טוב.. איך מתחילים סיפור כל כך מרגש, חווייתי, מלחיץ, כואב, משמח..?!
לילה- הרגשתי שמשהו מתהווה בתוכי. כאבים עמומים פילחו את האוויר או בעצם את הבטן שלי.
זה קרה כל עשרים דקות בערך..הבנתי שאכן אלו הם צירים. המחשבות התחילו להתרוצץ במוחי הטרוד ממילא, בעוד שבעלי כולו מרוגש מגודל המעמד ומהיום החופשי שהוא עתיד לקבל אם אלד וגם אם סתם אהיה כואבת יום שלם..
בכל אופן, הצירים המשיכו עד הבוקר כך שישנתי מעט ופחדתי הרבה. לאורך היום כולו הגיעו להם צירים שהלכו והתעצמו. ואני, כמו כל הריונית חדשה ומחודשת, שאלתי את עצמי שוב ושוב- בזמן הציר כמובן- מתי צריך לנסוע לבית החולים!? ברור שהשאלה הזו נעלמה בכל הפסקה שה' נתן לי ברוב חסדיו בין הצירים. לקראת הצהריים המוקדמים, הזעקתי את חברתי היקרה אביגייל שהיא גם אחות מוסמכת שחולמת להיות מיילדת אז יצא לנו נפלא! (עד הלידה כמובן היא שאלה מתי נרצה לנסוע והאם לבוא איתנו מההתחלה או לחכות שתהיה התקדמות, שנדע איפה אנחנו עומדים מבחינת פתיחה והכל ואז היא תבוא. הלכנו על האפשרות השניה, למזלנו.
הגענו לבית החולים- מעייני הישועה! פחדתי פחד מוות מהבדיקה של המיילדת.. קיבלו אותי, עשו מוניטור-שלא הראה צירים ממ.. מוזר, כי לאחר הבדיקה גילינו שאנחנו בפתיחה 3. התחלתי לבכות שם שהיא מכאיבה לי ושאני לא רוצה שיבדקו לי פתיחה.. חח אם חושבים על זה, זה מוריד מעוצמת קולי הערב לקרוא לתגובתי דאז-בכי..פחח..אם רק הייתן עומדות להקשיב לי בסוף המסדרון או אפילו בקבלה כשהייתי בפתיחה 8!! אווץץץץ'.
טוב, שלחו אותנו לטייל..חזרנו אחרי שעה של מדרגות, קפה הפוך ובורקס..לחיי הילדה שבדך- שתזכה לאכול בריא כמו אמא שלה. ואני בהיסטריה כהרגלי- ממה שעומד לקרות ולא ממה שקורה עכשיו. אם כואב לי עכשיו אני מפחדת מאיך שיכאב אחר כך..אם אני בהתקדמות בפתיחה אני שואלת בבכי מה יקרה כשהראש ירצה לצאת..כזו אני..למרות שהופתעתי מעצמי וקיבלתי את הצירים ממש יפה עד לפתיחה 6. אז נכנסנו לחד הלידה בפתיחה 4.
כן, כל השעה הזו והכסף שבזבזנו והתקדמתי רק ל4!! טוב, בחסדי ה' המשכתי להיות חיובית, התגלגלתי לי על כדור הפיזיו..ממש כדור על כדור.
די, כבר מתחיל להיות לי כואב ממש..שולחים אותי לעשות מקלחת חמה כי אחרי שלוש שעות הייתי רק בפתיחה 5.. אבל למרבה הפלא- אין מים חמים בדוד! לא נורא, מבחינתי להמשיך לקפץ על הכדור ולפטפט עם אביגייל, שדרך אגב כבר הוזעקה על אף חמשת ילדיה המתוקים והשישי שבדרך והגיעה בשמחה ומכל הלב.
שעות הייתי תקועה על אותה פתיחה.. הגענו ל6. כבר כאב לי נורא. אבל לא ממש הייתי בטוחה בעצמי לגבי האפידורל. מלכתחילה לא רציתי אבל בזמן צירים- רק מהרגע שהגעתי לפתיחה 6 שלא התקדמה כמה שעות טובות...כבר בכיתי שיעזרו לי אבל אז החלטנו שיפקעו לי את המים..ומאותו הרגע, צרחותיי הרמות מילאו את חלל בית החולים למרות התרסותיי נגד הצרחות ששמעתי מהחדרים האחרים כשהיה בכוחי עוד לחייך בין הצירים..
בטיל זה קרה! מהרגע שהמים יצאו, פתיחה שמונה, תשע וחצי..אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאי ה'!! צרחתי שם כאלה שטויות! זהו, אין אביגייל יותר. פירקתי לה את כל העצמות בשלב הזה.. והיא, ממשיכה ללטף אותי..איזו מסירות נפש. אכלתי ריבת אתרוגים, שמנו נועם אלימלך..בעלי קרא ספר יונה..חח מי יודע כמה זמן זה היה נמשך לולא כל הסגולות האלה. הצרחות שלי היו היסטריות לגמרי ובחיי שדיברתי כמו פסיכית. "ריבונו של עולם, למה עשית לי את זה!?!? די די!! מתי זה יגמר!?! זה לא נגמר! אל תלכו! אם תלכו מכאן (אמרתי למיילדות) אני אלך לבית משוגעים! וכשהראש כמעט יצא המיילדת צועקת שהנה הוא בחוץ ואני צריכה לעשות "שששששש" ארוך וללחוץ חזק כאילו יש לי לשירותים גדול חחחח איזה תיאור. צעקתי מכל הנשמה והם אמרו ביניהן שהראש טיפה עלה למעלה כי אני לחוצה ולא מאפשרת..שמעתי את זה, ובתוך ליבי אמרתי- לא מאפשרת אהה!?" מייד נתתי את הלחיצה של חיי בשששששששששששששששששששש אחד ארוך וצווחני.. בשלב הזה בעלי היה כבר רחוק רחוק מהחדר כשהוא בוכה ודואג. מסכן שלי...אחרי הלידה הוא אמר שהייתה לו טראומה וה"שששש" הזה הופיע לו בחלומות. מידי פעם הוא נכנס לראות מה קורה. זהו..שקט, מנוחה קדושה ומדהימה. ילדה מתוקה עם אף מעוך יצאה לאוויר העולם בשתיים וחצי לפנות בוקר- נר שלישי של חנוכה, כ"ז בכסלו, כשהאמא שלה מתחננת כבר שישימו אותה עליה! "נו, אני רוצה אותה! תביאו לי אותה!" ואז היא הסתכלה עליי..יש לי תמונה מהלידה ששתינו בוהות אחת בשניה.
האשפוז היה נפלא..קמתי על הרגליים מהר, התפרים (שהיו לא נעימים אבל ברוך ה' לא נוראיים בכלל ועברו לי הכאבים תוך כמה ימים כי לא חתכו אותי תודה לאל) הייתי בשוק מהצעצוע החדש..ובגלל שזה היה חנוכה, בעלי קרא לה בישיבה בשם כבר ביום השני שהייתי מאושפזת..אז התחברתי שם לכל צוות התינוקיה (בתפילה לה' שיעשו לבת שלי פרוטקציות בגלל זה
חח סתם) ועשיתי צחוקים עם כל הבנות בחלוקים השחורים כי לי היה חלוק וורוד ופרוותי מאמא שלי חח בקיצור חוויות חוויות! אם חושבים על זה, חוץ מהכאבים של הסוף- הייתי עושה את זה שוב. ממ...אולי בכל זאת אני רוצה קצת מנוחה.
וכך הגיעה אלינו המתוקה הזו- ראשית אורה. ראשית שהיא התורה, ראשית שהיא ישראל. ראשית אורה- ראשית האור בעולם שזו התורה. ראשית האור בעולמנו הפרטי.
לידה טבעית!
תודה רבה לה'! ברוך שגמלני כל טוב!
אמא׳לה....
)
