אז ככה..
אנחנו יוצאים שבועיים, נכון, זה ממש לא הרבה זמן, אבל אני לחלוטין מרגישה שזה זה..
איזה שהוא בטחון ושלווה והבנה שעם הבחור הזה אני בהחלט רוצה להמשיך לחיות את כל חיי.
ההרגשה האישית שלי היא שגם הוא מרגיש ככה. אבל הוא בא מעולם כ"כ כ"כ שונה (הוא דוס אבל הוא גדל בעולם אחר לגמרי..)
שאני חושבת שפשוט הוא לא יודע איך לנהוג, אם זה מתאים עכשיו, מה אני אגיד, מה המשפחה שלו תגיד וכו'..
יש לציין שברור שגם אם נחליט שכן זה לא אומר שנתארס עכשיו.. בעיקר בגלל שהחיים החיצוניים לא מאפשרים..
אבל זה עדיין נותן איזה שקט נפשי.. מה אתם אומרים? להגיד? לא להגיד? לחכות שהוא יבוא ויגיד?




