץ משני בעלי משפחות שבאמת חיו בגבעות בעבר-

בתוך 45 נערים שהיו שם - כולם היו נוער בסיכון ולא חבר'ה שלקחו חלק במאחזים או בכלל ברוח הנושבת פה..

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=52371

ולא הבנתי אם הרב רואה בעמדתי - מחפשת שחורות..

חבל כי ציינתי שוב ושוב, שדווקא אני כן מעריכה את הטוב שיש..

זה לא באמת משנה, כי הויכוח הוא לא אישי- אלא דיון וחיפוש אמיתי ופנימי.

ודווקא העלבונות שמטיחים פה אנשים - מעידים על כך שהם עשו את הויכוח הזה למשהו אישי

 ומראה על חסרון במידות שלהם בלבד!.

.שבת שלום 

מה שכתבתי על "חיפוש שחורות" היה על הנקודה הספציפית שעליה הגבתי, לגבי איך להסתכל על עיקר עניינו של הצבא היום, על הרתעתו הגדולה מאד את האוייב ע"י עצם קיומו; וגם על ההסתכלות על "עמוד ענן" למשל.

לכתוב שהיה להם "נצחון הרוח"... זו דוגמה לבחירה של "חיפוש שחורות". איזו "רוח" בכלל יש לרוצחים הללו? אלא מה, הכוונה מן הסתם, לצד ה"מורָלי". זה בדיוק ענין של בחירה. הרי מה שהם ספגו - לא עומד כלל בהשוואה למה שהם ירו לפה, הרוב ללא תכלית. אלא שהם "הבינו" אינסטנקטיבית, שאם הם רוצים להרגיש "מנצחים", הם צריכים להתרברב. הנה, אפילו את "התרשמת" מזה..  איך להסתכל - זה ענין של בחירה. אפשר לראות שהכּינו אותם שוק-על-ירך, ללא השוואה כלל, ולשמוח בכך - על אף שאנחנו חושבים שהיה צריך עוד יותר ושהיה צריך לכבוש לפחות את פילדלפי ושהיה צריך בכלל מראש לא לסגת משם - ואז מרוממים את הרוח ויש לנו "נצחון הרוח". ואפשר "לחפש" ניצחון שלהם שלא היה, ואז מחלישים. זה ממש להחליש את עם ישראל, ודברים כאלה גורמים שאח"כ תהיה סיבה יותר טובה להתלונן, חלילה. 

כך גם להגיד: "יצרנו תדמית חלשה יותר" ח"ו. זו ממש בחירה, וזה מהגורמים לענין. מצד האמת, זה בוודאי לא כך. עזה בערה, לא ת"א. אבל הם מנסים לומר כך - כי הם מבינים שבלי לעודד את עצמם לא יחזיקו כלל. ואם אצלנו ישדרו חוסן, וש"רק מחכים שתנסו שוב", אז הם יפחדו יותר. אבל אם אצלנו ישדרו אמירות כשלך, זה עצמו מה שיוצר את התדמית הזו. האוייב קולט אמירות של חולשה, וזה מעודד אותו. וגם אצלנו - וזה מחליש. נמצא מי שמדבר כך - ממש מחזק את האוייב ח"ו, בעצם התלונה שלו על חוסר ההרתעה..

ההסתכלות הזו - היא סובייקטיבית; נובעת מתוך גישה מסויימת, מחלישה את האדם עצמו וסביבתו. וחבל.

וכמובן, אינני בעד "להטיח עלבונות" אישיים באף אחד. אם כי, אפשר להניח שיש אנשים שרואים בכתיבה על הצבא, למשל, כאילו רוב פעילותו "נגד יהודים" וכד', ממש עלבון אישי כלפיהם..

כשמו כן הוא "צבא הגנה לישראל" - מגן על עם ישראל מהאומות שמסביבנו ומהערבים שיושבים בתוך ארצנו.

כמוני וכמו חברי שהתגייסו לצה"ל, התגייסנו כדי להגן על עם ישראל. אני מאמין שרוב מוחלט (מעל95%) התגיסו לצבא מאותה סיבה שאני התגייסתי ולפחות בפלוגה שלי זה מה שראיתי.

נכון שיש בצבא דברים שאינם טובים כמו פינוי ישובים ובהחלט צריך לטפל בבעיות אלו. אבל זה לא אומר שצריך שצריך להחליף את הצבא הנוכחי באחד אחר כמו שאם תקוע לך בקיר בבית מסמר מיותר אז לא צריך להחליף את כל הקיר כי הוא לא טוב...

לגבי המשפט "שכיום רוב תפקידי הצבא הם תפקידי שיטור". מאיפה את מביאה את המידע הזה??

ואשמח לשמוע גם מהו המקור הצבאי לכך ששליש מפעולות הצבא מופנות כנגד "טרור יהודי"?

בתור חייל סדיר לפני כ4 שנים , כל האימונים שלי היו אימוני לחימה (ולא שיטור) וכמובן שהתעסוקה המבצעית שלי הייתה בהגנה על יהודים ולא ב"תפקידי שיטור". בואי לא נשכח שגם אם אפילו כל החיילים בשומרון (מה שכמובן לא נכון ) מתעסקים עם יהודים במקום ערבים. רוב הצבא לא נמצא בשומרון אלא בגבולות (קו חרמון , קו הר דוב , גבול מצריים , רצועת עזה וכו') ששם בוודאי עוסקים בעבודתם הראוייה. ואני יכול להעיד על הגדוד שלי שהיה בחברון שהיא כידוע עיר בעלת אוכלוסיה יהודית וערבית, שהעיסוק הכמעט מוחלט שלנו היה בערבים ולא ביהודים.

למערכת הצה"לית ולצמרת הפיקוד - ולא חס ושלום לחיילים

שבאמת צדיקים, וכפי שכתבת מתגייסים על מנת להגן על עמ"י ולא לשום מטרה זרה אחרת.

באופן כללי - כש"פאנאטים" מדברים נגד הצבא - זה לא נגד החיילים!

אם היה מדובר בעיסוק בודד של הצבא בדברים האלו - הייתי שותקת..

אבל! וכאן אני עונה גם לרב דן - יש מגמה כרגע להפוך את הצבא לגוף שיטור!

שזה מעולם מעולם לא היה תפקידו, גם אם הגיזרה שקטה!!

יש משטרה לטובת שיטור, והצבא לא אמור לאכוף חוק על אזרחים.. אלא אך ורק להגן עליהם ולייצר הרתעה.

להלן אסמכתא לכך שמתקיימת מגמה כזו:

http://www.pmo.gov.il/Arab/Tnufa/SpecialCommitteeDecisions/test.pdf

(ולמי שמפקפק - לא מדובר רק בפינוי גוש קטיף. מכינים כרגע את שאר יהודה ושומרון פינוי יהודה ושומרון,

וזה כבר התחיל במאחזים הקטנים  (המבוססים) ובנסויי כלים שונים לפנות אותם בדרך המהירה ביותר -

ע"ע רמת גלעד, מצפה יצהר, גבעת האולפנה, מגרון, ובהמשך - גבעת אסף, עמונה ושאר ה"מאחזים" הקטנים..

בכל פעם בודקים צורת הסכם והידברות קצת אחרת..)

ולגבי האמירה ששליש מפעולות צה"ל מופנות כלפי טרור יהודי

(זה לא כולל את הכמויות האדירות שמשתמשים בהם לטובת פינויים, ואני מדברת כרגע לא על מג"ב ומשטרה)-

זו תגובה רשמית מגורמי צבא בכירים לכתבה שנעשתה אחרי מה שהיה בחטמ"ר אפרים על נוער הגבעות..

להלן בסרטון - דקה 12:09

אגב, לפני 4 שנים - באמת היה הבדל מהותי ממה שמתרחש בצבא היום - 

ועדיין הוא היה במגמת עלייה במקרים שבהם התנהל מול יהודים ולא מול אוייב (מה שנקרא הפיכה לגוף שיטור)

אני לא יודעת איך אתה כרגע רואה את תקופת הגיוס שלך -

כיום החיילים גם בחברון וגם בכל הגזרות החמות - הפעילות המבצעית מסתכמת במעצר מבוקשים

ובשמירה על השקט! באופן כללי, ובמקרים של הפרות סדר מצד הערבים.

בהם הפקודה לחיילים היא להחזיר את השקט ולא ליצור הרתעה או אפילו להגן על עצמם!!!!

את זה אני אומרת על סמך שיחות עם חיילים שמשרתים באיזורים הללו - מכל גווני הקשת הישראלית

ואפשר גם לראות את ריבוי המקרים והסרטונים לאחרונה - 

בהם חיילים נסים על נפשם מול המון ערבי -חמוש באבנים, כשהם חמושים בנשק!!

הוראות פתיחה באש מוחמרות עם השנים, חיילים חושבים פעם ופעמיים ו8 פעמים לפני שהם בכלל נוגעים בנשק,

וההרתעה כבר מזמן שואפת לאפס..

מעבר לזה שכואב לי מאוד על החיילים שעומדים במצבים כאלו, מדובר גם בחילול ה' גדול מאוד!

אגב - מעצר מבוקשים אולי כרוך בסיכון חיי החיילים, ואני מאוד מעריכה אותם על מוכנותם למסור את הנפש.

אבל ההתנהלות בו היא טיפשית בדיוק כמו הפצצות הפינצטה בעופרת יצוקה. (וזו אשמת המערכת, לא החיילים!)

וגם - אותם מבוקשים בד"כ לא נכנסים למעצרים ממושכים, אלא כמו חבר'ה מהגבעות שעסוקים בתג- מחיר

נכנסים לתקופת זמן במעצר בטווח שבין כמה ימים לכמה חודשים - וחוזרים הביתה.

ככה שאין בזה הרבה תועלת.

חיילי מילואים בקרית ארבע: כובלים את ידינו
חייל מילואים בקריית ארבע ביקש ממפקדו להשתחרר כששמע על הוראות הפתיחה באש החדשות, "הצבא פוחד מהתקשורת".
חיילי מילואים מאזור קריית ארבע, טוענים כי מאז מבצע עמוד ענן שונו כללי הפתיחה באש והם הונחו שלא לפגוע בערבים גם אם הם מסכנים את חיי החייל.
י' חייל מילואים ששרת עד השבוע בקרית ארבע מספר לערוץ 7, כי הוא ביקש להשתחרר ממילואים לאחר שהבין כי אין לו דרך להגן על עצמו בזמן אמת, "מהר מאוד הבנו את המציאות החדשה, ידיו של צה"ל כבולות. הוראות הפתיחה באש מחמירות מאוד עד כדי סיכון חיי אדם של חיילים.

אכן המצב שאלירז מתארת חמור אף יותר, ואני דיברתי עם קצינים שלי במילואים, ואכן הם אישרו שאלו ההוראות, וחייבים למלא אותם, וזה מה יש..

אמרתי לקצין שלי שלמילואים הבאים כנראה אני לא אבוא...

בס"ד

דן ממש ישר כח אתה ממש כותב נפלא! החכמת אותי ממש! תודה 

בס"ד ועדיין אני חושב שבמה שכתבת "אוסף המקרים" "התעמרות ואכזריות" ובמיוחד "יש לי כ"כ הרבה בראש.. הדוגמאות" את עדיין נופלת בלשפוט מתוך דברים שאת חווית ולא מתוך הבנת המכלול. (ה' ירחם עלי אני כאילו נותן מוסר הלוואי שאני אהיה במדרגה של מה שאני מדבר.. ואעפ"כ מקומי לא אניח). 

לגבי הרב גינזבורג כתבתי כבר בהודעה הקודמת (בסוגריים) שאני יודע שיש שיטות שכליות שאומרות את הדברים האלה או קרובות להם (וכבר כתבתי שם מה אני חושב על זה)  על כגון זה נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"  ויותר אני מתחבר למשפט : "מהא ומהא יתקלס עילאה" 

ואם את חוגגת את יום העצמאות של המדינה הזאת (ואני מניח שאת מבינה שזה שאפשר לאכול עם הכשרים טובים זה לא סיבה למסיבה במיוחד אם את אומרת הלל בברכה) אני לא מבין מה כל הסיפור. מה, זה סוד שלא כל היהודים פה בארץ הם לא כולם בדיוק ברוח ישראל סבא? יש שיותר ויש שהרבה הרבה פחות- אני חושב שביטויים אלימים כמו להפיל את השלטון נישאים בעיקר בפי אנשים פגועים/ כועסים/ צעירים מידי/ ואני מקווה שלא במקרה שלכם- לא מספיק חכמים.

בעקרון אפשר לכתוב על הדברים האלה בלי סוף אבל אין לי כח ואני לא יודע כמה זה יעיל פה.   

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע