מלחיץ רק לחשוב על זה!

אם לי הייתה את האפשרות "להתערב בחשבונות אלוקיים"

הייתי מחכה ולא מתחתנת כלכך מהר!שלושה שבועות היכרות מבחינתי זה כלום!

לק"י

בכל זאת, אני הולכת לגור עם הבנאדם הזה באותו בית עד 120 בעז"ה..

אז כדאי שאני אכיר אותו ואת השגעונות שלו קצת יותר, לפני שאני אצטרך לסבול אותם 24 שעות (נגיד).

אחרי החתונה תביני שהכרת בקושי 50% ממנו...

אם מנצלים טוב את הפגישות - 3 שבועות אמורים להספיק (לדעתי)

אם רק עסוקים בליהנות אחד עם השני - אולי זה באמת מעט מדיי...

ב"הצלחה לכולם!

כשמפתחים קשר עם מישהו, צריך גם להנות, להרגיש שנעים ביחד, לעשות חוויות משותפות.

למה למהר כ"כ? למה חלילה לעשות טעויות מלחץ?

יש אנשים שצריכים זמן והמרוץ הזה סתם מלחיץ אותם.

יש כאלו שמהפגישה הראשונה הכל טסססססססס ויש כאלה שבונים לאט לאט את הקשר, כל פעם נדבך נוסף, עומק אחר, 

מלבנים דברים, מתלבטים מתייעצים....

לא חושבת, (מניסיון שעשו לי את זה...) שטוב בדייטים להיות רק ממוקדים ולנסות למצות את כל ההכרות השכלית- לא להפסיק לחפור על איך אתה רואה את, ותהליכים שעברת בחיים, ואיך תרצה לחנך וכו'...

יש מקום חשוב ומרכזי גם להכרות הרגשית.

זה לא אומר שא"א שתהיה הכרות רגשית בזמן קצר! רק לא התחברתי למשפט שלך:

"אם מנצלים טוב את הפגישות - 3 שבועות אמורים להספיק (לדעתי)

אם רק עסוקים בליהנות אחד עם השני - אולי זה באמת מעט מדיי..."

או שלא הבנתי את כוונתך טוב...

לק"י

וגמני חושבת, שאם רוצים להכיר את הבנאדם מכל ההיבטים אפשר להתחתן רק ב120..

אבל, ההרגשה שלי כרגע- שהייתי רוצה להכיר את הבנאדם טיפה יותר, להרגיש איתו בנוח ולהתחבר אלייך לפני שאנחנו הופכים להיות משפחה.

יכול להיות שבמציאות אני לא אצטרך את הזמן הזה, אבל בינתיים זה מה שאני חושבת.

איפה ד"ר תול עם הכללים שלה? ;)

נא לחזור על השיעורים האחרונים....

לק"י

(ולא בצורה מדורגת..).

גם אם אני אחשוב שאני בטוח ב100% עם ההחלטה.

זה בגלל שאני חושב עכשיו,בשכל,שכל זה תיאורתי ואין רגש בסיפור,

שצריך יותר זמן כדי להכיר כמו שצריך ולהגיע להחלטה.

ואם יקרה ואני אחשוב אחרי 3 שבועות שהחלטתי סופית-אזכיר לעצמי שכנראה שזה הרגש מדבר,

ובשכל צריך לבסס עוד קצת את ההחלטה.

לגבי העניין של ביסוס הקשר בתקופת האירוסין-פחות התחברתי לרעיון.אחרי שמאורסים נשאר רק

המירוץ אל החתונה,ולא המשך ביסוס (שהרי הוא גם סוג של בחינה) של הקשר.

בעזהי"ת.

העיקר שטוב להם. ואני סומכת על אנשים נורמלים שהם עושים מה שטוב ומה שנכון.

אנחנו סגרנו 4 חודשי הכירות יום אחרי החופה. אז מה? וב"ה מצויין לנו ביחד, ואני לא מרגישה שאני לא מכירה אותו\שהוא לא מכיר אותי. פשוט לומדים לחיות ביחד.. עוד זמן של חברות לא באמת מועיל להכירות, וסתם מוסיף לחץ וניסיונות.

ככה לפחות אנחנו הרגשנו.. ומי שמרגיש אחרת זה לגיטימי לגמרי, אבל שאלת את דעתנו

וטוב וכיף לנו הכי בעולם! (נשואים כמעט שנתיים + ילד)

מה זה קשור לכמה זמן יצאנו?????

ויש כאלו שיצאו שנים וחתכו בסוף...והם העמיקו מ-א-ד את הקשר..

כאלו שהחליטו אחרי שבועיים, לפני הרבה שנים, ויש להם הרבה ילדים, והם משפחה מצויינת.

אבל בד"כ - באמת לוקח קצת יותר. אם כי אין ענין סתם "למרוח".

את האמת לא הייתה לי בעייה, הרי אני יודעת שהוא כבר בעלי אז מה הבעייה, בכייף הייתי כבר באה פתוחה וחברותית על הפעם השנייה זה יכול היה להיות כייף ומצחיק

דרך אגב חברה שלי התארסה אחרי שבוע וחצי

לא יודעת מה הלחץ ומי הרביץ לה או איים עלייה או מה אבל אחרי חודשיים הם כבר התחתנו.. מלחיץ

עד שהכרתי את אשתי

התארסנו תוך שבועיים וחודשיים אח"כ התחתנו. מרגע ההיכרות עד לחופה בדיוק חודשיים וחצי.

אני לא חושב שלכולם זה מתאים ושכל אחד ייתקדם לפי הקצב שלו. אנחנו הרגשנו שזה מתאים לנו למרות ששנינו לא היינו מאמינים על עצמנו מראש.

(לשם ההבהרה גם אני וגם היא יצאנו עם אחרים קודם. קשרים שנמשכו יותר זמן)

אני חושב שמבחינה מעשית יש פה פזיזות, לרוב.

לעומת זאת, אני מכיר אנשים שקולים וחכמים, שכן התחתנו כך.

לא הייתי במקום שלהם, ברור לי שאם הם הכריעו כך - היו להם סיבות ממש טובות.

שכנוע עצמי עמוק ברמות חריגות - שזה זה.

(ואם זה היה קורה לי, הייתי ממש מאושר )

אני חושבת שאין מושג הזמן כ"כ קשור פה.

חיבור, אהבה, קשר- הם לגמרי מעל הזמן..

ואם כבר היו לך קשרים רציניים בעבר- מניחה שאתה יכול להבין שכמות הזמן לא מעידה כמעט על כלום.

לעניות דעתי, אדם בריא בנפשו ובדעתו-

לא היה מוכן לקחת סיכון ולהחליט להתחתן בחוסר שלימות רק כדי להגיע למעמד החופה ולהתלהב על כולם,

לכן אני משערת שמדובר בזוג בריא בנפשו ושהחלטתם התקבלה מתוך שלמות, הדדיות ורצון אמיתי.

מזל טוב להם ובקרוב אצל כולנו

בעלי ואני התחתנו תוך חודש וחצי מהפגישה הראשונה!

נשואים באושר כבר 5 שנים (עוד שבוע וחצי)

ואנחנו היינו בני 18 ו-19..

אנחנו החלטנו אחרי 4 פגישות,שהיו בתוך שבוע בדיוק

והחתונה יוצאת 3 חודשים ושבוע מהפגישה הראשונה,וב"ה אנחנו מאושרים מאד,ומעולה לנו

ואנחנו בכלל לא מרגישים שעבר "רק" חודשיים מהפגישה הראשונה (הרשמית) שלנו

אנחנו מרגישים כאילו עבר הרבה יותר זמן...

גם חברה טובה שלי עשתה ככה.. וזה היה ממש לא צפוי.. עם אחרים היא משכה איזה חצי שנה של היכרות.. ועם בעלה הם יצאו 3 שבועות ותוך חודשיים חתונה.. זה מעבר לשאלה של זמן.. זה שאלה של איכות ומוכנות.. הם היו בטוחים שהם כבר יוצאים לפחות חודשיים.. שבפועל זה היה שבועיים..

חחח

אמיתי לגמריי!!!

וכן תכלס זה די מובן.. אם יודעים שזה זה.. וכבר רוצים, אז למה למשוך??

כדי לעכל?

נכון, אבל יש כאלה שהעיכול שלהם הוא מהיר..ובדכ זה בעוד מישורים בחיים... לא רק במציאת בן זוג

ובונוס- אחלה, אם יודעים ומרגישים אז קדימה!!

גם ככה ההיכרות האמיתית מתחילה רק שהמברשות שיניים עומדות זו לו זו..

(הפחדתי??)

אישי - כל אחד כעניינו.

בד"כ, לוקח קצת יותרמשלושה שבועות להכיר ולהחליט.

זה תופעה די מוכרת.

יש זוגות שזה מתאים להם, מהירי החלטה. זה עדיין הזוי אבל עובדה שהרבה פעמים זה מצליח.

(אחותי וגיסי, אגב, החליטו אחרי שבוע (!!) והם זוג חמוד ומתאים להפליא..)

אבל, סה'כ, זה לא נראה לי מצב הגיוני. להחליט כזאת החלטה על סמך הכרות של כמה שבועות!

 יש דברים שלוקח זמן להכיר, זה לא נגמר בשיחה בבית קפה. 

וגם אם הייתי בטוחה ב2000% שהוא הוא..מה הלחץ? לא חושבת שצריך למרוח את ההיכרות יותר מידי זמן, אבל יש עוד צדדים להכיר אחרי 3 שבועות...

ויש גירסא שאומרת שכבר מהראשונה;)

לי לקח הרבה יותר זמן (חודשיים וחצי מהפגישה הראשונה-ויש שיגידו שגם זה מעט). כלומר, היה טוב מההתחלה, אבל לקח יותר זמן להחליט ולהתבשל.

ככלל, אני חושבת שזה ממש משתנה מאדם לאדם. הגיוני וברור שלרוב זאת לא הנורמה, כי כמו שאמרו פה מעליי,

יש כאלה שיצאו יומיים והם מאושרים ויש כאלה שהתגרשו, כמו גם כאלה שיצאו כמה שנים  והם מאושרים, ויש כאלה שהתגרשו.

לצערי המסקנה היא אחת, רוב הקשיים מגיעים אחרי החתונה, והשאלה היותר קובעת היא, איך מתמודדים איתם.

הכי חשוב זה להיות בנחת ולתת לכל קשר את הקצב שלו.

שאחרי שנתיים של היכרות החליטו להתחתן והם חיים באושר הם לא קריטריון לשום דבר.

זה פשוט לא תלוי בכמות הפגישות אלא באיכות הפגישות, ועד כמה הזוג מוכן באופן רציני להיכנס לחתונה ולחיי נישואין.

לדוגמה: בעלי ואני ואחיו ואשתו הכרנו בערך באותה תקופת זמן (גיסי ואשתו אפילו עוד קצת לפנינו). אלא שאנחנו התחתנו לאחר כחמישה חודשים (והיינו מתחתנים עוד קודם, לולא כל מיני סיבות שעיכבו), והם התחתנו רק כעבור ארבע שנים...

זה אומר שזוג אחד טוב יותר מהאחר? שלזוג אחד יש קשר טוב יותר מאשר לזוג האחר?

לא. כל זוג, ומה שמתאים לו.

(אם כי אני חושבת שהיכרות ארוכה מדי היא מיותרת ואפילו מסוכנת).

ארבע שנים - זה מוגזם מאד-מאד.

יש אכן אנשים שבטבעם "מתלבטים" יותר ונסחבים יותר - 

אבל צריך לזכור שאין כל מקום לסתם "קשר" לא בנישואין.

כל הענין זה להיות שלמים, כפי האפשר, עם ההחלטה להינשא. וגם הרעננות של הבניה אחרי הנישואין היא מצויינת. גם אז ממשיכים (או מתחילים..) להכיר.

נפגשנו 3 פעמים, כשלפני השלישית ידעתי שהוא עומד להציע לי נישואין. הוא הציע והתחתנו תוך חודש וחצי.

אתם בטח חושבים: איך היא יכולה להיתחתן עם מישהו שהיא לא מכירה. ובכן, באמת לא הכרתי אותו, כמעט. סמכתי על הרב שלי, שהוא גם הרב שלו, ששידך בינינו.  אינני חושבת שגם אחרי היכרות של חודשים או שנים אפשר להכיר בן אדם אם לא נישאים לו. 2 הפגישות הספיקו לי כדי להבין שאנחנו מתאימים (אומנם היו ספיקות מעטות אבל אני מניחה שלכולם יש...).

ומבחינת הרקע: שנינו היינו "מזרוחניקים"  והתחב"דנו (כל אחד בנפרד) כמה חודשים לפני שהכרנו.

לתוהים: לא אהבתי אותו לפני החתונה. אומנם, הוא מצא חן בעיניי מאד מאד אבל אהבה אמיתית הרגשנו רק אחרי.

דבר ראשון אני חשובת שלדסקס ככה בחיים של אנשים שאין לכם מושג מי הם ומה מוביל אותם זה לא בסדר. סתם יוצא מכאן המון לשון הרע וסרטים שאנשים ממציאים. ואם הייתי מאמינה בעין הרע אז בכלל....

דבר שני- אני חברה מאוד טובה של הכלה שבסיפור שפתח פותח השירשור.

מדובר בבחורה מאוד רציונאלית שיצאה כבר עם הרבה בחורים למשך תקופות זמן לא קצרות. הבחורה חשבה המון ובדקה לאורך כל הדרך מה מתאים לה בצורה שיכלית וריגשית. וגם החתן דנן בחור ירא שמים ביותר ורציונאלי ביותר ויצא כבר עם בחורות. שנייהם בוגרים לגילם ויודעים מה הם רוצים מעצמם, וכולם(!!!) מסביבם סומכים עליהם ושמחים בהחלטה שקיבלו. השניים בדקו האם הקשר מתאים להם על מנת לבנות את ביתם הקדוש ולהגשים את מטרתם בעולם!! והגיעו למסקנה שזה בדיוק זה. וב"ה החליטו להתחתן

אז אנשים יקרים, אין לכם שמץ מה מניע אנשים אז בבקשה אל תגידו לי "נישואי בוסר". אשרם שהגיעו לכזאת דרגה גבוה שהם יכולים ללכת בביטחון בלי בילבולים כי הם ראו את האמת. הלוואי על כולנו.

אני חושבת שגם אם יודעים תוך פגישה-שניים שזה-זה, לא להתארס כ"כ מהר.

לא משנה כמה השיקולים רציונאליים, כמה לבבות ופרפרים יש באוויר.

אני חושבת שזו תקופה נפלאה ונחמדה שמגלים ומכירים אחד את השני, נהנים ביחד, מבלים ביחד, וכו'.

הרי אם לשניהם ברור שזה- זה, אז אפילו מותר לקחת את הזמן יותר. לבנות את הקשר לא ממקום מחייב של אירוסים ונישואין, אלא ממקום חופשי ונוח, בלי לחצים.  

ככה, בזרימה... 

השתחררו! זה נחמד יותר. 

בעזהי"ת.

בשבילנו תקופת האירוסין היתה דיי סיוטית. רצינו להתקדם, להשתפר, להיות באמת אחד. אבל זה כ"כ לא אפשרי [ולא רצוי] לפני החתונה!! אז העדפנו לתקתק עניינים.

אבל זה בסדר, מי שמרגיש צורך להנות קצת יותר מהתקופה הזאת- סבבה לו. זה לא רע בכלל. פשוט עניין של התאמה..

האירוסין היא תקופה מלחיצה ומעצבנת, לכן צריך לנצל היטב היטב את הזמן לפני...

גם אני חשבתי שלהתחתן כ"כ מהר זה הזוי (מאוד!),

ואפילו דנו בכך בדייט ה-4,  אבל אחרי שבוע נוסף כבר היה לנו ברור שמתחתנים,

וב"ה נשואים באושר 4 שנים +2 ילדים מקסימים.

לצאת עוד כמה חודשים לא היה תורם לקשר שלנו, מאחר והפער בין לצאת לבין להיות נשואים הוא עצום,

והחיבור והאהבה כבר היו.

בקיצור,

כשזה זה אז זה זה 

כל אחד מחליט מה הכי נכון עבורו,

ואל תשפטו אחרים.

מקדימים. 

דברים מהסוג שכתבה הקולה טובה -"סיפורים על בחור שהתגלה כלא באמת דתי, אבל הוא רצה אשה דתיה, וחזות דתית- ולכן עשה לה הצגה אחת גדולה.או על בחור מופנם מאד, שעד אחרי באירוסין- כשפתאום היא ראתה איך הוא מתנהג עם חברים שלו ושלה ועם המשפחות וכו'- היא לא קלטה את זה." אמורים לגלות כבר בשלב הבירורים.

(אני לא אומר שנכון להעתיק את השיטה בשלמותה לציבור הדת"ל, אבל וודאי שאי אפשר להעתיק אותה באופן חלקי ולוותר גם על הפגישות וגם על הבירורים האינטנסיביים..).

שבשני המקרים נעשו בירורים.

לא ברמת הגננת והמוכר בסופר, אבל היו שם ברורים.

וזה דברים ששום בירור לא יעלה, הראשון- זה עניין של קשר יומיומי. הבחור עבד והיא שאלמה חברים מהישיבה- שכבר לא היו איתו בקשר, הבחור חיצונית היה דתי- בעיקר מטעמי נוחות. 

בסיפור השני זה עניין של אינטקרציה- זה הפריע לבחורה הספציפית הזו שחיפשה מישהו פחות מופנם ויותר חברותי. זה לאו דוקא חיסרון.

קודם כל, בציבור החרדי בחור מתחתן כאשר הוא עוד נמצא במסגרת ישיבתית, מה שמקל על הבירורים. כמדומני שגם הבנות עוד נמצאות במסגרת לימודית.

וכאשר יודעים שהבירורים הם העיקר, אז מתאמצים למצוא מישהו שנמצא עכשיו בקשר יומיומי, ומבררים גם על דברים שחשובים באופן אישי, גם אם הם לא בהכרח חיסרון.

(כמובן, בכל שיטה אפשר לעשות טעויות,  להתמקד בטפל ולהזניח את העיקר וכדו').

אני מעדיפה פי אלף את השיטה הדתית לאומית בדיוק בגלל זה- מה שמדרג אצל החרדים זה שטויות במיץ!!

כשאני מדברת עם אשה יקרה, שעכשיו בתקופת שידוכים בשביל הבן שלה, ילד מדהים!! מה גורם לו ל"דירוג נמוך"?

 -זה שהוא ספרדי.

- זה שאבא שלו לא לומד 24\7 בכולל אלא גם עובד קצת בהגהות ספרי קודש וכמה עבודות כאלה (שכולן בקדושה ד"א!)

- זה שאחותו עברה סמינר בכיתה י"א. (מסמינר אשכנזי לסמינר ספרדי- כי נמאס לה להיות סוג ב'.)

ועוד כל מני דברים אדיוטים שכאלה.

סליחה, אבל כשמתמקדים הרבה יותר במסביב- מפספסים את המידות של הבנ"א, את האופי שלו, את היר"ש שלו, את האינטרקציה בין שני בני הזוג, את כל מה שחשוב באמת שאח"כ תהיה להם זוגיות טובה- ולא יצרכו לנדוד בין יועצים ולבנות אותה מ0.

ואז אותה אשה אומרת לי שהיא כ"כ מקנאה באמא שלי, שפשוט מביאים לה הביתה את החתן\כלה על מגש של כסף. 

יש לה 7 ילדים, זה אומר 7 פעמים לעבור את כל מדורי הגיהנום!! (לא כולל מה שהיא עברה כשהם הולכים לסמינרים\ישיבות) 

לי זה נשמע כמו שיטה לא נכונה בכלל.

שיצאה חודש וחצי, ואז החליטו להתחתן, והחתונה היתה 3 שבועות אח"כ

יש לקחת בחשבון שגם לצאת תקופה ממושכת מידי זה לא תמיד עוזר ולפעמים רק מבלבל ומסבך, ובפרט כשומרי תורה ומצוות שלא רוצים להכשל, כדאי להיות ממוקדים אבל לא בלחץ, בפועל- עיקר ההכרות והעבודה על הזוגיות והאהבה היא לאחר החתונה, אז בהצלחה לכולנו!

אני מכירה אישית לפחות 5 זוגות שיצאו פחות מחודש וביטלו אירוסין בסוף- כי פתאום צצו דברים ופתאום הם גילו דברים שהפריעו.

אני מכירה אישית לפחות 3 בנות שאחרי שהתגרשו אמרו לי "אם היינו יוצאים יותר זמן- לא היינו מתחתנים"

אני אישית יצאתי עם מישהו, אחרי שבועיים הייתי בטוחה שבסוף נתחתן- ב"ה ב"ה שאני לא פזיזה ושפחות מחודש לא בא בחשבון אצלי.. (כי אחרי שמתארסים, אז כבר קשה יותר להפרד, וגם אם יש סיבה- אז כבר מנסים לטשטש אותה. ויוכל להיות שהיינו מתחתנים, וחיים ביחד בטוב, אבל אני בטוחה היום שלכל אחד הרבה יותר טוב איפה שהוא עכשיו...)

אנחנו יצאנו 3 חוד'. והיינו מאורסים 4 חוד' (בגלל אילוצים) והכרתי טוב מאד את בעלי לפני שהתארסנו (היתה ביננו פתיחות מדהימה) אני מרגישה שכמות הדברים החדשים שגיליתי עליו באירוסים, לא היתה גדולה. וכמות הדברים שגיליתי בשנה וחצי שעברו מאז החתונה - היתה עוד פחות גדולה.

ואף אחד מהם לא היה באמת קריטי. או היכה אותי בשוק  

כי היה לי חשוב להכיר עוד כשיצאנו גם את החסרונות שלו (ושהוא יכיר את שלי..) 

וגם היינו הרבה ביחד- עשינו שבתות ודייטים ארוכים של הרבה שעות, והלכנו הרבה לחברים ומשפחה. - מה שעזר לנו להכיר טוב.

מוזר לי שדווקא בחברה שמאמינה בראש שליט על לב- מתחתנים בלי באמת שכל (כי אין מספיק היכרות בשביל להחליט בשכל אחרי 3 שבועות) ובלי באמת רגש (כי אין באמת רגש אחרי 3 שבועות) הדבר היחיד שמתפתח כ"כ מהר- זה משיכה פיזית, וניצנים של רגש.

מנגד יש המון שיצאו מלא זמן והיום הם גרושים או לא מרוצים, זה לא מדד!

אני שפוט אומרת שממש לא תמיד זה עובד.

ואתה יודע מה, אני אגיד משהו חריף יותר- בעיני, יש יותר גרוע מלהתגרש.

חתונה פושרת. להתחתן עם מישהו שהוא לא רע, או הורס ת'חיים, אלא שסתם לא טוב לכם ביחד. שסתם אין שם אהבה בריאה וזוגיות כיפית. שסתם  אין שם מקום לפרוק ומקום שיבין ויתמוך. 

ואת זה אתה לא יכול לדעת בטוח אחרי שבועיים.

אני מדברת על סטטיסטיקות- יש לך אחוז הרבה יותר גבוהה של סיכויי הצלחה אחרי שלושה חוד' ומעלה. 

רציתי להוסיף שיש את מידת ההשתדלות ולכן ודאי צריך להפגש , לברר ולבדוק ורק אח"כ להחליט אבל לדעת שזמן זה לא בהכרח ערובה לאושר בנישואין , ותשאלו כאלה שיצאו הרבה הרבה זמן...אז שיהיה בקלות לכולם, ולא לשכוח -תפילה.

סלחו לי אבל אני אפתח ככה.

אצל חלק מהציבור החילוני חיים איזה שנתיים שלוש ואפי' חמש שנים יחד לפני שמחליטים למסד את הקשר

ואף אחד לא יכול להראות ששמה זה הולך יותר טוב ויותר חלק.

זה הכל תלוי בבן אדם יש בן אדם שיכול לקחת החלטה אחרי חודש יש אחרי יותר זמן, זה בכלל לא קשור לפזיזות או שימוש

בשכל, כי החלטה להתחתן היא לא רק אם זה היה רק שכל רוב החתונות לא היו יוצאות לפועל.

הכי פשוט זה לחיות עם מישהו בלי מחוייבות זה הכי קל, לא משנה כמה תצאו אף פעם לא תכירו אחד את שני. יש זוגות שואמרים שאחרי 10 שנים ביחד הם מהינים שבסוף השנה הראשונה ביחד הם בכלל לא הכירו אחד את השני.

בן אדם הוא דימני הוא משתנה עם הזמן אין מה לעשות. וסיפורים על ביטול אירוסין זה לא אומר כלום.

פעם דיברתי אם ראש מדרשה שאמר לי שברוב הזוגות שהוא פגש אחרי שמתארסים א ואחרי החתונה אחוזים גבוהים מתחרטים וזה עובר (לא רק כי אין ברירה, אלא כי עובר הפחד) אחרי כמה זמן והזוגות חיים באושר ואושר שנים רבות ביחד.

הטענה שלחיות ביחד זה לא עוזר- אינה טענה למה שהבאתי. אתה לא יכול להוכיח שקיצניות איננה הרסנית ע"י זה שאתה מביא את הקיצוניות השניה ומוכיח שהיא הרסנית לא פחות.

צריך איזון. מצד אחד- לא תוך שבועיים-שלושה ומצד שני לא תוך שנתיים שלושה.

אני התארסתי תוך 3 חוד- אבל הם היו מאד מאד אינטנסיביים! היינו נפגשים 2-3 פעמים בשבוע, לפחות 5 שעות כל פעם והגענו גם לפגישות של 12 שעות(פרט למקרים בודדים) ןשיחות ארוכות כל יום או פעמיים ביום. ועשינו שבתות ביחד כבר אחרי חודש, והלכנו לחברים. 

אם זה היה בתקופה עמוסה יותר אצלנו והיינו נפגשים פחות- אז ודאי לי שהיה לוקח לנו יותר זמן.

בעיניי יש רמת היכרות בסיסית שאדם חייב לעצמו לפני שהוא מתחייב לכל החיים. וזה ש3 שבועות הדברים זרמו והיו סבבה- לא מחייב כלום.

(יש לי סיפורים על בחור שהתגלה כלא באמת דתי, אבל הוא רצה אשה דתיה, וחזות דתית- ולכן עשה לה הצגה אחת גדולה.

או על בחור מופנם מאד, שעד אחרי באירוסין- כשפתאום היא ראתה איך הוא מתנהג עם חברים שלו ושלה ועם המשפחות וכו'- היא לא קלטה את זה.)

גם שנה של דייטים על ספסל של שעתיים- לא תספיק כדי לדעת. וגם שלושה שבועות שבהם תהיו כל הזמן ביחד- לא יתנו את הפרספקטיבה הרצויה.

אני לא מבינה איך הם מסוגלים לעשות את זה.זה נראה לי בלתי אחראי...

יש לי הרבה חברות חרדיות,

שסגרו אחרי הרבה יותר זמן...

מכירה בודדות שהתארסו כ"כ מהר...

לפני ה4-5 פגישות האלו יש מסכת שלימה של בירורים שגם החתן והכלה שותקים לזה על פי רוב כך שיש הרבה דברים שמבררים כבר לפני

זה מתבטא אח"כ במספרים? ממש לא!

כך שכנראה שזה עניין של תרבות, כפי שכבר נחפר אינסוף פעמים בעבר.

האם זה בגלל שגם לא כ''כ מקובל להתגרש או שהם באמת ובתמים מאושרים ביחד?

{אני ממש מקווה שזו האפשרות השני. אבל אין לי דרך לדעת..}

אבל ממה שאני מכיר, זה פשוט ככה. אין אופציות אחרות... פשוט מאושרים.

 מהתרבות החרדית,ונכון שאין יותר גרושים מאשר בחברה הכללית.ונכון שלומדים לחיות עם מה שיש ולנסות להיות מאושרים...הכל נכון.אבל,אני לא מבינה דבר אחד:למה?למה לא לבדוק יותר טוב ויותר לעומק מיהו האדם שאיתו אתה קושר את גורלך?למה להיכנס לזה מתוך הנחה ש"נסתדר ,כבר"ו"יהיה בסדר"למה להגיע למצב שצריך להשלים עם המציאות אחרי החתונה?מי אמר לך שרובם באמת מאושרים?שהם לא מתאכזבים קשות מדברים שם יכלו בקלות לגלות לפני הארוסין,אם הם היו בודקים קצת יותר לעומק? בעיני זו בהחלט חוסר אחריות.הרבה מהם לא קולטים מהי משמעות הצעד הזה,שנקרא להתארס...

"הרבה מהם לא קולטים מהי משמעות.. להתארס"...  אני לא בטוח שאנשים שהולכים לצד השני קולטים יותר טוב. לפעמים ההיפך: "שיכורים" קצת לרגע - ולא מבינים את המשמעות של הקמת בית.

ולגבי "דברים שהיו יכולים לגלות בקלות" - דומני שדווקא שם, בגלל זה, יש ממש "חקירות שתי וערב" לגבי המועמד טרם פגישה; כך שמבחינת נתונים אובייקטיביים לא-פעם יודעים טוב בהרבה מאשר כאלה שנסמכים רק על היכרותם.

מה שנשאר זה ההרגשה הסובייקטיבית, ולא "דברים שיכלו לגלות". אם כי, הטעיות, לצערנו, יכולות להיות בכל מקום.

עקרונית - חושבני שלא צריך להקצין לשום כיוון. גם לברר נתונים על האדם, גם להכיר סובייקטיבית, גם להרגיש טוב, גם לא להקצין לתחושות חיצוניות של רגע. ובזמן סביר - עם הבנה שיכולות להיות "חריגות" לשני הכיוונים, גם של זמן קצר מאד, וגם של "קצת יותר" עד להתבררות.

אבל צריך להיזהר מהכללות, בשעה שיש כמעט "אפס נתונים".

זה אכן נכון. ומי אמר שאין לי נתונים?דווקא יש לי.<אני חרדית >ויודעת בדיוק איך זה עובד!...ולא כולם שם מבררים כל כך לעומק כמו שזה נשמע.מתארסים מתוך ידיעה,מראש,שהם לא מכירים טוב אחד את השני,אבל "גם ככה אי אפשר להכיר באמת עד אחרי החתונה..." אז מהמרים מראש על כל הקופה, מנסים לבדוק את הקווים הכלליים ולראות אם יש התאמה ופוטנציאל,ומתארסים.ככה זה עובד הרבה פעמים.

ש"את חרדית", או "חרדית לשעבר"...

אבל גם לך "אין נתונים"..

בשביל נתונים, צריך סטאטיסטיקה מדוייקת מציבור גדול מאד. יש גוונים שונים. יש מקומות למשל בחב"ד, שהאימהות מבררות ביניהן על פרטים שאיש לא מעלה בדעתו...

בוודאי שלא נכון להגיד "כולם", לאף כיוון. וגם אני לא התכוונתי להכליל לצד השני.

ויש גם אמת בכך שלא מכירים באמת עד אחרי החתונה. את זה רבים שהתחתנו יגידו דומני, לאו דווקא "חרדים". אבל גם נכון שאסור להסתמך על ה"תירוץ" הזה. צריך לדעת לפני כן במי מדובר, וגם לראות שיש פוטנציאל להרגיש טוב ביחד.

לא אמרתי שמה שכתבת לא קיים. אבל נגד ההכללה. כאילו ככלל "חיים עם מה שיש" ופחות מאושרים מהאחרים. עיקר האושר בנישואין - תלוי בבחירה איך מתנהלים אח"כ. אבל בוודאי שצריך להיות קודם, גם ידיעה עם מי מתחתנים, וגם "משיכת הלב", הרגשה טובה ביחד - כדי לראות שאכן הלב פתוח זה לזה, ויוכל להמשיך ולבנות אח"כ.

בס"ד

כל מילה - בסלע!!!

גם לדעתי צריך לקחת את הזמן... לא שנה שלמה, אבל גם לא שבועיים. זה נראה לי חסר אחריות לחלוטין!!

וגם אם קורה שאחרי שבועיים כבר ברור ש"זה זה" לא יקרה כלום אם תצאו עוד חודש-חודשיים... כמובן בזהירות מירבית שלא ליפול וכו', אבל באמת שאין טעם לרוץ מהר מדי...

בזמן ה"מיותר" אפשר ללכת הביתה לפגוש את ההורים, ללכת לאחים נשואים\חברים נשואים (אם יש), לפגוש חברים בכלל, לפגוש את כל המשפחה - אפילו דודים וכאלה (זו לא בושה לצאת ולא צריך להחביא את זה!!). לטייל יחד, לנסות להיפגש בשבת, להעלות נושאים לדיון\ויכוח ברמות כלליות ופרטיות (נושאים של עמ"י וא"י כמו יישוב הארץ מול דאגה לעם, גרוש יהודים או סרוב פקודה), לצד שאלות מהחיים הפשוטים והפרטיים - החל במאכלים אהובים ותחביבים וכלה בשאלת החינוך לילדים (ממ"ד או תורני נפרד??) כמובן שלא חייבים להסכים בהכל אבל זה נותן להכיר את השני (וגם לראות איך השני מתמודד כשהוא לא מסכים איתך - זה דבר ממש ממש חשוב!!!)

לחקור את ההיסטוריה מגיל 0 ועד לשלב זה, חוויות מצחיקות, ללמוד את השמות של כל האחים\דודים,אחיינים\בני דודים. דברים מיוחדים של המשפחה (ימי הולדת? יום נישואין להורים? טיולים משפחתיים? לומדים מזה המון!!!)

לברר את מי הוא\היא מעריכים ולמה - זה גם נותן הרבה (מי שמעריך את ההורים שלו זו נק' זכות משמעותית גם לו וגם להם...)

וגם - להביא הביתה!!! - שההורים יראו ויחוו דעה (גם אם לא תקבלו את דעתם בסוף). ציטוט של אמא שלי: "התפקיד שלנו הוא רק לומר לך אם הוא ממש רע - שלא תתחתני איתו!!! בכל מקרה אחר אין לנו מה לומר בעניין. את זו שצריך להיות לה טוב איתו". אני חושבת שזו גישה ממש צודקת..

מצטטת את ה-משפט של קולה:

"גם שנה של דייטים על ספסל של שעתיים- לא תספיק כדי לדעת. וגם שלושה שבועות שבהם תהיו כל הזמן ביחד- לא יתנו את הפרספקטיבה הרצויה."

נתפלל שבע"ה נזכה לקבל את ההחלטות הנכונות בזמן הנכון.

כמה שכ"כ קשה לחפש (ויש פה הרבה שיעידו על כך) - כמובן וכמובן שיותר קשה "למצוא" את האדם הלא נכון! זה יכול להיות מתכון לחיים של סבל! חבל על שניכם!!!

הרבה תפילות והרבה אמונה ובע"ה התוצאה תהיה שווה את כל הדרך הארוכה.....

איחולי הצלחה לכולם (וגם לי..)

אני מכיר כמה זוגות שהתחתנו בדרך הזאת וברוך ה' הכול דבש

מכירה גם כאלו,

וגם כאלו שזה הפוך!

מה גם שאתה לא יכול לדעת אפעם אם הכל דבש אצל זוג. כולם יכולים לעשות הצגות..

לא מוכיח כלום.

אנחנו משתמשים בשכל שלנו כדי להעריך אם זאת שיטה נכונה ואידאלית או לא.

בעיני- זאת שיטה שיכולה לעבוד, אבל בתור אידאל- היא ממש לא.

גם שיטה של אן-דן-דינו יכולה לעבוד בחלק מהמקרים.

וגם השיטה הישנה שבה האבא היה מוכר את בתו למרבה במחיר. (לעיתים המרבה במחיר פשוט היה מאוהב בה..)

וכל שיטה אחרת שקיימת עובדת לפעמים.

השאלה- מה השיטה האידאלית שמצליחה לנבא הכי טוב לאורך ימים ושנים בלי קשר למצב הנפשי\פיזי\מנטלי של בני הזוג?

בעיני- שיטה של לברר דברים קריטיים לפני, לצאת תקופה בכמות ובאיכות שתספיק להכיר את רוב הצדדים, כולל אלו הפחות מחמיאים, ותספיק לפתח רגש שיהיה מספיק חזק כדי לעמוד בכל הטלטלות של שנה ראשונה, ולהחליט מתוך שכל.

קולה יקרה, אני מעתיקה את הפסקה האחרונה שלך לטובת הכלל:

"בעיני- שיטה של לברר דברים קריטיים לפני, לצאת תקופה בכמות ובאיכות שתספיק להכיר את רוב הצדדים, כולל אלו הפחות מחמיאים, ותספיק לפתח רגש שיהיה מספיק חזק כדי לעמוד בכל הטלטלות של שנה ראשונה, ולהחליט מתוך שכל."

לדעתי זה מסכם את העניין ואפשר לסגור דיון.

משך הקשר ואיכותו נמדד לפי התוצאה, ולא לפי מדדי זמן כאלו או אחרים.

כל אחד יכול למצוא דוגמאות לכאן ולכאן, וכל אחד יכול להגיד שהשיטה שלו צודקת, וכמה זמן שהוא יצא זה מספיק לא רק לו, אלא לכולם זה האידאל.

צריך פשוט להיות עם יד על הדופק, לברר באמת מתוך שכל, לתת גם לרגש להיכנס כשזה מתאים, וללכת עם האמת שלך בלי לחצים חיצוניים.

כמו שכבר נאמר פה: זה תלוי מאיזו חברה אתה בא. כששמעתי בזמנו על זוג שהתארס אחרי פחות משבוע אמרתי שאין מצב שאני עושה את זה, ואז קרה שאחרי שבועיים החלטנו על חתונה. להגיד שהיינו פזיזים? לא. להגיד שזה מתאים לכולם? גם לא, אבל אולי לעוד כמה זוגות לפחות...

בדיוק באותה מידה אפשר "להיבהל" מאותם שמכירים כמה חודשים (שכך, אני מניחה, צריך לפי השקפת עולמך..).

חילוניים (שמכירים בד"כ כמה שנים) מסתכלים בהלם על דתיים שמכירים "רק כמה חודשים" אחד את השניה לפני חתונה ושלא חיים ביחד קודם "בשביל להכיר טוב יותר",

ודתיים מסתכלים בהלם על אלה שמכירים "רק" 3 חודשים לפני חתונה.

בדרך כלל, כל מה ששונה מהשקפת עולמינו נראה לנו מאד נוראי...

אני חושבת שזה בסדר גמור להכיר 3 שבועות, אבל עדיין לא אומרת שזה מה שאני מאחלת לעצמי...

אם מבררים טוב לפני שנפגשים אז בודקים רק את ההתאמה בין השניים ואז זה מספיק זמן בהחלט!

אם הייתי יכולה להתערב בחשבונות שמיים הייתי בוחרת לדעת הכי מהר שאפשר אם הוא המיועד לי ואז לדלג על שלבי הפגישות המתקדמות - כי גם ככה זה הוא...אבל בשביל מה להתעייף?!

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).