עשית את המעשה הנכון ושכולם יסתמו.

בס"ד

איך בעלי אמר שרע גובר זה סימן שהגאולה מתקרבת !

איך המדינה המפגרת שלנו החליטה לבחור כך את השמאל אני מבינה שלא הספיק לתלאביב הטילים .

ולא אומרים כך על עם ישראל

כמליון וחצי עד שתי מליון גויים (אני לא לגמרי מעודכן), בעיקר רוסים וערבים.

למען האמת - זה לא שהעם ממש בחר... התקשורת של הערב-רב שטפה לו את המוח. "תינוק שנשבה" אם תרצי. נקודת הבחירה שלו אמנם קיימת, אבל היא לא מי יודע מה גדולה. הבה נלמד זכות אמיתית על עם ישראל, ולא נטפול עליו בחירות זדוניות כאלו...

ממשלה שלא יכולה למשול זו ממשלה שיכולת שלה להזיק (וממשלה יודעת בעיקר להזיק...) קטנה יחסית.

לק"י

שבמקום לקוות שהממשלה תעשה טוב, אנחנו רק מתפללים שהיא לא תזיק.

עדיף מאשר להצביע לבנט שיכנס לממשלה שרוב סיכוייה הם אנטי חרדית ואנטי ארץ ישראל.

אני רק תוהה כמה זמן יהיו הבחירות הבאות עם המצב הסבוך שנוצר.

ואגב אני שמח לפחות ליהדות התורה שהגדילו את כוחם - לפחות זה יעשה להם מרץ להיות אופזיציה פעילה

אני חושבת שדווקא מי שלא הצביע עוצמה לישראל

ומעדיף את הבינוניות הזו

זרק את קולו של הימין לפח..

זרק את קולה של א"י לפח..

של עמ"י.

ונתן- בדרך זו או אחרת 

כח לשמאל

כי רק עוצמה השפיעו ובוודאי היו משפיעים ונותנים לקולם של א"י, תורת ישראל ועמ"י להשמע

ובנט שנלחמו בעוצמה.

אם היו מתרכזים בהאת יותר בוחרים בלי ללכלך המצב היה אחרת.

בכל אופן עוד 2-3 מנדטים לבנט לא היו משנים כלום - בגלל ההצלחה של לפיד ביבי לא יכול להתעלם ממנו 

בעזהי"ת.

המצב היה מקסים (יחסית).

אבל ככה זה דתיים, לעולם לא יגיעו להסכמה מינימלית...

זה בהחלט עקום בהקשרי מי שבשבילו תורת ישראל היא סוג של פלסטלינה.

זה בהחלט עקום בשביל מי שהוא זגזגן קלאסי,ומשנה את המצע שלו בהתאם לסוג האוכלוסיה איתה הוא מתדיין באותה רגע.

אם זה קו מחשבה עקום-אשרינו.

לק"י

לפחות אורי אורבך אמר את זה (אאל"ט).

כי לא קיבלו מקום ריאלי

אלא כדי שלאלו שמייצגים יהיו ייצוג ראלי.

הסיכויי שלהם להכנס לבד יותר גדול מאשר אם הם היו במקום לא ראלי ברשימה מאוחדת!

או 9 מנדטים.

מכיר אישית עשרות שלא היו מצביעים לו אם בן ארי היה רץ איתו.

הוא לא היה בכנסת בכלל.

והוא לא היה יכול לעשות את מה שבן ארי מסוגל לעשות. 

ב"ה שהוא לא התאחד איתם וב"ה שהצבעתי לו, לא מתחרטת בכלל.

[ומה הקשר לדתיים בדיוק? כמו שאני זוכרת אריה אלדד חילוני]

כרגע יש בדיוק תיקו בין הגושים.

נקוה שהחיילים יוסיפו עוד אחד לבית היהודי.

עוד שני מנדטים להם, זו תמונת מצב אחרת.

גם מבחינת היכולת להגיד ש"העם רוצה ימין" ולדחות לחצים מבחוץ

עבור ממשלת חרדים ובנט.

הוא פשוט לא יעשה א זה בכל מקרה כי זה יהיה ממשלה צרה מאוד

עוצמה לישראל הם חבורת גימיקים שלא עשו כלום ארבע שנים(חוץ מלהביא כמה סודנים לבריכה...)

עוצמה לישראל הם פוליטיקאים חסרי אחריות שביזבזו לימין יותר משני מנדטים!!!

מתי הרודפי כבוד האלה ילמדו להתאחד?!

(אני בדעות כמו עוצמה לישראל אבל הבית היהודי היה מאוחד, ויש שם הרבה אנשים טובים שפעלו רבות בחייהם וסוף סוף היה לנו סיכוי להיות מפלגה גדולה ומשפיע באמת!!)

ואז יהיה אפשרות לראות את עם ישראל האמיתי שרוצה את ה'.

שנותרו בלי אף אחד בכנסת שדואג להם

גם אם יהיו שיגידו שהוא צודק.

דברים "באויר" לגמרי.

אדם מצביע בתקוה להשפיע - כשלא הולך אומר: יופי, שידעו שאין על מי לסמוך...

"ללכת עם האמת" ללא כל תוצאות - אים לכך ערך מיוחד בפוליטיקה. 

"אין לע מי לסמוך" - זה לא אומר שלא צריך שיהיו מי שיתדלו הכי טוב.

וההשתדלות של האנשים "שהם עצמם יעשו" - זה כולל שיבחרו את מיש שיכול לעשות את המיטב באופו מעשי בשליחותם.

אצבע אחת בכנסת - פועלת יותר מאלף "פעולות אישיות" סמליות.

לשמוח שה"ממשל העצמי" מפיל את עצמו, מלבד מה שזו רק הזיה - זו לא שמחה גדולה.

הממשל ימשול - ומי שאיבד שישים אלף קולות מהימין, שיעשה חשבון. אם עושים טעות - לא צריך לעשות ממנה אידיאולוגיה.

ובכל השאר הוא בסדר?

אתה באמת מאמין במה שאתה אומר?

התוצאות בשטח(או חוסר התוצאות...)אינן מגמדות את עצמתה.

אבל לא כאשר מצביעים לכנסת.

זה מה שהוא מנסה לומר לך

המטרה בכנסת היא לא לממש את הערך העליון, כי אי אפשר, אלא להתקרב אליו כמה שרק ניתן.

או במילה אחת- פרקטיקה.

לעולם לא היה מצביע לבית היהודי שהוא לא בית עבורו.

לולי היה את עוצמה הם היו נשארים בבית ולא מצביעים בכלל

 הייתי מצביעה הבית היהודי... ולמען האמת התלבטתי בין שניהם...

הייתי מעדיפה לא להצביע\פתק לבן מאשר לא להצביע עוצמה.

אני ממש לא מתכוונת לתת את הקול שלי למי שתומך בגירוש יהודים (אבל...לא בשבת....) ומדקלם סיסמאות חילוניות ושמאלניות של "שוויון בנטל",גם אם יש לו כיפה על הראש.

אני מעדיפה "לזרוק את הקול שלי לפח"-ככה לפחות הוא לא גורם נזק.

כשבנט וחבריו ישבו בממשלה מגרשת ורומסת את היהדות ואת התורה,אני אדע שלא נתתי להם כח לעשות את זה.

למה לזנוח ב"קום ועשה" את הברית הטבעית עם שומרי תורה?

(אם כי אני מתוסכל יותר מהסיסמאות נגד שיוויון בנטל)

שדווקא שומרי תורה משאירים את הנטל על אחרים

לי למשל אין בעיה עם האמירה כשלעצמה,

יש לי בעיה עם אווירה של חנופה והתרפסות כלפי החילונים.

להראות שהערך העליון הוא טובת החיילים, ולשם כך הוא נועז ומקריב ערכים אחרים.

חד וחלק.

אבל אם זו אכן הרוח השלטת, שמא היסודות רקובים?

שמא זה סימן לבאות?

פתח לדרדורים נוספים?

שבזה אין שם שום בעיה. אולי רק השפה מפריעה לא הכוונה

גם כשלפיד אומר ש"אני לא דורש מהחרדים יותר משאני דורש מבני",

אני מבין אותו...

כן

מה העניין לתלמוד תורה?

וממש, אבל ממש לא חתיך!!!

;;;)))

הוא לא אומר דברים ברורים. הוא פלסטלינה. כך אני "מגדירה "אותו.;)

 אחרים, הם רואים בלימוד התורה נשיאה בנטל לא פחות משרות צבאי או אזרחי!!!עמדתם היא שהלימוד בישיבות חיוני לבטחון המדינה !!!

אנחנו לא צריכים להתנצל על זה שאנחנו לומדים תורה,ממש ממש ממש לא.

ושדווקא הציבור הדתי ידבר על הפסקת תורה בישראל? איפה נשמע דבר כזה?

עלינו מוטלת המשימה להראות את המספרים האמיתיים שמקבלים האברכים בישראל,להסביר שלימוד התורה מתרחש מתוך כלליות ודאגה לטובת כל העם ושאברך לא "יושב רגל על רגל".

היום ילד חילוני ממוצע בן 18 לא יכול לשבת שעתיים בשקט וללמוד למבחן,אז שישב 10 שעות ללמוד גמרא? נראה אותו...

בתור יהודים דתיים אנחנו חייבים להראות מחויבות לה' ולתורה,הרבה לפני שאנחנו מתאחדים עם יאיר לפיד ודומיו.

לא אנחנו צריכים להוביל את הבשורה של "יאללה בואו נגייס אותם".

הבעיה היא אגב - שגם ילד חרדי ממוצע לא יכול לשבת 10 שעות ללמוד גמרא.

והוא עדיין רשום בישיבה...

והחרדים במקום לתת לנקודה זו את המענה המבוקש, הם עושים דמוניזציה לחילונים,

כאילו הם רק מייחלים להעבירם על דתם.

(היו דיבורים גם על בעיות בעולם ישיבות ההסדר שלנו,

בהחלט יש לדיון מקום, למרות שלדעתי ההקשר עדיין קצת נוטף ארס.)

אין לנו יומרה לבצע מהלכים פדגוגיים, ובטח לא כירורגיים כלפי ציבורים אחרים.

והציבור החרדי, למרות אחוות האמונה והתורה, הוא עדיין די "עולם אחר".

שנותנים להתחבות בישיבות בטענה של לימוד תורה. 

יש שנאה לחרדים בציבור וטוב יהיה שיחשבו שוב למה זה ככה.

כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. 

אם היו מתנהגים בצורה מוסרית ושולחים את מי שלא לומד לשאת בנטל לא הייתה הדרישה הזו

משמרים את המצב הקיים, ומבטיחים שהפתרון רחוק אם בכלל אפשרי...

אני לא אומר חלילה שרק החרדים אשמים,

אבל החילונים פחות אשמים משזה נדמה...

(אגב, אבי חילוני לגמרי - והסיע את בנו לישיבה מהבית,

ואף פעם לא שבר את הכלים, ולא עשה חרמות.

וסבל שלוש שנים לפחות בהן בנו - אני - מקדיש את הזמן לדברים שהוא לא מבין מה התועלת בהם.

מבחינתי הוא בהחלט נושא בנטל התורה...

וגם כל משלמי המסים - שהם ה"זבולון של עולם התורה".)

באופן אישי אני חושבת שבאמת מי שלא לומד ברצינות בישיבה עדיף לו שיתגייס.

אבל האם כדאי שיתגייס בכל מחיר? בוודאי שלא.

אם לא יתנו לו מסגרת מתאימה,תפקיד בלי בנות (ובוודאי שבלי מדריכות ספורט...),עם אוכל כשר מהדרין,זמני תפילות וכו' לדעתי עדיף שלא יתגייס וילמד אפילו מעט תורה מאשר יתגייס,יתקלקל ואולי ירד ברמתו הרוחנית.

אבל שוב,אלו דברים שהציבור הדתי-חרדי צריך לעשות להם בדק בית בינו לבין עצמו

ברגע שמוציאים את זה לדיון ברמת הכלל זה כבר גובל בחילול ה' ובהתרפסות בעיניי.

שאנחנו לא רוצים לפתוח באמת את הדיון הזה, ורק מתחמקים ומאשימים אותם...

מה ההיתר שלא לגייס אדם, כאשר הוא איננו לומד?

מאחר שפניו לגיוס, עלינו להילחם בכל עוז על ההזדמנות שלו (ושל כל יהודי)

להישאר יהודי בצבא ישראל.

הפערים התרבותיים הם מטורפים.

חילוני פשוט לא מבין מה הטעם בלשבת וללמוד איזה טקסט ישן בכתוב בארמית במשך כמה שנים,שבסופן לא יוצאת לך אפילו תעודה או תואר.

רק אם נפעל באמת מהשטח באהבה וניגע בציבור הזה בנקודה היהודית שיש לו (כי לכל יהודי יש,לא משנה עד כמה רחוק הוא נמצא)

נוכל,אולי,להזיז משהו

וזה בדיוק דברי רבינו הקדוש-"משיח יכבוש את העולם בכח האהבה".

בעיניי,הגאולה לא תבוא מהכנסת

הקילקולים דווקא כן.

להסביר לו מספיק.

הוא (לעיתים רבות מאוד!) מגלה הרבה כבוד, ולפחות הבנה וקבלה של המקום הזה.

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים להעריך ולהדגיש מספיק את ההזדמנויות האלה.

אני לא מאשים אותו שהוא לא מבין,

כשאנחנו חיים בתוך פחד מתמיד שהוא לא רוצה בנו ומרחיק אותנו.

ומדגישים כל הזמן כל מקרה שעשוי לשמש כדוגמא - כחזות הכול.

וכח האהבה, ודאי זה של המשיח ובני היכלו, היודעים להפוך מר למתוק וחושך לאור,

גנוז ביכולת לראות ולהבליט ולהעצים את הטוב הקיים.

אנחנו מנסים,המון

העניין הוא שתמיד איפשהו אנחנו מתפשרים.

מספרים ש"לכל אחד יש את האמת שלו"

וש"איש באמונתו יחיה" (שזה בכלל עיוות של הפסוק..)

וכו' וכו'

אנחנו לא מאמינים מספיק

אנחנו לא אמיתיים מספיק

אנחנו לא אוהבים מספיק את התורה ואת ה'

אז ככה אנחנו נראים.

הבעיה היא, שאיכותית הפוטנציאל של המאמצים לשאת פרי,

נמוך מאוד ביחס למה שהיה יכול להיות - בגלל הבדלנות הזאת.

אני מסכים שה"איש באמונתו יחיה" זה אחד מנגעי התקופה שלנו.

חולי גדול של הציבור שלנו, שבאמת מקבל את הרעיון שגם לאי קבלת עול מלכות שמיים,

יש מקום ולגיטימציה כלשהם.

מנותקים לרוב. וצריך לחבר אותם. 

בכל מקרה יש לנו חובה לקדש שם שמים ולא לחלל. ומה שקורה עכשיו זה המאסת הדת על הציבור הרחוק

ולאו דווקא בגלל משהו שבאמת קורה בשטח.

כשהמילה "חרדי" הופכת לקללה,זה אומר דרשני.

(ובאופן אישי הייתי מעדיפה להיות חרדית מאשר חילונית.

להיות עם ה' מאשר בלעדיו,גם אם זה עם פאה וחליפות שחורות...)

מסכים שאצל התקשורת יש מגמה כזאת, של רעל.

זה לא חידוש.

אבל אני תמיד מתפלא איך השנאה כלפי חרדים איננה הרבה יותר גדולה,

ולו בגלל הניסיון להתבדל מהציבור הרחב...

אם אני הולכת עם ה' באמת,והשני מנסה להזיז אותי מהמקום הזה,מה שנכון הוא להתבדל.

לאהוב אותו כיהודי,אבל לא להתערבב איתו.

ותתפלא,היום יש הרבה פחות התבדלות

(מי שלא ראה חרדי באוניברסיטת תל אביב לא ראה דבר מוזר מימיו....)

או שזה לא הראשון שאוהב לדמיין כך,

כדי שהשניוּת הזאת תישמר לנצח...

אני יודע ועד לכך שיש הרבה פחות התבדלות.

זו בדיוק המגמה המבורכת שאני אוהב וחפץ לראות.

כמובן, בלי לוותר על קוצו של יו"ד (כשמגדילים ראש - דבר אפשרי בהחלט, ב"ה).

של השתלבות בין דתיים לחילונים,

מהסיבה הפשוטה שהמחיר לכך הוא שהדתיים עושים מהתורה פלסטלינה ומעצבים אותה כבקשתם,דבר שהוא מקולקל מאוד מבחינתי ואני לא מתכוונת לתת לו יד.

דווקא אלה שמעוותים ורוקדים "מה יפית" לפני הפריץ,

הם אחראים גדולים להתאבנות של התהליך שאנחנו מדברים עליו.

הם גורמים להרבה מיראי ד' האמיתיים,

אלה שעבורם ההלכה איננה מגרש משחקים,

לחשוב כאילו אין תוחלת לפעולה בחזית הזו...

זה מצב מושחת לא תקין ומחלל שם שמים. ואין סיבה שלא ישנאו על זה. 

התקשורת מלוכלכת אבל קודם כל תבדקי פנימה

להם,אי אפשר לבוא בטענות כשלא מוכנים לתת להם תנאים היכתיים מינימלים,כשנלחמים ראש בראש בלוחמים שבסך הכל ביקשו לא לשבת מול זמרות וכד',הצבא והחילונים,שיעשו קודם חשבון נפש לעצמם ,זה צביעות להפיל את האשמה על החרדים כשבאמת מי שלא נותן להם צ'אנס פיצפון זה החילונים,הרבה חרדים אומרים את זה שנים ואף אחד לא באמת רוצה להקשיב.בקום המדינה המון חרדים התגייסו (ויש טוענים שנשלחו למסימות התאבדות-מחלקה שלמה נהרגה בלטרון ועוד אחת בדיר יאסין....) הרב עוזיאל ועוד רבנים התגייסו בעצמם לביצורים.ומי שהתחיל בדחיקת החרדים מהצבא היו התשקורת והפוליטיקאים-ממליצה לקרוא היסטוריה זה פוקח עיוורים ממש.

בכל אופן זה אחת הסיבות שהרגשתי שאני לא מסוגלת להצביע לבנט,גם אם רוצים להגביר את השילוב של חרדים בצבא וכד' לא עושים את זה בהצהרות מעוררות ריב ומדון כאלה.זה לא קירוב.

הבעיה היא שהעסקנים החרדים לא מוכנים בעצמם לשקול גיוס בשום מחיר.

גם אם חרדי פלוני רוצה להתגייס וקיימת מסגרת,

תהליך המוני שיביא לשינוי - לא יתאפשר,

כי העסקנים תוקעים את זה.

שחילונים גם ישאו בנטל של למידת תורה בישראל,

מה דעתך?

הוא לא אומר שמי שלומד תורה יפסיק ללמוד הוא אומר שמי שלא לומד שיפסיק לשבת בישיבה. (אני מקווה שהוא אומר כך בכל אופן)

ומה זה שייך שחילונים לא לומדים? בגלל זה צריך להיות מעוותים ולחלל את ה'? אם יש מצווה לשמור על העם ולהתגייס שיעשו את זה

מפני הצבא.

אני גם חושבת שמי שלא לומד באמת בישיבה צריך להתגייס (לא בכל המקרים ותלוי לאיזה תפקיד...)

מכאן ועד להגיד סיסמאות כמו "שוויון בנטל" שעושות יותר נזק מתועלת,הדרך רחוקה.

וכן,יש נטל תורה בישראל כמו שיש נטל צבא בישראל.

שחילונים יקחו בו חלק,מה רע?

ואנחנו כאלה סתגרנים ומתבדלים...

איזו תורה את מצפה ודורשת מהחילונים ללמוד?

אולי שיפתחו עוד ישיבות חילוניות?...

לצערי חילונים ודתיים היום הם שני עמים שונים,לגמרי.

חוששני שכדי "להתערבב" כמו שאתה רוצה הדתיים צריכים להתפשר ו"להגמיש" את התורה,כמו שבנט וחבריו מנסים לעשות.

בעיניי,לא יקום ולא יהיה.

זה לא נוגד את זה שצריך לפעול פעולות של קירוב,בכח האהבה

אבל כן,כרגע לציבור הדתי זה מאוד מאוד מאוד בעייתי להתערבב עם החילוני

מה גם שאני לא חושבת שהציבור החילוני כל כך רוצה את הציבור הדתי בתוכו.....

וברמות מוגזמות.

לאמירות שמזלזלות בתרבותם של החילונים, יש מקום גדול מאוד בזה.

(והציונות הדתית למרבית גווניה לא חפה מזה.)

זה מאוד נוגד פעילות אמיתיות של קירוב,

של מוסר מתוך אחווה של יהודי העוזר לאחיו, להבדיל מתוך יומרה והתנשאות.

(נכון, יש "ויגבה לבו בדרכי ד'", אבל לא זו הגישה הבריאה ליישם את זה...)

חייבים לשמור על איזון.

לדעת את מה ראוי לרחק, אילו דברים חייבים להזהיר בעולם החילוני.

מצד שני, לא להגזים ולסמן כל חילוני כשיכור מתהולל ואכול פריצות...

אין ספק, שבשביל הנ"ל צריכים תורה גדולה.

במקום העבודה שאני עובד בו מזה שנתיים, לא זיהיתי מעולם חוסר רצון במעורבות של הדתיים.

להיפך, נתקלתי בהרבה תסכול על המחשבה של הדתיים שזה אכן כך.

אבל מה נעשה שכאשר אין רסן,אין דין,אין דיין,אין ה' ואין תורה,התאוות משתוללות וזה מה שקורה?

גם אם מבחוץ זה עטוף בבגדים יפים,מילים גבוהות,תארים אקדמיים,תפקידים בכירים וכו' וכו'.

כיום אני במקום מאוד מעורבב עם הציבור החילוני-שמאלני,

הדרך היחידה שמצאתי כדי לגשר על זה היא לא לראות אותם מהמקום הזה

של ה"אני דתיה,את חילונית." אלא לראות אותה מהמקום היהודי הפשוט.

(אם כי זה מאוד ברור לי ש"היא פה-ואני שם" מהצד של הערכים,

האמונות,הדעות,סדרי העדיפויות וכו')

וגם הרבה מאוד מהמחנכים במוסדות אצלנו.

אז התפקיד שלך זה להכניס את התורה והאמונה לכל המקומות האלה,

מתוך הבנה שהם שייכים לכל יהודי באשר הוא,

שמובילה לכך שאת יותר פתוחה ומכילה כל יהודי באשר הוא שם,

גם אם הוא לבוש בגדים צואים.

ואני חושב שאת מגלמת את זה נהדר בשתי הפסקאות האחרונות של דברייך.

וגם זה דורש ממני באופן אישי הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה עבודה כדי לא ליפול,

וזה הרבה מאוד נסיונות ושאלות באמונה.

לא הייתי ממליצה לאף אחד להיכנס למקום שאני נמצאת בו מרצון ,ולגבר-על אחת כמה וכמה.

(ובדיוק בגלל זה עשיתי שאלת רב)

במובן הציבור זה הרבה יותר קשה ליישם את זה.

את צודקת מאוד...

בשביל זה צריכים מנהיגים עם שאר רוח ותורה גדולה.

בעיניי לגבר בכלל לא שייכת סוגיית ה"בדלנות"

פשוט וברור לי שאני ממש לא ארצה שבעלי ילמד במקום מעורב וחילוני

לא יקום ולא יהיה.

אז אנחנו בדלנים בהקשר הזה?

אולי.

אבל זה עדיף בעיניי מאשר לפגום בקדושה של יהודי.

(שלא לדבר על המוחין והדעת המקולקלת שמקבלים שם...)

מקומות מעין אלו היו הרבה נוחים מהבחינות שהזכרת.

אילו היו כמויות גדולות של אנשים יראי שמיים במקומות האלה -

הבעיות הנ"ל היו נפתרות.

הבעיה היא, שבגלל המדיניות הבדלנית של הציבור כציבור,

הדילמה של האם ללכת ללמוד במקומות כאלה או לא נעשית דילמה של יחיד,

ובגלל הפריצות בלבוש ובמחשבה, כבר עדיף שלא להגיע לשם.

השאלה איך פותרים את זה היא שאלה חמורה.

אבל שאלות נועדו כדי לעסוק בהן, ולפתור אותן.

לא אני ולא את נפתור את זה, אבל יש קובעי סדר יום שיכולים, ומסוגלים וצריכים.

האם כל מי שלא חושב כמוך הוא ניאו רפורמי?

וכרגע,אתה זה שמכניס לי דברים לפה.

להפיץ את התורה ולא להשאיר אותה אצלנו.

הוא תמיד אומר שהם אחים וצריך להגיע להבנות מה כן ומה לא.

יש נטל גם לחילונים אבל זה לא תירוץ להתחמק משירות

אלא אם כן יש סיבה מוצדקת - רואים מייד על הבן אדם אם הוא שירת או לא.

גיוס משפיע רק לטובה. והיום הרבה יותר קל בצבא.

לא חסרים חרדים\דתיים שחזרו בשאלה למרות שהיו דוסים אש. כולנו מכירים

הנציגים..

עוד לא מספידה, אך בהחלט כואב לי ומצרה על ש(עוד) לא נכנסה העוצמה לכנסת.

ויש לנו עבודה לעשות- בתחום האחדות, והתפלה, לא להשאיר את הכל לבן ארי  שיחיה, הוא בודאי עושה..

מסתבר שללא אחדות קשה למצוא מקום בכנסת.. פשוטו כמשמעו.  עכשו מתחילה העבודה, בע"ה. שה' יאיר עיננו בדרך הנכונה לעשות זאת.

לעשות בידיים קצת רע והרבה טוב. או להמנע לגמרי ואם אחרים עושים רע זה בעיה שלהם

שפע טוב וחסד לכלל ישראל?

כלומר, אני מזדהה עם החקירה, אבל הימנעות היא גם בעייתית.

שב ואל תעשה עדיף.

ויעשו משהו אחר במקומך,

ואתה ממש תהיה מרוצה ממנו, ולא תהיינה לך כל תלונה מסתמא.

אין לך יכולת לבחור באופן מדוייק מה יעשה, אז תשפיע לכיוון החיובי יחסית, אל תשב בצד ותזיק!

היו לי מחשבות הפעם לא לבחור בכלל.

שהקולות של כל כך הרבה אנשים טובים הלכו לפך (גם שלי) או גרוע מזה -הלכו לשרת דרך אחרת

שהיה כל כך הרבה הרבה לכלוך ומחלוקת נוראה,וחילול ה' עצום.

שכל כך הרבה מעם ישראל בחרו בחירה אומללה כזאת

שעכשיו עם ישראל,ארצו ותורתו נמצאים במצב די מסוכן

מקווה שה' יישא ,יסלח וירחם.

גם משה רבנו לא עבר את אחוז החסימה,ולפרעה היו 120 מנדטים  : ) "הבוחר"  זה רק ריבונו של עולם.

הוא לא הלך לפח.

הוא יתרום לבחירות הבאות.

בס"ד

שום פרקטיקה בעולם לא הייתה מביאה אותי לבחור בבנט- אדם שמוכן לשבת בקואליציה שמוסרת שטחים ומגרשת יהודים.

אכן אם לא היה את עצמה לא הייתי בוחרת כלל,

אולי בעצם הייתי בוחרת אמנון יצחק בשביל הצחוקים שיהיו בכנסת...

(אמנון יצחק נואם, איזו חברת כנסת מתפרצת לדבריו, הוא זורק לה כיסוי ראש...)

וברצינות-

לתת את קולי למישהו שמוכן לגרום לפיקוח נפש של יהודים, או לגרש יהודים מביתם לא יכול לעלות על הדעת.

מעדיפה לזרוק את קולי לפח.

וכן מבינה את אלירז, בהחלט יש בתוצאות הבחירות האלו משהו מאד ממקד שאומר לא מכאן תצמח גאולתינו...

זוכרת לפני כמעט עשרים שנה כמה היינו מתפללים שאריאל שרון יעלה...  (זה היה חלום וורוד כזה...)

והמציאות מדברת בעד עצמה...

הייתה לנו את החובה לבחור במפלגה הכי טובה לעם ישראל. אם הם יעברו או לא- זה לא החשבונות שלנו.

ובדיעבד היות ולא,  לי זה מרגיש שעוצמה לישראל היו כמו משענת קנה רצוץ,

האנשים היחידים שהיה אפשר לסמוך עליהם בכנסת.

כעת שלמרבה הצער הם בחוץ, ברור יותר שלא משם תבוא הישועה,

ואין לנו למה לצפות אלא לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו.

והעיקר שתבוא כבר!!

מי שהשתתף בבחירות - אין לו זכות להתלונן. בניגוד לפרסומת הקיטורים של רובינשטיין, מי שמשתתף בבחירות הוא זה שמכריז: יש תהליך והבוחר קובע.

אבל מי שישב בבית, והחליט - אני לא מקבל את השטויות שמוכרים לציבור, ולא משתתף במשחק הפרסומות וההבטחות, ולא מאמין לשום פוליטיקאי - הוא יכול היום להגיד: אלה לא משלי, לא בחרתי אותם, לא השתתפתי בתהליך הבחירה, ומה שיגידו לא מעניין אותי.

 בס'ד

חבל על שטרחת והצבעת.להצביע למי שברור שלא יבחר זה יותר גרוע מאשר לא לבחור.

תפקידנו הוא לעשות, לא להצליח!

מצו"ב סטטוס יפה שראיתי:

לידידי ורעיי היקרים:
"מודה אני לפניך אלוקי ואלוקי אבותי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות.
שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים.
אנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר" (ברכות כח
וכאן נשאלת השאלה, וכי רק אנו עמלים ומקבלים שכר? והלא גם כשהם עמלים מקבלים את שכרם?
יעויין ערך תוצאות הבחירות.
משל לנגר שקיבל הזמנה לבנות... שולחן מלכותי ומפואר שלפי השירטוט המדויק זה דורש זמן ועמל רב לייצור. לאחר חודשים רבים של עבודה מאומצת סיים הנגר את עשיית השולחן. אלא שאז התברר שהשולחן לא תואם את מפרט הזמנתו.
כמובן שלא התחשבו בכל עמלו וזמנו כי הרי התוצר אינו עומד בדרישות המזמין. אך עם ישראל לא נבחן בתוצאה כי אם בעמל ובעשייה. אנו עמלים ומקבלים שכר על עצם העמל והעשייה, מבלי להתחשב בתוצאות כלל. משא"כ יושבי קרנות שאינם מקבלים את השכר על עמלם כי אם על התוצאה.
אי לכך תנוח דעתכם יקירי שהצבעתם, עמלתם, ועשיתם את רצון אבינו רוענו הרבי מליובאויטש.
"וחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם"
כי יש שכר לפעולתכם ונזכה לגאולת עולם ע"י משיח צדקנו.
אני גאה בכך שאני מוקף בחברה אידיאליסטית שבחרה נכון מתוך מסירות לכלל עם ישראל!

רק עצוב לי על חלק כשר מעם ישראל שכן האמין ונתן את מלא כוחו ולעוצמה לישראל, עכשיו אין מי שייצג אותו

יש אנשים שקשה להם לקבל את הרעיון של מדינת יהודה ומבחינתם עוצמה לישראל היתה

התקווה היחידה  והאחרונה שלהם.

כעת, נאלץ כולנו להסתפק בביבי כיון שבנט הוא בכלל לא אופציה עד שיוכיח את עצמו..

להתמקצע, לצבור ניסיון מועיל, ללמוד

את זה ש"אפשר לתקן" אני צריך להזכיר עצמי ולשכנע את עצמי כל פעם 

לקלקל יותר קל

לקלקל לא צריך להאמין/ לחשוב/ להתאמץ

זה קל

אנשים עושים את זה כל הזמן

כדי לתקן צריך לא רק להאמין אלא לרצות

להיות במודעות

ללמוד

ליישם

להתמיד

להתאמץ

לא רק באמונה אלא גם בתחושה

אני בוחרת 2.

במשמעות 2: "האיש שבחדר ישב ברישול, בוהה ניכחו, וניכר שמחשבותיו בל עמנו"

במשמעות שונה: "האיש היה לבוש באופן כל-כך משונה! לא הצלחתי שלא לבהות בו, על אף חוסר הנימוס"

כלומר, זה לא בדיוק להסתכל בדבקות ובעניין, זה להסתכל בהשתוממות \ בפליאה \ בהערצה (תלוי בהקשר, יכול להיות גם רגש שלילי של דחיה), הרבה פעמים בניגוד לשיקול הדעת שלא מופעל באותם רגעים.

אבל היא בשימוש)

שהתכוונתי להכניס את המשמעות שהצגת באפשרות 1.

כלומר, החלוקה בעיני היתה בין יחס פעיל למראה, לבין מעבר שלו על פני התודעה.

תוכלי לחדד את ההבחנה הנוספת שאת מציגה? אשמח.

ההגדרה הראשונה שלך נשמעת מתאימה ל"התבוננות", שהיא בנחת, בתשומת לב לפרטים.

אבל בבהיה אין תשומת לב לפרטים, אין בחינה מדוקדקת, ואין נחת ומודעות. אלא הסתכלות לפרק זמן ממושך מהמקובל שמגיעה מתוך רגש חזק פתאומי שהתעורר ממה שעליו מסתכלים. מקווה שהצלחתי להבהיר יותר את כוונתי.

(באתי להצביע 2, אבל בעקבות ההודעה שלך חשבתי שאולי לבהות זה בעצם 'להסתכל בנקודה מסויימת בקיפאון, בלי לזוז או להזיז את המבט'. ככה זה תופס את שתי המשמעויות - גם לבהות באוויר, וגם לבהות במישהו מפתיע או מטיל אימה וכדומה)

מה שמתאים למילה 1 שתיארת זה "התבוננות".

"לבהות" זה להסתכל מבלי להתמקד מנטלית בשום נקודה באופן ספציפי. שים לב, העיניים לא מתרוצצות אלא כן "נמצאות" באיזו נקודה אבל המוח לא ממש מסתכל על הנקודה עליה העיניים נחות. מה שאתה עושה עם עיני הבשר שלך בזמן כשאתה חולם בהקיץ זה נקרא "לבהות".

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אני בהחלט מרגיש ככה. אם היו מודיעים לי שמחר הגיע הזמן לקפל את הבסטה, לא נראה לי שזה היה מזיז לי.

מצד שני, נכון לעכשיו גם לא רע לי, אז אני פשוט זורם עם החיים.

בקיצור: חתול זמני.

זה לא ממש דיכאון כי אני לא סובל או משהו. זה לא שאין לי כוחות, או שאני לא נהנה מהדברים שאני בדרך־כלל נהנה מהם (מבחר מאוד מצומצם, אבל לא נורא).

פשוט אני מרגיש שכבר הספקתי את כל מה שרציתי ומעבר לזה, כך שכל השאר בונוס.

אנחנו חיים בעולם מאוד מהיר שבו אפשר לחוות אינספור חוויות תוך זמן מאוד קצר, יחסית.

בעבר, בן־אדם היה חי בשטייטעל, מתחתן בגיל 18 עם רוח'לע, מוליד 50 ילדים, מדי פעם נוסע ללייפציג ליריד כדי לגרד כמה זהובים או אדומים, לומד גמרא, וזהו בערך. אולי מכיר קצת אנשים מהשטייטעל או מהעיירות הקרובות ומדבר איתם פעם באף־פעם. מקבל מכתב "גיה"ק הגיעני לאחר כמה חודשים..."

לא יודע, סיימתי לימודים, טיילתי כמעט בכל מקום בארץ, הייתי בחו"ל, קראתי הרבה ספרים, סיימתי את כל מה שרציתי ב"bucket list" שלי (באופי שלי אני מסתפק במועט)

אין לי עוד משהו מיוחד שאני משתוקק אליו

"הסכנה הגדולה ביותר עבור רובנו היא לא שהמטרה שלנו גבוהה מדי ונעצור לפני שנגיע אליה, אלא שהיא נמוכה מדי ואנחנו אכן משיגים אותה."

בקיצור, השמיים הם הגבול ואפשר לחלום בגדול ולהגשים בגדול, ככה לפחות עם בני האנוש, לא יודעת איך זה עובד עם חתולים זמניים(:

וגם אם הם לא- משתדלת לראות אותם תותים

לא הספקתי להגשים את כל החלומות שלי, אבל אני בהחלט בדרך...

ואם הרגשתי שהכל נסגר בפניי- פשוט בכיתי והתפללתי לה'. (כמה קלאס)

ובכנות, הדבר שהכי עזר לי ברגעים קשים יותר זה האמונה. שהכל נגזר עלי ושאני צועדת במסלול שנקבע לי לפני שנולדתי ועליי רק לבחור בטוב.

הייתי קוראת הרבה משפטי חיזוק, הרצאות של אמונה וביטחון בה', ומוציאה את עצמי לדברים חיוביים שנותנים לי כוח.

והבנתי שהיחידה שיכולה לעשות אותי מאושרת, זאת אני בעצמי...

מאחלת לך למצוא את האושר הפנימי שלך, כי מה ששלך יגיע עד אלייך 💖

-אני מאמינה שהחיים שלי מתקדמים למרות שזה לא ניכר כרגע בפועל. לא רואים צמח באמצע גדילה, רק במבט לאחור.

-ממש לא, אני מרגישה רחוקה מהם... החלומות הישנים שלי מרגישים כמו חלומות של מישהי אחרת כי אני כבר לא חולמת אותם, ובכל זאת צובט לי בלב כל פעם שאני רואה מישהי אחרת שהגשימה אותם.

-למה את מרגישה שכל הדלתות נסגרו?

 כשנדחקתי לקיר, הקיר נשבר. זה מה שקרה. היה כואב. אח"כ רווחה.

לא יזיק לשוחח עם מישהו מקצועי או לא, אבל מבין ויכול לעזור לחלץ את החוט מהפקעת

ולנער את תחושת הסנדול (?).

אולי חשוב להיות מסוכרנים עם כל נשימה; להיות בתיקו איתה. להתקדם באותו

קצב. לעבור רק את היום הזה בשלום (את זה שמעתי מאדם  גדול). קראי

את הספר "אל דאגה" - יש לו שם רשימה של: רק היום....

לכתוב לעצמך מה היית באמת רוצה. על מה אתה/את מתאבל. מה מפריע.

למה העצבות.  לא פשוט. אבל השם תמיד מחלץ. עוזר. מאיר פתאום נקודה

קנקנה של אור שנחבאת מתחת לשמיכות החושך הכבדות. נושמת בכבדות,

כמעט לא מורגשת עכשיו, אבל חיה וקיימת.

יהיה טוב. זה לא יימשך לנצח. הנפש שלנו גמישה - "בערב ילין בכי ובבוקר...רינה".

יכולה לגרש חושך גדול.

פעילות איזושהי. לא לחשוב באותו רגע על משמעות החיים שלי. פשוט לעשות.

חושבת שזה עוזר להבהיר את הבאלאגן במוח ולהשקיט אותו. 

מטרות/ חלומות שהגשמתי

ויש שעדיין לפני

אם דלת אחת נסגרת

אני מחפשת את דלת אחרת

ובאופן כללי לא תלויה באחרים או בגורמים חיצוניים כדי להגשים חלומות 

להרגיש שחלק מהמטרות שלך זה שיהיה טוב לאחרים, ולצערנו לא חסר צער וכאב בעולם.

כמובן שרצוי גם במעשה, אבל לפחות לחיות בתודעה כזו.

לא להישאר בעולם הפרטי המצומצם מטבעו, אצל מי פחות ואצל מי יותר.

ברוח היום הקשה הזה, המטרות והחלומות לא יכולים להתגשם כל עוד לא הגענו ליום בו מלכות ישראל תהיה שלמה, ננצח את אויבינו, נבנה את מקדשנו, ויגיע יום תחיית המתים בו כל הכואבים יפגשו שוב את אהוביהם.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

הרבה בהצלחה לך!

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

אף אחד כמעט לא התקרב ללהבין אותי ברמה שהם מבינים .

אולי ניקים ספציפיים בפורום

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.