בס"ד
ילד: "אבל הוא התחיל.. 
"
אבא: "לא מעניין אותי, אנ'לא גננת, שניכם אחראים למה שקרה וצריך ללמוד איך להתנהג בכל מקרה"
"ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי"
בפרשתנו, פרשת בשלח מסופר על היציאה בפועל של עמ"י ממצרים ועל טביעת המצרים בים סוף...
התורה מספרת לנו שאחרי קריעת ים סוף עם ישראל התחילו להתלונן על חוסר אוכל ומיים לשתיה. ה' מוריד להם מהשמים אוכל מופלא, 'מן' שמו (וזה ממש לא המן הרשע מפורים
) והם אוספים אותו כל יום ואוכלים אותו..
ביחד עם המן קיבלו עם ישראל ציווי. ביום השביעי-לא אוספים את המן! למרות הציווי המפורש, יצאו אנשים מבני ישראל לחפש את המן ביום השביעי..
תגובת ה'- "עד אנא מאנתם לשמור מצותי..."-היא תגובה כללית.
[מצחיק ממש 
- דמיינו לעצמכם את בנ"י מתכתבים עם הקב"ה בפורום "יצאנו מצרים" בשרשורים ותגובות יענו..] לא "למה יצאו אנשים מסויימים ללקוט" וכדו', אלא תרעומת על כל עם ישראל, ומשה בתוכם! וצריך להבין למה..
נראה לי שאנו יכולים ללמוד מכאן מסר חשוב. השייכות שלנו לכל יהודי ויהודי שחי בעולם צריכה להיות ברמה שכואב לנו כשקורה לו משהו! כואב לנו שיהודי נוסע בשבת!! צריך לכאוב לנו על כל בת ישראל שלצערנו מתחתנת עם ערבי!
אנו רואים כאן בפרשה הכללה של כל עם ישראל במעשה של קיצונים בחברה.. הפסוק עצמו אומר "יצאו מן העם".. ולמרות זאת-התרעומת על כ-ו-ל-ם!! כל אחד ואחד יש לו אחריות על כל יהודי שחי בעולם..!
שנא': "כל ישראל ערבים זה לזה" [ערביי ישראל?! מפתאום. ד' ישמור!]
שנזכה להתחזק... שבת שלום!
*הד"ת נכתב ע"י אאלעד ודניאלה .יע.
