נכון שכבר היה שנה שעברה, 
אבל לכל מי שלא היה - הנה:
כולם הולכים לישון עם פיג'מה של סופרמן;
סופרמן הולך לישון עם - פיג'מה של צ'אק נוריס 
הקיצור, כל מי שיש לו בדיחת צ'אק נוריס - שרשרו...
שבוע טוב 
נכון שכבר היה שנה שעברה, 
אבל לכל מי שלא היה - הנה:
כולם הולכים לישון עם פיג'מה של סופרמן;
סופרמן הולך לישון עם - פיג'מה של צ'אק נוריס 
הקיצור, כל מי שיש לו בדיחת צ'אק נוריס - שרשרו...
שבוע טוב 

פלספנית
ג'נדסאין חדש תחת השמש.
אדם ישרהמצאתי עכשיו...
רק המייל של בנט מלא בדיחות על צ'ק נוריס
(או שמא להפך?
)
רק אני לא שמעתי עליו??
אושר תמידי
טופי תות| צ'אק נוריס | |
|---|---|
| תאריך לידה: | 10 במרץ 1940 |
| מקום לידה: | אוקלהומה, ארצות הברית |
| דמות ידועה: | ג'יימס בראדוק (סרטי נעדר בפעולה) סקוט מק'קוי (סרטי מחץ הדלתא) אדי קיוזק (קוד השתיקה) קורדל ווקר (ווקר) |
| פרופיל ב-IMDb | |
קרלוס ריי נוריס (נולד ב-10 במרץ 1940), הידוע יותר בעולם הבידור כצ'אק נוריס (באנגלית: Chuck Norris), הוא אמן לחימה, שחקן סרטי פעולה אמריקאי, כוכב הוליוודי והמיסד של ליגת הקרבות העולמיתWCL.
תוכן עניינים[הסתרה] |
נוריס נולד כבן הבכור להורים ממוצא אירי ואינדיאני ברייאן שבאוקלהומה, הראשון משלושה בנים.
כשנוריס היה בן 12, הוריו התגרשו והוא עבר לגור בקליפורניה עם אימו ואחיו. שם, הוא סיים תיכון ועד מהרה התחתן עם חברתו, דיאן הולצ'ק. לאחר הנישואין, ב-1958, הצטרף נוריס לחיל האוויר של ארצות הברית כשוטר צבאי ונשלח לקוריאה הדרומית. בקוריאה נוריס קיבל את הכינוי "צ'אק" והחל באימוני הטאנג סו דו שלו. נוריס סיים את שירותו באוגוסט 1962.
נוריס העיד בביוגרפיה שלו שיש לו חגורה שחורה בטאנג סו דו, טאי קוון דו, ושהוא המייסד של צ'אק קוק דו("הדרך האוניברסלית"). נוריס התאמן גם כן בג'ודו, קראטה שיטוריו, וג'וג'יטסו ברזילאי. כמו כן, הוא גם המייסד של פדרציית אמנויות הלחימה המאוחדות (UFAF).
נוריס חזר לארצות הברית ב-1962, עבד בתאגיד נורת'רופ שעבד עם חיל האוויר האמריקאי ופתח בית ספר לקראטה, שבו למדו הרבה סלבריטאים, ביניהם סטיב מקווין. ב-1963, בנו של נוריס, מייק, נולד. ב-1964נולדה לו בת, דינה, ובן שני, אריק, נולד ב-1965.
נקודת ציון חשובה נוספת אירעה ב-1964: בהדגמה בלונג ביץ' פגש נוריס את ברוס לי, שלימים התפרסם כאמן לחימה גדול. נוריס ולי צילמו ביחד קטע מהסרט של לי, "שאגת הדרקון" סרט שראה אור ב-1972. בסרט מופיע נוריס כלוחם קראטה עוצמתי שאת שירותיו שכר אדם עשיר במטרה לחסל את ברוס לי. כמובן שנוריס הפסיד בסרט של לי, אך השניים סיפקו חוויה יוצאת דופן לצופים בקרב המיוחד.
אף שהשניים נחשבו בציבור לחברים- ההפך הוא הנכון, לפי הצהרותיהם של רבים (כולל נוריס עצמו), השניים לא היו חברים קרובים. לי השפיל את נוריס שוב ושוב במהלך חילופי העלבות במסדרון המלון באליפות הקראטה של לונג ביץ' ב-1964. נוריס העליב את לי כשטען בפומבי שהוא לוחם טוב מלי. כשהדברים הגיעו ללי, הוא קרא תיגר על נוריס, ואיים להגיע לבית הספר של נוריס על מנת להילחם. מאוחר יותר, נוריס כתב מכתב התנצלות ללי, המכתב המקורי נמצא כיום ברשותו של תלמידו של לי, דן אינסנטו. למרות הקונפליקטים בין נוריס ללי, השניים הצליחו ליצור תדמית ציבורית חברותית ולהשתתף ביצירת קרב קולנועי פנומנאלי.
ב-1968, נוריס הפך לאלוף במשקל בינוני בקראטה (ללא-מגע), וב-1969 זכה בכתר קראטה משולש על מספר הניצחונות בטורנירים הגדול ביותר של השנה, ובפרס הלוחם של השנה של "מגזין החגורה השחורה". עוד ב-1968,
נוריס הופיע לראשונה כשחקן בתפקיד קטן, בסרט של דין מרטין "צוות ההרס". הטרגדיה הגדולה בחייו של נוריס אירעה ב-1970. אחיו הצעיר, ווילנד, נהרג בוייטנאם, ולאחר מכן נוריס הקדיש מספר סרטים לזכר אחיו.
ב-1972, הוא שיחק ביחד עם ברוס לי (כמצוין לעיל) בסרט "שאגת הדרקון", הסרט היה להיט קופתי בהונג קונג ואף הפך את נוריס לכוכב קולנוע, וב-1974מק'קווין דחף אותו ללמוד משחק באולפני MGM.
ב-1977, שיחק נוריס לראשונה בתפקיד מרכזי, בסרט "Breaker, Breaker!", ובהמשך הוציא את הסרטים: "מתומן" (1980), "אגרוף של המקצוען", 1981), "זעם שקט" ועוד. ב-1984, נוריס כיכב בסרט "נעדר בפעולה", הראשון בסדרת סרטים שהופקו על ידי הדודנים הישראלים - מנחם גולן ויורם גלובוס. בארבע השנים שבאו לאחר, נוריס הפך לכוכב בשמונה סרטים נוספים, ביניהם "קוד שתיקה", "מחץ הדלתא" (בו הופיע בתפקיד לוחם קומנדו שהוא מעין "צבא של איש אחד") ועוד.
נוריס סירב לתפקידו של סנסיי קריסי (מאמן הקבוצה היריבה בסרט, שלא ייחס חשיבות יתרה לחוקי התחרות) בסרט הראשון בסדרת "קראטה קיד", באומרו שלא רצה ששמו יזכיר אסוציאטיבית דמות רעה.
ב-1988, לאחר 30 שנות נישואין, נוריס והולצ'ק התגרשו. ב-1990, נוריס ייסד את הארגון שלא מטרות רווח שלו, "בעטו את הסמים מאמריקה" ("Kick Drugs Out of America").
ב-1993, החל נוריס בצילומי הסדרה "ווקר" על עלילותיו של שריף ואמן לחימה במשטרת הטקסס ריינג'רס של טקסס. הסדרה שודרה במשך שמונה שנים ברשת הטלוויזיה CBS ואף שודרה מספר עונות בישראל בערוץ 2.
בשנת 1998, הוא נישא בשנית, הפעם לדוגמנית לשעבר ג'ינה או'קלי, וב 2001, נולדו להם תאומים.
בשנת 2005 החלו להופיע באינטרנט משפטים הומוריסטיים, אשר כונו "עובדות צ'אק נוריס", אודות נוריס. לדוגמה: "כשצ'אק נוריס עושה שכיבות סמיכה, הוא לא עולה ויורד אלא דוחף את כדור הארץ כלפי מטה", "צ'אק נוריס לא מציית לחוקים, החוקים מצייתים לצ'אק נוריס", "צ'אק נוריס כל-כך חזק שהוא יכול לטרוק דלת מסתובבת". משפטים כאלו נפוצו באתרים רבים ובשפות רבות וכשנוריס שמע עליהם הוא טען כי הופתע מהתייחסות זו אליו וכי הוא מקבל אותה כמחמאה. הוא הודה כי אכן מצא חלק מהעובדות שם משעשעות וכי הוא לא לוקח אותן ברצינות. בנוסף, הוא הביע תקווה כי משפטים אלה יגרמו לאנשים להתעניין יותר בו ובעבודתו.[1]
למרות זאת, ב-2007 תבע נוריס מוציא לאור אשר פרסם ספר עם מאות "עובדות" כאלו, בטענה שזה גובל בגזענות, מוציא לו שם רע, ועושה שימוש ציני בשמו הטוב לשם השגת רווח כספי.[2]
זה לא אומר לי הרבה מה זה בשבילכם...
נוסטלגיה?
אני אישית ראיתי סרט אחד או שניים של צ'אק נוריס,
ואני מאמין שיש כאלה שפחות....
אבל הבדיחות עדיין מצחיקות 
שוב, זה עניין של רצון לבנות את בית ה', לא להתנדב לבנות בניין מגורים רנדומלי.
בכל אופן, גם אם נשאר בקטע הפרקטי, (עד כמה שניתן בפנטזיה הנוכחית) בהון אינסופי אין שום בעיה להשתמש בטכנולוגיות הבניה המתקדמות בעולם ובהכשרת עובדים יהודים ייעודיים.
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי 
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני