עד מתי יימשכו הלימודים של בעלך?

שאתם קשורים אליו.

זו שאלה כבדת משקל, וכדאי לבחון אותה מכל הכיוונים לפני שמגיעים להחלטה.

צריך להיזהר מלהגזים! הריונות מדי צפופים הם לא רק בקטע של "איך יהיה לי כוח להסתדר עם זה מחרתיים".

החשבונות צריכים להיות יותר רחבים.

אצלי נולד פג, והסבירו לי שזה עשוי להיות קשור לזמן הקצר שעבר מאז ההריון הקודם. 

צריך לקבל ילד כשרוצים אותו, ולא בחיפזון. אני אמא ל6, שנולדו תוך 8 שנים, ושמחה מאוד, אז לא להגזים כמובן גם לצד השני.

הכי כיף להם כשהם צפופים... 

לגבי הענין ההלכתי- דברו עם מכון פועה המקסימים.

שאם אנחנו  מדברים על להביא עוד ילד זה מרצון בלבד. כמו כן, במצב הכי אופטימאלי והיה ואני נכנסת מיד להריון הגוף שלי השתקם .. השיחה בוצעה לאחר בדיקה רפואית מקיפה.

כמו כן, אני לא יודעת אם אני מסכימה לאימרה שהכי כיף כשהם צפופים זה תלוי באופי הילד וכל ילד צריך את הזמן שלו עם ההורה.

שוב, כמובן שהשיח ביננו נעשה במקביל לייעוץ של הרב שלנו כך, שהפן ההלכתי מכוסה.

אבל אני רוצה לשמוע מאנשים שחיכו  ואנשים שלא חיכו איך זה השפיע עליהם... אני חושבת על הזוגיות שלי ושל בעלי הנפלאה ולא רוצה להעמיד לפניה לחצים קשים מידי! כמו כן, הורים רגועים לילד אחד עדיף על הורים מתפרקים לשניים ( במקרה ובאמת ההורים לא מצליחים להסתדר ולכן אני מבררת)

לי יש שני ילדים בהפרש של שנה ו-9 ביניהם, הגדול בן שנתיים וחצי עכשיו והקטנה בת 9 חודשים. 

שנינו סטודנטים וחיים ממשכורת אחת וקצת.

ב"ה הילדים שלי הם ילדים נוחים יחסית, ואני לוקחת את החיים (משתדלת לפחות) באיזי, בנחת. 

סה"כ הבן שלך באמת קטן, והיריון לוקח מספיק זמן להתכונן לעוד ילד. 

קחי את הזמן ותעשי מה שמתאים לך (ולבעלך כמובן). 

בהצלחה!

שלום וברכה אצלינו זה היה אבל זה  ממש קשה זה כמעט הגיע לתוצאות לא טובות מבחינת אישי ביננו  תחשבי הרבה מאד שיהיה לך רק טוב אם כל החלטה

ב"חיי אשה" של ד"ר חנה קטן, היא מתייחסת (מעט) להתמודדות עם גידול ילדים בתור סטודנטית לרפואה

מדבריה נשמע שזה היה מאוד קשה אבל אפשרי

בעיקר בעזרת עוזרת....

יש הרבה צדדים לכאן ולכאן כמובן, וזה הרבה תלוי בדברים שאנחנו כאן לא יודעים

אבל תנסי גם להסתכל בפרספקטיבה רחבה של חיים שלמים,

אפשר אמנם לפספס פרטים קטנים וחשובים במבט כזה,

אבל הוא גם מאפשר לך לבחון את הדברים בפרופורציות האמיתיות שלהם. 

בהצלחה!

(בין הבכור לשני - שנתיים וחצי , ובין השני לשלישי - שלוש),

ומתוך הסתכלות על משפחות שיש להם ילדים צפופים,

אני יכולה לומר שבהחלט כיף לילדים יותר מאשר כשיש רווח גדול...

ההתמודדות שלנו בגידול אולי קשה בשנה-שנתיים הראשונות, אך זו התמודדות פיזית,

לעומת ההתמודדות הנפשית והחינוכית שבאות בשלב מאוחר יותר,

לדעתי -יותר קל כשהם קרובים בגיל,

הם כמו חברים, יש להם תחומי עניין דומים יותר וכו'.

שיהיה בבריאות ובהצלחה!

 אין את הקושי הזה כאשר יש לחץ?

מדברת מניסיון עכשיוי בשטח כאמא לילד בן שנה ו5 ולילדה בת 3 חודשים

אבל אם הולכים על זה ביחד זה גם מרומם. תלוי בדפוסי ההתנהגות שלכם כרגע ובמצבכם העכשוי.. איך עברתם את הלחץ של הילד הראשון?

בתור אחת שיש לה ילדים צפופים זה מאד קשה. אישית- אם יש לכם אישור הלכתי לדחות הייתי מחכה עוד קצת...

 שדווקא בהריון הראשון ומיד אח"כ היה מדהים ולא לחוץ ובאמת שברוך ה' אני ובעלי תפקדנו הרבה מעבר למצופה

אבל עכשיו כשילד קצת יותר גדול קשה יותר לקום אליו בלילות, יש תחושה של יותר לחץ (לא אליו חס ושלום) בכלליות לימודים, עבודה, בית, רכב, חברים הכל ... למרות שזה אמור להיות יותר ויותר קל- אין את התחושה הזאת..

אינני רוצה להתייחס לנושא העיקרי המדובר.

אבל: א. ילדים זה יכול, מעבר לעניינים העצמי, להיות מנוף עצום גם לקשר בין איש לאשתו, ולהעלותו.

ב. לא אמור דווקא להיות "יותר קל". הכל שאלה של הסתכלות. אם לוקחים את זה כמשימה גדולה ומשמחת ונפלאה ועיקרית, אז זה באמת כך - וגם מקבלים פרופורציות בין הדברים השונים בחיים (בית,רכב, חברים..).

אין ספק שזה מנוף עצום לקשר בין איש לאישתו- רק השיחות בנינו על הנושא מעמיקות את הקשר הנפלא שלנו    אני מסכימה לכל מילה.

בנוגע לנקודה השנייה שהעלית - זה לא שאני או בעלי חושבים שיש דבר יותר חשוב מהגרעין ומשפחתי ובטח שלא מלהביא עוד ילד.! אבל כשאתה חיי במציאות שהיא עמוסה מאוד (ברוך ה') מכל הבחינות- אז צריך לקבל החלטות בזהירות יתרה דווקא בשביל לשמור על העיקר  ועל הקשר המשפחתי המדהים....

תודה בכל מקרה על התזכורת שיש צורך בהסתכלות אופטימית בחיים- תמיד טוב להזכיר לעצמך!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....