יהודי בעברו... או לפחות צאצא של איזה אדמו"ר

כל הגיבורים היו צדיקים וטובים ומתוקים עד לזרא, ניסיונות היו משהו שרק  נופל על הגיבור מלמעלה, ולא יצר רע כפשוטו... (כמובן שעם הניסיונות הגיבורים התעלו והתמודדו לעילה, לתפארת מדינת ישראל וכו'...)

וכמובן בכל ספר היה מסר חד משמעי שנדחף לפיך שוב ושוב, מחשש שתפספס...

אבל מצד מידת האמת, לא קראתי ספרות חרדית כבר הרבה זמן... ודוקא האחרון שקראתי היה של חיה הרצברג, צומת הדרורים, וכל מה שכתבתי  למעלה לא חל עליו. או לא לגמרי לפחות.

לגבי מסר, אני עצמי מתלבטת, מצד אחד מסר בסיפור מעצבן. הקורא רוצה להנות מהקריאה בלי הטפות. מצד שני, כיהודיה מאמינה בעצמי, אני מאמינה שכל דבר תכליתו להרבות כבוד שמיים. אז איך אפשר להתמודד עם הסתירה?

אני שואלת את זה בתור נניח סופרת... לא קוראת.

-פיק שתפצה על זה.

לפי דעתי זה מה שמיה קינן עשתה בסדרה של "איסתרק", וזה למה הספר הזה כ"כ טוב...

אבל לא כשמאכילים אותך בכפית.

שיתנו לקורא לעשות את הקפיצה למסקנה לבד. כשמסבירים מסר עמוק, זה הופך את העלילה

לרדודה. היא כבר לא עומדת בפני עצמה. היא אמצעי, מתודה. וזה כבר פחות כיף

הרבה יותר מזה!

לא צריך גם להסתיר אותו..

ספר טוב, שנכתב ע"י אדם טוב - הוא כולו "מסר"..

אין מסר נגלה או נסתר.. ספר זה חיים, ספר טוב זה חיים טובים.

זוהי ספרות. לכן היא קיימת.

ו... סביר להניח שלא כל ספר או סופר אכן "מרבים כבוד שמיים"

ספר שנכתב ע"י אדם רע - הוא רע, וה"מסר" שלו רע.

(לפעמים טוב זה לאו דוקא אדם צדיק עם מידות מתוקנות.. לפעמים הוא סתם גוי... אבל הוא חכם?

יש לו מבט עמוק יותר? הוא רואה יותר? זה גם "טוב". זה גם "מסר".)

אבל שוב, אני מדברת דוקא ככותבת ולא כקוראת.

לדוגמה הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת הבדידות, נורא צרם לי. הרבה יותר מספר מקביל שנכתב ע"י חיךלוני לדוג', או גוי על אחת כמה וכמה.

איך אדם שו"מ כותב על יחסים בין בני זוג? איך הוא מדבר על 'אהבה' כביכול? מאין לו אגב, בכלל  איך זה הולך ואיך זה מרגיש... או שזה מנסיונו הפרטי, שאז זה גרוע יותר...

נורא נורא הפריע לי.

מצד שני, כאשה דתיה, קשה לי לחשוב על ספר שמדבר לכאורה על יחסים בין בני זוג, בלי להזכיר מגע... ומצד שני, בלתי אפשרי מבחינתי כן להזכיר זאת. אז יוצתא שהספר מצונזר על ידי מראש.. מה שגם מהווה מסר...

בקיצור, הסתבכתי קצת, אני מקוה הבנתם את המסר...

לא הבנתי..

שתיים מהדמויות מגלות לפתע שהם בני דודים כי אחד מהם מילדי תימן החטופים..

יש מישו שחולה סרטן וכל הספר לא אומרים תמילה הזאתי.

מישהו אומר תהילים ובדרך הזויה כל שהיא הכל נהיה בסדר גמור

כ"כ נכון!

בס"ד

זאת הכללה הזויה..

בספרים של מיה קינן זה לא ככה

ותמיד משחילים איזו דרשה בדיאלוגים...

חרדים, שקראתי מזמן, והם מאד לא היו מאופיינים בכל הסטריאטויפים שהבאתם והבאתי גם אני.

האחד נקרא, 'אפשר לקרוא לך אמא' והוא ספר פשוט וחזק על התמודדות בנישואים שניים, בעיקר מצד היךדים של שני בני הזוג. ספר שזכור לי כחזק ומאד כנה, בלי התייפיפות ובלי העמדות פנים. זה ספר שנכתב ע"י לאה פריד. והיא באמת סופרת טובה, יש לה אמת פנימית למרות כל המגבלות.

הספר השני,  מורה ג'ינג'ית, סתם ספר חמוד וקליל בלי מסרים ובלי שמאלץ. של חיה הרצברג.

מן הסתם יש עוד.

אני מסכימה שיש משהו בכל הסטריאוטיפים, אבל עדיין צריך  לזכור שאלו סטריאוטיפים (הגדרה  מגברת ויקי:

סטריאוטיפ (מיוונית: στερεός (מוצק) + τύπος (חריתה) - "רושם מוצק") או הֶטְפֵּס‏^[1] הוא ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי , בדרך כלל על בסיס או . דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הנוגעת למאפיינים של , והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה)

בס"ד

את "אפשר לקרוא לך אימא" יש לי בבית ו"מורה ג'ינג'ית" קראתי אצל חברה וזה ספר מתוק!

"אפשר לקרוא לך אימא" זה גם ספר ממש חזק לדעתי.. מומלץ ביותר!

כל הספרים של לאה פריד מומלצים (היא כתבה את "נאן" נכון?)

וגם של חיה הרצברג ("צומת הדרורים" לא?).

'זעקה ללא מענה'

שאני חושב שהוא כבר בן 30  בערך

וכשהוא יצא הוא היה עוד יותר מרשים

באי-כניעתו לסטריאוטיפ.

(קראתי אותו לפני......

21 שנה!!!

ואו, אני כבר גדול )

הכללות וסטראוטיפים זה אף פעם לא טוב. הייתם רוצים שיכתבו דברים דומים על כל ציבור המתנחלים, למשל?

ובתור כותבת בעצמי אני מתלבטת תמיד בשאלות של איכות ספרותית מול איכות יהודית (שכן, כוללת בתוכה גם מסרים), כך שאני מבינה למדי מאיפה נובעים הרעיונות לספרים האלה.

אולי במקום זאת נפתח שרשור על ספרות חרדית טובה? (כבר הזכירו פה כמה)

או דיון בשאלה עד כמה אפשר להכניס מסר לסיפור בלי שתיפגע איכותו הספרותית, ולהפך?

בס"ד! לפעול למען פולארד!

אממ ספרות חרדית אפילו לא מ-ת-ק-ר-ב-ת לספרות הקלאסית ..

אנלא אומרת שאין להם ספרים טובים, 

אבל..

הבנת? לא כפת לי לפתוח שירשור כמו שהזכרת.

יומטוב! (:

ספרות חרדית לא מתקרבת ברמתה הספרותית לספרות הקלאסית (ואולי כבר חלק כן?...), אבל ספרות קלאסית לא מתקרבת לספרות חרדית ברמת הקדושה/הטהרה או איך שתרצי לקרוא לזה.

בכל אופן, התכוונתי רק שאין טעם לרעיון לפתוח שרשור מהסוג הזה, שלא מביא אותנו לשום מקום (למרות אולי שזה כיף).

זהו. הבנת?

דופן, ברור לך שמתישהוא בחיים חטפו אותו מהוריו היהודים.

ספר נחמד ומרגש (אולי), אבל כ"כ לא אמיתי....

הוא פשוט סיפור חיים של סיפורים, לא אמיתי בעליל...

בס"ד

אני חושבת שאולי הוא לא משקף את כל הילדים שאלו הם חייהם...

אבל הוא בהחלט סיפור מציאותי והגיוני ואני בטוחה שקרו סיפורים כאלה..

ויש בזה גם אמת, ברור.

אבל לא יודעת, הוא קצת הפריע לי....

לא יודעת למה...

התרגשתי ממנו ממש!

והוא מאד מציאותי! רק שתדעו... זה מאד מאד יכול לקרות!

מומלץ בחום (הייתי מוסיפה בעיקר לבנות אבל תעשו מה שבלאכם!)

קריאה מהנה!

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים