הלכתי לרופא והביא לי משחה (סופגת את הדם   משו מוזר)
הפצע הפסיק ליכאוב אז כבר יכולתי ללכת לאליפות הישיבות
(אפילו שיחקתי שם לא רע ב"ה)
באוטובוס היו הרבה מאד"ג אבל פירפרנו את כולם
ושחבנו את הנהג לכפ"ג
הוא הוריד אותי בבית ב"ה

המורה ההיא למת' היה  דאוקה שיעור נחמד מאד !!!
וההורים שלי בזכות זה שעזרתי להם החליפו את כל החדר עבודה
קנו וחידשו!!!
הקיצר אלו הדברים בתיקונם
סליחה על החפירה
 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....