בס"ד
לפני כעשר שנים (+-) הזמנו אלינו את בת דודה של אמא שלי ומשפחתה, תושבי כפר דרום (ז"ל), לבוא אלינו לשבת ביישוב שלנו. הם הגיעו אך הם אמרו לנו שהם פחדו לעשות את הדרך הזאת. הסתכלנו עליהם בעניים תמהות "אתם"?! אתם אלה שחוטפים פצמרים, יריות, הרוגים וכו' מפחדים להגיע אלינו?!
אז הם ענו לנו: "כן, את הערבים שלנו אנחנו מכירים, אנחנו כבר יודעים איפה הם עורבים לנו ואיפה הם מנסים לה]יל אותנו. אנחנו כבר יודעים את התחבולות שלהם ואת המשחקים. אבל כאן זה מקום חדש לנו. אנחנו לא יודעים היכן מסתתר מחבל או איפה צריך לנסוע יותר לאט או מהר ולכן אנחנו מפחדים למרות שאצלנו המצב הביטחוני יותר קשה".
כך גם בחיים -
סתם ככה בשגרת היום יום אנחנו יודעים איפה היצרר מתחבא לנו ומנסה להפיל אותונו ולכן שם אנחנו נזהר. אם זה באינטרנט שאנחנו נדע לא להכנס לאתרים מסוימים. אם זה ברחוב שנדע להוריד את העניים בכדי לא להתקל במראות אסורים. אם זה במכולת להרחק מהשוקולד שאנחנו כל כך אוהבים ושלא נגזול אותו ח"ו.
הבעיה מתחילה שאנו מגיעים למקום חדש -
פתאום הכל זר לנו ואנחנו לא יודעים היכן מחכה לנו היצר ואיפה הוא שם מלכודות על מנת להכשיל אותנו. ואז העסק מתחיל להיות יותר קשה כי אנחנו צריכים ללכת יותר לאט או יותר מהר בשביל לא לשים לב לדברים לא טובים. בדיוק כמו בכביש במצב ביטחוני של מלחמה שאז אנחנו לא יודעים היכן מחכה לנו במחבל אז אנחנו עושים הכל יותר בזהירות ושמים לב לדברים יותר ברצינות, כך בדיוק אנחנו צריכים לנהוג במקומות כאלה.
נכון -
גם במקומות המוכרים יש נפילות, אבל שם אנחנו יודעים יותר להזהר ושם גם יותר כואבת לנו הנפילה כך שבפעם הבאה נזהר הרבה יותר.
גרה במקום מוקף ערבים ופיגועים,
