[מעבר לזה שפורום נשואים טריים הוא לא המקום לדיונים פוליטיים..]

מה שרשום בחתימה שלי הוא שיר של חבר'ה מהגבעות.

הסמיילי - הוא פשוט דוס חמוד עם פיאות, הדבר הכי קרוב לנער גבעות שמצאתי לנכון להוסיף לחתימה.

אני אתחיל מהחיובי ואומר - שאני לא מזלזלת בתרומה שבעצם קיומה של מדינת ישראל

ואני בהחלט מעריכה את זה שעולם התורה יכול להתקיים פה ברמה שלא יכל להתקיים בגלות, כמו גם היהודים שחיים פה.

מעריכה מאוד את היכולת שלי לחיות כיהודיה בלי קושי לקיים את המצוות

להינות מחלב ובשר כאוות נפשי, ולמצוא כל דבר בוריאציה הכשרה שלו.

מעריכה מאוד את החיים ללא פחד מוות מפני הפריץ.

א-ב-ל וזה אבל גדול בעיני

אני חושבת שיש צורך להפיל את השלטון הקיים ולהעמיד במקומו שלטון יהודי אמיתי.

ולכן המימרא "מדינת הציונים" מתפוררת, היא נכונה לדעתי

[ואגב- היא גם מתקיימת במציאות.. השלטון הזה ותומכיו מפוררים את המדינה הקיימת לאט ובטוח]

הציונות החילונית הביאה על עצמה כליה.

והציונות הדתית יותר נסחפת מאשר מביאה אור למצב הזה..

אני מבקשת להקים פה ממלכת כהנים וגוי קדוש-

ולא ליצור פה אנרכיה (מקדימה את הקלישאות שאני יודעת שיבואו בתור טענות נגד)

ויש לכך גם ביטוי מעשי..

את מוזמנת לגגל "תנועת דרך חיים"

תנועה חוץ שלטונית ששואפת לאגד את כל היהודים תחת היותם יהודים! וליצור פה מלכות ישראל אמיתית!

זו הדעה שעומדת מאחורי החתימה שלי.

תגחכי, תתעצבני, תציירי זאת כילדותי, נאיבי, מנותק -

שיהיה לך לבריאות בכל מקרה.

אנשים מבוגרים וחכמים ממני וממך

חכמים בתורה ובחכמות חיצונית, הגו את הרעיון ומוציאים אותו לפועל.

ואני הולכת אחריהם בהתאם להשקפת עולמי ולאמונה שלי שזה מה שה' רוצה ממני.

בגדול - הרגשתי שגם ההסבר שנתתי לך-

הוא קצת לפנים משורת הדין, כיון שנהגת כלפיי באופן מזלזל,

ואני עדיין מתקשה - איך נגיד?

להכניס אותך בגדר אהבת ישראל שלי.

למרות שכן היית מוצאת אותי בעבר מקפצת על גבעות..[אפילו הקמתי גיבעה בזמנו! ]

פעורה שכמותי..

וגם אני חושב - עם כל ההוקרה האישית לכותבת היקרה - שלסיסמה הזאת אין כל מקום, ואין בה שמץ אמת.

ו"מדינת ישראל" זה לא רק שאפשר ללמוד פה תורה, לקיים מצוות בלי קושי, ולאכול בהכשרים שרוצים..

זה מאד קטן לגבי עצם הענין.

מדינת ישראל היא עצם השלטון על הארץ, שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות כלשון הרמב"ן.

היא הקיום הכללי של מצות ישוב הארץ ששקולה ככל המצוות. ו"עימה הם גוי אחד ולא בלעדיה" (עימה=שלטון. מדינה).

היא קידוש השם הגדול, כנגד החילול השם הנורא "באמור אליהם עם ה' אלה ומארצו יצָאו".

המחשבה שצריך "להפיל את השלטון הקיים... להקים במקומו שלטון יהודי אמיתי... ממלכת כהנים..", יש בה אכן "צעיריות";

לא בגלל שלא צריך "שלטון יהודי וממלכת כהנים וגוי קדוש" - אלא בגלל המחשבה שזה יושג ע"י "להפיל", "להקים ממלכת כהנים..".

יושבים פה אנשים בארץ, תחת חסות המדינה, שלטונה וצבאה, שבלי זה היה האוייב ח"ו מחסל אותם בלי להניד עפעף, ומדברים מדמיונם על "המדינה המתפוררת", כביכול, על "להפיל את השילטון".

שלטון לא "מפילים" וממלכת כהנים אינה נבנית בחלומות.

אפשר להשפיע טוב על עם ישראל, להרבות בחינוך לטובה, להרבות באור, להתפלל, והמצב ילך ויתעלה גם מבחינה רוחנית.

זה העם שלנו, אין אחר, ל ש מ ח ת נ ו, ואיתו מתנהלים בסבלנות. העם הוא זה שבוחר את השלטון. אין פה איזה "שלטון" שנתפס בכח. רוצים שלטון יותר טוב - צריך להתאמץ בשביל זה. ומי שמזלזל במתנת ה' הנוכחית, עליו נאמר "אשר חירפו עקבות משיחך".

והתנועות ששואפות "לאגד את כל היהודים ולהקים פה מלכות ישראל אמיתית", אם הן חושבות שתעשינה זאת ב"עיקוף" הדרך הקיימת לבחירת שלטון - הן חיות בהזיות, מרחיקות, ואני יכול לחתום שאם היינו מסתמכים על הדרך הזאת, גם עוד מאה שנה לא היה מזה כלום, מלבד נוער שאומר ש"עוד מעט". ו"מדינת הציוינים", זו המדינה הנוכחית - הרי אין שתי מדינות. ולכן ה"שיר" הזה של החבר'ה מהגבעות, הוא אכן "צעיר" ביותר, מלבד חוסר הטעם המוחלט והשקר שבו. אי אפשר גם להכיר את הטוב שבמדינה,  וגם לשיר שהיא כביכול "מתפוררת". "מדינה" זה לא פלוני שבשלטון. כמובן, קל מאד לשיר כך, תחת הגנת חיילי צה"ל..

מי שרוצה להשפיע - אדרבה. ישפיע לטובה וינסה ליצור רוב בכנסת לדעותיו ע"י ציבור גדול שילך אחריו. אין ספק שבדרך הנוכחית, הציבור גם לא ילך אחריו.

והמדינה אינה "מתפוררת" חס ושלום. המדינה עלתה הרבה מאד מאז יסודה, בכל התחומים. כמובן, יש דברים מצערים; את הדברים באלה צריך לכאוב ולרצות בכל עז לתקן. ומי שחותם בקלילות "מדינת הציוינים מתפוררת", אכן זו בעיה קשה. אם למישהו יהיה ילד שלא הולך בדיוק בדרך ישרה בכל הליכותיו (קל וחומר שיש לו גם הרבה הישגים), הוא היה חותם  כל הודעה שלו בקלילות "הילד שלי.."?  זה נקרא אהבת ישראל?  

המדינה היא שלטון ישראל על הארץ. היא לא פלוני אלמוני (שגם עליהם אסור לחתום כך. אם מישהו הולך בדרך לא ראויה - צריך לבכות עליו, צריך לחפש את הטוב, ולא לעשות מזה "חותמת"). וזו מתנה צרופה מהקב"ה אחרי 2000 שנה. מתנה נפלאה ועצומה. זו התודה לה'? בגלל שהמתנה הזו עדיין לא בדיוק כמו שרוצים שתגיע?! ואם למישהו נולד ילד שעושה בחיתול וצורח בלילה (אולי זה קצת קשור לפורום הנוכחי), אז "שיתפורר" ר"ל?..  מה חשבו? שאחרי כל שנות הגלות וכל השמדות הגשמיות והרוחניות, בבת אחת הכל יהיה תקין? ואם לא - קח את המתנה שלך בחזרה?

וה"ציונות" אינה "מתפוררת". היא צריכה הוספת קומה. בירור היסוד הקדוש שעומד בעומק שאיפתה הטבעית הראשונית לחזור לחיות חיי עם בארץ. אכן, יש בכך גם חבלי משיח כואבים. התנועה שהשיבה את עם ישראל לארצו, זה לא דבר של מה בכך. ואם לא ה"ציונות" הזאת, אף אחד מהכותבים הנכבדים לא היה יושב כאן וכותב בשלוה בפורומים ("הביאה על עצמה כליה"? אולי זה יותר נכון על אותם שקמו בגלות נגד ה"ציונות" ומי שנשארו שם הגיעו ל"כליה" כפשוטו?!. אלא שאנו איננו נוקטים גם לגבי זה בסיגנון הזה. התהליך של הוצאת עם ישראל מהגלות אינו פשוט - ולא לנו לשפוט)

השלטון אינו "מפורר את המדינה". יש דברים שהוא עושה שמאד מכאיבים ויש דברים  מאד טובים. קל מאד לבקר מרחוק. כשרואים כאן (פורום..), איך אנשים מתקשים להתמודד עם דברים בביתם הקט והפרטי - מענין איך הם היו מנהלים אם כל המדינה היתה בידיהם, והעולם מסביבם.

אכן, צריך לבנות שאיפות ולחנך אליהם. אבל לא במחשבה ש"נפרק": ופתאום יהיה משהו חדש.. יש הדרגה במציאות. ואחרת זו באמת הסתכלות בוסרית. גם לגבי בנין בתים פרטיים, אגב, זה נכון. תיאוריות גדולות זה דבר חשוב. נותן את המוטיווציה. אבל יש גם נסיון חיים, וגם צורך להתעדכן תוך כדי הילוך. לא לחשוב שלפני הכרת מורכבות-מצב כבר הכל ידוע.

וגם "הציונות הדתית" עשתה ועושה הרבה מאד. וכעת מנסה לעשות עוד יותר. והיא מורכבת מציבור, "עמך", שיש בו כל מיני אנשים, כמו כל עם ישראל. אין או "הכל" או לא כלום. את זה אפשר להגיד מהבית. כך לא בונים אומה. מה ש"אני רוצה" זה לא מספיק. באומה יש הרבה כחות - צריך לראות את הטוב שבכל אחד, את מה שהוא מוסיף ולנסות להוסיף עוד. אם כל אלו שמבקרים אותם כאן, היו מפסיקים לפעול כרגע - לא היה כאן כלום. שלא יהיו ספקות. אז להישען עליהם, לקטור, להגיד שהם, כביכול "מתפוררים" ובינתיים להנות מ"אוכל בכשרויות טובות", זו לא חוכמה גדולה.

הכלל: לראות את הטוב והגודל במה שה' נתן, לשמוח בו, לא רק ב"תועלותיו".. להוסיף טוב, להבין שבנין אומה זה לא ברגע אחד וצריך להיות בשותפות של כולם ולא "במקומם". לא לחשוב שבונים משהו ע"י דיבורים על "להפיל", אלא בהוספת חיוב (גם כולל מחאה כשצריך), ובהבנה שהדברים הולכים בהדרגה, כמו שאנו רואים בעינינו.

ולגבי ה"אהבת ישראל", חוששני שהתבטאויותייך כלפי "השלטון הזה ותומכיו", "הציונות הדתית" - כך, בקלילות, כמה מליוני יהודים שרבים מהם נכונים בכל רגע למסור נפשם כפשוטו על הגנת עם ישראל בארצו מתוך עניינם כ"ציונות" וכו' - אינם טובים מאשר מה שהיא כתבה על דברייך.. אני מניח שמי שסוברים כדברייך, מספיק הגונים לקבל אם אנשים כאלה "מתקשים להכניסם בגדר אהבת ישראל שלהם", קל וחומר ממה שגרם לך קושי להכניס את הכותבת בגדר האהבה הזאת. 

ומכל מקום, אני בעניי כן מכניסם באהבת ישראל שלי, אע"פ שאני חושב שחלק מהדברים הללו הם גם טעויות וגם נוראים ואיומים. וכמובן, גם אתכם, הזוג היקר, שאני משתדל פשוט להתעלם מ"חתימתכם" המצערת הזאת.

ואינני משלה את עצמי ש"שכנעתי" את מי שעל דבריה הגבתי, שהרי כשיש רב שנשענים עליו, קשה מאד כבר לחשוב אחרת - ולכן גם אינני חושב שאמשיך בדיון זה; כתבתי בעיקר לאחרים שקוראים, בהיות שהכותבת, לשמחתי, בחורה חכמה (אם כי כבר אמרתי, לא די בחוכמה, גם הזמן עושה את שלו, גם כשמסתמכים. כבדיחה הידועה על ר' אייזיל חריף, שהתמנה לרב בגיל מאד צעיר וכששמע את הדאגה מה"חיסרון" הזה, אמר שהוא מבטיח לתקנו עם השנים...), וחשוב להעמיד דברים על מה שלי נראה ברור לגמרי שהוא תיקונם.

[אגב, צריך גם שמירת הלשון. דיבור של יהודי הוא לא "מה בכך". כשאדם אומר "מתפוררת" וכו', הוא עלול להחליש ולהזיק ע"י דיבורו. זו לא רק "תוצאה", הוא מנסה לגרום.. לא יצליח כמובן, אבל גם מקצת צריך להיזהר]

והאמת והשלום אהבו.

ואם היה לי כח הייתי כותב תשובה ארוכה בפורום המתאים

אבל אין לי אז אכתוב משהו קצר בפורום הלא מתאים.

יש המון טוב במדינה זה ברור. אבל מעורבבת בתוכינו קבוצה של אנשים

שאוהבים את האויבים ואויבים את האוהבים, קבוצה שרוצה לפגוע רוחנית ופיזית בעם ישראל

הם שולטים בממשלה בתיקשורת במשפט במשטרע ובצהל. הם לא החיילים

ולא כל שרי הממשלה ולא כל העיתונאים ,אבל הם אלה ששולטים. 

הם אלה שחוצצים בין עם ישראל לבורא עולם, והם הרבה יותר גרועים מהערבים. 

אגב, האם "נשואים טריים" זה האפיון של הנושאים בפורום, או של האנשים שדנים בו?

א. אני שמח שכתבת משהו לכיוון של אלירז.

יש לה דרך ארץ, ואולי לא כ"כ יהיה נעים לה לכתוב "נגדי".. (למרות שזה לשם שמיים), אז הנה מישהו כתב בכיוון...

ב. חלילה, האנשים הללו אינם שולטים בממשלה, למרות שלצערנו, ע"י כל מיני מניפולציות של לחצים תקשורתיים, "מצליחים" לפעמים גורמי שוליים שבקושי מגרדים את אחוז החסימה, להטיל "אימתם" על מקבלי החלטות.

ובכלל, אינני חושב שבממשלה יש אדם אחד ש"רוצה לפגוע בעם ישראל". לצערנו, יש יותר מאחד שאינו יודע מה פוגע בעם ישראל. אבל התיקון לכך אינו ע"י "לשנן" לו שהוא "רוצה" לפגוע. צריך להרבות בחינוך, עצמי וכלפי חוץ, בהסברה, וגם באהבת ישראל. לעיתים מתגלים אורות גנוזים באנשים שחשבנום למאד רחוקים, ודווקא מתוך הקרנת יחס חיובי ובירור דברים. זה כמובן לא סותר מחאה בכל תוקף נגד מה שצריך, וגם נגד רמת ה"שיח" היחצנ"י, שמפריע לבירור אמת, בהתכווננותו המתמדת כלפי "מה יאמרו"..

ובוודאי שמי ש"אוהב את האוייבים, ואוייב את עמו" זה הדבר הגרוע ביותר. לדעתי, כאלה הם ממש מיעוט בטל, וגם בתוכם יש נגררים ומבולבלים בכל נפשם.

ולכתוב בזמננו על איזשהם יהודים "הם גרועים הרבה יותר מהערבים" - עם כל התרעומת המובנת והקשה - תמהני אם יש מי שיכול. דון קל וחומר מביקורתך לפני זמן מה על מישהו שכתב כאן על דעה הלכתית מסויימת שאינה לגיטימית (אגב, בהזמנות זו - הוא אדם ותיק כאן לא "חדש" וגם מכובד, חביב וחשוב) - ואתה יצאת נגד יכולתו "לפסוק". קל וחומר בעניינים כלליים ומהותיים כאלה.

ג. "נשואים טריים" (ולאו דווקא טריים), למיטב הבנתי  הוא בעיקר של הנושאים הנידונים, וגם של הכותבים. דומני שעוד לא עלתה כאן השאלה הזאת לבירור, אבל מ"אינטואיציה" נראה לי שכיוון שיש כמה פורומים שיש בהם "גלישות" לכיוונים שונים, מסתבר שעדיף שכאן זה לא יהפוך לענין קבוע. ענ"ד.

א. גם אני כמובן לא מעוניין לכתוב נגדך, אלא רק לברר איתך את האמת,

או לפחות להציג יחד איתך את הדעות השונות. כמובן שח"ו אין פה משהו אישי.

ב. אתה רואה אותם כמיעוט בטל, ואת התרופה באהבת ישראל וכמו שכתבת.

אנח רואה אותם כשכבה ששולטת בעם ישראל, שהם ממש לא מבולבלים

להיפך, הם מאוד מיושבים בדעתם ומטרתם לפגוע במלכות ה' ובנו , עד שלא יזכר שם ישראל עוד ח"ו.

מאז שהבנתי את זה, התחזקתי מאוד באהבת עם ישראל, מתוך ידיעה

שאותם מאות בודדות של אנשים אינם חלק ממנו.

ההוכחות והביסוסים לטענותי (ולטענותיך שכנגד) יהיו אי"ה בפורום המתאים בבוא הזמן (והחשק).

בעניין ההוא שיצאתי נגדו, הוא לא כתב על דעה הלכתית שאינה מקובלת, ולא יצאתי נגד יכולתו לפסוק

הוא ביזה את כל מי שסובר את הדעה הזאת, ואני יצאתי נגד הביזוי.

ג. מסכים.

למרות שלפעמים יש הרגשה של "קהילה", ובתור שכזאת יש רצון לפעמים לדון בענינים נוספים

ודווקא בקהילה שמרגישים שייכים אליה ולא במקום אחר. אבל גבולות זה דבר חשוב

 ומה שמחזיק את הקהילה כאן זה השמירה על הנושאים שלשמם היא נועדה...

אני גם חושב שיש כאלה שמנהלים מלחמה בכיווננו ובצביון היהודי, ב"מיושבוּת" כביכול. רק שאני חושב שגם ה"מיושבות" הזו, אצל חלק נכבד מהם, היא באה מבלבול הדעות ובורות גמורה. זה לא אומר שלא צריך להילחם בכך, בדרך המתאימה לכל ענין לגופו, אבל זה אומר על המהות.

[וכמובן, הנושא היסודי שכתבתי עליו לא עסק ב"כמה מאות", גם לא בעלי-השפעות]

כמובן שאני נוטה להסכים יותר עם יהונתן, במחילה מהרב..

ולצערי - אני חושבת שמי שלא חווה את פגעי המערכת על בשרו -

לא יבין עד כמה היא נלחמת במלכות ה'..

אני רואה איך אנשים מדברים אחרי לילה של פינוי אלים שהם חוו,

אנשים שהתווכחתי איתם שנים על רשעות המערכת ולא הסכימו איתי בשום פנים ואופן..

זה כולל אפילו את ההורים שלי.. שעד שזה לא נגע לבת שלהם או לחתן שלהם

הם לא קלטו עד כמה האכזריות היא קשה..

והמטרה שמאחוריה זועקת וברורה..

ואנחנו לא מדברים פה על שלושה מקרים.. אלא על מאות בחודש!!

ולא רק במישור של ארץ ישראל, אלא בעיקר במישורים של פגיעה בתורה ובלומדיה, ובקדושה שעוד קיימת..

הלוואי שיכולתי לומר לעצמי שמדובר במתי מעט במערכת..

אבל ככל הנראה- החולה הרעה הזו רק הולכת ופושטת ומפילה חללים רבים..

בכל אופן, את החתימה שלי לעת עתה אני משאירה ככה..

בין אם זה מרתיח אי-אלו אנשים, ובין אם זה גורם להם לגחך..

אני מעדיפה שישאלו שאלות ויתעצבנו, מאשר שיישארו אדישים למציאות.

קודם כל - אני שמח שאת מגיבה. כבר התכוונתי להתענין אם חלילה נפגעת..

אין ספק שהיתקלות עם "פגעי המערכת" זה דבר נורא. אבל זה גם יכול להטות את הדעת מלשפוט נכון על המכלול של ערך המדינה, שאינו תלוי כלל בפגעים הנוראים הללו. כשרואים דבר נורא בעיניים - קשה יותר לשמוע דברים כאלו.

אני יודע שיש רשעוּת, ואני גם יודע היכן לא (אני מניח שבתור אדם שאימו גורשה מגוש קטיף, אחרי שהספיקה לשרת את המדינה עוד בפלמ"ח, וכמה מילדיו היו איתה שם, והוא בעצמו השתתף בכמה וכמה "התנחלויות" ופינויים - את מבינה שאני גם קצת מכיר צדדים שונים של "המערכת". אבל גם אחרים. דוגמה כאנקדוטה: לי אמר עיזר ויצמן, שבוודאי נתפס כלא-יודע-מה.. שאם היה יכול להחזיר את הגלגל אחרונית, היה שולח את בנו ללמוד בישיבה. מענין - אה? לפעמים יש אצל אנשים דברים שאיננו מאמינים..). 

ואת תיקון הפגעים בעם שלנו, נשיג גם ע"י מחאה וגם - ובעיקר - ע"י ריבוי חיוב והוספת תורה וטהרה ועין טובה.

ומי שרואה את הרעה - צריך לתרגל את עצמו לראות עוד יותר את הטובה. וגם להודות עוד יותר לה' על שזיכה אותנו גם בתוך הבלבולים, לחזור לשלוט בארצנו. בגלות - הפגיעה בתורה ובקדושה גדולה בהרבה, ואחוזי ההתבוללות נוראים.

ובארץ - יש גם הרבה פריחה של התורה, ולומדי תורה בכמות שלא היתה מעולם כנראה. תלוי על מה בוחרים להסתכל.

מה שאני מסכים איתך - זה שאסור להיות "אדישים". ולכן אני גם נוטה לא לרצות "לשכנע" יותר מידי את אלו מ"נוער הגבעות" היקרים, שאני חושב שתופסים בצורה מאד לא נכונה חלק מהמציאות.

כי המחאה הטבעית על מה שמקומם ועל העוולות - חשוב מאד שתישמע. אח"כ נדאג כבר לאזן... וגם אני חושב שלפחות אצל חלקם יש "ראש פתוח" לדון על דברים, יותר מהרבה אחרים. 

ואנחנו נמשיך לא להסתכל על חתימתכם המקוממת - וגם לאהוב אתכם. זה הולך ביחד...

גם מי שגר בתל אביב אבל מבקר בשומרון וכדו' יוכל להבין זאת.

מי שחי בבועה שלו גר אם הוא יגור מטר ממאחז הוא לא יבין זאת

נתקלתי במקרה בשרשור הזה וסתם עלו לי כמה תהיות שאחשבתי שלפחות בשביל עצמי כדאי לי לעלות על הכתב.

אלירז - כתבת "אני חושבת שיש צורך להפיל את השלטון הקיים ולהעמיד במקומו שלטון יהודי אמיתי." - עזבי רגע את הדיון האם המשפט הזה נכון או לא נכון (אני אישית חושב שלא, וכמדומני שאת כבר יודעת זאת). בואי נדבר רק תכל'ס. ריאלי. בואי ננסה רגע לא להתנתק מהמציאות, ולראות האם דבר כזה ניתן לעשות מ-ת-ו-ך המציאות, ולא על ידי משיח שייפול מהשמיים - כי אני לא נביא וגם את לא, ולא בניסים עסקינן.

אז בבקשה אלירז, אולי תוכלי להסביר לי הקטן איך אפשר להפיל את השלטון, ולכונן מדינה יהודית אמיתית? בעיניי עולות רק 2 אפשרויות.

אחת, היא הדרך הדיקטטורית. אנשי ה"ימין הקיצוני" נקרא לזה (בכוונה בסוגריים, כי אני מאוד מאוד אוהב אותם, הם אחים שלי, בדיוק כמו יריב אופנהיימר, ובניגוד אליו, הם טועים מתוך "אהבה שמקלקלת את השורה" ולא מתוך "המרחם על אכזרים סופו..." - וזה כבר נקודת זכות כלפיהם) צוברים מספיק כוח, נשק ועוז, מתפרצים לכנסת, לבסיסי הצבא, ומחוללים מהפך צבאי ומדיני, מורידים את ראש הממשלה מכסאו, מפזרים את הכנסת ומשתלטים על המדינה (אחלה רעיון לסרט "יום הדין" בל נערי הגבעות. למעשה, בטח יש מספיק סרטים כאלו על מהפכות בעולם האיסלאמי). מעולה. זה מה שאת רוצה? קומץ של אנשים, או למעשה - "לא רוב אזרחי ישראל", שולט במדינה שלמה ומכתיב את מהלכיה על פי תורת ישראל ללא אפשרות להתנגד ומי שמתנגד יושלך לכלא, או דברים דומים... אפשר לקרוא לזה כמו שקראתי בתחילה. "דיקטטורה". לא, זאת לא נראית לי הדרך המבוקשת, וגם את אני מקווה, לא מייחלת לה (ולא, הטיעון של "גם פעם היה מלך לישראל, ששלט בצורה דיקטטורית", לא  יעבוד כאן: א. כי העם הוא זה שצריך לדרוש ולרצות את המלך (ולא ניכנס למחלוקת הפרשנים, בפשטות זה הדרך...ולכן לקח כמעט 400 שנים מהכניסה לארץ עד שהגיעו למלך) ו:ב. כי כן, מציאות משתנה, וגם אם בעתיד יהיה מלך, צריך לעבוד דרך חתחתים לפני כן, ובגדול - לזכות לתמיכת העם.)

הדרך השנייה, הפשוטה יותר, היא פשוט, לכבוש 61 כיסאות בכנסת במפלגת "נוער הגבעות המתחדש", וכך, עם רוב במכנסת, להקים ממשלה אמונית. דבר כזה כמובן, יכול לקרות רק כשרוב העם מאמין בדרך הזאת ובוחר לתמוך במפלגה כזאת, ואז, ברכותיי, הצלחנו!. אבל עד שזה יקרה...

אז  בבקשה, אלירז, אולי תוכלי לפרט בשמך או בשם רבותייך, דרך "להפוך את השלטון" שלא עוברת במסדרונות המקובלים של להיות רוב העם, או לפחות רוב המצביעים לכנסת (גם לייאש את רוב העם מהלצביע ולגרום בכך שתהיהו הכי גדולים יכול לעבוד...) ? אני עדיין לא מצאתי דרך שאפשר לבנות עליה בצורה אמיתית.

אם יש לך משהו לחדש לנו, אני אשמח לשמוע - יש סיכוי שגם אני אאמץ דרך כזאת. אבל בתנאי שהיא תגרום לאנשים באמת להיות אמוניים מתוך בחירה, ולא מתוך קנה שמוצמד לראש אם תעיז להגיד שאתה בעד פינוי התנחלות וכו'... כן, אני עדיין סובר שאהבה וחיבור אמיתי יביאו את השלום - בתוך עצמנו.

ומילה אחרונה - כתבת דברים שמאוד כואבים לי, נגד הציונות הדתית. ראשית כל, גם לציונות החילונית יש הרבה הערכה, ומה שהיא עוברת עכשיו זה בסך הכל פירמוט ורענון מחדש לצורך הפעלה מחודשת טובה בהרבה, שתכלול בתוכה לא רק את הציונות, אלא גם את האמוניות. אם בעבר אבות אבותיהם של החלוצים השליכו את התורה מאחורי גבם ורצו לייבש ביצות, הרי שהיום לאט לאט חילונים מתחילים להכניס תפילות יום כיפור לבתי הכנסת המאולתרים שלהם, מתחילים לאט לאט להתעניינן ביותר ויותר יהדות, וכן, מגלים פתאום שגם בתנ"ך מוזכרת ארץ ישראל, לא רק בכתבי הרצל וז'בוטינסקי...

אבל הכי חשוב זה - שאת כל המהלך הזה מובילה בגאון הציונות הדתית. נכון שיש הרבה פעמים היסחפות לתרבות המערב, אבל ברוך ה' בגלל הסגירות היחסית שלנו, אנחנו עדיין לא מושפעים כמו החילונים מאותה התרבות, והאידאלים עדיין בוערים העוצמה רבה יחסית - ואפשר לראות זאת בגרעינית התורניים, בדוכני מעייני הישועה, בשבתות הקירוב, סמינריוני החיבור ובכך שהיום "ללמוד פעם בשבוע יהדות" לא נחשב מילה גסה אצל קיבוצניקים אלא להיפך, משהו שיש להעריך אותו...

בגדול, אפשר להגיד באמת שאת השינוי בתפיסה, השינוי הדרמטי, חולל הגירוש מגוש קטיף. הציבור הדתדי לאומי הבין שאם עד היום עיקר המשימה הייתה להתנחל בשטח, הרי שעכשיו צריך להוסיף ביתר שאת קומה נוספת על גבי זה - להתנחל בלבבות. הגרעינים התורניים בשנים האחרונות פורחים, וכן, אני מאמין שהם הם יהיו התשובה ל"איך למען ה' אנחנו מחברים בין קיבוצניק מעין חרוד איחוד, לבין יצהרניק או אפילו בית אלניק מצוי?". לא לטעות - אסור לזנוח שום אחת מהחזיתות. ברוך ה' יש מספיק אנשים לכאן ולכאן.

ודבר באמת אחרון - אני, באופן אישי, לוקח את החתימה שלך בעיקר במבט משועשע, אולי בעיקר בגגלל הסמיילי מפיג המתח שיש שם. מה זה משנה כבר איך נקרא לזה, העיקר שכולנו שואפים לאותה מטרה. כי כן, גם אני שואף ליום שבו העומד בראש מדינת ישראל יקרא בשם ה' ויעמוד בראש חיילות בית דוד. אמן.

בס"ד מתחילת הדיון בנושא חשדתי שהסיבה שמי שמדבר כך נגד המדינה זה משום שהוא חווה את פגעיה על בשרו. אמרת את זה בפירוש. 

לא זכיתי  למסור את נפשי ולגור בגבעות אבל הייתי בפינוי אחד או שניים, בעמונה, בגירוש, והייתי עצור פעם פעמיים והכרתי קצת מה זה רשעות של שוטרים. חוצמזה אני שומע מידי פעם סיפורים על מה שקורה. אני יודע שהמצב בטטה.

אני מכיר גם מהסביבה הקרובה שלי את התופעה הזאת שאחרי שחשים פגועים מהמדינה מפסיקים להאמין בה וחושבים שכולה רע. צריך לעבוד עם השכל שתכונתו היא שהוא רואה את התמונה בכללותה ולא ברגש שמבחינתו מה שהוא נפגש איתו זה כל התמונה.

(אני יודע שיש שיטות שכליות שאומרות את הדברים האלה [חושבני שהם מגיעות בעיקר מכיוון החב"די] אבל אני חושב שאצל רוב דובריהם שבאו מתוך הציבור שלנו הם באות בתור הצדקה שכלית למה שהם מרגישים. ולא שזה התחיל מהשכל- שזה הסדר ואין לי זמן להאריך בשעה כזו)   

 התגייסתי שנה לאחר הגירוש (אגב הלכתי לנחל החרדי די בגלל הגירוש ובגלל דברים ששמעתי מאחד הרבנים שמזוהים יותר עם 'נוער הגבעות') כל מיני  אנשים חכמים אמרו לי איך אתה הולך לצבא הזה? הצבא הזה לא קדוש!

שאלתי את הרב יהושע שפירא על זה והוא אמר לי : " תגיד לי?- אם 24 שעות כל הצבא היה הולך הביתה מה היה קורה פה? הערבים היו עולים עלינו והורגים את כולם ואת אלה עם הזקנים והפיאות ראשונים! אז זה צבא קדוש או לא?" (לא ציטוט מדוייק)

זהו פחות או יותר. אנחנו מאוד מאוד מעריכים את המסירות שלכם מכל הלב. בסוף אתם שליחים גם שלנו... חיזקו ואימצו!!! 

אם תסתכל בתגובות שלי מלפני חצי שנה, אולי קצת פחות- (בארץ מולדת בעיקר)

תראה שרשמתי שאני ציונית גאה.. וזה היה אחרי שכבר חטפתי הרבה מכות.

אגב, התנאי שלי לחתונה היה שבעלי יחגוג את יום העצמאות, וזה תקף עדיין עד היום..

לא מה שנוגע לי אישית, הוא הקובע מה דעתי, אלא אוסף המקרים וכמות האנשים שעומדת מאחורי המעשים המזעזעים..

זה לא המכות שגרמו לי לשנות אותה..

פינויים הם עוד עניין של מה בכך..

אני מדברת על התעמרות והתאכזרות אין סופית בהרבה מאוד מובנים..

יש לי כ"כ הרבה שמתערבבות לי כבר בראש כל הדוגמאות.

ומעבר לזה, ישנה תורה שלימה, אפשר לקרוא אותה בספר "קומי אורי" של הרב גינזבורג,

שאולי נעצר כמה פעמים, אבל לא חווה אותם לפני שכתב את תורתו.. [וכמובן שלא ראיתי אותו בפינוי כלשהוא]

ולגבי התשובה של הרב יהושע שפירא, אני רק יכולה לומר לך, שאם החוק במדינת ישראל לא היה חל על אנשי יצהר -

מזמן, כפרי הסביבה היו מחוקים, ודווקא כשהצבא באיזור, יכולת ההגנה שלנו יורדת..

ללא עזרת הצבא - או יותר נכון, למרות נוכחות הצבא, הצלחנו לגרום כאן לכפר אחד לשים גדר, ולכפר אחר שביל בטחון ופטרולים..

בשאר הכפרים - פשוט לא אוהבים להתעסק עם "ג'אבל אל מג'נון"

בעיקרון - אני יותר לחוצה כשאני רואה מג"בניקים מאשר כשאני רואה ערבים..

מה שאת כותבת על הכפר הערבי על-ידכם, זה נקודתי. בוודאי שהערבים המקומיים חוששים מה"מתנחלים" שאין להם "נהלים". ב"ה. וכן היה ראוי שיהיה חששם מכל נקודה יהודית בארץ. מה שנקרא "כח ההרתעה".

אבל מה שהוא אמר - וזו אמת פשוטה לחלוטין - זה על כללות האוייב הערבי. ואם לא הצבא, לא היתה כאן אף התנחלות אחת, לא של "נורמליים" ולא של "מג'נונים". ולא היתה המדינה. שלא תהיינה אשליות. השאלה איננה מה היה קורה "אם החוק לא היה חל על יצהר". אי אפשר לבודד נקודה מהמכלול. עם כל הטענות הצודקות שיש לנו על רפיסות לא-פעם בהתנהלות מול האספסוף הערבי פה.

ותורה שלמה - יש גם אצל הרב קוק זצ"ל - וגם אצל הרצי"ה זצ"ל.

אנחנו שוכחים שיש גם את ה' בעולם...

המדינה פתאום מקודשת יותר מהשגחת ה' בעולם.

ואם ה' רוצה שתהיה לנו מדינה תחת חסותה של עם יהודי זה יקרה, עם השלטון הקיים ובלעדיו.

ועוד יותר טעות לדעתי להגיד "התנחלויות לא היו אם לא היה צבא", להזכירכם על כל התנחלות שקמה בערך היה פינויים והרבה..ומי פינה? האזרחים? הצבא בהנחיית המדינה...

ואלירז-

מסכימה איתך לגמרי!

אנחנו לא "שוכחים שיש ה' בעולם" - ההיפך: המדינה היא בדיוק השגחת ה'. מי שחושב שיש "הפרדת רשויות", כאילו את המדינה "מנהל" באמת מישהו אחר ולא ה' - הוא באמת צריך לשאול את עצמו על הבנת ההשגחה..

זה כאילו מישהו יאמר: אם לא תיטול ארבעת המינים - לא תקיים את המצוה. יאמר השני - מה פתאום? מה עם השגחת ה'?.. ה' הוא זה שציוה על המצוה. וה' הוא זה שציוה על ירושת הארץ וה' הוא זה שציוה על ונשמרתם לנפשותיכם ועל "לא תעמוד על דם רעך" ועל עזרת ישראל מיד צר. זה הכל מצוות.

ואם מישהו אומר לה' - אני לא אעשה את המצוה שלך (להתאמץ בכל-תוקף להגן על חיינו=צבא) ואני "זוכר שיש ה' " הרי הוא נושא שם ה' לשווא. אם אתה זוכר שיש ה' - למה "תלמד" אותו איך אמורים להגן על החיים?

כמו אדם שאומר: אם אין אמבולנסים, יש חלילה יותר נפגעים מתאונות דרכים. מישהו יאמר: שכחתם שיש ה'?... ה' הוא זה שבנה את המציאות כך שבני אדם צריכים להשתדל, ולכן זה חלק מהשגחתו. כמובן, לא אמרנו ש"צבא" זה מספיק בשביל המדינה. צריך גם תורה ורוח וכו'.

המדינה מקודשת לא "יותר מהשגחת ה' " אלא בגלל שם ה' שבה, בהיותה שלטון עמו בארצו, לפי ציוויו.

ולהגיד "אם ה' רוצה שתהיה מדינה זה יקרה".. ה' אומר לנו מה הוא רוצה . זה לא "רולטה". ה' אומר מה ובאיזה דרך. ובהיות שיש ציווי להגן בכל תוקף, מלחמת מצוה, אז אם זה לא יהיה - סכנת נפשות לכל היושבים כאן ר"ל. זה לא "משחק".

ולא קשור ל"מי פינה". בוודאי שכל "פינוי" כואב. אך מלבד מה שבסופו של דבר, כמות הבניה גדולה יותר לאין-ערוך, וחלק מה"פינויים" היו של השתדלויות חוזרות ונשנות, כמו כל מחאה צודקת, שבסוף הביאו לבנין - 

הרי שלגבי הישובים שכבר קיימים ב"ה, ויש בהם מאות אלפי אחינו בית ישראל כן ירבו, ברור שאם חלילה לא היו מדינה וצבא, הם פשוא לא היו מתקיימים ח"ו. יש הרבה אויבים סביבנו. והקב"ה מצילנו מידם, בין השאר באמצעות הצבא.

כשיש דברים לא טובים - לא "שופכים" את כל הטוב הגדול לאין-ערוך. מסננים..

שאם הציוניים לא ילכו בדרך ה' וינחילו את המדינה בדרך ה'- הם יהיו כמפלצת (אחפש את המקור..אבל זאת המילה במדוייק!!!)

?אז לדבר בשם הרב קוק על קדושת המדינה וכ''ו בלי להתייחס לזה זה לא אמיתי!!

בשביל להגיד "הרב קוק בעצמו אמר" - צריך ללמוד די-הרבה ממנו.

הרב קוק אמר צדדים שונים של הענין, שמתוכם מתבררת תפיסתו העמוקה והכוללת.

אם היית מצטטת כך במבחן בפיזיקה, היו פוסלים לך את העבודה..

ולעצם הענין - בוודאי שכל רב וכל יהודי כשר, רוצה שהמדינה תלך בדרך ה', וכואב על כל קלקול. אלא שהרב הסביר את עומק התהליך של התשובה של עם ישראל, שכולל גם את השיבה לארץ, ועתיד להתרומם גם אל תשובה שלמה לה' ותורתו.

וקדושת המדינה - אינה בגלל "ציוני" זה או אחר, אלא מפני שה' מחזיר את עמו לציון, יש תהליך של שיבת ציון, ועמו שולט בחזרה בארץ, אחרי 2000 שנות גלות. בוודאי שצריך עוד להשתפר ולהתקדם.

הרב קוק גם כתב על ה"ויתור" של חוגים חרדיים ("המתיימרים להיות מנהיגי "אגודת ישראל" " כלשונו) על הצהרת בלפור בזמנו: "ובלא חרדת לב ובאפס התעמקות חודרת, ישיתו פיהם לדבר גבוהות במרום ונשגב. להחשיך מילין נגד חזון הפלאות אשר עינינו רואות על דבר צמיחת קרן ישועה...  יש כאן יציאה מן הכח אל הפעל טינה ישנה שבלב, של כיתה ידועה, המתחסדת בחסידות ארסית, שאינה יכולה לסבול כל תנועה של חיים לאומיים... ועל יסודות של יראת שמיים מזוייפת כזאת, בונה היא המינת וההמרה המגועלה את קינה וביצי צפעוני כאלה מתבקעות הן בזמן קצר של דור- דוריים בערך".

היה לרב קוק בן "כמעט היחיד עימי העומד על סוד נשמתי", הרצי"ה זצ"ל. עייני בספרו "לנתיבות ישראל", תראי על קדושת המדינה ו"לתוקף קדושת יום עצמאותנו"; ואני מניח שגם את מבינה שלהגיד "לדבר בשם הרב קוק על קדושת המדינה בלי להתייחס" לאיזשהו ביטוי שאת זוכרת שראית באיזה מקום, זה קצת לא-שייך בהקשר זה..  הוא ראה את כל הביטויים הללו, גם הוציאם לאור - וכת ב מה שכתב, גם בשם הרב קוק. כמובן.

לא מרגישה צורך להתנצל על רמת הכתיבה שלי, כל אחד והכשרונות שה' הביא לו.

ואם ה' הביא לך כשרון זה לא אומר שמותר לעקוץ. אני לא נערה ואת המבחנים בפיזיקה עברתי מזמן, אני מציעה לך לא להשתמש בכשרונות שלך לעקוץ אנשים.

במחילה מכבודך (וזה לא נאמר בציניות ח''ו!!) 

"לעקוץ".. איפה מצאת את זה?

עיינתי שוב בכל הודעתי ולא מצאתי שם שמץ עקיצה. אז כמובן אם הירגשת "נעקצת" אני מתנצל על כך שהתגלגלה תחושה כזאת על-ידי, אבל אני חושב שכנראה לא הבנת מה כתבתי.

ומתוך הנחה שאת מתכוונת לראשית-דברי; אני התכוונתי בכל הרצינות, ש"לצטט" פיסקה אחת מהרב, זה לחלוטין לא שייך. והבאתי כדוגמה, אמנם "מחוייכת", שאם מישהו בלימוד פיזיקה (אקדמאי - לא בבי"ס), שנחשב לימוד רציני, "יצטט" משהו בלי להכיר את מכלול הכתיבה בנושא ואת המקור בשלמותו, יפסלו לו את התשובה. זו היתה המחשה לכך שצריך להתייחס לכך לגמרי כ"מקצוע בתורה". לא כ"מובאה ששולפים".

ובכלל לא דיברתי על "רמת כתיבה" ו"כשרון כתיבה" .יש לך כישרון יפה מאד. דיברתי על התוכן.

מה שנכון, שכשכתבתי בכותרת "בחורה יקרה", אכן חשבתי שאת בחורה אחרי שנת מדרשה או משהו כזה. אח"כ ראיתי שמדובר שאשה נשואה, וכמובן אם הייתי יודע - הייתי בוחר ב"פתיח" אחר, ההולם את ה"מעמד".

אז גם לא היו מדינות ערב מסביב כאויבות עם הנשק שלהן. יש התפתחויות. היתה התיישבות לפני המדינה, ומיד סמוך אליה קמו כחות מגן, כי הבינו שלא יחזיק בלי זה. ככל שגדלה ההתיישבות, גדלה ההתנגדות וגדל הצורך בכח-המגן וגם כח המגן עצמו.

המדינה היא בזכות מתנת ה'; אבל אם לא היה צבא - היא לא  היתה קיימת. כי האויב היה ח"ו תוקף אותה ולא היה מי שיעמוד, והיו חלילה נהרגים המונים. זה כ"כ פשוט - שפשוט אווילי "להסביר" את זה.

ובאירופה נשחטו למעלה משישה מיליון יהודים. "רק" בשואה.

בשביל אידיאולוגיות לא "מהנדסים" את המציאות.

וזה לא קשור לצדיקים שהגנו כל הדורות. כל דור, עם ההגנה שמתאימה לו. בגלות - היו הולכים שתדלנים אל השליט להשתדל. ואכן בגלות - נשפך דמם של ישראל כמים, עם כל ה"השתדלויות", ובאכזריות נוראה. 

ומי שחושב שהוא כאילו "מגן" על כבודו של ה', בכך שהוא מנסה בכח "לסדר" את המציאות, העיקר שלא תיראה העובדה הפשוטה שצבא אכן מגן - ובלעדיו כבר ראינו דורות מה קרה; והוא חושב שזה כביכול "מפחית מכבוד שמיים" חלילה, כאילו ה' לא יכול להגן בלי הצבא.. - אז יש לו טעויות בסיסיות בהבנה אמונית. כך הקב"ה ברא את העולם שנתן לבני האדם את הציווי וההשתדלות והיכולת להגן על עצמם. וזה מילוי רצונו. וההתרשלות בכך היא היפך-רצונו, פשוט לחלוטין. כמובן, ה' יכול גם לעשות נס - אבל לבני אדם אסור לבנות על זה כדי להתרשל בחובתם הבסיסית.

בוודאי נכון שהצבא מבטא ערך קדוש כשעושה את תפקידו - ולא כשעושה חלילה להיפך.

ואף אחד לא אמר שהצבא הוא "א-לוהות", זה אומרים מי שרוצים לנגח בצורה רדודה. אבל בוודאי שכמו כל ענין ששייך לקדושת כלל-ישראל, יש בו גילוי אלוקי. כמו שאמר המלך יאשיהו "לעבוד את ה' ואת ישראל עמו". והרי ה"שיתוף" אסור - אלא שזה לא "שיתוף". שם שמיים מתגלה בישראל, ובמה ששייך לכלל ישראל בדרך ישרה. 

עם כל הכבוד - הרב קוק אינו צריך "הסכמה" מהרב שלפיו את הולכת. ומי שאומר על הרב ש"מרוב אהבתו לעם ישראל חצא שחטאו בע"ז.." אינני מקנא בו. ומי שמצטט ביזוי של גדול עולם כמו הרב קוק, שלא יבוא אח"כ בתלונות על שלא מתייחסים אליו בכבוד.

ובגלל שאני נזהר בכבוד ת"ח וירא אותם - אני מתאפק בכל כח מלהגיד פה כמה דברים קשים על הדבר הזה.

אבל אני כן יכול לומר, כמי ששמע את האדם הקרוב ביותר לרב קוק והבין אותו טוב ממי שאת מצטטת - שאני יודע ממנו שאין שחר לדבר הזה. לצטט לא ממני אלא ממנו, אני יכול.

אבל בשביל שאת תגידי "תורת הרב קוק היא תורה מיוחדת" את אמורה היית ללמוד ממנה הרבה. אני מניח שלא הספקת. אפילו בחור שלומד כמה שנים בישיבה לא מספיק. אז אני מציע לא לחשוב שאפשר לפתור הכל בתיאוריות. אלו דברים עמוקים שצריכים לימוד מרובה ועמוק מאד.

להגיד "תורתו הביאה..לסגוד לגופים מסויימים בעיוורון" - זה שקר גמור. או שלא מכירים את האנשים שחושבים שהם "סוגדים". או שלא מכירים את גישתם (מכמה מהן למדת באופן עמקני. שמעת בכלל מה הם אומרים. חוץ מ"שמועות" שרצות בגבעות), או אם יש "סוגדים" כאלה בעיוורון - אז הם לא מכירים את דברי הרב קוק באמת. גם יכול לקרות. גם בשם ה"חסידות" יש כל מיני שגעונות, גם בשם הרב גינזבורג. זה עדיין לא אומר שהבינו אותם.

http://www.odyosefchai.org.il/TextHome/TextInfo/371

באמת שאף אחד כאן לא ישתכנע ובכל זאת זה ברחב מאד כל ה"תאוריה" 

דומני שאת צריכה קודם להפנות את עצמך, עם כל רצונך הטוב שאני מוקיר, "להבין" כמה דברים.

וכמו שאמרתי-

אף אחד לא ישתכנע!

כיוון שדברים נאמרים ברשות הרבים - אני מגיב עליהם.

ובכל זאת, תמוה בעיני שבחורות חושבות שעל סמך ציטוטים חלקיים מפה-ושם, הן כבר ברות סמכא לנהל דין בדברים שצריכים לימוד מרובה.

האם גם בהלכה היית "פוסקת" כך, על סמך שיעור במדרשה או כד'.

זו אולי הגדולה שבבעיות, שהיום כל נער/ה בטוח /ה שהוא יכול להורות בענייני כלל-ישראל ללא בעיה..

אם אדם מסתמך על רבו - בבקשה, שיאמר. אבל אל יציג את הדברים כאילו "למד את החומר" וזה עלה מתוך עיונו. לפחות את כתבי הרב קוק צריך כמה שנים בשביל ללמוד.

כמו שכתבתי הרב שלי הוא הרב טל שליט''א.

ואגב אני לא ממש בחורה/ נערה כמו שציינת, אבל תודה על המחמאה.

בכל אופן אני ביררתי בזמנו אמיתית את העיניין ודברים כאלה אף פעם לא נאמרים בלי שכל אחד עושה עם עצמו את הברור, אז להגיד שאני מייצגת את הדעה בלי ללמוד את החומר??!!

"בחורות-נערות" לא התכוונתי אלייך, אלא לתופעה שרווחת היום.

וכבר "התנצלתי" לעיל על הפתיח "בחורה" טרם ידעתי שמדובר באשה שכבר הספיקה ב"ה להקים את ביתה.

ה"חומר" שעליו דיברתי הוא דברי הרב קוק זצ"ל, שמהם ציטטת, באופן לגמרי חלקי. לא שטענתי שלא עשית בירור לעצמך על השקפת-עולמך.

ואכן, ללמוד את ה"חומר" הזה, צריך שנים רבות. מתוך אופן הציטוט ומסקנתו (שנוגדת גם את דברי בנו הרצי"ה זצ"ל, שהוציא לאור את האיגרות), הרשיתי לעצמי להבין שאת זה לא עשית. אם טעיתי - וקשה לי להניח - אשמח לחזור בי.

ואמרתי: מי שמצטט את רבו ונשען עליו - זכותו. אבל ה"הישענות" על ציטוטים חלקיים מהרב קוק זצ"ל, כאילו על-סמכם נבנית הדעה, זה בלתי אפשרי. תורה שלמה היא ולימוד היא צריכה.

והאמת והשלום אהבו.

הפיסקה הזאת, זה "פטנט" שטחי ידוע (לא שלך - מן הסתם לקחת ממישהו אחר שציטט), להוציא דברים מהקשרם.

מי שמעיין היטב בכל האיגרת ומגמתה - רואה ההיפך ממה שאמרת.

כל האיגרת הזאת, עניינה לחזק את בכחות שלומי אמוני ישראל לתפוס את מקומם הראוי בתוך תחיית ישראל, כדי להקים מוסדו חינוך ועבודה כאלו, שיתנו כיוון נכון, שיונק מעומק אמנת ישראל ומודע לצרכי השעה ולכלי הזמן.

הרב מזהיר שם, שאם החלישות הגופנית והרוחנית תמשיך אצל שלומי אמוני ישראל (גם אז זה היה בתירוצים של "יראת שמיים"), אז תתגבר ידם של אותם שמחומשים בהפקרות ודרכי הגויים. והוא לא אומר (כפי שציטטת) שה"ציונים" יהיו כמפלצת... הוא אומר שההיתפסות מבחוץ להיסטוריה ולשפה העברית, כאשר הפנים אינו יהודי, זה עומד להיות נהפך "למשחית ולמפלצת" כלומר - לדבר הרסני ולבסוף גם לשנאת ישראל וארץ ישראל. אבל מביע בטחונו בה' "שלא יתן למוט רגלנו". 

כלומר, יש תהליך אלוקי של גאולת ישראל; ויש מאבק איזה צביון לתת למה שמתחדש פה. המאבק הזה אכן נמשך גם היום. והדרך לעריכתו, אינו קטרוג על עם ישראל, ועל התהליך האלוקי, ועל המתנה האלוקית - אלא להוסיף בראש וראשונה כחות אמוניים שמאירים את אמיתתו. ואת זה עושים, כפי שאנו רואים בעינינו - דווקא כאלו שלא "מתייאשים" מהמדינה, אלא שמחים בה ומתוך קישור אל מגמתה כתהליך שה' מוליך אותו, גם מוסיפים בה אורה של תורה ושל אמונה.

אבל ככלל - יש לדעת שאצל הרב יש עוד הרבה מאמרים, וצריך לראות תמונתה כוללת. אלו דברים עמוקים. 

בכל מקרה להתווכח איתך אני לא הולכת.

מה שכן-

אני לא מרגישה צורך להתנצל על רמת הכתיבה שלי, כל אחד וכשרונותיו. 

ומה שכתבת שהרב גינזבורג אומר ההפך ממני זה רק אומנר שלא באמת קראת, אבל לא משנה למה להמשיך את הויכוח אם שנינו יודעים שכל אחד בטוח שהוא הצודק, ואני בטוח שהרבה יותר קטנה ממך ברור גם שבדעת תורה לכן, כל אחד ורבותיו, רבי הוא הרב טל שליט''א, ואין לי עוד מה להוסיף בעניין. (בנתיים)

ברכה והצלחה!

על זה הרי דיברתי:

את באמת חושבת ש"זאת הרמה" שנהגתי, שמחפשים את המקור בלבד, ו"שולפים תשובה"?... הרי על זה בדיוק הלנתי. ברור שזו לא פעם ראשונה שאני רואה את זה, ו"מספיק" מיד לענות.. - ואמרתי שדברי הרב הם תורה שלמה, וזה לא "משחק" שמישהי שמעה איזה ציטוט ואומרת "בשם הרב קוק". זה עומק הבעיה - שלא מבינים אפילו שמדובר בדברי תורה עמוקים, שצריך ללמוד אותם.

ומתוך כך גם ברור, שלא דיברתי על "רמת הכתיבה" שלך, גם לא הייתי מדבר כך. דיברתי על רמת ההיכרות המינימלית הנדרשת בהכרת דברי הרב קוק, בשביל להגיד איזה "ציטוט מכריע" בשמו, בלי להכיר את המכלול, ואפילו לא את כל המקור שממנו הביאו את הציטוט שפגשת.

ולכן, אני חושב שלא שייך להגיד "אני לא הולכת להתווכח איתך". כמו שבכל מקצוע, אם אדם לא מכיר, אז מה נעשה, אי אפשר "להתווכח". אז גם בשביל לדון על מה הרב זצ"ל אומר, צריך למצער להקדיש זמן לעיין במקורות יותר רחבים בדבריו, ולפחות במקור המצוטט בשלמותו, ובעומק.

ואיפה מצאת בדברי ש"הרב גינזבורג אומר ההיפך ממך"?.. הרי ברור שכל מה שאת אומרת (או לפחות אלירז) מקבל את חיזוקו ממנו. הזכרתי אותו רק בתור דוגמה לכך שיתכן שמישהו יצטט אדם ויסיק מזה "מסקנות משוגעות" שלא כמו שהוא חשב. לא התכוונתי אלייך כלל, כמובן בדברי.

וגם אמרתי, שמי שאומר שיש לו רב והוא הולך כמוהו - אין לי "טענות" אליו, רק לא ידבר כאילו זה בא מעיונו ברוחב היריעה.

ואני שמח לשמוע שרבך הוא הרב טל שליט"א. יהודי יקר וצדיק. אנחנו מכרים ותיקים והוא באמת ת"ח גדול - ובענין הזה אני הקטן לחלוטין לא מסכים איתו. וגם רבני-רבותיו (לפחת מהעבר) לא הסכימו איתו. ודבריו בענין מאד מקוממים אותי - ואני באמת אוהב אותו.

ולמרות ענוותך - לא אמרתי שאני יותר "גדול" ממך חלילה. רק דיברתי סביב הנושא של ה"ציטוטים" הנ"ל.

חס ושלום, אני לא טוענת שהצבא לא עשה דבר..

אני מעריכה מאוד, את חברותיי ששולחות את בעליהן לצבא, במסירות נפש!

ומעריכה את אבי וחבריו שהיו והלכו והולכים למילואים

ואת אחי שכבר יותר מ3 שנים מנהל תכנית כושר ללא פשרה בלימוד התורה שלוכדי להיכנס לסיירת רצינית..

לא זלזלתי בתפקידו של הצבא -

פשוט שכיום רוב תפקידי הצבא הם תפקידי שיטור!!!

ומכיון שיש מטרה לשנות את ייעוד הצבא, הוא מתנהל ברובו באופן מושחת ונגד יהודים!!

אגב - הצבא עצמו אומר ששליש מפעולותיו מופנות כנגד "טרור יהודי".. (יעני תג מחיר)

אני לא רוצה לחשוב כמה אחוזים מופנים נגד יהודים בחיבור לאחוזי האנרגיות והכוחות שמופנים לפינוי מאחזים..

בבקו"ם מתחקרים את החיילים, כל חייל!!! מה יעשה במקרה של משימת פינוי!

חייל שמעז לומר שיחשוב על לסרב פקודה או לומר "לא יכול" - מתחיל להטרטר בין הלשכות השונות, ולא נותנים לו למלא את התפקיד המתאים לו על פי כישוריו בצורה שתביא את התועלת הרבה ביותר לתפקוד הצבא!!

כך גם מתחקרים חיילים בעלי פאות על כל פקודה שעלולה להינתן בצבא ונוגדת אורח חיים דתי -

האם עדיין הצבא הזה קדוש?!?

האם עדיין יש להתגייס אליו בכל תוקף באמתלת "כלל ישראל" שפוגעת בכלל ישראל? לא ברור לי שכך בכלל!

בשואה אכן נרצחו מליונים, מכיון שלא היה מי שיגן עליהם..

בקצב שהמדינה שלנו מתקדמת לאן שהיא מתקדמת, והגלותיות שבה היא טובלת-

גם אנחנו כבר חסרי הגנה, ע"ע עופרת יצוקה, עמוד ענן וכל צורת ההתנהלות בשנים האחרונות.

והמשך ההיענות לגופים השונים זה לא מה שיציל אותה..

איך אומרים? להשפיע מבפנים.. אבל הציבור שלנו משפיע מבפנים כמו שהעכבר משפיע על קיבתו של האריה..

אנחנו פשוט מתעכלים..

כל מי שנכנס פנימה מאבד את זהותו!

גם אנשים כמו מיכאל בן ארי שנחשבים סמן ימני קיצוני..

מדברים כבר בשפת הדמוקרטיה, ולא בשפת התורה, ולדעתי זה עוד יחריף..

ראה גם מה קרה לפייגלין שלפתע משבח את נתניהו, למרות דיבוריו על מהפכה..

אז מה אני מציעה? להתמודד בלי צבא? מה פתאום! לחלוטין לא. זה תהליך הדרגתי.

אני בונה (לא אני, אני מתכוונת לדרך בה אני הולכת) מודעות של צבא וגאווה יהודית

אצל האזרחים שרוצים לשמור על המדינה היהודית,

אז נכון, הצבא הזה אולי ללא יותר מדי נשקים - אבל יש לו את הדרכים שלו ליצור בטחון והרתעה.

ועצמה ורוח - יש לו המון!

ככה גם התחלנו בקום המדינה - לא?

האם זו לא הדרך להקים צבא תורני נחוש? להרים את רוח העם? להתקדם לעבר כינון ממלכה נכונה?

כשנראה לענ"ד מתוך דעתם של גדולים בתורה ובחכמה אחרים -  שהניסיונות האחרים נכשלו..?

לא יצאתי מכלל ישראל, רוב האנשים שנלחמים בגבעות בעצמם בערבים -

הם אנשים שהצבא דחה בידיעה שהם אלו שיהיו חוד החנית במלחמה כמשרתים בתוכו.

עוד דבר שמצביע על כך שאין מטרתו להילחם באויב, אלא רק "לשמור על שקט מעושה"..

לגבי מי שחי בגבעות, הוא לחלוטין לא מנותק ממה שקורה במציאות,

אנחנו לא שומעים שמועות וניזונים מסטיגמות, דווקא כך נוהגים כלפינו..

קצת הציקה לי האמירה הזו..

נוער הגבעות או "החבר'ה שלי" בסופו של דבר, הם בנים לציונות הדתית

אולי הלכו רחוק ממנה, אבל את הויכוחים האלו אנחנו מנהלים גם מול ההורים שלנו

שגידלו וחינכו אותנו על תורת הרב קוק.

אלו לא אנשים מחוץ לחברה..

לעניין דברי הרב יצחק -

אני לא רואה השוואה בין הרב קוק לאהרן הכהן כביזוי תלמידי חכמים-

אני דווקא חושבת שיש בזה כבוד גדול כלפי הרב קוק.

אשמח לשמוע איפה זה נכנס בהגדרת ביזוי ת"חים. 

אם זה אכן כך, לא הייתי רוצה להיכשל בזה, גם אם הדברים באים בשמו של רב גדול.

הרי הרב קוק עצמו, ברי לי ולכולם שלא התכוון לכך, אבל גם אהרן הכהן לא התכוון ליצור את העגל.

אלו "החסידים" שמסלפים דברי הרב, וכן - הביאו את עמ"י לסגוד! לגופי הממשלה כאל "מלכות ישראל"-

דבר שחלחל באופן מאוד חזק בציבור הדתי לאומי, ונשאר אפילו במצבים של "נשים מוכות"

שיעמדו מאחורי המדינה וישרתו אותה גם במחיר של פגיעה בקודשי ישראל -

כיון ש"הרב קוק אמר שמדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם"

ודאי שהרב קוק לא טעה במשפט הזה!!

החסידים טועים בפרשנותם שהכלי (מדינה) והתוכן (היושבים בראשה, נותני הפקודות, חוקים פוליטיים) חד הם.

ונכון - יש חסידים שעושים טעויות כאלו אצל כל רב.

אודה שאני חשה כך גם כלפי התנהגויות והתבטאויות חמורות מאוד מצד חלק מהאנשים אצלנו..

אבל באופן אישי אני חוקרת אחר האמת..

לא למדתי את כל תורת הרב קוק, כפי שהרב אומר - נדרשות לכך שנים של לימוד מרוכז ומעמיק

ואני לחלוטין לא עומדת בקריטריונים הללו..

אבל קיבלתי חינוך שמבוסס על השיטה, ולמדתי מה שהשתדלתי ללמוד.

ולכן אני אומרת דברים על תורת הרב קוק, על סמך מה שאני קלטתי ממנה..

בכל אופן, מכיון שתורת הרב קוק היא כה עצומה, נראה לי שלא אצליח גם ללמוד את כולה -

אז תמיד אשמח שיחדשו לי, ואתמודד מול הטענות.

אין לי בעיה לומר "טעיתי" כשאני רואה את הטעות - 

הרי בסופו של דבר כמו שכתבתי כמה שורות למעלה -

השאיפה והחתירה היא לאמת, ולא לשם ניצחון הדעה "שלי"!

מחילה מהרב אם היה בדבריי גאווה, חוצפה או מילים שפגעו ואינן במקומן.

יש לי עוד הרבה מה לתקן בעולם הזה לצערי ולשמחתי..

יהי רצון שגם הויכוח- המחלוקת הזו, סופה להתקיים ושאצליח לפעול ולכוון לרצונו של הקב"ה בכל דיבוריי ומעשיי.

נ.ב.

אלו ש"הסכימו" איתי, ודעתם נובעת מתורת הרב טל -

בינה לבין תורת הרב גינזבורג בנושא - יש הבדל עמוק ומהותי בבסיס!

אבל זה כבר נושא לדיון אחר..

בכל זאת, קראתי בזריזות את דברייך היקרים - וטיפה התייחסות על "קצה המזלג":

עיקר תפקיד הצבא הוא הרתעת האוייב, בעצם קיומו וחוזקו. לעיתים - כשאין הרבה פעילות מבצעית - אז אחוז גדול יותר, יחסית, הוא שיטור - כי בפועל אין "מלחמה" אבל זה לא "שליש מהצבא".

אין מטרה "לשנות את תפקיד הצבא" ואינו מתנהל ברובו באופן מושחת ונגד יהודים". הוצאת דיבה.

לא מתחקרים "כל חייל" מה יעשה בפינוי (אם כי אפילו אחד זה חמור). וגם לא חייל הפיאות על נגד אורח חיים דתי. שני בנים שלי שירתו - אחד עם פאות, לא תיחקרו על כלום. עוד אחד היה כבר בבקו"ם - יחס נעים ולבבי, וע"י בחור.

ואכן, הצבא קדוש ומגן בעיקר תפקידו על כלל ישראל. מה שלא בסדר - למחות ולנסות לתקן. מי שבא מאהבה ושותפות שומעים לו יותר (מניסיון).

אנחנו לא "חסרי הגנה". "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" - לא היו כבר 2000 שנה. והאוייב חטף באבי-אביו, למרות התיהרותיו הרגילות. אפשר יותר - יתכן (לא יודעים כל הנתונים ו"חשבונות איראן"), גם אני חושב. זה לא סותר את החיוב. והיותר - לא יושג ע"י קינות, אלא בחיזוק.

ואולי מאנשים שפתאום "משנים סיגנון" כדאי, במקום לחשוב שכולם "התקלקלו", להבין שהתוכן הפנימי שלהם לא זז - רק הבינו איך בונים דברים. ציבורנו לא "מאבד זהות" מחדד זהות - וגם מקרין ממנה.

"צבא וגאוה יהודית" בתוך צבאנו. "להרים את רוח העם" - מצוין. לא בפרישה מהציבור. 

היום זה לא "קום המדינה". היום יש מדינות ערב אויבות מבחוץ. "הפעולות הקטנות" בגבעות - נסמכות על המעטפת של צה"ל כנגד מדינות ערב. שיזהרו לא לדקור בה. לא כל אחד יכו להחליט על "מדיניות" שמסבכת את כל האומה. לנהל מדינה יותר מסובך אפילו מזוג במשפחה..

"הנסיונות האחרים" לא "נכשלו" חלילה. הצבא הולך ומתקדם ויש בו הרבה בני תורה יותר מאי פעם. והם לא רק "מתעכלים" גם משפיעים. אפילו על סגנון הדיבור. תהליכים צריכים סבלנות. הגאולה היא תהליך. לשמוח בהתקדמות. להיאבק בהחשכות.

אני האחרון, דומני, שיעלה על דעתו להתייחס ל"נוער הגבעות" כמחוץ לחברה. כידוע לך. ולא כתבתי דבר כזה. אדרבה, מוקיר את הטוב, מעריך מאד, וגם חושב שצריך לעודד שיח, מתוך הערכת רצונם הטהור, ומתוך ענוה גם שלהם כלפי גדולים.

הדברים שנאמרו על הרב קוק הם חמורים והתוכן הזה הוא שטחי ביחס לדבריו לענ"ד. וכבר אמרתי: אי הבנת דבריו, אי הכרת תלמידיו, ובחלק מהמקרים - אכן אי שימוש נכון בשמו.

ותלמידיו לא אומרים שאישית כל מה שיגיד מישהו שבשלטון הוא קדוש. הרי הרצי"ה פירסם כרוז חריף בזמן בגין (שאהב), בכותרת: "הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה". אלא שהמדינה קודש, ומתוך כך - גם השליחות של כלל ישראל לשלוט בה, צריך לכבדה וכשליחות של הכלל, יש בה קדושה. אבל ברור - שאם הוא אומר דבר נגד התורה, הרי זה בטל ומבוטל. אין כאן בכלל שאלה. כך גם ההבדל בין סתם "חוקים" (כמו שיש תקנות "שבעת טובי העיר" לפחות) לבין חוקים שנגד הדין, שאין להם אחיזה. הפרטים - זה דיונים הלכתיים שצריך להכירם.

ולא היה בדברים שלך כל "גאוה" או "חוצפה"... אדרבה, ענוה ודרך ארץ.

יישר כחך.

אך לשם כך - צריך לקרוא את החוברת של ד"ר אמירה דור.. (שגם אותה הבאתי שם בקישור)

לגבי תחקור החיילים בבקו"ם או במיונים - שמעתי לא מחייל אחד ולא משניים, אלא מכמה וכמה -

שניים חילונים והשאר בני הציונות הדתית..

כך גם התחקור לאותם בעלי פיאות על שירת נשים ועל אימונים בשבת -

[שזה אגב דבר שנשמר שנים בסטטוס קוו ונאסר על הצבא לצאת לאימונים בשבת שלא במצב מלחמתי]

עופרת יצוקה, עמוד ענן וכדו' - הם כמובן רק בשנים האחרונות

ובזמנים רחוקים (10 שנים לפחות אחורה) - הצבא עשה את תפקידו והראה לאוייב את מקומו האמיתי.

כיום הוא רק משפיל אותנו.

אפשר לומר שהאוייב יהיר בצורה טיפשית, אבל נצחון הרוח פה ברור!

וגם בסופו של דבר האיום על אזרחי ישראל לא הוסר! והחמאס לא מוגר -

הוא אולי קיבל מכה קשה, אבל עוד חצי שנה, אולי פחות - השקט כבר לא יהיה כל כך יחסי.

האם זה לגיטימי? האם זו הרתעה?

במבצע עמוד ענן - לא רק שלא חידשנו הרתעה, להיפך יצרנו תדמית חלשה יותר.

וברגע שישתקם מההריסות - האוייב יחזואר ביתר שאת..

לגבי צבא "חדש" וכו' - לא מדובר בקסם והופ - צבא חדש ואידיאלי.

מדובר בשינוי תודעה של הרבה מאוד אנשים - 

הרי חבר'ה שמכריזים כמו כאן:

או מועפים מהצבא או חווים התנכלויות מצד מערכת הפיקוד.

ואלו חבר'ה עם פרופילים קרביים ומוטיבציה בשמיים.

ברגע - שכל מי שיתגייס, יצא מנקודת האחיזה הזו - הצבא ייראה אחרת..

להשפיע לא מבפנים דרך טיפוס לצמרת הפיקוד, כשעל כל פקודה אומרים "אמן"

אלא להכתיב את התנאים לפני שמתגייסים.

ברגע שכל החיילים יתגייסו בצורה הזו - הצבא יוכל להיות מקום תורני.. כרגע עוד לא.

(ושוב - זה לא קורה כמו קסם, זה תהליך חינוכי שעלול לקחת שנים)

(ושוב, אחזור על זה - אני מוקירה טובה למה שהמדינה הזו כן מאפשרת לנו כיהודים וכך גם פתחתי את ההסבר הראשון שלי)

כבר אמרתי הגאולה זה לא הכל או לא כלום. קימעא-קימעא. באיזו עין להסתכל ומאיזו גישה - יש בחירה. וכנראה לפי ההסתכלות גם "מחזירים" לאנשים במקומות מסויימים (בלי להצדיק).

צריך לראות את הטוב הכולל הגדול, ולא לרצות "להיתפס" לכל חולשה. חולשות מתקנים בהקרנת רוח איתנה לכלל האומה ובחינוך. ולא בניסיון "להעצימם" כשרואים עין-בעין איך אומה זו עומדת מול מאות מליוני אויבים ר"ל. 

מי שמחפש "שחור" - ימצאנו בכל מקום, ויחליש רק את עצמו וסביבתו הקרובה.

ו"ברגע שכל החיילים יתגייסו בצורה כזו" ש"יכתיבו את התנאים לפני גיוסם", לא יקרה לעולם, ובצדק. ואח"כ "מתלוננים" שלא מגייסים אותם (וגם הם מבינים ומבקשים בחלקם החשוב להתגייס בכל זאת)..

ה"חלומות" טובים. בדרך הזאת לא יתיישמו.

ואת מה שהדוקטור הזאת כתבה לא אקרא, ולא מפיה אני חי. אנחנו במלחמה מתמשכת. במלחמה לא מחלישים. אם הייתי אחראי ישיר על הבקו"ם (תועלת מיידית) יתכן שהייתי קורא ובודק כדי לתקן. כתיבתה לדעתי מתחילה מגישתה ולא ההיפך.

ואינני צריך לשמוע סיפורים מ"אחרים", הרי אני יודע ממשפחתי. כנראה שיש גם צד שתיאוריות כמו שאת מעלה ש"תופסות" אנשים מסויימים - גורמות לצבא "להתגונן" (שוב - בלי להצדיק). אי אפשר לתפוס את החבל משני הצדדים.

ודומני, שצדדי ההשקפות הובהרו לא רע - וכל אחד מהקוראים פה יכול לבחור, מלבד מה שאני מניח  שיש לאנשים גישה משלהם, גם טרם הדיון הזה...

כשהרב רונצקי מארגן מפגש בחוות גלעד, חוץ משני בעלי משפחות שבאמת חיו בגבעות בעבר-

בתוך 45 נערים שהיו שם - כולם היו נוער בסיכון ולא חבר'ה שלקחו חלק במאחזים או בכלל ברוח הנושבת פה..

http://www.hakolhayehudi.co.il/?p=52371

ולא הבנתי אם הרב רואה בעמדתי - מחפשת שחורות..

חבל כי ציינתי שוב ושוב, שדווקא אני כן מעריכה את הטוב שיש..

זה לא באמת משנה, כי הויכוח הוא לא אישי- אלא דיון וחיפוש אמיתי ופנימי.

ודווקא העלבונות שמטיחים פה אנשים - מעידים על כך שהם עשו את הויכוח הזה למשהו אישי

 ומראה על חסרון במידות שלהם בלבד!.

.שבת שלום 

מה שכתבתי על "חיפוש שחורות" היה על הנקודה הספציפית שעליה הגבתי, לגבי איך להסתכל על עיקר עניינו של הצבא היום, על הרתעתו הגדולה מאד את האוייב ע"י עצם קיומו; וגם על ההסתכלות על "עמוד ענן" למשל.

לכתוב שהיה להם "נצחון הרוח"... זו דוגמה לבחירה של "חיפוש שחורות". איזו "רוח" בכלל יש לרוצחים הללו? אלא מה, הכוונה מן הסתם, לצד ה"מורָלי". זה בדיוק ענין של בחירה. הרי מה שהם ספגו - לא עומד כלל בהשוואה למה שהם ירו לפה, הרוב ללא תכלית. אלא שהם "הבינו" אינסטנקטיבית, שאם הם רוצים להרגיש "מנצחים", הם צריכים להתרברב. הנה, אפילו את "התרשמת" מזה..  איך להסתכל - זה ענין של בחירה. אפשר לראות שהכּינו אותם שוק-על-ירך, ללא השוואה כלל, ולשמוח בכך - על אף שאנחנו חושבים שהיה צריך עוד יותר ושהיה צריך לכבוש לפחות את פילדלפי ושהיה צריך בכלל מראש לא לסגת משם - ואז מרוממים את הרוח ויש לנו "נצחון הרוח". ואפשר "לחפש" ניצחון שלהם שלא היה, ואז מחלישים. זה ממש להחליש את עם ישראל, ודברים כאלה גורמים שאח"כ תהיה סיבה יותר טובה להתלונן, חלילה. 

כך גם להגיד: "יצרנו תדמית חלשה יותר" ח"ו. זו ממש בחירה, וזה מהגורמים לענין. מצד האמת, זה בוודאי לא כך. עזה בערה, לא ת"א. אבל הם מנסים לומר כך - כי הם מבינים שבלי לעודד את עצמם לא יחזיקו כלל. ואם אצלנו ישדרו חוסן, וש"רק מחכים שתנסו שוב", אז הם יפחדו יותר. אבל אם אצלנו ישדרו אמירות כשלך, זה עצמו מה שיוצר את התדמית הזו. האוייב קולט אמירות של חולשה, וזה מעודד אותו. וגם אצלנו - וזה מחליש. נמצא מי שמדבר כך - ממש מחזק את האוייב ח"ו, בעצם התלונה שלו על חוסר ההרתעה..

ההסתכלות הזו - היא סובייקטיבית; נובעת מתוך גישה מסויימת, מחלישה את האדם עצמו וסביבתו. וחבל.

וכמובן, אינני בעד "להטיח עלבונות" אישיים באף אחד. אם כי, אפשר להניח שיש אנשים שרואים בכתיבה על הצבא, למשל, כאילו רוב פעילותו "נגד יהודים" וכד', ממש עלבון אישי כלפיהם..

כשמו כן הוא "צבא הגנה לישראל" - מגן על עם ישראל מהאומות שמסביבנו ומהערבים שיושבים בתוך ארצנו.

כמוני וכמו חברי שהתגייסו לצה"ל, התגייסנו כדי להגן על עם ישראל. אני מאמין שרוב מוחלט (מעל95%) התגיסו לצבא מאותה סיבה שאני התגייסתי ולפחות בפלוגה שלי זה מה שראיתי.

נכון שיש בצבא דברים שאינם טובים כמו פינוי ישובים ובהחלט צריך לטפל בבעיות אלו. אבל זה לא אומר שצריך שצריך להחליף את הצבא הנוכחי באחד אחר כמו שאם תקוע לך בקיר בבית מסמר מיותר אז לא צריך להחליף את כל הקיר כי הוא לא טוב...

לגבי המשפט "שכיום רוב תפקידי הצבא הם תפקידי שיטור". מאיפה את מביאה את המידע הזה??

ואשמח לשמוע גם מהו המקור הצבאי לכך ששליש מפעולות הצבא מופנות כנגד "טרור יהודי"?

בתור חייל סדיר לפני כ4 שנים , כל האימונים שלי היו אימוני לחימה (ולא שיטור) וכמובן שהתעסוקה המבצעית שלי הייתה בהגנה על יהודים ולא ב"תפקידי שיטור". בואי לא נשכח שגם אם אפילו כל החיילים בשומרון (מה שכמובן לא נכון ) מתעסקים עם יהודים במקום ערבים. רוב הצבא לא נמצא בשומרון אלא בגבולות (קו חרמון , קו הר דוב , גבול מצריים , רצועת עזה וכו') ששם בוודאי עוסקים בעבודתם הראוייה. ואני יכול להעיד על הגדוד שלי שהיה בחברון שהיא כידוע עיר בעלת אוכלוסיה יהודית וערבית, שהעיסוק הכמעט מוחלט שלנו היה בערבים ולא ביהודים.

למערכת הצה"לית ולצמרת הפיקוד - ולא חס ושלום לחיילים

שבאמת צדיקים, וכפי שכתבת מתגייסים על מנת להגן על עמ"י ולא לשום מטרה זרה אחרת.

באופן כללי - כש"פאנאטים" מדברים נגד הצבא - זה לא נגד החיילים!

אם היה מדובר בעיסוק בודד של הצבא בדברים האלו - הייתי שותקת..

אבל! וכאן אני עונה גם לרב דן - יש מגמה כרגע להפוך את הצבא לגוף שיטור!

שזה מעולם מעולם לא היה תפקידו, גם אם הגיזרה שקטה!!

יש משטרה לטובת שיטור, והצבא לא אמור לאכוף חוק על אזרחים.. אלא אך ורק להגן עליהם ולייצר הרתעה.

להלן אסמכתא לכך שמתקיימת מגמה כזו:

http://www.pmo.gov.il/Arab/Tnufa/SpecialCommitteeDecisions/test.pdf

(ולמי שמפקפק - לא מדובר רק בפינוי גוש קטיף. מכינים כרגע את שאר יהודה ושומרון פינוי יהודה ושומרון,

וזה כבר התחיל במאחזים הקטנים  (המבוססים) ובנסויי כלים שונים לפנות אותם בדרך המהירה ביותר -

ע"ע רמת גלעד, מצפה יצהר, גבעת האולפנה, מגרון, ובהמשך - גבעת אסף, עמונה ושאר ה"מאחזים" הקטנים..

בכל פעם בודקים צורת הסכם והידברות קצת אחרת..)

ולגבי האמירה ששליש מפעולות צה"ל מופנות כלפי טרור יהודי

(זה לא כולל את הכמויות האדירות שמשתמשים בהם לטובת פינויים, ואני מדברת כרגע לא על מג"ב ומשטרה)-

זו תגובה רשמית מגורמי צבא בכירים לכתבה שנעשתה אחרי מה שהיה בחטמ"ר אפרים על נוער הגבעות..

להלן בסרטון - דקה 12:09

אגב, לפני 4 שנים - באמת היה הבדל מהותי ממה שמתרחש בצבא היום - 

ועדיין הוא היה במגמת עלייה במקרים שבהם התנהל מול יהודים ולא מול אוייב (מה שנקרא הפיכה לגוף שיטור)

אני לא יודעת איך אתה כרגע רואה את תקופת הגיוס שלך -

כיום החיילים גם בחברון וגם בכל הגזרות החמות - הפעילות המבצעית מסתכמת במעצר מבוקשים

ובשמירה על השקט! באופן כללי, ובמקרים של הפרות סדר מצד הערבים.

בהם הפקודה לחיילים היא להחזיר את השקט ולא ליצור הרתעה או אפילו להגן על עצמם!!!!

את זה אני אומרת על סמך שיחות עם חיילים שמשרתים באיזורים הללו - מכל גווני הקשת הישראלית

ואפשר גם לראות את ריבוי המקרים והסרטונים לאחרונה - 

בהם חיילים נסים על נפשם מול המון ערבי -חמוש באבנים, כשהם חמושים בנשק!!

הוראות פתיחה באש מוחמרות עם השנים, חיילים חושבים פעם ופעמיים ו8 פעמים לפני שהם בכלל נוגעים בנשק,

וההרתעה כבר מזמן שואפת לאפס..

מעבר לזה שכואב לי מאוד על החיילים שעומדים במצבים כאלו, מדובר גם בחילול ה' גדול מאוד!

אגב - מעצר מבוקשים אולי כרוך בסיכון חיי החיילים, ואני מאוד מעריכה אותם על מוכנותם למסור את הנפש.

אבל ההתנהלות בו היא טיפשית בדיוק כמו הפצצות הפינצטה בעופרת יצוקה. (וזו אשמת המערכת, לא החיילים!)

וגם - אותם מבוקשים בד"כ לא נכנסים למעצרים ממושכים, אלא כמו חבר'ה מהגבעות שעסוקים בתג- מחיר

נכנסים לתקופת זמן במעצר בטווח שבין כמה ימים לכמה חודשים - וחוזרים הביתה.

ככה שאין בזה הרבה תועלת.

חיילי מילואים בקרית ארבע: כובלים את ידינו
חייל מילואים בקריית ארבע ביקש ממפקדו להשתחרר כששמע על הוראות הפתיחה באש החדשות, "הצבא פוחד מהתקשורת".
חיילי מילואים מאזור קריית ארבע, טוענים כי מאז מבצע עמוד ענן שונו כללי הפתיחה באש והם הונחו שלא לפגוע בערבים גם אם הם מסכנים את חיי החייל.
י' חייל מילואים ששרת עד השבוע בקרית ארבע מספר לערוץ 7, כי הוא ביקש להשתחרר ממילואים לאחר שהבין כי אין לו דרך להגן על עצמו בזמן אמת, "מהר מאוד הבנו את המציאות החדשה, ידיו של צה"ל כבולות. הוראות הפתיחה באש מחמירות מאוד עד כדי סיכון חיי אדם של חיילים.

אכן המצב שאלירז מתארת חמור אף יותר, ואני דיברתי עם קצינים שלי במילואים, ואכן הם אישרו שאלו ההוראות, וחייבים למלא אותם, וזה מה יש..

אמרתי לקצין שלי שלמילואים הבאים כנראה אני לא אבוא...

בס"ד ועדיין אני חושב שבמה שכתבת "אוסף המקרים" "התעמרות ואכזריות" ובמיוחד "יש לי כ"כ הרבה בראש.. הדוגמאות" את עדיין נופלת בלשפוט מתוך דברים שאת חווית ולא מתוך הבנת המכלול. (ה' ירחם עלי אני כאילו נותן מוסר הלוואי שאני אהיה במדרגה של מה שאני מדבר.. ואעפ"כ מקומי לא אניח). 

לגבי הרב גינזבורג כתבתי כבר בהודעה הקודמת (בסוגריים) שאני יודע שיש שיטות שכליות שאומרות את הדברים האלה או קרובות להם (וכבר כתבתי שם מה אני חושב על זה)  על כגון זה נאמר "אלו ואלו דברי אלוקים חיים"  ויותר אני מתחבר למשפט : "מהא ומהא יתקלס עילאה" 

ואם את חוגגת את יום העצמאות של המדינה הזאת (ואני מניח שאת מבינה שזה שאפשר לאכול עם הכשרים טובים זה לא סיבה למסיבה במיוחד אם את אומרת הלל בברכה) אני לא מבין מה כל הסיפור. מה, זה סוד שלא כל היהודים פה בארץ הם לא כולם בדיוק ברוח ישראל סבא? יש שיותר ויש שהרבה הרבה פחות- אני חושב שביטויים אלימים כמו להפיל את השלטון נישאים בעיקר בפי אנשים פגועים/ כועסים/ צעירים מידי/ ואני מקווה שלא במקרה שלכם- לא מספיק חכמים.

בעקרון אפשר לכתוב על הדברים האלה בלי סוף אבל אין לי כח ואני לא יודע כמה זה יעיל פה.   

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.