עבר עריכה על ידי מוריה.ר =) בתאריך כ"ה בטבת תשע"ג 23:30
עבר עריכה על ידי מוריה.ר =) בתאריך כ"ה בטבת תשע"ג 23:28
|מנסה להסביר|
(בחיים לא קראתי את זה קודם...אז אל תקטלו אותי על הפרשנות..
)
אני חושבת שמדובר פה על האני העצמי שנמצא בכל אחד ואחת מאיתנו,
האני העצמי הוא גם בעצם הזהות העצמית שלנו, הוא זה ששומר על הייחודיות של כל אחד ואחת,
הופך את בני האדם לשונים זה מזה.
המטרה שלנו היא להיות מודעים לאני שבנו, למלא את האני הפנימי, להעצים אותו בתוכן, ולשמור עליו מספיק יציב,
אסור לנו להתנכר לאני העצמי, הפנימי שבנו. מההתנכרות העצמית מגיע גם האדם לחוסר יציבות...
אין לנו להתבייש באני, בזהות שלנו..לא להתכחש אליו, לא לרמוס אותו על ידי בריחה מהעצמיות שלנו, אובדן הזהות...
האדם מגיע לידי שלווה פנימית כשהוא שלם עם האני שבו, כשהוא לא מנסה "לברוח מעצמו" או להתבייש בעצמו.
אני זה אני! האני שלי לא דומה לאני של החבר שלי, וגם הוא בחיים לא יהיה כזה...
האדם הראשון לדוג', חטא גם בעניין הזה, זה מה שהוביל אותו לחטא,
ברגע שהאדם הראשון התפתה לדברי הנחש, הוא איבד מהאני הפנימי, העצמי שלו. (הוא לא עמד על שלו....)
אדם הראשון הלך לפי דעת הנחש, ולא שעה לקריאת האני העצמי שלו. מה שהוא באמת!
ולכן, כשהקב"ה פונה אליו בקריאה (לא השיר..) "אייכה".... "לא ידע להשיב תשובה ברורה"....
לאדם הראשון לא הייתה תשובה מספיק ברורה לה', ה' שואל אותו :"אייכה"??!!
איפה האני שלך?! זה שקיבלת עם בריאתך, שעמוד לשמש לך כחוט השדרה...
איפה הוא היה בשעת המעשה? לא שמעת לעצמך???
קיבלת את האני האחר? של הנחש?
ולאדם אין באמת מה לענות, הוא נבוך ומבולבל....כי באמת בילבל עם האני העצמי שלו לבין זה של הנחש שהצליח להכשילו..
והנה:
באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח
וכיוון שאין אני, אין הוא וקל וחומר שאין אתה"
שיטה שגויה לצערנו, שהרבה אנשים, (המחנכים מוזכרים כאן, שבידיהם כוח המפתח, חינוך דור ההמשך...)
לא מתייחסים לאני העצמי של כל אחד ואחת, הם חושבים שמה שמתאים לאחד טוב גם לאחר,
אך הם טועים!
איבדו את העיקרון, כולנו שונים. לא תמיד שיטה א' שמתאימה לתלמיד א' תתאים גם לתלמיד ב',
השיטה הזו שנשתרשה, גורמת לעוגמת נפש, ובלבול רב... כי הם חושבים שהם מצליחים לחנך באמת,
מה שלא נכון. הם מצליחים מבחוץ ללמד את כולם באותו אופן, אך הם גורמים לייחודיות של אחד ואחד להישכח, להעלם.
ובכלל, לא רק שהם לא מצליחים בדרך הכללית והלא ייחודית לחנך כל אחד בפני עצמו,
אלא גם צורת החינוך הכללית לא באמת מוצלחת, כי:
י שאין בו את האני העצמי שלו, האמיתי. קל וחומר שהוא לא יוכל להיות אתה, גם לא בתור חיקוי מוצלח,
כי הוא בחיים לא יהיה אתה,
איך אמר הרבי מקוצק?
"אם אני אני כי אתה אתה ואם אתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה.
אם אני אני כי אני אני ואם אתה אתה, כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה."
כולנו שונים, וכולנו מוכשרים בדבר אחר, באופן שונה מחברינו.
ואני לא אני בזכות האחר,
אני אני בזכות עצמי!
(מקווה שהצלחתי...גם אם זה לא בדיוק הפרשנות לקטע עצמו...אני חושבת שזה משהו שתואם לחיים...)
