לא קל להשיג בימים אלו את הח"כ לשעבר ר' מיכאל בן ארי: או שהנייד שלו תפוס בשל טלפונים רבים הזורמים אליו ממצביעיו ואוהדיו, או שהנייד סגור כיוון שהבטריה קרסה בשל הסיבה הראשונה. עד כה הוא סירב להתראיין לכלי התקשורת, כיוון שחש מפח נפש, מטבע הדברים.

אבל את השיחה עם המדיה המובילה בחב"ד, אתר חב"ד אינפו, הוא דווקא שמח לקיים. בן-ארי רצה להעביר לציבור אנ"ש את הערכתו והוקרתו דווקא באמצעות האתר שלא נכנע לפיתויים כספיים ומסע השמצות. ששמר לאורך כל הדרך, למרות הניסיונות והקושי, על ג' הקווים שהנחה אותנו הרבי בבואנו לבחור מפלגה לכנסת. שהיה הדגל שלפני המחנה וההשפעה על ציבור כה גדול מאנ"ש בבחירתם הנכונה.

איך ההרגשה?

הוא נשם עמוקות. ניכר היה שהדיבור מעט קשה עליו. "בסדר, ב"ה. 'ואנחנו קמנו ונתעודד'", השיב.

טעית?

"ממש ממש לא. אם הייתי חושב כך, הייתי מתחרט, אולם לא עשיתי טעות. בפירוש. כל הסקרים בסוף השבוע שלפני הבחירות טענו שאנחנו בפנים, כולל הסוקרים שלא חשבו כך לאורך כל הדרך. איזו אופציה הייתה לנו? להפקיר את הזירה ולהשאיר אותה ל'בית היהודי' ול'יהדות התורה'? הרי אם הייתי רוצה להיות חבר-כנסת, הייתי סוגר דיל עם 'הבית היהודי' ומוותר על נושא ארץ-ישראל, גיוס בני הישיבות והגיור כהלכה. אבל לא עשיתי את זה ולא הפקרתי את הזירה, כי אנחנו המפלגה היחידה שחרטה את שלושת הדברים הללו על דגלה. היה לנו את הלוקסוס לנטוש?

"אני יודע", הוא אומר, "שאנחנו היינו נאבקים גם על 'תורותם-אומנותם' יותר מגפני ופרוש, כיוון שאנו לא נתונים ללחץ של וויתור על עקרונות תמורת תקציבים. כל האחרים רואים כסף מול העיניים ומתקפלים. זה הקיום שלהם, אבל לנו יש אידיאולוגיה שלא נוותר עליה בעד כל הון שבעולם. אפרופו, אתה באמת חושב שהיו אדמו"רים שתמכו בהתנתקות? חס-וחלילה! אבל מה לעשות שהיה את הקושי הכלכלי והוא היה הגורם המכריע?".

"אני היחיד שעמדתי מול יוחנן פלסנר בוועדה המפורסמת והפכתי אותה לחוכא-ואיטלולא. לא היה שם אף חבר-כנסת חרדי אחר מלבדי. הטלתי עליהם אימה, בייחוד מפני ששירתתי בצבא, ואף אחד לא יכול לבלבל לי בשכל על 'שיוויון בנטל'. אני ויאיר לפיד בני אותו מחזור גיוס. אבל אני שירתתי בתוך לבנון במסגרת מבצע 'שלום הגליל', והוא 'שירת' ב'במחנה'. אז הוא ידבר על שיוויון בנטל?".

אז איך נותרתם בחוץ?

"זה קרה בגלל מסע הפחדה כנגדנו, גם בקרב הציבור החב"די, גם בקרב הציבור החרדי וגם בקרב המגזר הדתי-לאומי. ברגע האחרון הוציאו מאות-אלפי מסרונים שבהם נכתב שלא נעבור את אחוז החסימה, והלוחמה הפסיכולוגית הזו הרתיעה והשפיעה. בגלל זה, בדקה ה-‏99, נוצר סחף מאוד גדול לעבר ג' ובנט, ופספסנו את אחוז החסימה בפחות מ-‏9,000 קולות. זה יוצא פחות מרבע אחוז. 24 עשיריות האחוז אם נדייק, ואין לזה תקדים מבחינת ה'גירוד' של אחוז החסימה".

המצביעים מאוכזבים?

"וודאי, אבל לא מתחרטים. וזה ההבדל. אני מקבל תגובות מאלפי אנשים, ששולחים אסמסים ומתקשרים ואומרים 'הצבענו לכם אנחנו וכל המשפחה. אנחנו לא מתחרטים לרגע'. אנשים אומרים: 'הצבענו לאמת' והיינו צריכים להשמיע את האמרה הנחרצת הזו. מהיכן כולם משיגים את המספר שלי?", תהה.

וכאילו בתזמון מראש, צלצל הטלפון הנייד השני שלו. "תמתין רגע", ביקש. כיוון שהמכשיר השני היה מחובר לדיבורית במכונית, יכולתי לשמוע את השיחה. "מיכאל?", שאל קול הססני מעבר לקו. "כן", ענה בן-ארי. "אני תושב באר-שבע. חב"דניק. תמכתי בך ואני מאמין בך. התווכחתי עם הרבה אנשים והם אומרים לי ששרפתי את הקול שלי, אבל זה לא מעניין אותי. אם תתמודד שוב אצביע עבורך פעם נוספת. כך גם כל משפחתי. חזק ואמץ ואל תירא", אמר בקול נרגש. "חיזקת אותי ועודדת את רוחי", ענה חבר-הכנסת לשעבר. "תודה לך".

מיד אחרי שהשיחה בין השניים הסתיימה, בן-ארי חזר אלי. "שמעת את זה? אני מקווה שאתה מבין שזה לא משהו מתוכנן לקראת הראיון", הצטדק. האמנתי לו. איש אמת, אחרי הכל.

מה הלאה?

"ראה, ידידי. ההרגשה לא פשוטה. זו החמצה מאוד-מאוד גדולה. הייתה לי את האפשרות לשאת בגאון את הנושאים הכל-כך יקרים ללב כולנו, וזה פשוט נשמט. יחד עם זאת אי-אפשר להפקיר את המשימה ואת הזירה כי כולם מאוד פרגמטיים וזה מוביל לאסונות. האמת נעדרת אצל המפלגות האחרות, והיא גורמת לערכים המקודשים להתנדנד. אני תמיד אומר שאם תציב מכונית יפה וחדשה, עם טנק דלק מלא ואפילו נהג טוב, אבל בלי שהיא תדע להיכן לנסוע – לא תגיע לשום מקום; לעומת זאת, אם יש לך מכונית חבוטה אבל כיוון ברור – תגיע גם תגיע. אנחנו חבוטים ומוכים, אבל יש לנו כיוון. זה הכל".

ומה הכיוון?

"כשאני רואה את לפיד שואב את כוחו מתל-אביב, יש לי חשק להסתער דווקא על המעוז הזה. על הנוער צמא-הדעת, שמאכילים אותו בשטויות. ב'אח הגדול' וב'דה ווייס'. מלעיטים ומפטמים את הנערים והנערות בהבלים. בכל פעם שאני נפגש איתם, אני רואה את הפוטנציאל הגדול והעצום שטמון שם ורוצה להקים תנועת עומק רעיונית, אידיאולוגית, שמבוססת על שלושת השלמויות.. המטרה שלי היא להציל את העם. להשפיע על הרחוקים הללו. אני חייב, באמצעות פעולות הסברה, להיות תמרור האזהרה שעוצר את כולנו מלהדרדר לתהום: לפגוש עוד ועוד אנשים, להשפיע. אין לי אמנם כלי עבודה, כפי שהייתי מצוייד בהם עד כה בכהונתי כחבר-כנסת, אבל ה' יעזור. אמנם קיצצו לי את הכנפיים ויש לי דרך ארוכה, כולל כיסוי הוצאות כספיות ענקיות ומחויבויות להרבה אנשים וגופים, אך זה לא ירתיע אותי".

שחזר את רגעי השפל שחווית בכנסת.

"התעצבנתי לראות את רובי ריבלין מחבק את אחמד טיבי ודוחה אותי. איך האויב הערבי פועל בכנסת מבלי שיעצרו בעדו. התאכזבתי לראות את 'הליכוד' מתפשר על שתי מדינות לשני עמים. התפלצתי למראה דחייתם של חוקים חשובים כמו חוק הנאמנות ועוד, שנפלו כמו זבובים; חוקים אחרים עברו בקושי רב והצעות שהיו אמורות לשמור על העם והאופי היהודי לא צלחו. כעסתי על נתניהו שנאבק נגד הניסיונות לרסן ולאזן את 'בית-המשפט הגבוה לצדק', כדי שיהיה יותר יהודי ולאומי. זה כואב. כואב. אבל גם ברמה האישית היו ניסיונות לפגע בי. מה שהגן עלי זו הדרך שלמדתי מחב"ד: לספוג. כי כשאתה שליח, אין לך דבר משלך. אתה לא איש פרטי".

ורגעי השמחה?

"הצלחות בוועדת חוץ ובטחון. גם סחפתי את הכנסת בטיפול במסתננים. והיה כמובן את דבר-התורה שנשאתי בכל יום שלישי במסגרת 'נאומים בני דקה'. כולם ידעו שבן-ארי אומר רעיון מפרשת השבוע, בעיקר משיחה של הרבי. זה היה רגע מיוחד. חשתי התעלות על כך שאני מצליח לשאת את שם ה' בגאון בנאומים שלי פעם אחר פעם, דווקא במקום הזה, בו שוכחים את שמו של הקדוש-ברוך-הוא ורומסים אותו רח"ל, בדיונים או בנאומים. אבל הכי שמחתי כשראיתי את אויבי ישראל מתנפלים עלי פעם-אחר-פעם. רק כך ידעתי כי אני בדרך הנכונה".

מה דעתך על הרבי ועל חסידות חב"ד?

"הייתי אצל הרבה רבנים לא חב"דיים, וכולם אמרו לי בסופו של דבר את תוכן המשפט הבא: 'אתה צודק. אנחנו איתך. אבל המצב הכלכלי...' רק בחב"ד, הדבקות ברעיון וברבי זה מעל הכל. הרגשתי שאני מדבר עם אנשים שלא קונים אותם ולא מוכרים אותם. אתם יהודים עם הרבה-הרבה אמת. הרבנים שלכם מיוחדים, בניגוד לרבנים שונים שתמיד חשבתי כי התורה היא נר לרגליהם, אבל התברר שיש דברים אחרים, חשובים יותר. אני יודע שניסו לפתות רבנים מאנ"ש בכל מיני דברים; ניסיונות קשים וכבדים שהיה בלתי-אפשרי לעמוד בהם, אבל אתם רואים כל הזמן את הרבי מול העיניים, ויודעים שאת האמת המתוקה שלו אי-אפשר למכור.

"בתחילת הדרך, אגב, לא הבנתי למה התמונה שלו מתנוססת בכל מקום, אבל אז קלטתי שדמות דיוקנו ניצבת מול עיניכם, אחי חסידי חב"ד, מביטה בכם בעיניו החודרות ולא נותנת לכם לסור ימין ושמאל מדרך האמת. אתם חושבים כל העת מה הרבי אומר, מה הוא חושב, מה ההדרכה שלו בכל נושא ונושא. הבחירות הללו היו מבחן גדול מאוד לחסידות חב"ד, ועמדתם בו בהצלחה. אני פשוט מצדיע לכם", הוא אומר בלהט, כדרכו. אני מצידי, הרגשתי כל העת כמו שליח חב"ד. זה מה שהעניק לי כוח ותעצומות נפש, ולא עשיתי חשבון לאף אחד".

אולי לא תאהב את השאלה, אבל אם כבר מדברים על חב"ד, יש הטוענים שבעבר לא ממש סמפטת אותנו...

"אני? אני?", הוא זעק בכאב והשתנק. "אתה יודע כמה דברים ספגתי במערכת הבחירות הזו? שמעתי על עצמי כל מיני דברים שלא ידעתי שהם קיימים. שאני לא סימפטתי את הרבי או חב"ד?! רחמנא-ליצלן. אני מקורב לחסידות כל השנים, עוד הרבה לפני שנבחרתי לכנסת. כמעט בכל סעודת משיח והתוועדות י"ט כסלו הייתי נושא דברים, ונפשי קשורה בכם עוד מתקופת ימית. אם כי אין ספק שבשנים האחרונות התקרבתי הרבה יותר, למדתי, שמעתי, הכרתי את הנפשות הפועלות ונפעמתי". לדבריו,"מי שמוציא עלי לעז כגון זה, פוגע בי במכוון. יש אנשים מסויימים בחב"ד שניסו להסית כנגדי וזה דוקר אותי. נמנעתי עד כה לדבר עליהם, ואני משתדל להקפיד על כך גם כעת, אבל למה לשפוך את דמו של יהודי?".

מילת סיכום?

"מילת סיכום?", הוא חזר על השאלה. "אני מודה לה' יתברך שהייתי שליח, וחושב שהייתי שליח נאמן. כשנבחרתי לכנסת אמרו לי לעשות מסיבה, והשבתי שאערוך אותה כשאסיים. כשאצא בשלום מהמקום הזה. ואכן, השבת אערוך סעודה רבתי לידידיי ומשפחתי מתוך הודאה לה' יתברך שלא זייפתי ולא החנפתי. הייתי נאמן לאמת שלי כל העת ואני בטוח שגם מי שחלק עליי, ידע שיש בי צדק, יושר, ואמת צרופה. אני מודה לכם על האמון שהענקתם לי. זו הייתה מערכה לא קלה, אבל עם חברים טובים כמותכם יש לי את הכח להמשיך הלאה, ואני בטוח שהקשר האמיץ ביני ובינכם, חסידים יקרים ואהובים, עוד יישמר. עוד נכונה לנו דרך ארוכה".