יש מקומות שאתה עובר בהם,

ממשיך לצדדים וממשיך הלאה.

יש אנשים שאתה פוגש בהם,

מחייך קלות וממשיך הלאה.

אב יש, לא הרבה כמובן,

רק כמה מיוחדים אי שם,

מקומות שאתה עובר בהם ונשאר,

כי טוב לך שם, וחם,

וקשה מאוד להמשיך הלאה.

ויש אנשים שאתה נקשר ואוהב,

וכשאתה ממשיך הלאה,

הם ממשיכים אתך עמוק בלב.

וואי. הקטע הזה עושה לי עצוב. שונאת פרידות..

ופעולה שפעם עשו לנו:

שמו כל מיני סוגים של שוקולדים חתוכים לקוביות בתוך צלחות על הרצפה. וליד כל שוקוד שמו פתק שמתאים. נגיד ליד שוקולד אוורירי שמו 'משו שגרם לי לקחת אוויר' וליד שוקולד לבן שמו 'משו שגרם לי להלבין (להחוויר..)' וליד שוקולד עדשים 'משו שהפתיע אותי' ובשוקולד סוכריות קופצות 'משו שהקפיץ אותי' ובאגוזים 'משו שהיה לי קשה' וכו'.

ואז כל אחת צכה לקחת שוקולד אחד, או שתיים, און מכולם, או מה שבאלכם, וצה לומר משו שקשור.. נגיד אם היא לוקחת שוקולד עדשים היא צכה לומר משו שהפתיע אותה.. וכו'.. אב כאילו משו מהשנה שהיית מדריכה שהם.. ואז ככה גם נזכרים בכלמיני דברים שקרו ביחד וזה ממש כיף.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!!

באמת שזה כיף לקבל איזה קטע  שכולם נותנים וכאלה.. לדעתי כדאי לך לעשות  גם משו אישי שלך. כשאת רושמת/אומרת את מה שאת מרגישה זה בהרבה יותר חזק.. -מקטע די נדוש.. בהצלחה!!

הרעיון של השוקולדים ממש סבבה אבל אנלא יודע עד כמה הוא יעבוד עם בנים..

נ.ב. אני בן..=]

אבל נראלי זה גם יכול ללכת אחלה עם בנים..

באיזה גיל החניכים שלך?? זה ממש תלוי בגיל...

אם הם יחסית גדולים אפשר לסוע איתם לאיזה מעיין שווה כמו "עין לבן" שבירושלים ולעשות פונדו...

עשו לנו את זה שהייתי במעפילים ושיא הנהננו!!

בהצלחה!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....