לפעמים חוויות מהחיים גורמות לנו לחשוב שאנחנו הכי טובים, ולאבד לחלוטין את הענווה. לפעמים אנחנו חושבים שיש דברים שהם לא לכבודנו, ושהם לא שייכים אלינו. אבל, בתכל'ס, האם זה נכון?
בפרשה (בא) כתוב: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו".
ר' יחיאל מזלוצ'וב, אחד מתלמידי הבעש"ט, היה מבאר את הפסוק כך:
"כי אני" - פרעה חשב תמיד על ה'אני' שלו, על כמה אין זה לכבודו לשחרר את עם ישראל, עד שאיבד את חוש המוסר האנושי הטבעי, ולכן "הכבדתי את לבו" - שלבו כבר אינו לב בשר, אלא גוש מלא דם.
לפעמים ד' מנסה אותנו ומכניס לנו גאווה ללב, אולם אנו צריכים להישאר במקום האמיתי שלנו ולא לנפול.
שב"ש!
הד"ת לע"נ סעדיה בן רומיה הכ"מ.
