למיטב ידיעתי, ב"בנה קינך" מבקשים 5000 ש"ח, ללא כל התחייבות כמובן, חוץ מלהשתדל; ועוד 5000 אם מצליח. זה מכל אחד מהצדדים.

והם מחפשים במשך שנה בלבד. אח"כ - נגמרת המחוייבות חוץ מחריגים.

אני פגשתי במקרה (אינני יודע אם זה כך תמיד או לא), שאת המחיר סירבו לומר לו בטלפון, וגם בפגישה עימם לא אמרו, עד שכבר היה כמעט "לא נעים" לסרב, ל"טירון" שדיבר עימם.

הם מנמקים זאת בצורך להחזיק משרד ועובדים וכו' - יתכן שזה נכון, אינני יודע. ומכל מקום, לענ"ד יש צד בעייתי בדרישה לשלם גם אם לא תושגנה כל תוצאות, סכום עתק שכזה.

אכן, הם אומרים שיש זוגות שהם כבר חיתנו את הוריהם.

ומכל מקום, ראוי היה לגב' הכותבת (בהנחה, כמובן, שהיא כנה ללא רצון "פרסומי"), לציין גם את המחיר. מראש. כראוי. ולתת לכל אחד להחליט האם הוא מעונין לשלם על השירות הלבבי כפי שהיא מתארת מנוקדת מבטה, מחיר כזה (בהנחה שהיום הם עדיין גובים זאת. לא שמעתי מהתקופה האחרונה).

[לשם השוואה, לדוגמה: הרבנית בת א-ל גרינשפן אינה גובה כלום בהתחלה. רק אם מצליח - 2000 ש"ח מכל צד, עפ"י הוראת רבה, הרב רפאל לוין זצ"ל. והיא אומרת זאת בטלפון, מראש] 

אני לא מכירה את הרבנית גרישפן.

אני יודעת שכשייש לך משרד עם 3-4 סניפים, מן הסתם הכל גדול יותר.

צוות העובדים, כמות האנשים במאגר וכמות ההשקעה בכל אחד מהנרשמים.

זה מאוד נחמד ומבורך לעבוד מהבית או כעיסוק נוסף בשדכנות,

אבל כשזה העסק שלך אתה משקיע הרבה הרבה יותר.

אתה לא עושה את זה בין הכביסות לטיפול בילדים - אלא אתה מקדיש את כל-כולך כי זה העבודה שלך.

זה לפחות מה שאני הרגשתי אצלם..

לגבי הסכום -

10,000 ש"ח זה כסף. ודאי.

אבל בתכלס כמה משקיעים על חתונה מינימום 50,000 ש"ח וזה יכול להגיע עד 100,000 ש"ח..

אז להוציא עשירית מהסכום כדי שבכלל יהיה בן זוג להתחתן איתו, וכמובן שלחיות איתו כל החיים - היה משתלם בעבורי.

דבר נוסף, יש אנשים שקשה להם להוציא 5,000 ש"ח בכדי שמשרד שידוכים יטפל בהם במשך שנה (ואגב, חברים שלנו שהתחתנו דרכם קיבלו את ההצעה חצי שנה אחרי שהסתיימה השנה, בלי עלות!),

אבל הם כן מוכנים להוציא אלפי שקלים לתרומות למוסדות צדקה שיעשו להם תיקון כללי/תפילה בכותל המערבי וכו' או להוציא מאות שקלים על שבתות פו"פ, טיולים לעמוקה או על כל סגולה שרק קיימת.

במצטבר אני בטוחה שזה הרבה הרבה יותר מהסכום הזה...

ודבר אחרון, דן -

בסופו של דבר כל השתדלות, כל דייט, כל הצעה ששומעים,

היא עוד התקדמות בדרך אל היעד של החתונה.

ולא חסר סיפורי צדיקים על רבנים ששילמו לאנשים שרק יציעו הצעות לילדים שלהם - העיקר שיתקדמו עוד צעד לזיווג הנכון.

ואני בטוחה שצעד כזה + כל הטיפים והעצות שמקבלים מהצוות במהלך אותה שנה, זה דבר גדול שמקדם המון.

וואי וואי, איזה ארוך יצא לי... 

אני כתבתי על נקוה מרכזית אחת וברורה:

האנשים הללו דורשים 5000 ש"ח מאדם מראש, ללא כל תחייבות לתוצאות כמובן. ואני מכיר מי ששילם - ולא היו תוצאות.. מן הסתם עוד רבים.

בדרך כלל, כשאדם "קונה" משהו - הוא משלם כשמצליחים. גם במפעלים גדולים עם הרבה סניפים וכו'. זו הדרך בעסקים. יש מפעלים, עם המון "השתדלות", שאינם מצליחים לשווק - אז סוגרים. ולא לוקחים כסף על ש"השתדלו".. אז אם ה"סחורה" פה היא עצם ההשתדלות שלהם (כמו שאמרתי וגם אני ממה ששמעתי מהם: משרדים, עובדים וכד') - אנשים צריכים לדעת את זה ולהחליט מראש אם זה מה שהם מעוניינים.

אני הרי לא אמרתי לאף אחד אם לפנות אליהם או לא. מה שדרשתי (וגם ממישהי כמוך ש"ממליצה" עליהם), הוא להודיע ביושר מראש את הסכום המאד-גדול שהם דורשים, בפרט מראש ללא התחייבות. כל אחד יעשה חשבון אם זה נראה לו. בעיני זה כלל לא מובן מאליו. ועוד יותר לא "מובן מאליו" - אם בטלפון לא אומרים שזה המחיר. מה זה פה? "מסחר"? שאח"כ כבר לא יהיה  נעים לסרב?..

מה שאנשים מוכנים או לא, להוציא על כל מיני השתדלויות (את אמרת. אני לא בטוח שמישהו פה מוציא "אלפי שקלים" על סגולות מהסוגים שהזכרת. ולצדקה יש ערך עצמי, מעבר ל"סגולה") - זו החלטה שלהם. זה לא נותן רשות למישהו "להחליט בשבילם" ששווה לשלם סכום כזה על "השתדלות". צריך להודיע גלוי ולהשאיר להחלטתם. זה גם לא האומר שמוצדק לפעול כך.

אותו דבר, האמירות ש"כל השתדלות" זה עוד התקדמות... לאף אחד אין רשות לומר לשני להוציא כסף כי "כל השתדלות זו התקדמות".. וכן: "סיפורים על רבנים ששילמו שרק יציעו לילדים שלהם"... לא שמעתי על סיפורים כאלה... וגם אם היו - מה הקשר? החלטה שלהם - לא כנימוק "לשכנע" אחרים [אגב, "שדכנים" בעם ישראל, שזה היה עיקר עיסוקם, לא העלו בדעתם לקחת כסף על "הצעה". רק על תוצאות. וכן הזהיר כמה פעמים הרב אבינר שליט"א מתופעות כאלו]

ולגבי בת א-ל גרינשפן, זה לגמרי העיסוק שלה. עבודה בלעדית...

[וכמובן לגביכם, "משתלם לכם" שהשקעתם. זו לא הנקודה - אלא אם צריך, ומוצדק לדרוש, להשקיע מראש על דעת ש"אולי"..]

..

נרשמתי לשם. 5000 ש"ח כאמור בלי שום מחויבות ועם הגבלה לשנה. אחרי התעקשות רשמו לי בחוזה שזה לא מוגבל בזמן.

קיבלתי (וזה היה מזמן שנרשמתי) אולי 2 טלפונים.

הראיון היה רדוד לבנאלי לחלוטין. ציפיתי שעבור 5000 ש"ח יהיה ראיון עמוק שנבנה על בסיס ייעוץ פסיכולוגי וכד'. 

לעומת זאת, הראיון ב"ביחד" תמורת 600 ש"ח היה הרבה יותר עמוק, כולל ראיון אישי, גרפולוגיה, שאלון ממוחשב, צילום שלי, והצעות לא מפסיקות לזרום משם (טוב, לטפטף...) 

חשוב לזכור שהאנשים הפוטנציאלים להכרות הם אותם אנשים והרבה מהם מסתובבים גם באתרי ההכרויות או אצל שדכנים למיניהם, כך שאפשר לפגוש אותם גם בנסיבות אחרות. אין סיבה לדעתי לתמוך בארגון שנותן תמורה מזערית לכסף הרב שהוא דורש (לפחות במקרה שלי).

בתור מישהי שהסתובבה המון באתרי ההכרות למינהם - 

האנשים הם לגמרי לא אותם האנשים!

אנשים שמשלמים דמי רצינות למשרד שידוכים, הם אנשים רציניים הרבה יותר!

אין סיכוי שתמצא שם מתחזים (בגיל/במראה/במין)!

הייתה לי מישהי בעבודה, שהייתה רשומה באתר הכרויות אחד (לא משנה איך קוראים לו).

ופגשה שם בחור, ששלח לה תמונה של מישהוא רזה, שנראה טוב וכו' - והם קבעו פגישה.

בפגישה מגיע מישהו שמן - ובדיוק ההיפך מימה שהוא שלח לה בתמונה!!

וכשהיא שאלה אותו "מה זה התמונה שהוא שלח?" - הוא אמר לה "את מסכימה איתי, שלא היית יוצאת איתי אם זה מה שהיית רואה..."

אין לך מושג כמה הפגישה ההזוייה הזאת שברה אותה.. אחרי הקשר הארוך הוירטואלי שהיה להם!!

וזה משהו שאתה מנטרל אוטומטטית, כשאתה נרשם למשרד שידוכים, שמסנן עבורך את הנרשמים,

ומציע לך את מי שמתאים לך מבחינת הנתונים שלך!

כי אין מה לעשות - מי שמשלם, רוצה לראות תוצאות - ולכן יהיה רציני הרבה יותר בכל ההתנהלות שלו!

וזה לא רק אינטרנט זה בכל הצעה

בואו נעשה רגע סדר.

אני מכירה אישית המון אנשים שהתחתנו דרך "בנה קינך" והם מרוצים עד הגג! 

(רק לשם ההמחשה, לפני כמה שנים גרתי בפסגת זאב ובמקרה, או שלא - היו באותו בניין עוד 3 זוגות שהתחתנו דרכם!!

ובעקבות זה שגם אני וגם ההורים שלי התחתנו דרכם - המלצתי ללא מעט זוגות לפנות אליהם, ורובם התחתנו דרכם תוך שנה-שנתיים.. )

העובדה שלא הזכרתי את התשלום בהמלצה שלי - הייתה פשוטה..

כשבאתי בתום לב להמליץ פה בפורום (אחרי שחזרתי מברית של חברה טובה שלי שיצאה המוווון שנים בלי הצלחה, נרשמה לבנה קנך והתחתנה.. ואחרי שראיתי כמה היא סבלה בכל שנות הרווקות שלה, וכמה היא מאושרת היום..)  -

רציתי באמת ובתמים לומר לרווקים שיש דרך אחרת.. שלא צריך לבזבז שנים יפות כשאפשר לפנות למישהו מקצועי שיעזור לך, וירצה שתצליח ותהיה מאושר!

וכשכתבתי את ההמלצה שלי, עניין התשלום היה פעוט עבורי, לעומת הערך שאתה מקבל!

דן -

אני לא עובדת אצלם ואין לי מושג מה ואיך הם אומרים בפגישות עם לקוחות,

ועברו כבר הרבה שנים מאז שאני נרשמתי, אז אני לא זוכרת מתי ואיך הם אמרו לי המחיר.

(ותאמין לי, שאם זה היה כ"כ טראגי כמו איך שאתה מתאר - הייתי זוכרת! ובטוח שלא ממליצה לכ"כ הרבה אנשים.. שאגב אותם אנשים שהמלצתי עליהם - יצאו מרוצים ונשואים..)

ודן, אחרי מה שכתבת לי,

עשיתי סקר שוק קטן, וראיתי שכל המשרדים המקצועיים (בלי יוצא מן הכלל!) לוקחים כסף על הרשמה, ועוד סכום על חתונה..ובנה קנך עוד לוקחים מחיר זול יחסית.. 

מה קשור לומר, "אם זה היה טראגי איך שאתה מתאר הייתי זוכרת"... מישהו כאן תיאר איך התנהלו איתו תמורת סכום זה. אני שמעתי אותו דבר בדיוק מאדם נוסף. אז מה הצגת הדברים הזאת, "טראגי"?.. זו עובדה: המחיר לא נאמר בטלפון, ולא בתחילת הפגישה - רק אחרי שהאדם כבר "תפוס" ואז לא נעים.. זה מזכיר "מסחר". אם כי אכן היו מאד מנומסים ואדיבים. זו עובדה. אמרתי - אינני יודע אם זה תמיד או לא. אם זה "טראגי" או לא - כל אחד יחליט לעצמו.. אך רואה חובה ליידע מחיר מראש, וללא שטענתי שזה אומר משהו על "איכות השידוכים" שמציעים..

אם לך "הלך" טוב, שמח בשמחתך. להציג את זה כאילו "התשלום היה פעוט.. לעומת הערך שאתה מקבל" - זה לחלוטין לא שייך. בוודאי שאם אדם מוצא אחרי ששילם, יכול "לשכוח" את המחיר. בהרבה מקומות מקבלים לא-פחות, בלי זה. זה לא "מותנה". אז מה שייך לנגן על "מה שאתה מקבל"?.. לפני כמה זמן ניסתה איזו חֶברה שמשווקת כרטיסי פיס לשכנע אותי לקנות דרכם, כי מה זה מול עשרים-מיליון הפרס הגדול....

ושלא יגבו לי "דמי רצינות" (פשוט מבחיל לחשוב שה"רצינות" תלויה ב5000 ש"ח...), כלשונך. שדכן אמור להכיר את הנרשמים אצלו, גם אם לא שילמו.

הסיפור שלך על מישהי שאחד שלח לה תמונה מזוייפת באתר הכרויות, הוא חריג מצער, וסיכון של מי שמכיר דרך אתר. אף שדכנית נורמלית, שלא גובה 5000 ש"ח, לא תציג "תמונה מזוייפת". הנסיון "להשוות" בין אתר באינטרנט לבין המש' הנ"ל, כאילו זו "הברירה האולטימטיבית".. - רק מוזיל את טענתך. גם ב"משרד" יכולה להיות אונאה, ושמענו על דברים כאלה. ולא בגלל זה אמרנו גם על אלו שהזכרת, למשל...

שדכנים "נורמליים" לא לוקחים בהרשמה סכום כזה. גם כאלה שלוקחים סכום כלשהו בהתחלה. ו"בנה קינך" לא "לוקחים מחיר זול יחסית"..  ואם יש מישהו שלוקח כמותם או יותר מהם - הדברים אמורים גם עליו. אין אפליה.. (הרי פה פורום של אנשים שנמצאים בקשר עם כל מיני שדכנים/ות. מכירים את השטח..  ו"משרד" עדיין אינו ערובה).

ה"הסבר" למה לא הזכרת את המחיר, הוא תמוה: "ענין התשלום היה פעוט עבורך, מול הערך..". אדם אינו ממליץ לעצמו. כשהוא כותב לאחרים - הוא צריך לפרט תשלום כה גבוה, ולתת להם להחליט אם זה "פעוט עבורם" או לא. אם כי אני מוכן לדונך לזכות שבאמת רק רצית לעזור. אינני מכירך.

כל מה שכתבת פה: הרצינות (ומה זה "מי שמשלם רוצה לראות תוצאות ולכן יהיה רציני יותר.." יש פה מלא רציניים, בלי לשלם..), המקצועיות, המבחר, הסינון "הרצון שתצליח ושתהיה מאושר".. - יש גם אצל אחרים, שלא לוקחים הון כזה. וגם שם תמצאי חברות ש"סבלו בשנות הרווקות ועכשיו מאושרות".. במחילה, זה נשמע כמעט כדמגוגיה.. יש המון כאלו - אצל כולם.

וגם אנשים שהתחתנו דרך אחרים והצליחו, מן הסתם "מאושרים עד הגג" (רק לפני לא הרבה זמן היה כאן שירשור על מה אנשים קיבלו מהנישואין לעומת ציפיותיהם. כולם אמרו שיותר ממה שציפו.. אני מעריך שאיש מהמאושרים הללו לא הכיר דרך "בנה קינך"..)..

ואנשים בגיל זה ש"מתחתנים תוך שנה-שנתיים" זה באמת לא "מופת" גדול... גם ללא כל משרד. ואיננו יודעים גם כמה לא, והאם יש להם סטטיסטיקת הצלחה גדולה משל אחרים.

חוזר על מה שאמרתי: לקחת 5000 ש"ח ללא כל התחייבות, זה סכום גדול מאד. וגם שאלה אם זה מוצדק (מצד אחד - מחזיקים משרד ועובדים, מצד שני - ניתן לומר שכמו כל "עסק", לא הצלחת למצוא - אל תגבה. לפחות לא סכום כזה). אינני יודע אם הם מצליחים יותר מאחרים, גם כאלה בלי "משרד" (להחזיק מחשב זה לא סיפור היום. וכל שדכנית של "ישפה" מחזיקה מחשב עם מאגר גדול מאד של שמות..). ובוודאי שגם אחרים שאינם גובים תשלום, וידועים כהגונים, נזהרים מהטעיות. וגם אצל אחרים, כשהולך טוב, אז "מאושרים". כמובן, מותר לאדם להמליץ שמכיר "הרבה הצלחות"; האם זה יותר מאשר אצל אחרים, בגלל צוות וכד', או לא - קשה לדעת.

לכן, חשוב שאנשים ידעו מראש את המדובר, כולל הסכום - שאף אחד לא יכול להחליט עבורם שהוא "זניח", מול תוצאות שאינו יודע אם מובטחות יותר מאצל אחרים בלי-זה; וכל אחד יחליט לעצמו אם זה מה שהוא מעונין או לא. בשקיפות גמורה.

ולא, לא הייתי הולכת אליהם בגלל הסכום שהם גובים מראש...

אבל ברור לי שאם מישהו פגש משהו טוב,

הסכום הופך למשהו לא משמעותי בעיניו. גם אם לכאורה זה נורא יקר.

תודה על ההמלצה. 

אולי זה באמת יעזור למישהו שמוכן/נה להמר על הסיכוי למרות הסיכון הכספי.

ודן - אולי הטענות שלך כלפיהם נכונות. (באופן אישי ביינתיים אני לא רואה שאני מוכנה להמר בשביל הסיכוי..)

אבל כלפי הרווקים, בתור רווקה .. 'הטענות ההגיוניות' ממש לא משנות, גם אם זה משהו שלא הייתי עושה בעצמי, לפעמים אנחנו עושים הכל בשביל להתחתן. גם אם זה לא הוגן. או לא נראה נכון. או אפילו מופרך. הרצון להתחתן גובר על כל השיקולים, אם יש סיכוי אפילו קטן. והיא פנתה אלינו לרווקים...

למה את חושבת שהגבתי?

בדיוק כי אני חס על הרווקים.

כמו שכתבת (מעתיק: ) "לפעמים אנחנו עושים הכל בשביל להתחתן. גם אם זה לא הוגן. או לא נראה נכון. או אפילו מופרך. הרצון להתחתן גובר על כל השיקולים, אם יש סיכוי אפילו קטן".

נכון מאד - וזה גם פתח להונאות (לא אומר שכאן זה כך דווקא), להוצאת כספים מאנשים, למפחי-נפש וכו' (כבר ראינו כאלה שאח"כ לא מוכנים לשלם אפילו קצת - אחרי שנחלו אכזבה)...

שהרי "מי יודע" אולי דווקא שם הסיכוי.. בשעה שבאופן ריאלי, די מובן שאין סיבה שהסיכוי יהיה דווקא אצל מי שלוקח הרבה כסף מראש. לפחות לא כל זמן שיש עוד הרבה הצעות טובות אצל הרבה אחרים שלא כך. 

אבל מאנשים ש"מאד רוצים" - קל יחסית להוציא כסף..

ואם תשימי לב היטב לדברי - אני אכן נזהרתי לא להגיד שלא ללכת לשם, ואפילו לא לקבוע באופן נחרץ שזה "לא בסדר".

אני דרשתי דבר אחד בסיסי (לאו דווקא בהאשמת הכותבת, שאינני יודע אם היא "בעלת אינטרס" - ולפעמים באינטרנט יש גם כאלה - או סתם ממליצה בתום לב): שאנשים ידעו מראש בדיוק על מה מדובר. ויוכלו להחליט האם הם (כמוך!) לא מתכוונים "להמר" על זה, או כן מעוניינים לנסות גם שם.

יתכן שגם את - ש"באופן אישי לא מוכנה להמר".. - אם היית מגיעה בלי לדעת מראש את המחיר, כבר היית "מתביישת" להגיד  שם לא, "בגלל הכסף"..

וראיתי גם לנכון להציג את הצדדים של הענין: האם ראוי לקחת מראש סכם גדול ללא התחייבות, או לא. וגם להציג את ההשוואה לאחרים, וגם את העובדה שאין לנו כרגע סטאטיסטיקה של אחוזי הצלחה שלהם ביחס לאחרים (באמת יתכן, שאם היינו יודעים באופן אמין, שהם מצליחים הרבה יותר מאחרים, אז גם אם היינו חושבים שזה לא הגון, היינו "סותמים את הפה"   לטובת הענין).

אחרי שמישהו יודע את כל זה - הוא יכול לשקול ולהחליט בראש צלול: האם זה נקרא לפחות "סיכוי קטן" יותר מאחרים - או שבעצם, אין כל סיבה לנסות שם יותר מאחרים שאינם גובים כך. הרי גם את האחרים המומלצים - מן הסתם עוד לא ניסה את כולם.

ולא "הכרעתי" בשביל אף אחד. מה פתאום שאקח עלי דבר כזה?..  אבל כיוון שנכתב בצורה חד משמעית לכיוון אחד, בהעלמה (גם אם לא מכוונת) של ההשקעה הכספית הראשונית, ושל העובדה שגם שם לא לכל אחד "הולך" - ראיתי לנכון לאזן. לטובת הרווקים היקרים שכאן.

ראשית: מנכ"ל בנה קינך מתפלל בבית הכנסת שלי.

שנית: לא פניתי לבנה קינך כי גם לטעמי הם יקרים.

עכשיו משהו שאני רוצה לומר לך- אין לך גם נתונים על זה שבנה קינך גרועים יותר מהאחרים או שלא שווים את ההשקעה.

אני לא בא לעשות פרסומת לבנה קינך אבל גם מסתייג מצורת ההסתייגות שלך.

אילן

הוא לא אמר שהם יוותר גרועים וכו' להפך הוא פשוט אמר שלא ידוע לו שהם יותר טובים, זה קצת שונה.

והסתייגות שלו (אם הבנתי נכון) היא מצורת הפרסום כאן שזה דבר ששוה כל מחיר אפילו בלי לפרסם את המחיר.

שכל אחד יעשה את שיקולו והטוב ביותר בשבילו ונחמד שיש מישהו שמספר דברים כהוויתם במיוחד במקרה כזה רגיש.

שהם גרועים יותר.

אמרתי :

שצריך להודיע מראש מה ההשקעה הכספית ושמחוייבותם לשנה אחת בלבד בד"כ. ואסור להסתיר זאת, הן כאן והן מראש כשמתענינים אצלם. יש לתת לאנשים להחליט. בשקיפות (אתה אומר, שלטעמך יקרים מידי. גם לאחרים מותר לדעת מראש את הנתון הזה).

שספק אם אכן הוגן לקחת מראש כסף-גדול, גם אם לא יצליח. והשארתי בספק (הרב אבינר ממליץ שלא).

שבהיות שאין נתונים (ולפחות לא הוצגו, הן שלהם והן לעומת-זאת של אחרים) שהצלחתם רבה משל אחרים שלא לוקחים כספים כאלו מראש - אז זה עוד יותר מגדיל את השאלה אם כדאי להשקיע כספית סכום גדול כזה. זה לא נכון שצריך נתונים שהם "לא שווים את ההשקעה" (לא אמרתי).. צריך נתונים שכן שווה יותר מאשר מי שלא לוקח כסף מראש...

ובהיות שנעשתה תעמולה מאד חד-משמעית לכיוונם, גם אם בתום-לב, ללא הצגת התמונה השלמה, ראיתי לנכון להבהיר את הדברם הללו כך. מסתבר שאם היתה מוצגת תמונה מאוזנת ומלאה - לא הייתי צריך להשקיע כ"כ ב"הסתייגות".

"נכון מאד - וזה גם פתח להונאות (לא אומר שכאן זה כך דווקא), להוצאת כספים מאנשים, למפחי-נפש וכו' (כבר ראינו כאלה שאח"כ לא מוכנים לשלם אפילו קצת - אחרי שנחלו אכזבה)...

שהרי "מי יודע" אולי דווקא שם הסיכוי.. בשעה שבאופן ריאלי, די מובן שאין סיבה שהסיכוי יהיה דווקא אצל מי שלוקח הרבה כסף מראש. לפחות לא כל זמן שיש עוד הרבה הצעות טובות אצל הרבה אחרים שלא כך. 

אבל מאנשים ש"מאד רוצים" - קל יחסית להוציא כסף.."

יוצא מדבריך דברים שעלולים להתפרש כמאד חמורים.

דברים אלו היו בתוך התגובה על האמירה שלה, שמי ש"מאד רוצים להתחתן" - מוכנים להשקיע גם בסיכוי קטן מאד;

והדברים הנ"ל הם חלק מהתגובה לכך (והיכן שלא נוגע אל המשרד המדובר דווקא - "פתח להונאות" - הדגשתי. אם כי בעיני, אם לא אומרים מחיר מראש זה גם לא כ"כ ישר). 

וזה שאין סיבה לחשוב שיהיו יותר הצעות אצל מי שמבקש הרבה כסף - גם נכון, כל עוד לא הוכח אחרת, ולא הוכח.

והמשך התגובה על מה שהיא אמרה ש"מאד רוצים" להתחתן, היתה שמאנשים ש"מאד רוצים" קל להוציא כסף. וכי רמזתי ל"הוצאה באמצעי מרמה"? לאו דווקא, אלא בדיוק למה שנאמר לעיל: לבקש הרבה כסף, על דבר שסיכויו הריאלי לאו דווקא גדול מאצל אחרים שלא לוקחים, וגם כשלא יודעים מראש מה ההוצאה המדוברת, וללא כל התחייבות שיצא מזה משהו, ועם השתדלות לשנה בלבד.

זה בעיני נקרא "קל יחסית להוציא כסף" מאנשים ש"מאד רוצים". כי בדרך-כלל, אדם לא מוציא כסף-גדול בנתונים כאלה.

אין כאן שום דבר חמור מעבר לנתונים האמיתיים. וכל אחד רשאי לשקול האם נתונים כאלה אכן "חמורים" בעיניו, או לא.

אינני רואה סיבה לחזור ממשהו מהדברים הללו.

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך