לקרוא עד הסוף, שווה!
תנועת התשובה עולה כיתה/הרב יצחק גינזבורג
ברוך ה', אנו נמצאים בתקופה של תשובה! פעם היו אלו בודדים, אחר כך עשרות, עד למאות ואלפים במעגלים נרחבים. זו כבר תופעה. בגוונים שונים, מזרמים שונים, מציבורים שונים ובשמות שונים. הם באים, מתקרבים ומתחזקים, חוזרים ושבים – דרך ברסלב או חב"ד, מעיני הישועה ומכון מאיר, מסמינרים של ערכים או כינוסי התעוררות של הרב אמנון יצחק, ועוד ועד.
הכמות גדלה והולכת. אולם נראה שכעת הגיע הזמן שהגידול בכמות יהפוך לגידול באיכות. תנועת התשובה יכולה וצריכה לעבור שלב, לשנות פאזה ולהיכנס להילוך גבוה.
נסביר את דברינו: כאשר כמה יהודים מתקבצים יחד זהו גידול בכמות. אולם כאשר מוסיפים להתקבץ עוד אחד ועוד אחד עד לעשרה יהודים – לפתע הגידול בכמות הופך להיות גידול באיכות!
עשרה יהודים הם יותר מאחד כפול עשר. עשרה יהודים אינם עשרה יחידים אלא גדר חדש של ציבור, ציבור שיש בו השראת שכינה שמאפשרת תפילה בציבור וכדו'. השראת השכינה הזאת כלל לא התחילה כל עוד היו רק תשעה, רק העשרה מהווים איכות אחרת לגמרי, "קפיצת מדרגה" ממש!
נתבונן עוד בדוגמא הזו ואחר – כך נלמד ממנה לענייננו:
ההבדל הבולט בין תפילת היחיד לתפילה בציבור הוא ההבדל בין תפילת לחש לתפילת שליח – הציבור בקול רם. טעם הדבר מבואר בספרי קבלה שבזמן תפילת הלחש "יש פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות" אבל בחזרת הש"ץ כבר "אין פחד מן הקליפות ולכן אומרים אותה בקול רם", בלשון האר"י הקדוש.
דהיינו, אדם הבא לבקש מאת המלך וירא מכל הנמצאים בהיכל המלך שמא יקטרגו או יבלבלו, הריהו ניגש סמוך למלך ומדבר אליו בלחש. כך גם בתפילת לחש אנו נמצאים ב"סביבה עוינת", העולם שסביבנו מתנגד לקדושה ולכן עלינו לגשת אל המלך בלחש ולשטוח איש איש את בקשתו המיוחדת, גם אם זו בקשת "ובנה ירושלים". אפילו מליון יהודים המתפללים איש איש בביתו ואינם מצטרפים למניין, הרי התפילה של כל אחד היא פרטית בתוך עולם ש"הקליפות" שולטות בו.
אבל אם מתברר לפתע שכל העומדים לפני המלך באו לבקש את אותה הבקשה, הרי הם יכולים לפנות בקול רם באין מפריע, ואז האחד הנבחר מתוכם יאמר את דברו בשם כולם. כך גם כאשר עשרה יהודים מתפללים יחד במניין, אזי כל המציאות הסובבת אותם הופכת להיות כלי מתאים לאמירת דברים שבקדושה בקול רם. אז יש השראת שכינה המטהרת את כל האווירה ומסלקת את הפחד מן ה"חיצונים". הקדושה שולטת כאן! אז בוחרים אחד מן הציבור, שיאמר בקול את דברי הקדושה וכולם עונים אמן ויוצאים ידי חובתם.
כעת נחזור לנושא שלנו: בשלב הראשון, החזרה בתשובה היא בעיקר תופעה של יחידים. יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי המתקרבים לקב"ה ומקבלים עול מלכות שמים. הרבה יהודים שעדיין נמצאים איש איש בביתו. כל אחד משתדל לתקן בעיקר את עצמו ומשפחתו, ובמקרה הרחב יותר גם את הקהילה הקרובה אליו. אבל ההרגשה הכללית היא שהמציאות החיצונית נמצאת בשליטת הקליפות: הרחוב מלא דברי כפירה ותאוות, התקשורת היא ביב שופכין, התרבות הכללית אינה אלא "תרבות אנשים חטאים", והמערכות השונות של השלטון מנוכרות לכל דבר יהודי. היהדות יכולה להתקיים בתוך הבית או במסגרת הקרובה, ואינה יכולה להישמע בחלל הרועש בחוץ.
אולם עלינו לעבור לשלב הבא: הגידול המבורך בכמות של החזרה בתשובה צריך להוליד גידול מהותי באיכות. מהרבה אנשים החוזרים בתשובה צריכה להיווצר מציאות חדשה שבה התורה והקדושה יכולות להישמע בקול רם! הצעד הראשון יהיה שמתוך הזרם העצום של תנועת התשובה, בשיתוף עם "העולם הדתי הוותיק", תתחיל להתגבש מנהיגות שמדברת בקול רם וצלול בשם התורה, הקדושה והאמונה, בשם היהדות והיהודים. כידוע עיקר המנהיגות תלויה בכח הדיבור ("מלכות פה" בלשון המקובלים), והמנהיג נקרא גם דבר. מנהיגות אמיתית ואמיצה תהיה כשליח הציבור האומר את התפילה בקול רם בשם כל הציבור ולמענו.
כאשר יתחיל להישמע הקול הזה יתחיל ממילא תהליך של שינוי במציאות החיצונית. דבר התורה לא ישמע רק בקשר לבית היהודי הפרטי אלא גם לענייני הציבור. כיצד צריכה להתנהג חברה שלמה, עיר שלמה ומדינה שלמה על פי התורה. מה אומרת התורה על משרד הפנים ומשרד החוץ, הביטחון והאוצר. החוסן הפנימי והאמת הבוקעת מפיה של המנהיגות היהודית, תפסיק לפחד מן העיסוק במרחב החיצוני. השלטון הזמני והרעוע של "הקליפות והחיצונים" ילך ויתמוסס ובמקומו תתחיל לקום ממלכת הקדושה.