תתבייש לך.
אני ממש בהלם ממך, שתדע.
יחד איתך ישבתי וביליתי את שעותיי הפנויות.
כל כך הקפדת להראות שנוח לך. שאתה כאן כדי להישאר.
כל כך הקרנת שלא חסר לך כלום.
שחברותך היא בלעדית.
ובאמת, האמנתי לך, והגבתי בהתאם;
דחיתי תוכניות חשובות ליותר מאוחר.
הזזתי הצידה את חלומותיי החשובים.
את כל ייעודיי בחיים דחיתי הלאה, לזמנים אחרים, אם בכלל.
הייתי משוכנע בכל מאודי, שאתה נהנה מהזמן שאני מקדיש עבורך.
אז המשכתי.
כעת אני מגלה, שלמעשה אתה שייך לכולם, לא רק לי.
שבעצם החלטת לרקוד באמנות על שתי (לפחות!) חתונות.
ליהנות מכל העולמות.
אינך יודע בלעדיות ונאמנות מהן.
לך חפש את החברים שלך, שיעמום יקר.
לי נמאס.
עוגי הפגוע 
מכתבים קודמים:
לחבר ותיק | לכינה נחמה | לאשתי לעתיד
מכתבים קודמים:
