ולפתע צלצל הטלפון בביתי. "המעלית נתקעה" אמרה. "כל החלונות בבית
נעולים למעט אחד". היא עצרה רגע ואחר-כך הוסיפה: "בחדר הזה אמור להימצא עכשיו בעלי" •
היה זה ערב אחד, אחרי שסיימתי את עבודתי וחזרתי הביתה, מספר ר' חס"ד. פתאום צלצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו נשמע קולה של הרבנית. כדרכה, התנצלה בעדינות רבה על שהיא מטריחה אותי, אך הסבירה כי היא מצויה במצב מיוחד, שבו לא יכלה להימנע מלפנות אלי.
...היא דיברה איתי באמצעות מכשיר טלפון שהיה מותקן במעלית הפנימית שבתוך הבית, וסיפרה כי המעלית נתקעה בין קומת הקרקע לקומה העליונה. היא אמנם לחצה על כפתור האזעקה והצלצול נשמע היטב בכל הבית, שבו שהה באותו זמן הרבי, אך אין קול ואין עונה.
מיהרתי אל הבית. כשניסיתי לפתוח את הדלת במפתח שברשותי, התברר לי כי זו נעולה מבפנים. ניגשתי לטלפון ציבורי סמוך, התקשרתי אל הרבנית ושאלתי מה לעשות. היא הרהרה קלות ואמרה: "לא תהיה לך ברירה אלא לטפס על סולם ולחדור אל הבית מבעד החלון".
שאלתי, איזה חלון פתוח. הרבנית חשבה רגע וענתה: "כל החלונות בבית נעולים, חוץ מהחלון הפונה לחדר-השינה". היא עצרה רגע ואחר-כך הוסיפה: "בחדר הזה אמור להימצא עכשיו בעלי".
לא ידעתי את נפשי מרוב מבוכה וחרדה. אבל באין-ברירה, כמצווה ועומד, נטלתי סולם ארוך, הצבתי את ראשו סמוך לאדן החלון המואר, והתחלתי לטפס למעלה.
נדמה לי שאין צורך וגם אי-אפשר לתאר את הרגשתי באותם רגעים. שליבות הסולם נדמו בעיניי כאיון סופיות.
כשהגיע ראשי לגובה החלון, עבר רעד בכל גופי. קפאתי במקומי וניסיתי לאזור את כל תעצומות נפשי. במאמץ רב התרוממתי וניצבתי מול החלון. הוא לא היה נעול, אך היה סגור. דחפתי אותו קלות והוא נפתח לרווחה.
ואז עלה לעיניי מחזה מדהים ומאויים, שכמעט גרם לי למעוד ממרומי הסולם: הרבי ישב מול החלון שבו הופעתי.. עיניו היו פקוחות והביטו היישר ניכחן, העיניים בערו כלפידים ופניו להטו באור שלא מן העולם-הזה.
הרגשתי כאילו אחז בי שיתוק. פשוט לא הייתי מסוגל להניד אבר. אולם הבחנתי כי הופעתי הפתאומית לא הפריעה את הרבי. עיניו היו תקועות בחלל ומבטו עבר דרכי כאילו הייתי שקוף.
התעשתתי. כחיה נפחדת חמקתי מהר פנימה, ירדתי אל קומת המרתף וחילצתי את המעלית התקועה.
כשסיפרתי על כך לרבנית, עדיין הייתי נרעש ונרגש. אבל היא לא ראתה בדבר מאורע חריג. היא הניפה את ידה בתנועה שאמרה: רגילה אני בדברים מסוג זה.
ביקשתיה כי תתנצל בשמי לפני הרבי על 'פלישתי' ושתסביר לו מדוע עשיתי זאת, היא הבטיחה לעשות כן.
למחרת אמרה לי הרבנית, כי הרבי כלל לא הבחין בכניסתי פנימה...
נעולים למעט אחד". היא עצרה רגע ואחר-כך הוסיפה: "בחדר הזה אמור להימצא עכשיו בעלי" •
היה זה ערב אחד, אחרי שסיימתי את עבודתי וחזרתי הביתה, מספר ר' חס"ד. פתאום צלצל הטלפון בביתי. מעברו השני של הקו נשמע קולה של הרבנית. כדרכה, התנצלה בעדינות רבה על שהיא מטריחה אותי, אך הסבירה כי היא מצויה במצב מיוחד, שבו לא יכלה להימנע מלפנות אלי.
...היא דיברה איתי באמצעות מכשיר טלפון שהיה מותקן במעלית הפנימית שבתוך הבית, וסיפרה כי המעלית נתקעה בין קומת הקרקע לקומה העליונה. היא אמנם לחצה על כפתור האזעקה והצלצול נשמע היטב בכל הבית, שבו שהה באותו זמן הרבי, אך אין קול ואין עונה.
מיהרתי אל הבית. כשניסיתי לפתוח את הדלת במפתח שברשותי, התברר לי כי זו נעולה מבפנים. ניגשתי לטלפון ציבורי סמוך, התקשרתי אל הרבנית ושאלתי מה לעשות. היא הרהרה קלות ואמרה: "לא תהיה לך ברירה אלא לטפס על סולם ולחדור אל הבית מבעד החלון".
שאלתי, איזה חלון פתוח. הרבנית חשבה רגע וענתה: "כל החלונות בבית נעולים, חוץ מהחלון הפונה לחדר-השינה". היא עצרה רגע ואחר-כך הוסיפה: "בחדר הזה אמור להימצא עכשיו בעלי".
לא ידעתי את נפשי מרוב מבוכה וחרדה. אבל באין-ברירה, כמצווה ועומד, נטלתי סולם ארוך, הצבתי את ראשו סמוך לאדן החלון המואר, והתחלתי לטפס למעלה.
נדמה לי שאין צורך וגם אי-אפשר לתאר את הרגשתי באותם רגעים. שליבות הסולם נדמו בעיניי כאיון סופיות.
כשהגיע ראשי לגובה החלון, עבר רעד בכל גופי. קפאתי במקומי וניסיתי לאזור את כל תעצומות נפשי. במאמץ רב התרוממתי וניצבתי מול החלון. הוא לא היה נעול, אך היה סגור. דחפתי אותו קלות והוא נפתח לרווחה.
ואז עלה לעיניי מחזה מדהים ומאויים, שכמעט גרם לי למעוד ממרומי הסולם: הרבי ישב מול החלון שבו הופעתי.. עיניו היו פקוחות והביטו היישר ניכחן, העיניים בערו כלפידים ופניו להטו באור שלא מן העולם-הזה.
הרגשתי כאילו אחז בי שיתוק. פשוט לא הייתי מסוגל להניד אבר. אולם הבחנתי כי הופעתי הפתאומית לא הפריעה את הרבי. עיניו היו תקועות בחלל ומבטו עבר דרכי כאילו הייתי שקוף.
התעשתתי. כחיה נפחדת חמקתי מהר פנימה, ירדתי אל קומת המרתף וחילצתי את המעלית התקועה.
כשסיפרתי על כך לרבנית, עדיין הייתי נרעש ונרגש. אבל היא לא ראתה בדבר מאורע חריג. היא הניפה את ידה בתנועה שאמרה: רגילה אני בדברים מסוג זה.
ביקשתיה כי תתנצל בשמי לפני הרבי על 'פלישתי' ושתסביר לו מדוע עשיתי זאת, היא הבטיחה לעשות כן.
למחרת אמרה לי הרבנית, כי הרבי כלל לא הבחין בכניסתי פנימה...
