יהודי בעברו... או לפחות צאצא של איזה אדמו"ר

כל הגיבורים היו צדיקים וטובים ומתוקים עד לזרא, ניסיונות היו משהו שרק  נופל על הגיבור מלמעלה, ולא יצר רע כפשוטו... (כמובן שעם הניסיונות הגיבורים התעלו והתמודדו לעילה, לתפארת מדינת ישראל וכו'...)

וכמובן בכל ספר היה מסר חד משמעי שנדחף לפיך שוב ושוב, מחשש שתפספס...

אבל מצד מידת האמת, לא קראתי ספרות חרדית כבר הרבה זמן... ודוקא האחרון שקראתי היה של חיה הרצברג, צומת הדרורים, וכל מה שכתבתי  למעלה לא חל עליו. או לא לגמרי לפחות.

לגבי מסר, אני עצמי מתלבטת, מצד אחד מסר בסיפור מעצבן. הקורא רוצה להנות מהקריאה בלי הטפות. מצד שני, כיהודיה מאמינה בעצמי, אני מאמינה שכל דבר תכליתו להרבות כבוד שמיים. אז איך אפשר להתמודד עם הסתירה?

אני שואלת את זה בתור נניח סופרת... לא קוראת.

-פיק שתפצה על זה.

לפי דעתי זה מה שמיה קינן עשתה בסדרה של "איסתרק", וזה למה הספר הזה כ"כ טוב...

אבל לא כשמאכילים אותך בכפית.

שיתנו לקורא לעשות את הקפיצה למסקנה לבד. כשמסבירים מסר עמוק, זה הופך את העלילה

לרדודה. היא כבר לא עומדת בפני עצמה. היא אמצעי, מתודה. וזה כבר פחות כיף

הרבה יותר מזה!

לא צריך גם להסתיר אותו..

ספר טוב, שנכתב ע"י אדם טוב - הוא כולו "מסר"..

אין מסר נגלה או נסתר.. ספר זה חיים, ספר טוב זה חיים טובים.

זוהי ספרות. לכן היא קיימת.

ו... סביר להניח שלא כל ספר או סופר אכן "מרבים כבוד שמיים"

ספר שנכתב ע"י אדם רע - הוא רע, וה"מסר" שלו רע.

(לפעמים טוב זה לאו דוקא אדם צדיק עם מידות מתוקנות.. לפעמים הוא סתם גוי... אבל הוא חכם?

יש לו מבט עמוק יותר? הוא רואה יותר? זה גם "טוב". זה גם "מסר".)

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לא הבנתי..

שתיים מהדמויות מגלות לפתע שהם בני דודים כי אחד מהם מילדי תימן החטופים..

יש מישו שחולה סרטן וכל הספר לא אומרים תמילה הזאתי.

מישהו אומר תהילים ובדרך הזויה כל שהיא הכל נהיה בסדר גמור

כ"כ נכון!

בס"ד

זאת הכללה הזויה..

בספרים של מיה קינן זה לא ככה

ותמיד משחילים איזו דרשה בדיאלוגים...

חרדים, שקראתי מזמן, והם מאד לא היו מאופיינים בכל הסטריאטויפים שהבאתם והבאתי גם אני.

האחד נקרא, 'אפשר לקרוא לך אמא' והוא ספר פשוט וחזק על התמודדות בנישואים שניים, בעיקר מצד היךדים של שני בני הזוג. ספר שזכור לי כחזק ומאד כנה, בלי התייפיפות ובלי העמדות פנים. זה ספר שנכתב ע"י לאה פריד. והיא באמת סופרת טובה, יש לה אמת פנימית למרות כל המגבלות.

הספר השני,  מורה ג'ינג'ית, סתם ספר חמוד וקליל בלי מסרים ובלי שמאלץ. של חיה הרצברג.

מן הסתם יש עוד.

אני מסכימה שיש משהו בכל הסטריאוטיפים, אבל עדיין צריך  לזכור שאלו סטריאוטיפים (הגדרה  מגברת ויקי:

סטריאוטיפ (מיוונית: στερεός (מוצק) + τύπος (חריתה) - "רושם מוצק") או הֶטְפֵּס‏^[1] הוא ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

על פי רוב, סטריאוטיפ הוא דימוי המורכב מסטטוסים ומתכונות אופי, ומופנה כלפי , בדרך כלל על בסיס או . דימויים אלה נושאים אופי מכליל, מוגזם ושקרי. במילים אחרות, סטריאוטיפ הוא הנוגעת למאפיינים של , והחלת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה)

בס"ד

את "אפשר לקרוא לך אימא" יש לי בבית ו"מורה ג'ינג'ית" קראתי אצל חברה וזה ספר מתוק!

"אפשר לקרוא לך אימא" זה גם ספר ממש חזק לדעתי.. מומלץ ביותר!

כל הספרים של לאה פריד מומלצים (היא כתבה את "נאן" נכון?)

וגם של חיה הרצברג ("צומת הדרורים" לא?).

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הכללות וסטראוטיפים זה אף פעם לא טוב. הייתם רוצים שיכתבו דברים דומים על כל ציבור המתנחלים, למשל?

ובתור כותבת בעצמי אני מתלבטת תמיד בשאלות של איכות ספרותית מול איכות יהודית (שכן, כוללת בתוכה גם מסרים), כך שאני מבינה למדי מאיפה נובעים הרעיונות לספרים האלה.

אולי במקום זאת נפתח שרשור על ספרות חרדית טובה? (כבר הזכירו פה כמה)

או דיון בשאלה עד כמה אפשר להכניס מסר לסיפור בלי שתיפגע איכותו הספרותית, ולהפך?

בס"ד! לפעול למען פולארד!

אממ ספרות חרדית אפילו לא מ-ת-ק-ר-ב-ת לספרות הקלאסית ..

אנלא אומרת שאין להם ספרים טובים, 

אבל..

הבנת? לא כפת לי לפתוח שירשור כמו שהזכרת.

יומטוב! (:

ספרות חרדית לא מתקרבת ברמתה הספרותית לספרות הקלאסית (ואולי כבר חלק כן?...), אבל ספרות קלאסית לא מתקרבת לספרות חרדית ברמת הקדושה/הטהרה או איך שתרצי לקרוא לזה.

בכל אופן, התכוונתי רק שאין טעם לרעיון לפתוח שרשור מהסוג הזה, שלא מביא אותנו לשום מקום (למרות אולי שזה כיף).

זהו. הבנת?

דופן, ברור לך שמתישהוא בחיים חטפו אותו מהוריו היהודים.

ספר נחמד ומרגש (אולי), אבל כ"כ לא אמיתי....

הוא פשוט סיפור חיים של סיפורים, לא אמיתי בעליל...

בס"ד

אני חושבת שאולי הוא לא משקף את כל הילדים שאלו הם חייהם...

אבל הוא בהחלט סיפור מציאותי והגיוני ואני בטוחה שקרו סיפורים כאלה..

ויש בזה גם אמת, ברור.

אבל לא יודעת, הוא קצת הפריע לי....

לא יודעת למה...

התרגשתי ממנו ממש!

והוא מאד מציאותי! רק שתדעו... זה מאד מאד יכול לקרות!

מומלץ בחום (הייתי מוסיפה בעיקר לבנות אבל תעשו מה שבלאכם!)

קריאה מהנה!

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!