המירוץ לחופהפריסבי
לדעתי זה מוזר, אבל יש שיחלקו עלי.

אז ככה:

יש רב שפעם למדתי אצלו והבן שלו התארס (מזל טוב). הכל טוב ויפה, אבל הוא התארס רק אחרי 3 שבועות של היכרות. חשבתי לתומי שמן הסתם החתונה תהיה אחרי ל"ג בעומר בשביל להעמיק את הקשר, אבל הרב סיפר שהוא מתחתן לפני פסח! . מי שלא עשה חשבון, זה יוצא משלב ההיכרות ועד שבירת הכוס פחות משלושה חודשים! מילא הבחור הגיע לשלבים שלפני גיל 30, אך הוא רק בן 20!


תכל'ס הבחור בוגר לגילו, אבל אני חושב שזה מהלך נמהר מדי. אבל שוב, אני הדל לא מבין יותר מדי.

מה אתם חושבים?



בונוס: אם הייתה לכם אפשרות להתערב בחשבונות אלוקיים בנוגע לזיווג שלכם, הייתם רוצים למצוא את עצמכם בחופה בדרך הזו? או שמא תיקחו טיפה זמן, גם אם אתם 2000% בטוחים בהחלטה.

*התשובה יכולה לדהשתנות בהתאם לגילאים.
וואי וואי!!מירב!!

מלחיץ רק לחשוב על זה!

 

אם לי הייתה את האפשרות "להתערב בחשבונות אלוקיים"

הייתי מחכה ולא מתחתנת כלכך מהר!שלושה שבועות היכרות מבחינתי זה כלום!

הייתי רוצה עוד קצת זמן כדי להעמיק את הקשר..יעל מהדרום

לק"י

 

בכל זאת, אני הולכת לגור עם הבנאדם הזה באותו בית עד 120 בעז"ה..

אז כדאי שאני אכיר אותו ואת השגעונות שלו קצת יותר, לפני שאני אצטרך לסבול אותם 24 שעות (נגיד).

גם אם תצאי עם הבחור שנה -w.w.m.n

אחרי החתונה תביני שהכרת בקושי 50% ממנו...

 

אם מנצלים טוב את הפגישות - 3 שבועות אמורים להספיק (לדעתי)

 

אם רק עסוקים בליהנות אחד עם השני - אולי זה באמת מעט מדיי...

 

ב"הצלחה לכולם!

אני לא חושבת כמוך.אביה*

כשמפתחים קשר עם מישהו, צריך גם להנות, להרגיש שנעים ביחד, לעשות חוויות משותפות.

למה למהר כ"כ? למה חלילה לעשות טעויות מלחץ?

יש אנשים שצריכים זמן והמרוץ הזה סתם מלחיץ אותם.

יש כאלו שמהפגישה הראשונה הכל טסססססססס ויש כאלה שבונים לאט לאט את הקשר, כל פעם נדבך נוסף, עומק אחר, 

מלבנים דברים, מתלבטים מתייעצים....

 

לא חושבת, (מניסיון שעשו לי את זה...) שטוב בדייטים להיות רק ממוקדים ולנסות למצות את כל ההכרות השכלית- לא להפסיק לחפור על איך אתה רואה את, ותהליכים שעברת בחיים, ואיך תרצה לחנך וכו'...

יש מקום חשוב ומרכזי גם להכרות הרגשית.

זה לא אומר שא"א שתהיה הכרות רגשית בזמן קצר! רק לא התחברתי למשפט שלך:

"אם מנצלים טוב את הפגישות - 3 שבועות אמורים להספיק (לדעתי)

 

אם רק עסוקים בליהנות אחד עם השני - אולי זה באמת מעט מדיי..."

או שלא הבנתי את כוונתך טוב...

 

זה בסדר- הבנתי כבר שמכירים הכי טוב אחרי החתונה..יעל מהדרום

לק"י

 

וגמני חושבת, שאם רוצים להכיר את הבנאדם מכל ההיבטים אפשר להתחתן רק ב120..

 

אבל, ההרגשה שלי כרגע- שהייתי רוצה להכיר את הבנאדם טיפה יותר, להרגיש איתו בנוח ולהתחבר אלייך לפני שאנחנו הופכים להיות משפחה.

יכול להיות שבמציאות אני לא אצטרך את הזמן הזה, אבל בינתיים זה מה שאני חושבת.

לא הגבתי לך.. הגבתי לwwmn...אביה*
גמני הגבתי לה..יעל מהדרום
אז לא שירשרת נכוןאביה*

איפה ד"ר תול עם הכללים שלה? ;)

נא לחזור על השיעורים האחרונים....

אה אה! שתינו שרשרנו לה, ולכן אנחנו אחת מתחת לשניהיעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך י"ט בשבט תשע"ג 21:26

לק"י

 

(ולא בצורה מדורגת..).

לא חושב שבאיזשהוא מקרה הייתי מתארס אחרי 3 שבועות..a-a-a

גם אם אני אחשוב שאני בטוח ב100% עם ההחלטה.

 

זה בגלל שאני חושב עכשיו,בשכל,שכל זה תיאורתי ואין רגש בסיפור,

שצריך יותר זמן כדי להכיר כמו שצריך ולהגיע להחלטה.

 

ואם יקרה ואני אחשוב אחרי 3 שבועות שהחלטתי סופית-אזכיר לעצמי שכנראה שזה הרגש מדבר,

ובשכל צריך לבסס עוד קצת את ההחלטה.

 

לגבי העניין של ביסוס הקשר בתקופת האירוסין-פחות התחברתי לרעיון.אחרי שמאורסים נשאר רק

המירוץ אל החתונה,ולא המשך ביסוס (שהרי הוא גם סוג של בחינה) של הקשר.

מה זה משנה?רחלקה

בעזהי"ת.

 

העיקר שטוב להם. ואני סומכת על אנשים נורמלים שהם עושים מה שטוב ומה שנכון.

אנחנו סגרנו 4 חודשי הכירות יום אחרי החופה. אז מה? וב"ה מצויין לנו ביחד, ואני לא מרגישה שאני לא מכירה אותו\שהוא לא מכיר אותי. פשוט לומדים לחיות ביחד.. עוד זמן של חברות לא באמת מועיל להכירות, וסתם מוסיף לחץ וניסיונות.

ככה לפחות אנחנו הרגשנו.. ומי שמרגיש אחרת זה לגיטימי לגמרי, אבל שאלת את דעתנו

אנחנו סגרנו תוך שבועייםאקונהמטטה

וטוב וכיף לנו הכי בעולם! (נשואים כמעט שנתיים + ילד)

 

מה זה קשור לכמה זמן יצאנו?????

 

ויש כאלו שיצאו שנים וחתכו בסוף...והם העמיקו מ-א-ד את הקשר..

 

גם אני מכיר,ד.

כאלו שהחליטו אחרי שבועיים, לפני הרבה שנים, ויש להם הרבה ילדים, והם משפחה מצויינת.

 

אבל בד"כ - באמת לוקח קצת יותר. אם כי אין ענין סתם "למרוח".

מוכר מאודיטבתה

את האמת לא הייתה לי בעייה, הרי אני יודעת שהוא כבר בעלי אז מה הבעייה, בכייף הייתי כבר באה פתוחה וחברותית על הפעם השנייה זה יכול היה להיות כייף ומצחיק

דרך אגב חברה שלי התארסה אחרי שבוע וחצי מת

לא יודעת מה הלחץ ומי הרביץ לה או איים עלייה או מה אבל אחרי חודשיים הם כבר התחתנו.. מלחיץ

 

תקופת הכירות קצרה + גיל צעיר =שורש וגרביים
חשש כבד לנישואי בוסר.

הייתי מנחש שזו הבחורה הראשונה שהוא יצא איתה.
אני לא רואה בזה שום בעיהאושר תמידי
הפוך, אני רואה את זה כמצב לגיטימי לחלוטין. אבל זה כבר עניין של השקפות נראלי
גם אני חשבתי שזה מהר מידיאיזה טוב ה'!!!!

עד שהכרתי את אשתי

 

התארסנו תוך שבועיים וחודשיים אח"כ התחתנו. מרגע ההיכרות עד לחופה בדיוק חודשיים וחצי.

 

אני לא חושב שלכולם זה מתאים ושכל אחד ייתקדם לפי הקצב שלו. אנחנו הרגשנו שזה מתאים לנו למרות ששנינו לא היינו מאמינים על עצמנו מראש.

 

(לשם ההבהרה גם אני וגם היא יצאנו עם אחרים קודם. קשרים שנמשכו יותר זמן)

 

אני לא בטוח שהשאלה של השקפה רלוונטית...עוגי פלצת

אני חושב שמבחינה מעשית יש פה פזיזות, לרוב.

 

 

לעומת זאת, אני מכיר אנשים שקולים וחכמים, שכן התחתנו כך.

לא הייתי במקום שלהם, ברור לי שאם הם הכריעו כך - היו להם סיבות ממש טובות.

שכנוע עצמי עמוק ברמות חריגות - שזה זה.

 

 

(ואם זה היה קורה לי, הייתי ממש מאושר )

ממש זורמת עם זה.. לא רואה בעייתיות..מחפשתותו

אני חושבת שאין מושג הזמן כ"כ קשור פה.

חיבור, אהבה, קשר- הם לגמרי מעל הזמן..

ואם כבר היו לך קשרים רציניים בעבר- מניחה שאתה יכול להבין שכמות הזמן לא מעידה כמעט על כלום.

 

לעניות דעתי, אדם בריא בנפשו ובדעתו-

לא היה מוכן לקחת סיכון ולהחליט להתחתן בחוסר שלימות רק כדי להגיע למעמד החופה ולהתלהב על כולם,

לכן אני משערת שמדובר בזוג בריא בנפשו ושהחלטתם התקבלה מתוך שלמות, הדדיות ורצון אמיתי.

 

מזל טוב להם ובקרוב אצל כולנו

זה ממש תלוי בבחור ובבחורה!!רות.

בעלי ואני התחתנו תוך חודש וחצי מהפגישה הראשונה!

 

נשואים באושר כבר 5 שנים (עוד שבוע וחצי)

ואנחנו היינו בני 18 ו-19..

חמוד מאד לשמוע..ד.
אנחנויש אמונה...

אנחנו החלטנו אחרי 4 פגישות,שהיו בתוך שבוע בדיוק

והחתונה יוצאת 3 חודשים ושבוע מהפגישה הראשונה,וב"ה אנחנו מאושרים מאד,ומעולה לנו

ואנחנו בכלל לא מרגישים שעבר "רק" חודשיים מהפגישה הראשונה (הרשמית) שלנו

אנחנו מרגישים כאילו עבר הרבה יותר זמן...

אחלהמייכ

גם חברה טובה שלי עשתה ככה.. וזה היה ממש לא צפוי.. עם אחרים היא משכה איזה חצי שנה של היכרות.. ועם בעלה הם יצאו 3 שבועות ותוך חודשיים חתונה.. זה מעבר לשאלה של זמן.. זה שאלה של איכות ומוכנות.. הם היו בטוחים שהם כבר יוצאים לפחות חודשיים.. שבפועל זה היה שבועיים..

 

חחח

 

אמיתי לגמריי!!!

 

וכן תכלס זה די מובן.. אם יודעים שזה זה.. וכבר רוצים, אז למה למשוך??

 

כדי לעכל?

 

נכון, אבל יש כאלה שהעיכול שלהם הוא מהיר..ובדכ זה בעוד מישורים בחיים... לא רק במציאת בן זוג

 

ובונוס- אחלה, אם יודעים ומרגישים אז קדימה!!

 

גם ככה ההיכרות האמיתית מתחילה רק שהמברשות שיניים עומדות זו לו זו..

 

(הפחדתי??)

זה יכול להיות.ד.

אישי - כל אחד כעניינו.

 

בד"כ, לוקח קצת יותרמשלושה שבועות להכיר ולהחליט.

אל תהיה בשוק..תילה

זה תופעה די מוכרת.

יש זוגות שזה מתאים להם, מהירי החלטה. זה עדיין הזוי אבל עובדה שהרבה פעמים זה מצליח.

(אחותי וגיסי, אגב, החליטו אחרי שבוע (!!) והם זוג חמוד ומתאים להפליא..)

 

אבל, סה'כ, זה לא נראה לי מצב הגיוני. להחליט כזאת החלטה על סמך הכרות של כמה שבועות!

 יש דברים שלוקח זמן להכיר, זה לא נגמר בשיחה בבית קפה. 

וגם אם הייתי בטוחה ב2000% שהוא הוא..מה הלחץ? לא חושבת שצריך למרוח את ההיכרות יותר מידי זמן, אבל יש עוד צדדים להכיר אחרי 3 שבועות...

אני חייב להוסיף משהושורש וגרביים
ולהדגיש לכל הרווקים שקוראים:
סיפורים על זוגות שהחליטו להתחתן תוך שני דייטים והיום הם נשואים באושר עם 4 ילדים וסובארו זה מאד מאד נחמד לשמוע.

אל תשכחו שזה לא קריטריון לשום דבר, ואין שום סיבה שקשר יראה ככה.
זה תלוי מאד בכל מצב בפני עצמו. אסור לקחת סיפורים כאלו כדוגמא וכמודל, זה יכול להרוס קשרים עם פוטנציאל גדול.

קחו את הזמן, תהנו, והכי חשוב לא להיות לחוצים.
לא צריך לדבר על חתונה מהרגע הראשון ולסגור אולם אחרי שבועיים.
כל קשר והקצב שלו, ולפי מה שמרגישים באותו שלב

(כמובן שמי שמרגיש שזה זה אחרי 2 דייטים, אי אפשר להתווכח איתו, אבל זו ממש לא נורמה)
בעלי ידע כבר בפגישה השלישיתשמשי

ויש גירסא שאומרת שכבר מהראשונה;)

לי לקח הרבה יותר זמן (חודשיים וחצי מהפגישה הראשונה-ויש שיגידו שגם זה מעט). כלומר, היה טוב מההתחלה, אבל לקח יותר זמן להחליט ולהתבשל.

 

ככלל, אני חושבת שזה ממש משתנה מאדם לאדם. הגיוני וברור שלרוב זאת לא הנורמה, כי כמו שאמרו פה מעליי,

יש כאלה שיצאו יומיים והם מאושרים ויש כאלה שהתגרשו, כמו גם כאלה שיצאו כמה שנים  והם מאושרים, ויש כאלה שהתגרשו.

 

לצערי המסקנה היא אחת, רוב הקשיים מגיעים אחרי החתונה, והשאלה היותר קובעת היא, איך מתמודדים איתם.

 

הכי חשוב זה להיות בנחת ולתת לכל קשר את הקצב שלו.

 

גם סיפורים על זוגותמתואמת

שאחרי שנתיים של היכרות החליטו להתחתן והם חיים באושר הם לא קריטריון לשום דבר.

זה פשוט לא תלוי בכמות הפגישות אלא באיכות הפגישות, ועד כמה הזוג מוכן באופן רציני להיכנס לחתונה ולחיי נישואין.

 

לדוגמה: בעלי ואני ואחיו ואשתו הכרנו בערך באותה תקופת זמן (גיסי ואשתו אפילו עוד קצת לפנינו). אלא שאנחנו התחתנו לאחר כחמישה חודשים (והיינו מתחתנים עוד קודם, לולא כל מיני סיבות שעיכבו), והם התחתנו רק כעבור ארבע שנים...

זה אומר שזוג אחד טוב יותר מהאחר? שלזוג אחד יש קשר טוב יותר מאשר לזוג האחר?

לא. כל זוג, ומה שמתאים לו.

 

(אם כי אני חושבת שהיכרות ארוכה מדי היא מיותרת ואפילו מסוכנת).

אחריד.

ארבע שנים - זה מוגזם מאד-מאד.

 

יש אכן אנשים שבטבעם "מתלבטים" יותר ונסחבים יותר - 

 

אבל צריך לזכור שאין כל מקום לסתם "קשר" לא בנישואין.

 

כל הענין זה להיות שלמים, כפי האפשר, עם ההחלטה להינשא. וגם הרעננות של הבניה אחרי הנישואין היא מצויינת. גם אז ממשיכים (או מתחילים..) להכיר.

שורש וגרביים- הערה במקומה!רחלקה
אני התחתנתי בגיל 18 בדיוק ככה!yifat_s

נפגשנו 3 פעמים, כשלפני השלישית ידעתי שהוא עומד להציע לי נישואין. הוא הציע והתחתנו תוך חודש וחצי.

 

אתם בטח חושבים: איך היא יכולה להיתחתן עם מישהו שהיא לא מכירה. ובכן, באמת לא הכרתי אותו, כמעט. סמכתי על הרב שלי, שהוא גם הרב שלו, ששידך בינינו.  אינני חושבת שגם אחרי היכרות של חודשים או שנים אפשר להכיר בן אדם אם לא נישאים לו. 2 הפגישות הספיקו לי כדי להבין שאנחנו מתאימים (אומנם היו ספיקות מעטות אבל אני מניחה שלכולם יש...).

 

ומבחינת הרקע: שנינו היינו "מזרוחניקים"  והתחב"דנו (כל אחד בנפרד) כמה חודשים לפני שהכרנו.

 

לתוהים: לא אהבתי אותו לפני החתונה. אומנם, הוא מצא חן בעיניי מאד מאד אבל אהבה אמיתית הרגשנו רק אחרי.

אמונת חכמים...כל הכבוד!התנערי מעפר
בתור חברה של הכלה במקרה הנ"ל:מחפשת משמעות

 

דבר ראשון אני חשובת שלדסקס ככה בחיים של אנשים שאין לכם מושג מי הם ומה מוביל אותם זה לא בסדר. סתם יוצא מכאן המון לשון הרע וסרטים שאנשים ממציאים. ואם הייתי מאמינה בעין הרע אז בכלל....

 

דבר שני- אני חברה מאוד טובה של הכלה שבסיפור שפתח פותח השירשור.

מדובר בבחורה מאוד רציונאלית שיצאה כבר עם הרבה בחורים למשך תקופות זמן לא קצרות. הבחורה חשבה המון ובדקה לאורך כל הדרך מה מתאים לה בצורה שיכלית וריגשית. וגם החתן דנן בחור ירא שמים ביותר ורציונאלי ביותר ויצא כבר עם בחורות. שנייהם בוגרים לגילם ויודעים מה הם רוצים מעצמם, וכולם(!!!) מסביבם סומכים עליהם ושמחים בהחלטה שקיבלו. השניים בדקו האם הקשר מתאים להם על מנת לבנות את ביתם הקדוש ולהגשים את מטרתם בעולם!! והגיעו למסקנה שזה בדיוק זה. וב"ה החליטו להתחתן

אז אנשים יקרים, אין לכם שמץ מה מניע אנשים אז בבקשה אל תגידו לי "נישואי בוסר". אשרם שהגיעו לכזאת דרגה גבוה שהם יכולים ללכת בביטחון בלי בילבולים כי הם ראו את האמת. הלוואי על כולנו.

נ.ב-המגיבה היא לא בעלת הניק אלא חברה שלה.מחפשת משמעות
בניגוד לדעת הרוב...תולתול

אני חושבת שגם אם יודעים תוך פגישה-שניים שזה-זה, לא להתארס כ"כ מהר.

לא משנה כמה השיקולים רציונאליים, כמה לבבות ופרפרים יש באוויר.

אני חושבת שזו תקופה נפלאה ונחמדה שמגלים ומכירים אחד את השני, נהנים ביחד, מבלים ביחד, וכו'.

הרי אם לשניהם ברור שזה- זה, אז אפילו מותר לקחת את הזמן יותר. לבנות את הקשר לא ממקום מחייב של אירוסים ונישואין, אלא ממקום חופשי ונוח, בלי לחצים.  

ככה, בזרימה... 

השתחררו! זה נחמד יותר. 

 

 

 

 

לא לכל אחד זה כיף ונחמד..רחלקה

בעזהי"ת.

 

בשבילנו תקופת האירוסין היתה דיי סיוטית. רצינו להתקדם, להשתפר, להיות באמת אחד. אבל זה כ"כ לא אפשרי [ולא רצוי] לפני החתונה!! אז העדפנו לתקתק עניינים.

אבל זה בסדר, מי שמרגיש צורך להנות קצת יותר מהתקופה הזאת- סבבה לו. זה לא רע בכלל. פשוט עניין של התאמה..

היא דיברה על לפני ההחלטה כמדומני...עוגי פלצת
בדיוק מה שאמרתי.תולתול

האירוסין היא תקופה מלחיצה ומעצבנת, לכן צריך לנצל היטב היטב את הזמן לפני...

נרשמתי רק כדי להגיב (=צ'יבורשקה

גם אני חשבתי שלהתחתן כ"כ מהר זה הזוי (מאוד!),

ואפילו דנו בכך בדייט ה-4,  אבל אחרי שבוע נוסף כבר היה לנו ברור שמתחתנים,

וב"ה נשואים באושר 4 שנים +2 ילדים מקסימים.

 

לצאת עוד כמה חודשים לא היה תורם לקשר שלנו, מאחר והפער בין לצאת לבין להיות נשואים הוא עצום,

והחיבור והאהבה כבר היו.

 

בקיצור,

כשזה זה אז זה זה פרח

כל אחד מחליט מה הכי נכון עבורו,

ואל תשפטו אחרים.

 

^^^Likeפריסבי
על ההצטרפות ‎

לגופו של עניין, אני לא דן אחרים. רק הבהרתי את עמדתי וכל אחד יעשה כרצונו ומה שנראה לו נכון. זה רק דיון בכללי על התופעה ולא על הזוג ספציפי.
מה קרה לכם הכרתי מישהי חרדית שתוך שבוע וחצי התארסהמתחזקתתת
זה לא אומר שזה נכון....ד.
כפי שכבר כתבו, אצל החרדים, יש הרבה יותר בירורים...אדם כל שהוא

מקדימים. 

דברים מהסוג שכתבה הקולה טובה -"סיפורים על בחור שהתגלה כלא באמת דתי, אבל הוא רצה אשה דתיה, וחזות דתית- ולכן עשה לה הצגה אחת גדולה.או על בחור מופנם מאד, שעד אחרי באירוסין- כשפתאום היא ראתה איך הוא מתנהג עם חברים שלו ושלה ועם המשפחות וכו'- היא לא קלטה את זה." אמורים לגלות כבר בשלב הבירורים.

(אני לא אומר שנכון להעתיק את השיטה בשלמותה לציבור הדת"ל, אבל וודאי שאי אפשר להעתיק אותה באופן חלקי ולוותר גם על הפגישות וגם על הבירורים האינטנסיביים..).

אני יכולה להגידהקולה טובה

שבשני המקרים נעשו בירורים.

לא ברמת הגננת והמוכר בסופר, אבל היו שם ברורים.

 

וזה דברים ששום בירור לא יעלה, הראשון- זה עניין של קשר יומיומי. הבחור עבד והיא שאלמה חברים מהישיבה- שכבר לא היו איתו בקשר, הבחור חיצונית היה דתי- בעיקר מטעמי נוחות. 

בסיפור השני זה עניין של אינטקרציה- זה הפריע לבחורה הספציפית הזו שחיפשה מישהו פחות מופנם ויותר חברותי. זה לאו דוקא חיסרון.

אני חושב שאפשר לעלות על זה בשיטה החרדית...אדם כל שהוא

קודם כל, בציבור החרדי בחור מתחתן כאשר הוא עוד נמצא במסגרת ישיבתית, מה שמקל על הבירורים. כמדומני שגם הבנות עוד נמצאות במסגרת לימודית.

 

וכאשר יודעים שהבירורים הם העיקר, אז מתאמצים למצוא מישהו שנמצא עכשיו בקשר יומיומי, ומבררים גם על דברים שחשובים באופן אישי, גם אם הם לא בהכרח חיסרון.

 

(כמובן, בכל שיטה אפשר לעשות טעויות,  להתמקד בטפל ולהזניח את העיקר וכדו').

מסכימה עם הנ"ל!!התנערי מעפר
לגבי המשפט האחרון שלך..הקולה טובה

אני מעדיפה פי אלף את השיטה הדתית לאומית בדיוק בגלל זה- מה שמדרג אצל החרדים זה שטויות במיץ!!

כשאני מדברת עם אשה יקרה, שעכשיו בתקופת שידוכים בשביל הבן שלה, ילד מדהים!! מה גורם לו ל"דירוג נמוך"?

 -זה שהוא ספרדי.

- זה שאבא שלו לא לומד 24\7 בכולל אלא גם עובד קצת בהגהות ספרי קודש וכמה עבודות כאלה (שכולן בקדושה ד"א!)

- זה שאחותו עברה סמינר בכיתה י"א. (מסמינר אשכנזי לסמינר ספרדי- כי נמאס לה להיות סוג ב'.)

ועוד כל מני דברים אדיוטים שכאלה.

 

סליחה, אבל כשמתמקדים הרבה יותר במסביב- מפספסים את המידות של הבנ"א, את האופי שלו, את היר"ש שלו, את האינטרקציה בין שני בני הזוג, את כל מה שחשוב באמת שאח"כ תהיה להם זוגיות טובה- ולא יצרכו לנדוד בין יועצים ולבנות אותה מ0.

 

ואז אותה אשה אומרת לי שהיא כ"כ מקנאה באמא שלי, שפשוט מביאים לה הביתה את החתן\כלה על מגש של כסף. 

יש לה 7 ילדים, זה אומר 7 פעמים לעבור את כל מדורי הגיהנום!! (לא כולל מה שהיא עברה כשהם הולכים לסמינרים\ישיבות) 

לי זה נשמע כמו שיטה לא נכונה בכלל.

אני מכירה מישיסמיילי שמח

שיצאה חודש וחצי, ואז החליטו להתחתן, והחתונה היתה 3 שבועות אח"כחיוך

להזהר מיציאה ארוכה מידיאתיס

יש לקחת בחשבון שגם לצאת תקופה ממושכת מידי זה לא תמיד עוזר ולפעמים רק מבלבל ומסבך, ובפרט כשומרי תורה ומצוות שלא רוצים להכשל, כדאי להיות ממוקדים אבל לא בלחץ, בפועל- עיקר ההכרות והעבודה על הזוגיות והאהבה היא לאחר החתונה, אז בהצלחה לכולנו!

גרררר.. אמירה שמעצבנת אותי.הקולה טובה
עבר עריכה על ידי הקולה טובה בתאריך כ"ג בשבט תשע"ג 11:21

יש לקחת בחשבון שגם לצאת תקופה ממושכת מידי זה לא תמיד עוזר ולפעמים רק מבלבל ומסבך, ובפרט כשומרי תורה ומצוות שלא רוצים להכשל- אז אנחנו מפחדים להכשל, ובגלל זה נתחתן מהר ופתאום נמצא את עצמנו בתוך זוגיות כושלת עם ילד שרואה את ההורים שלו מנסים לשקם את עצמם? ואני יודעת שאני מקצינה, אבל קח בחשבון שזה יכול לקרות! חוצמזה, אם אתה מפחד להכשל- לך תעבוד על שמירת המחשבות שלך. זה לא שאחרי החתונה זה קל יותר. ואל תגידו לי "פיתו בסלו" זה נכון עד גבול מסויים, אבל מי שלא מסוגל לשמור על עצמו לפני- לא יצליח גם אחרי. מה תעשה כשפתאום אחרי לידה יש לך חודשיים ניסיון? צר לי. אבל יהודי צריך לדעת להזהר ולשמור על עצמו ולא רק לרוץ ולהתחתן מהר מפחד שייפול.     כדאי להיות ממוקדים אבל לא בלחץ, בפועל- עיקר ההכרות והעבודה על הזוגיות והאהבה היא לאחר החתונה, אז בהצלחה לכולנו!- צודק. עיקר העבודה היא אחרי החתונה. אבל- העבודה תהיה הרבה יותר קלה אם אתה בודק קודם טוב טוב שאתם אכן יכולים לעבוד ביחד, שבן\בת הזוג זה מה שמתאים לך, ושבזמני לחץ\אי הסכמה\ ויכוח אתם מסוגלים לריב נכון ולהתפייס. ועוד משהו- העבודה תהיה הרבה יותר קלה אם תבואו עם רגש אמיתי חזק ומבוסס יותר שיחזיק לכם את הזוגיות בכל הלחץ של שנה ראשונה. 

 
אני רוצה קצת לאזן.הקולה טובה

אני מכירה אישית לפחות 5 זוגות שיצאו פחות מחודש וביטלו אירוסין בסוף- כי פתאום צצו דברים ופתאום הם גילו דברים שהפריעו.

אני מכירה אישית לפחות 3 בנות שאחרי שהתגרשו אמרו לי "אם היינו יוצאים יותר זמן- לא היינו מתחתנים"

אני אישית יצאתי עם מישהו, אחרי שבועיים הייתי בטוחה שבסוף נתחתן- ב"ה ב"ה שאני לא פזיזה ושפחות מחודש לא בא בחשבון אצלי.. (כי אחרי שמתארסים, אז כבר קשה יותר להפרד, וגם אם יש סיבה- אז כבר מנסים לטשטש אותה. ויוכל להיות שהיינו מתחתנים, וחיים ביחד בטוב, אבל אני בטוחה היום שלכל אחד הרבה יותר טוב איפה שהוא עכשיו...)

 

אנחנו יצאנו 3 חוד'. והיינו מאורסים 4 חוד' (בגלל אילוצים) והכרתי טוב מאד את בעלי לפני שהתארסנו (היתה ביננו פתיחות מדהימה) אני מרגישה שכמות הדברים החדשים שגיליתי עליו באירוסים, לא היתה גדולה. וכמות הדברים שגיליתי בשנה וחצי שעברו מאז החתונה - היתה עוד פחות גדולה.

ואף אחד מהם לא היה באמת קריטי. או היכה אותי בשוק המום 

כי היה לי חשוב להכיר עוד כשיצאנו גם את החסרונות שלו (ושהוא יכיר את שלי..) 

וגם היינו הרבה ביחד- עשינו שבתות ודייטים ארוכים של הרבה שעות, והלכנו הרבה לחברים ומשפחה. - מה שעזר לנו להכיר טוב.

 

 

 

 

מוזר לי שדווקא בחברה שמאמינה בראש שליט על לב- מתחתנים בלי באמת שכל (כי אין מספיק היכרות בשביל להחליט בשכל אחרי 3 שבועות) ובלי באמת רגש (כי אין באמת רגש אחרי 3 שבועות) הדבר היחיד שמתפתח כ"כ מהר- זה משיכה פיזית, וניצנים של רגש.

איזון לאיזוןאתיס

מנגד יש המון שיצאו מלא זמן והיום הם גרושים או לא מרוצים, זה לא מדד!

אז בעצם את אומרת שאין מדד לכלוםשורש וגרביים
והכל מגיע משמיים

אז בואי נחליט על המהירה להתחתן בקלות:
אן דן דינו
ממש לאאתיס
נכון.הקולה טובה

אני שפוט אומרת שממש לא תמיד זה עובד.

 

ואתה יודע מה, אני אגיד משהו חריף יותר- בעיני, יש יותר גרוע מלהתגרש.

חתונה פושרת. להתחתן עם מישהו שהוא לא רע, או הורס ת'חיים, אלא שסתם לא טוב לכם ביחד. שסתם אין שם אהבה בריאה וזוגיות כיפית. שסתם  אין שם מקום לפרוק ומקום שיבין ויתמוך. 

 

ואת זה אתה לא יכול לדעת בטוח אחרי שבועיים.

אני מדברת על סטטיסטיקות- יש לך אחוז הרבה יותר גבוהה של סיכויי הצלחה אחרי שלושה חוד' ומעלה. 

המשך-אתיס

רציתי להוסיף שיש את מידת ההשתדלות ולכן ודאי צריך להפגש , לברר ולבדוק ורק אח"כ להחליט אבל לדעת שזמן זה לא בהכרח ערובה לאושר בנישואין , ותשאלו כאלה שיצאו הרבה הרבה זמן...אז שיהיה בקלות לכולם, ולא לשכוח -תפילה.

זה לא פשוטgez

סלחו לי אבל אני אפתח ככה.

אצל חלק מהציבור החילוני חיים איזה שנתיים שלוש ואפי' חמש שנים יחד לפני שמחליטים למסד את הקשר

ואף אחד לא יכול להראות ששמה זה הולך יותר טוב ויותר חלק.

זה הכל תלוי בבן אדם יש בן אדם שיכול לקחת החלטה אחרי חודש יש אחרי יותר זמן, זה בכלל לא קשור לפזיזות או שימוש

בשכל, כי החלטה להתחתן היא לא רק אם זה היה רק שכל רוב החתונות לא היו יוצאות לפועל.

 

הכי פשוט זה לחיות עם מישהו בלי מחוייבות זה הכי קל, לא משנה כמה תצאו אף פעם לא תכירו אחד את שני. יש זוגות שואמרים שאחרי 10 שנים ביחד הם מהינים שבסוף השנה הראשונה ביחד הם בכלל לא הכירו אחד את השני.

 

בן אדם הוא דימני הוא משתנה עם הזמן אין מה לעשות. וסיפורים על ביטול אירוסין זה לא אומר כלום.

פעם דיברתי אם ראש מדרשה שאמר לי שברוב הזוגות שהוא פגש אחרי שמתארסים א ואחרי החתונה אחוזים גבוהים מתחרטים וזה עובר (לא רק כי אין ברירה, אלא כי עובר הפחד) אחרי כמה זמן והזוגות חיים באושר ואושר שנים רבות ביחד.

צריך איזון.הקולה טובה

הטענה שלחיות ביחד זה לא עוזר- אינה טענה למה שהבאתי. אתה לא יכול להוכיח שקיצניות איננה הרסנית ע"י זה שאתה מביא את הקיצוניות השניה ומוכיח שהיא הרסנית לא פחות.

צריך איזון. מצד אחד- לא תוך שבועיים-שלושה ומצד שני לא תוך שנתיים שלושה.

 

אני התארסתי תוך 3 חוד- אבל הם היו מאד מאד אינטנסיביים! היינו נפגשים 2-3 פעמים בשבוע, לפחות 5 שעות כל פעם והגענו גם לפגישות של 12 שעות(פרט למקרים בודדים) ןשיחות ארוכות כל יום או פעמיים ביום. ועשינו שבתות ביחד כבר אחרי חודש, והלכנו לחברים. 

אם זה היה בתקופה עמוסה יותר אצלנו והיינו נפגשים פחות- אז ודאי לי שהיה לוקח לנו יותר זמן.

 

בעיניי יש רמת היכרות בסיסית שאדם חייב לעצמו לפני שהוא מתחייב לכל החיים. וזה ש3 שבועות הדברים זרמו והיו סבבה- לא מחייב כלום.

 

(יש לי סיפורים על בחור שהתגלה כלא באמת דתי, אבל הוא רצה אשה דתיה, וחזות דתית- ולכן עשה לה הצגה אחת גדולה.

או על בחור מופנם מאד, שעד אחרי באירוסין- כשפתאום היא ראתה איך הוא מתנהג עם חברים שלו ושלה ועם המשפחות וכו'- היא לא קלטה את זה.)

 

גם שנה של דייטים על ספסל של שעתיים- לא תספיק כדי לדעת. וגם שלושה שבועות שבהם תהיו כל הזמן ביחד- לא יתנו את הפרספקטיבה הרצויה.

רב הזוגות החרדיים מתארסים אחרי 4-5 פגישות...כוכב ים

אני לא מבינה איך הם מסוגלים לעשות את זה.זה נראה לי בלתי אחראי...

רוב?לינוי

יש לי הרבה חברות חרדיות,

שסגרו אחרי הרבה יותר זמן...

מכירה בודדות שהתארסו כ"כ מהר...

 

זה ממש אחראימושיקו

לפני ה4-5 פגישות האלו יש מסכת שלימה של בירורים שגם החתן והכלה שותקים לזה על פי רוב כך שיש הרבה דברים שמבררים כבר לפני

בלתי אחראי?מוטיז

זה מתבטא אח"כ במספרים? ממש לא!

כך שכנראה שזה עניין של תרבות, כפי שכבר נחפר אינסוף פעמים בעבר.

השאלה..כמו צמח בר

האם זה בגלל שגם לא כ''כ מקובל להתגרש או שהם באמת ובתמים מאושרים ביחד?

{אני ממש מקווה שזו האפשרות השני. אבל אין לי דרך לדעת..}

אני מניח שישנם גם כאלה....מוטיז

אבל ממה שאני מכיר, זה פשוט ככה. אין אופציות אחרות... פשוט מאושרים.

נכון שמספר הפגישות שעורכים בחברה החרדית נובע גםאבידה

 מהתרבות החרדית,ונכון שאין יותר גרושים מאשר בחברה הכללית.ונכון שלומדים לחיות עם מה שיש ולנסות להיות מאושרים...הכל נכון.אבל,אני לא מבינה דבר אחד:למה?למה לא לבדוק יותר טוב ויותר לעומק מיהו האדם שאיתו אתה קושר את גורלך?למה להיכנס לזה מתוך הנחה ש"נסתדר ,כבר"ו"יהיה בסדר"למה להגיע למצב שצריך להשלים עם המציאות אחרי החתונה?מי אמר לך שרובם באמת מאושרים?שהם לא מתאכזבים קשות מדברים שם יכלו בקלות לגלות לפני הארוסין,אם הם היו בודקים קצת יותר לעומק? בעיני זו בהחלט חוסר אחריות.הרבה מהם לא קולטים מהי משמעות הצעד הזה,שנקרא להתארס...

הכללה לא ראויה.ד.

"הרבה מהם לא קולטים מהי משמעות.. להתארס"...  אני לא בטוח שאנשים שהולכים לצד השני קולטים יותר טוב. לפעמים ההיפך: "שיכורים" קצת לרגע - ולא מבינים את המשמעות של הקמת בית.

 

ולגבי "דברים שהיו יכולים לגלות בקלות" - דומני שדווקא שם, בגלל זה, יש ממש "חקירות שתי וערב" לגבי המועמד טרם פגישה; כך שמבחינת נתונים אובייקטיביים לא-פעם יודעים טוב בהרבה מאשר כאלה שנסמכים רק על היכרותם.

מה שנשאר זה ההרגשה הסובייקטיבית, ולא "דברים שיכלו לגלות". אם כי, הטעיות, לצערנו, יכולות להיות בכל מקום.

 

עקרונית - חושבני שלא צריך להקצין לשום כיוון. גם לברר נתונים על האדם, גם להכיר סובייקטיבית, גם להרגיש טוב, גם לא להקצין לתחושות חיצוניות של רגע. ובזמן סביר - עם הבנה שיכולות להיות "חריגות" לשני הכיוונים, גם של זמן קצר מאד, וגם של "קצת יותר" עד להתבררות.

 

אבל צריך להיזהר מהכללות, בשעה שיש כמעט "אפס נתונים".

קודם כל-לא הכללתי,אמרתי "הרבה מהם".וצר לי,אבלאבידה
עבר עריכה על ידי אבידה בתאריך כ"ג בשבט תשע"ג 12:49

זה אכן נכון. ומי אמר שאין לי נתונים?דווקא יש לי.<אני חרדית >ויודעת בדיוק איך זה עובד!...ולא כולם שם מבררים כל כך לעומק כמו שזה נשמע.מתארסים מתוך ידיעה,מראש,שהם לא מכירים טוב אחד את השני,אבל "גם ככה אי אפשר להכיר באמת עד אחרי החתונה..." אז מהמרים מראש על כל הקופה, מנסים לבדוק את הקווים הכלליים ולראות אם יש התאמה ופוטנציאל,ומתארסים.ככה זה עובד הרבה פעמים.

הייתי בטוח...ד.

ש"את חרדית", או "חרדית לשעבר"...

 

אבל גם לך "אין נתונים"..

 

בשביל נתונים, צריך סטאטיסטיקה מדוייקת מציבור גדול מאד. יש גוונים שונים. יש מקומות למשל בחב"ד, שהאימהות מבררות ביניהן על פרטים שאיש לא מעלה בדעתו...

 

בוודאי שלא נכון להגיד "כולם", לאף כיוון. וגם אני לא התכוונתי להכליל לצד השני.

 

ויש גם אמת בכך שלא מכירים באמת עד אחרי החתונה. את זה רבים שהתחתנו יגידו דומני, לאו דווקא "חרדים". אבל גם נכון שאסור להסתמך על ה"תירוץ" הזה. צריך לדעת לפני כן במי מדובר, וגם לראות שיש פוטנציאל להרגיש טוב ביחד.

 

לא אמרתי שמה שכתבת לא קיים. אבל נגד ההכללה. כאילו ככלל "חיים עם מה שיש" ופחות מאושרים מהאחרים. עיקר האושר בנישואין - תלוי בבחירה איך מתנהלים אח"כ. אבל בוודאי שצריך להיות קודם, גם ידיעה עם מי מתחתנים, וגם "משיכת הלב", הרגשה טובה ביחד - כדי לראות שאכן הלב פתוח זה לזה, ויוכל להמשיך ולבנות אח"כ.

קולה - את פשוט צודקת!!!אילה שלוחה

בס"ד

 

 

 

כל מילה - בסלע!!!

 

 

גם לדעתי צריך לקחת את הזמן... לא שנה שלמה, אבל גם לא שבועיים. זה נראה לי חסר אחריות לחלוטין!!

 

וגם אם קורה שאחרי שבועיים כבר ברור ש"זה זה" לא יקרה כלום אם תצאו עוד חודש-חודשיים... כמובן בזהירות מירבית שלא ליפול וכו', אבל באמת שאין טעם לרוץ מהר מדי...

בזמן ה"מיותר" אפשר ללכת הביתה לפגוש את ההורים, ללכת לאחים נשואים\חברים נשואים (אם יש), לפגוש חברים בכלל, לפגוש את כל המשפחה - אפילו דודים וכאלה (זו לא בושה לצאת ולא צריך להחביא את זה!!). לטייל יחד, לנסות להיפגש בשבת, להעלות נושאים לדיון\ויכוח ברמות כלליות ופרטיות (נושאים של עמ"י וא"י כמו יישוב הארץ מול דאגה לעם, גרוש יהודים או סרוב פקודה), לצד שאלות מהחיים הפשוטים והפרטיים - החל במאכלים אהובים ותחביבים וכלה בשאלת החינוך לילדים (ממ"ד או תורני נפרד??) כמובן שלא חייבים להסכים בהכל אבל זה נותן להכיר את השני (וגם לראות איך השני מתמודד כשהוא לא מסכים איתך - זה דבר ממש ממש חשוב!!!)

לחקור את ההיסטוריה מגיל 0 ועד לשלב זה, חוויות מצחיקות, ללמוד את השמות של כל האחים\דודים,אחיינים\בני דודים. דברים מיוחדים של המשפחה (ימי הולדת? יום נישואין להורים? טיולים משפחתיים? לומדים מזה המון!!!)

לברר את מי הוא\היא מעריכים ולמה - זה גם נותן הרבה (מי שמעריך את ההורים שלו זו נק' זכות משמעותית גם לו וגם להם...)

 

 

וגם - להביא הביתה!!! - שההורים יראו ויחוו דעה (גם אם לא תקבלו את דעתם בסוף). ציטוט של אמא שלי: "התפקיד שלנו הוא רק לומר לך אם הוא ממש רע - שלא תתחתני איתו!!! בכל מקרה אחר אין לנו מה לומר בעניין. את זו שצריך להיות לה טוב איתו". אני חושבת שזו גישה ממש צודקת..

 

 

 

מצטטת את ה-משפט של קולה:

"גם שנה של דייטים על ספסל של שעתיים- לא תספיק כדי לדעת. וגם שלושה שבועות שבהם תהיו כל הזמן ביחד- לא יתנו את הפרספקטיבה הרצויה."

 

 

נתפלל שבע"ה נזכה לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון.

כמה שכ"כ קשה לחפש (ויש פה הרבה שיעידו על כך) - כמובן וכמובן שיותר קשה "למצוא" את האדם הלא נכון! זה יכול להיות מתכון לחיים של סבל! חבל על שניכם!!!

 

הרבה תפילות והרבה אמונה ובע"ה התוצאה תהיה שווה את כל הדרך הארוכה.....

איחולי הצלחה לכולם (וגם לי..)

הנסיון מראה כי זה מספיקיוסלה קמצן (קדוש?)

אני מכיר כמה זוגות שהתחתנו בדרך הזאת וברוך ה' הכול דבש

ואם אני אגיד שהניסיון שלי מראה הפוך?הקולה טובה

מכירה גם כאלו,

וגם כאלו שזה הפוך!

 

מה גם שאתה לא יכול לדעת אפעם אם הכל דבש אצל זוג. כולם יכולים לעשות הצגות..

לא מוכיח כלום.

 

אנחנו משתמשים בשכל שלנו כדי להעריך אם זאת שיטה נכונה ואידאלית או לא.

בעיני- זאת שיטה שיכולה לעבוד, אבל בתור אידאל- היא ממש לא.

גם שיטה של אן-דן-דינו יכולה לעבוד בחלק מהמקרים.

וגם השיטה הישנה שבה האבא היה מוכר את בתו למרבה במחיר. (לעיתים המרבה במחיר פשוט היה מאוהב בה..)

וכל שיטה אחרת שקיימת עובדת לפעמים.

 

השאלה- מה השיטה האידאלית שמצליחה לנבא הכי טוב לאורך ימים ושנים בלי קשר למצב הנפשי\פיזי\מנטלי של בני הזוג?

בעיני- שיטה של לברר דברים קריטיים לפני, לצאת תקופה בכמות ובאיכות שתספיק להכיר את רוב הצדדים, כולל אלו הפחות מחמיאים, ותספיק לפתח רגש שיהיה מספיק חזק כדי לעמוד בכל הטלטלות של שנה ראשונה, ולהחליט מתוך שכל.

או! עכשיו את מדברת!ניל"סאחרונה

קולה יקרה, אני מעתיקה את הפסקה האחרונה שלך לטובת הכלל:

"בעיני- שיטה של לברר דברים קריטיים לפני, לצאת תקופה בכמות ובאיכות שתספיק להכיר את רוב הצדדים, כולל אלו הפחות מחמיאים, ותספיק לפתח רגש שיהיה מספיק חזק כדי לעמוד בכל הטלטלות של שנה ראשונה, ולהחליט מתוך שכל."

 

לדעתי זה מסכם את העניין ואפשר לסגור דיון.

משך הקשר ואיכותו נמדד לפי התוצאה, ולא לפי מדדי זמן כאלו או אחרים.

כל אחד יכול למצוא דוגמאות לכאן ולכאן, וכל אחד יכול להגיד שהשיטה שלו צודקת, וכמה זמן שהוא יצא זה מספיק לא רק לו, אלא לכולם זה האידאל.

 

צריך פשוט להיות עם יד על הדופק, לברר באמת מתוך שכל, לתת גם לרגש להיכנס כשזה מתאים, וללכת עם האמת שלך בלי לחצים חיצוניים.

כמו שכבר נאמר פה: זה תלוי מאיזו חברה אתה בא. כששמעתי בזמנו על זוג שהתארס אחרי פחות משבוע אמרתי שאין מצב שאני עושה את זה, ואז קרה שאחרי שבועיים החלטנו על חתונה. להגיד שהיינו פזיזים? לא. להגיד שזה מתאים לכולם? גם לא, אבל אולי לעוד כמה זוגות לפחות...

להכיר רק 3/4/5/6 חודשים??!!התנערי מעפר

בדיוק באותה מידה אפשר "להיבהל" מאותם שמכירים כמה חודשים (שכך, אני מניחה, צריך לפי השקפת עולמך..).

חילוניים (שמכירים בד"כ כמה שנים) מסתכלים בהלם על דתיים שמכירים "רק כמה חודשים" אחד את השניה לפני חתונה ושלא חיים ביחד קודם "בשביל להכיר טוב יותר",

ודתיים מסתכלים בהלם על אלה שמכירים "רק" 3 חודשים לפני חתונה.

 

בדרך כלל, כל מה ששונה מהשקפת עולמינו נראה לנו מאד נוראי...

 

אני חושבת שזה בסדר גמור להכיר 3 שבועות, אבל עדיין לא אומרת שזה מה שאני מאחלת לעצמי...

אם מבררים טוב לפני שנפגשים אז בודקים רק את ההתאמה בין השניים ואז זה מספיק זמן בהחלט!

 

אם הייתי יכולה להתערב בחשבונות שמיים הייתי בוחרת לדעת הכי מהר שאפשר אם הוא המיועד לי ואז לדלג על שלבי הפגישות המתקדמות - כי גם ככה זה הוא...אבל בשביל מה להתעייף?!

היי, אני בת 22 יוצאת עם בחור בגילימחפשת עצה...

בקשר יחסית רציני..


בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.

הוא מצידו מתכונן כבר להציע..

מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,

אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום

אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..


תודה מראש..

ממליץ להתייעץ בהקדם עם מאמנת לחתונה.היום הוא היום
יש לך פה משהו חשוב ביד אבל מצד שני יש פה בירור משמעותי וחשוב לא לצער אותו וגם לא להחליט סתם ללכת על זה. בהצלחה
תודהמחפשת עצה...
אם מכירין המלצות למאמנות כאלו אשמח
כמה זמן שאתם בזוגיות?נייקיי
בקשר קצת יותר מחודשייםמחפשת עצה...
חודשיים זה לא הרבה, אבל גם לא קצת. איפה שהוא באמצענייקיי

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.


ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.


בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?


מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

לא כ"כ מסכימהשלומית.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

בטח תודה!מחפשת עצה...

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

תודה רבה!מחפשת עצה...
פגעת בדיוק בנקודות צריכה לשבת לענות על השאלות האלו בכנות.. 
מצטרפת להמלצות - לנסות לבררלגיטימי?

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

 

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

נכון מאוד, תודה!מחפשת עצה...
מצטרףפצל"פ

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך


 

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה


 

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך


 

המון בהצלחה

תודה!מחפשת עצה...

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

מעניין ממשפצל"פאחרונה
מה בעצם מפחיד אותך בזה שזה יקרב ביניכם?
לגיטימי ממשזיויק

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

זה מה שעולה ממה שאמרו כאןמחפשת עצה...
תודה לך, ותודה לכולכם!
לי קרה משהו דומה 3 פעמיםהאופטימי

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.


 

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.


 

 

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.


 

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.


 

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.


 

 

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

עצם השיתוףadvfb

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

 

 

מעניין..דרייב

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?


ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

איזה סוג שדכנית עדיףאביעד מילוא

אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש  או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח  ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?

האחרונהadvfb
^מסכימה. אם אתה יוצא לדייטיםלגיטימי?

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

צודקתאביעד מילואאחרונה

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

 

why not both?פצל"פ

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

עישון בזוגיותחגית 222

שלום 

אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24  והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה . 

אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .

 

מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ? 

אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .

תודה לעונים .

תלוי אם זה בפיקוח רפואי או לאintuscrepidam

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.


ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

שאלה מורכבתפתית שלג

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

לא כתבת מה דעתך האישית בענייןהאופטימי

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.


 

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.


 

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.


 

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..


 

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ברור שלפסולבא בימים

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

מסכים עם הטענה, אבל יותר אנשים מתים מהשמנת יתרintuscrepidam
האם היית אומר את זה גם על זה?
לדעתי לפסולבתאל1

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

..שפלות רוח

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

זה צריך להיות החלטה שלך.לגיטימי?אחרונה

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

מה שאני צריך VS מה שאני רוצהארץ חדשה

שלום חברים

אשמח להתייעצות

האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?

למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?

מציאת חן, חיבור רגשי ונפשי, השקפה ואמונה דומיםנייקיי

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

 

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

 

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

אני לא בטוח שהנחת היסוד נכונהנוגע, לא נוגע

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

 

צריך לרצות את מה שצריךintuscrepidam
בקושי יודע מה אני רוצה אז אתה שואל מה אני צריך??😅דרייב
אולילגיטימי?

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

 

צריך שיהיה את מה שרוצים ורצוי שיהיה את מה שצריךהאופטימי
והמבין יבין..


ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).


ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

כדאי לחפש מה שיעשה לאדם טוב לטווח הארוךadvfb

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

 

 

שילוב המקצועות נשמע לי ממש ממש טכניזיויקאחרונה
ושיקול נמוך יחסית לעומת דברים חשובים
עצה שידוכיםתודהלכם

שבוע טוב לכולם.

אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.

אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.

הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.

אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.

משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.

אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...

אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.

אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.

אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?

אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.

חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...

אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.

אתה מודע לעובדהפצל"פ

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

לא מודע... לא מכיר את הערוץ הזה יותר מדיתודהלכם
לירות לכל הכיווניםadvfb

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

כן צודק, זה מה שאני מנסה עד עכשיו חחחתודהלכם
היה חשוב לי להגידadvfb

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אנסה תודהתודהלכם
סע לחו"ל תמצא מלא.בנות רבות עלי
הנה משהו:דרייב

עוד קבוצות של סגנון תורנידרייב

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

 

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜


 

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.


 

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

תודה רבה אח, מחמם את הלב לראות אנשים שאכפתתודהלכם
להם ואוהבים לעזור
בשמחה😃דרייב
ישSeven

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

שלחתי בפרטי תודה 🙏תודהלכם
..שפלות רוח
אני לא יודע אם זה תמיד היה ככה או שרק ממש בתקופה האחרונה יש התעוררות לזה, של אני לא שם ולא שם אבל מחפש אמת, מכיר המון כאלו, וזאת אחת הסיבות שאני לא בעד שדכנים כי להם יש תבנית הם רוצים הגדרה-מה אתה? ואין לי הגדרה(ואגב לא רק לי ולך, מכיר הרבה בלי הגדרה וגם לא מחפשים כזו) יש לי פשוט רצון למשהו אמיתי שיעשה נחת רוח להשם, וזה נראה לי משהו שמתעורר בזמן האחרון אצל הרבה חברה, ואולי זה גם חלק מתהליך הגאולה אין לדעת.
בהצלחה!לגיטימי?

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אולי במיזם של אתר הידברותזיויקאחרונה
מיזם חדשלגיטימי?

נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.

לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.

ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.

מוזמנים להתרשם בעצמכם:

מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי

[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]

 

זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות

"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.

המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.

 

איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו

במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:

מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.

ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.

בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.

 

האני מאמין שלנו

אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.

עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.

 

המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.

די כברבחור עצוב

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

האם האלטנרנטיבה עדיפה בעיניך?לגיטימי?
לדעתי - א. אי הקמה ותחזוק מיזמיםלגיטימי?

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

כאמור - לא רואה תועלת בעוד מיזםבחור עצוב

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

לא מסכימהלגיטימי?

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

את לא חייבת להסכיםבחור עצוב

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.


אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.


וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

בהחלט שילמתי לשדכנים כאלה.לגיטימי?

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

את מתייחסת לחצי מהדברים שליבחור עצוב

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

יש שמשלמים רק על אירוסין בע"המרגול

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש


ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)


ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

הפסימיות שלך היא לא רציונליתadvfb

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

הפוךבחור עצוב

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

אז תתייחס בצורה ענייניתadvfb

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

 

אני לא עובד אצלךבחור עצוב
את דעתי כבר כתבתי. הבנות אותן בנות והבנים אותם בנים. עוד מיזם מאותו הדבר לא ישנה יותר מדי. גם אם הכותרות מפוצצות. 
חבל שאתה מכניס אגו לשיחהadvfb
למה אתה הורס את הדרמה צדיקבנות רבות עלי
מתוך סקרנות- את מרגישה שזה עניין של דיוק?מרגול

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.


לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…


הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.


(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)


^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

תראי,לגיטימי?

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

השאלה שלי היא ברמת הכללמרגול

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).


מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

לענ"ד דיוק יותר מידי רק פוגע ביכולת להתחתןintuscrepidam
לא מבינה אותךלגיטימי?

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

 

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

 

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בוודאימרגול

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?


ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

אף אחד לא רוצה לצאת עם כמותמרגול

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

אין פלא שאת חותכת על דברים כאלהintuscrepidam
יש מחקר שמראה שנשים חושבות שהבן הזוג שלהם בוגר רק באזור גיל 43. יש התנהגויות של גברים שנשים מתרגמות לחוסר בגרות וזו טעות די חמורה…


באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.


ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא בטוחה שהבנת אותי כמו שצריךלגיטימי?

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אז מה את מתכוונת בתכונה הזו?intuscrepidamאחרונה
ואשמח להתייחסות למה שכתבתי על המיזם בכללי
נשמע מעניין. תודה.advfb

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

"מספר של חברה" - המנהג הכי טיפשי שהמצאנואנונימית·

מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.


אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.

ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .

בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .

אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל,  ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.


תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,

בדיוק החודש דיברו איתי בחור ובחורה לבירוריםSeven

השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר

של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...

תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן

כדור בדולח, העץ העייף וספסל הקסמים....מוקי_2020

כדור בדולח. נניח שהוא אמיתי כמו בסרטים.


מציג לכם 2 אפשרויות.

אפשרות 1 :

אם לא תתפשרו בצורה רצינית, כואבת - אתם במסלול של 10 שנים חיפושים *ורק אז* אתם מוצאים בני זוג בלי להתפשר יותר מדי.


אפשרות 2 :

אם כן תתפשרו, בצורה רצינית, כואבת - אז כן, ההתחלה תהיה טיפה חמוצה אבל לאט..לאט..זה ישתפר כל שנה,

מערכת היחסים תתחזק משנה לשנה ותוך 10 שנים של זוגיות,

תגידו *לאותה נקודה* של אושר וסיפוק מבני הזוג, כמו אנשים שבגדול לא התפשרו.


מה אתם בוחרים ?

1 או 2.

כמובן רצוי לנמק אבל לא חייב.


שבת שלום.

ברור לי ש2ספסלים

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

2 חד משמעיתאביעד מילוא

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

איזה מזל שלא צריך לבחור ואלוקים יסדר לי אותו מושלםבחורה יפה
הוא מסדר לנו את השותפים הנכונים לנואביעד מילוא

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

בעזרת השם בקרובבחורה יפה
לכל מי שאומר לי את זהאביעד מילוא

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב

בולבחור עצובאחרונה

אולי יעניין אותך