כלומר, אני יכול להבין איך יש קשר -

השאלה אם אני צודק

זה לקראת נישואין וזוגיות בל"חיות...

אבל זה דיון ענקי שמדבר בכללי על ש"ל ובפרט ההשלכה של הש"ל על הקמת בית ובכללי הבשלות הנפשית לחתונה של בת...

בחורה שמסיימת שמינית?

לא כתבת את זה בפירוש למעלה, אבל אני מבין שהבנתיך נכון

כי הוא יכול להסתעף, כמובן, גם לזה (וזה די ברור שזה יקרה, וזה גם המטרה של הדיון)...

אני אישית לא אוהב את המושג, הקלות שבה הסטנדרטיות הזו עשויה לרמוס את הלא סטנדרתי 

למרות שבמקרה דנן מדובר על סטנדרט גמיש יותר, ועל גמישות לעניין הסטנדרט.

פשוט זה מילה שבהקשר הזה קשה לי לשמוע, נסיון רע.

לי אישית השרות נתן המון ובכללי זה שנה פותחת לחיים..

לומדים על החיים ועל עצמי הרבה..

תקשורת בינאישית, ביטחון עצמי, אחריות, ועוד..

אבל כמו כל דבר יש לזה כל מיני צדדים..

יש בנות שמרוב חסיפה או חוסר מסגרת הן מתדרדרות ממש ומכל מיני בחינות,

יש מקומות שלא יודעים להתייחס לבנות שרות ואם הבת לא תופסת את זה היא סובלת (או לומדת לחיים.. תלוי בכלים שיש לה..

לא כל אחת מתחשלת.. יש שקשיים מעלים ויש שמורידים..)

בכללי אם יודעים לאן מגיעים (ולא תמיד יודעים..) ומתייעצים עם האנשים הנכונים כשיש קשיים-

אז זה מתנה אפשר לומר אכרכית לחיים.

(זה לא נשמע טוב.. אבל ככה זה.. השנה הזו תורמת לבת יותר משהבת..)

החלטתי אחרי כמה נסיונות לדלג על ש"ל וללכת ישר ללמוד. (בהתייעצות עם הוריי ומוריי)

אך כן היתה חשובה לי מאוד ההתנדבות, ולכן בחרתי ללמוד (מיד אחרי 1/8) ב"מכללה ירושלים", ששם קיימת אפשרות לשלב שנה א' עם פרויקט שנקרא "שנת חסד"- ש"ל בשיתוף עם בת עמי ועיריית י-ם. ההבדל הוא במספר השעות השבועיות המוגדר שהוא קטן יותר מש"ל "רגיל"...

בפרספקטיבה של כ-13 שנה, אני יכולה להעיד שזו היתה השנה המשמעותית ביותר שלי.

ולגבי הקשר לנישואין- התחתנתי בגיל 20.5 וכבר הייתי בשנה ג, מה שמאוד הפחית את הלחץ הלימודי בתור נשואה, ואת בכורי ילדתי בשנה ד. ולזה הרב מלמד התייחס שלא לאחר את גיל הנישואין בגלל ש"ל+מדרשה+לימודים, בגלל הקושי האובייקטיבי להקים בית וללמוד בו זמנית.

לא יודעת אם זה מתאים לאחרות, ואפילו לא מעודכנת אם עדיין קיים הפרויקט הנ"ל במכללה, אך באמת שלי היה הכי טוב שיש ללכת על המסלול הזה.

בהצלחה רבה לכולן בהחלטות האלו!!!!

מה את היית רוצה לעשות? מה הכי מושך אותך?

אולי בכלל טיול של כמה חודשים לנפאל?

מממ.. תאמת?

פאדיחה.. מה עבר עלי שכתבתי .. מזל שאפשר לערוך! 

מבחינת נתינה וחסד- זה לענ"ד חשוב מאוד! לכן אני שילבתי, משלבת ואשלב את זה בכל משך חיי, בעזרתו ית'.

לכן, לא נראה לי האטרף הזה של "מה???? לא עשית שירות לאומי????"

כן חשוב מאוד שבין התיכון/אולפנא להמשך ביסוס חיי (לימודים גבוההים כלשהם) תהייה שנה שבה ארכז לימודי קודש (שאני בוחרת אצל מי, כמה ולמה) עם שיעורים/הרצאות/סדנאות (רעיון בהתהוות) של פיתוח אישיות והתמודדויות עם אתגרי החיים...

[אגב, בזה השירות הלאומי לוקח חזק!!]

ואז... להתחיל את הלימודים...

זה מה שיעשה לי טוב...

בדיעבד- עברתי את כל זה, אבל בדרך מתוסבכת... 

ולא כולן היו חוות את זה כך...

(כמו ש'טלטל זהוב' הזכירה- יש בנות שהשירות לא עושה להן טוב..... בכלל.)

טיול לנפאל???? פחחח

אם כבר- שביל ישראל..

זה ניצול מסויים

סתם לדוגמא בחב"ד יש 4 שנות לימודים שמתוכם חצי שנה-שנה צריכים לצאת לשליחות (סוג של שירות לאומי של חבדניקים ) במסגרת הלימודים, כך שאחרי 4 שנים יוצאות עם תואר ביד ואז מתחילות לעבוד וכו'.

ע"פ רוב הן מתחתנות באמצע התקופה כך שקבלת התעודה לוקחת עוד שנה  אבל בשלב די מוקדם בחיים יוצאים אחרי שליחות ולימודים לחיים..

סלח לי אבל מה שכתבת הוא חוצפה. שירות לאומי (כמו שירות צבאי) יכול להיות גם שירות מבוזבז אבל יכול להיוםן גם שירות משנה עולמות וחיים. 

לכתוב ככה שכותרת שהוא בדרך כלל בזבוז זמן?! סליחה?!?

אבל בסדר. תחייה עם ההרגשה שתרומה לעם שלך היא בזבוז. זה נורא בריא ונכון. 

תיסע פעם עם החיילות/ים שמשרתים בקריה או בלשכות הגיוס באוטבוס להבין עד כמה זה בזבוז זמן להחזיק חיילים סתם.

והשירות משנה יכול להיות נהדר אבל לא ע"ח שנה סתם, אפשר לשלב בלימודים ואז זה יוצא נהדר

בואו נודה באמת, אם את לא בגרעין רציני ועמוס אז במשך השירות יש לך המון זמן חופשי ללמוד את מה שבא לך (תמיד הכעיס אותי קצת שמישהי שעושה שירות 8-3 מתלוננת שאין לה זמן לשבת וללמוד מה שמעניין אותה או מתלוננת על אורייתות כשאני ממש ניסיתי להגיע אליהן)
שנתיים מהחיים שלך את נמצאת במקום שמאפשר לך לקבל הכשרה מקצועית על כמעט כל נושא בעולם וזה מבלי לעבור ראיון עבודה קדחני לפני, את מקדישה מעצמך שנתיים לעם ולמדינה כי כל העבודת מידות שלמדת עליה באולפנא/ מדרשה? הגיע הזמן לממש אותה.

אני לא אוהבת את הרעיון של שנה אחת (גם אם היא ממש לחוצה ועמוסה). לדעתי אם נתנו לנו אפשרות של במקום צבא לעשות שירות אנחנו צריכים לומר תודה ולא לחפש איך להתחמק מזה.

יש לי הרבה חברות שעשו שנה אחת וזה נושא שמאוד צורם לי. עם כל האפשרויות היום של שילוב לימודים ושירות, למה לא לעשות את זה?
וכן, גם אני מאוד אשמח להיות עכשיו בשנה ג' ולראות את התואר מתקרב. אבל אני בטוחה שהייתי אדם אחר לגמרי אם לא הייתי עוברת את השנתיים האלה...
 

לשירות צבאי...

זה לא!!!

אנחנו אמורות להתגייס??

לא.

למה שאחפש תחליף?

למה בכלל להכניס את עצמי לחיפוש משהו שלא קשור אלי?

מה עם המהות של האשה?

ולא- אני לא מדברת רק על הקמת משפחה יר"ש וכו'...

יש לה עוד הרבה מה לפתח באישיות ולקדש את שם ה' בעולם.

ובטח! בטח שגם ע"י עשיית חסד!

אבל מה העניין של ה*שנתיים* שירות?? 

כדי לצעוק ליד חילונים שישנת 3 שעות בלילה כמוהם?

כדי לומר שהיה לך בוס מעפן וקשה *כמו* המפקד שלהם??

די נו.. די לנסות להתאים את עצמך (בתור בת, לא את אישית) למקום שלא קשור אליך... 

השירות הלאומי יכול להוות דבר נהדר!

רק שיעיפו כבר את הכותרת מעליו "אני בת אז אני לא יכולה להתגייס אבל הנה, תראו! אני עושה שנתיים שירות!!"

.....

למזלי, בשלב זה אני לא צריך להביא טענות בעד ונגד שירות לאומי או המסלולים האחרים שהוזכרו. 

הדיון אינו על המהות של האופציות, (האם ש"ל תורם?) אלא על דרך החיים שמובילה לאופציות השונות. 

האופציות בסיום התיכון לבחורה דתייה:

1. שנה של שירות לאומי 

2. שנתיים שירות לאומי 

3. סמינר

4. צבא

5. מדרשה

6. אקדמיה

7. בית

8. עבודה

9. טיול

10. חתונה

11. פסיכומטרי

12. להקים מאחז

אפשר לשלב את כל הדברים הללו, לבחור רק חלק, לשחק עם הכרונולוגיה או לוותר לחלוטין. 

ויש שני שיקולים שמשפיעים על הבחירה:

1. דרך החיים המקובלת בחברה\מגזר\מוסד של אותה בחורה. 

2. העדפות אישיות של הבחורה. 

ולפי ההכללות, החילונים מעדיפים נשים בצבא, והדתיים מעדיפים שירות לאומי והחרדים מעדיפים את הסמינר. אולם גם הם מתחלקים לתתי קבוצות, ויש דתיים שמעדיפים צבא לנשים, ויש חילונים שמעדיפים שירות לאומי, וכו..

וכנגד האינטרס והצפי של החברה - יש את ההעדפות האישיות של הבחורה. יש מגזרים פלורליסטיים שמאפשרים לבחורה לבחור, ויש שרואים את הבחירה של הבחורה בעין רעה, עם סנקציות. 

יש מספר דרכים לגשת לפתרון האישי:

1. הליכה בתלם. 

2. לעשות מה שטוב בשבילך. 

3. לעשות מה שטוב בשבילך - בתוך התלם. 

חובה לציין שכל שילוב וכל בחירה, יהיו בה יתרונות וחסרונות, ותצטרכי לעשות את החושבים. 

(ואם את חושבת שזה רע, חכי שתכנסי לחנות ספרים, ואז נראה איך את מסתדרת עם בחירות). 
 

יצא לי לראות כמה פעמים את הסטטיסטיקות שמחלקות את הבוגרים של מוסדות דתיים-לאומיים. וממה שאני זוכר, היה שם גיוון מאוד מעניין. 

90% לומדות הוראה

5% לומדות עבודה סוציאלית

עוד אחת מעצבת מטפחות

אחת גננת

עוד אחת לומדת אחיות

שתי אמהות בבית

ועוד אחת שלומדת משהוא מעניין באמת- משפטים אולי?

לדעתי יש בדיון הזה נק' יסודית-

השילוב בין לחיות עכשיו את מה שנכון לעכשיו

לבין לחיות עכשיו את מה שיכין אותך להיות מוכן לאח"כ

יש תופעה של אנשים שעסוקים בלחיות את מה שיהיה מחר- חושבים רק על להתכונן לעתיד- עד שאין להם בכלל הנאה מההווה

ויש אנשים שחיים כל כך בפנאן על ההווה שהם בכלל לא מוכנים לעתיד

באמת- צריך לשלב ביניהם

לעשות עכשיו דבר שהוא גם טוב לגיל ולמצב חיים של עכשיו- וגם יהיה הכנה לקראת הדבר הבא בחיים

זה שמישהיא תהיה בגיל 40 אמא ל10 ילדים לא אומר שהיא צריכה בגיל 18 לעשות שירות לאומי דווקא במשו של ילדים כדי לעשות סטאז' עליהם... למשל

או למשל זה שמישהיא תצטרף לעזור לבעלה בפרנסת המשםחה ולכן היא צריכה שיהיה תה תואר או הכשרה מקצועית -לא אומר שבגיל 19 לא יהיה לה נכון ללכת לשנת שירות שניה

זה עניין של איזון בין הווה לעתיד

כל אזרח במדינת ישראל מחוייב לתת מעצמו שנתיים או שלוש למדינה. המגזר שלנו עשה הסדרים מסויימים ובנים משרתים שנה וחצי (פלוס לימודים בישיבה שחשובים לדעתי לא פחות) ובנות מקבלות פטור מלא מהצבא.

אז נכון, לפי החוק בת שמצהירה שהיא דתייה לא חייבת לעשות שירות לאומי בכלל, אבל אלו הערכים שבהם אנו מאמינים? אני מאמינה שמעבר להקמת בית בישראל יש עוד ערכים חשובים כמו ערבות הדדית ותרומה לעם ישראל. אני חושבת שצבא זה מקום לגברים, אבל אם יש לך אפשרות לתרום לעמ"י, ובתחום שאת אוהבת וטובה בו, למה לא?

לדעתי זאת חובה מוסרית לעשות שירות לאומי! שנה או שנתיים זה כבר פחות חשוב, אבל האמירה הכוללנית של "למה לחפש תחליף" צרמה לי מאוד...

גלי, הערכים שלך שונים מהערכים של אחרים. 

לאחד זה יותר חשוב להקים משפחה, לאחר זה יותר חשוב ללמוד תורה, והאחרון רוצה "להתקדם בחיים" באוניברסיטה. 

ולכן אי אפשר לנצח במלחמת ערכים, לכל אדם ולכל חברה, ערכים שונים. 

אבל יש מכנה אחד מהותי ובסיסי שצריך להיות משותף לכל המגזרים והאנשים, והיא שאין כופים ערכים. 

אני לא יכפה על אחרים להתחתן, ללמוד תורה, לתת צדקה או לעבוד בבית ספר. 

הכפייה המותרת - היא בגדר המינימום הנצרך לתועלת כלל החברה וכאשר אין שום ברירה אחרת.  
 

תחשבי שניה מה היה קורה אילו עצרו את ההורים שלך, לקחו אותם למסגרת כזו או אחרת, ובלי לשלם להם, כפו עליהם לעסוק בפעילות "ערכית" במשך שנים. (מזכיר כמה מדינות..)

בטווח הקצר - כל אחד ילך אחר הרצונות והערכים שלו (או של החברה\מגזר שבה הוא חי). את רוצה לעשות שירות לאומי בבית ספר, זה מה שמצופה ממך, וכו? בכבוד. את לא רוצה, בכיף. 

בטווח הרחוק - יבצעו רפורמות שמבוססות על התועלת של כלל החברה ולא ערכים של מגזר ספציפי. ישאלו על המחיר של השירות לאומי (או הצבא) בכל האספקטים השונים, הכלכלי, ותועלת החברה, והתועלת האישית, וכו וכו ואם ימצאו שזה חיובי, יאפשרו לכל אחד להתנדב, בכל גיל ובכל זמן. ואם ימצאו שזה שלילי, יבטלו את המוסד לחלוטין. 

הרי מה הרציונל שגורם לפייגלין לפעול למען ביטול גיוס החובה לצה"ל? 

למה שתרצי לגייס את כולם למילואים (שזה חוד החנית של השירות בצה"ל) כאשר צבא המילואים בנוי על פחות מ1% מכלל האוכלוסייה? האם זה עדיין ערך? או שמא זה חובת הכלל, חובת חפצא ולא חובת גברא, כמו המשטרה.  

התרומה של יחיד לעמו ומדינתו (וקהילתו ומשפחתו ועצמו) זה ערך חשוב. אבל הדרך חשובה לא פחות, וצריך לבדוק אם כל דרך באמת "כשרה", ולא רק קיימת מסיבות אחרות. 

החוק כיום, קובע שכל בחור חילוני צריך להתגייס ל-3 שנים. במידה ואתה דתי\חרדי\ערבי\אישה אתה פטור. במידה ואתה מתעקש, אתה יכול לעשות שירות מקוצר (6-16 חודשים). החוק הנ"ל מתאים כיום רק ל15% מילדי כיתה א' שהנם בנים חילוניים. 

יש לציין שכיום, פחות משליש מהאוכלוסייה משרתת 3 שנים בצה"ל. 

ויש עוד מאות נקודות, אבל קצרה היריעה. 

אז למה לחפש תחליף? כי יש לה ערכים ורצונות אחרים ואולי היא שייכת לחברה שבה מקובל גם אחרת. 

וזה חוק, היא פטורה נקודה, זה החוק. אבל אפילו אם זה היה חוק, זה לא הופך את זה לחוק טוב, וחוקים רעים מבטלים, ופועלים לביטולם, ובמיוחד, לא קוראים להחלת החוק על כולם, כדי שכולם יסבלו מהחוק הרע. 

ואם מישהו רוצה להמשיך בחייו בלי לעצור רגע ולתת תקופה מסויימת שבה הוא לא חושב על עצמו אלא על טובת הכלל, שיבושם לו. בן אדם שעובד עבור משכורת אמנם תורם לחברה/כלכלה או למשהו אחר, אבל הוא לא עושה את זה רק כדי לתרום. מה שיפה בשירות לאומי/צבא זה שאנשים מתנתקים מהחיים הרגילים שלהם ופשוט נותנים לחברה בלי שום תמורה (חוץ מזה שמעבר לתרומה לחברה זאת תרומה לעצמך..). 

כואב לי שאנשים חושבים שרק מגיע להם זכויות ואין להם שום חובות (לא ברמת החוק אלא ברמה האנושית). 

לא פקפקתי בעובדה שזה חוק, אני אמרתי את זה בעצמי שבנות דתיות פטורות. אבל מאוד צרמה לי האמירה (למה שאחפש תחליף?") שמבטלת את חשיבות השירות לאומי, מעבר לעניין אם היא מחוייבת או לא מחוייבת בכך.

גלי, לצורך הדיון, אני מקטלג את התגובה שלך, בתור הראיה הערכית שלך.

כמובן שאיני מזלזל בערכים שלך, אבל ברור שערכים זה דבר שמשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה. 

פעמים שהערכים מבוססים - ואז הקרב בין ערך לערך אינו ניתן להכרעה אלא להעדפה. 

ופעמים שהתוצר המעשי של הערך שגוי - וקיומו נובע בשל טעות. 

משום שמדובר בפורום לנ"ו, אני משתדל שלא להיכנס לדיון על על מהות הערכים, (האם צבא או ש"ל חיוביים או שליליים וכו וכו ), אלא פשוט לקבל את היחסים השונים אליהם, כדבר מובן מאליו, ברזומה של בחורים ובחורות, לקראת נישואין. 

האם העובדה שבחורה עשתה או לא עשתה שירות לאומי מצביע על האופי שלה? על הדתיות שלה? המוסריות שלה? או עליה כאדם - כל זאת כאשר באים לבחור כלה? (וכנ"ל ביחס לצבא/ישיבה/ ושאר אופציות). 

בשבילי התשובה ברורה כשמש בצהריים: כן, לא ואולי.  

*בנוגע לכפיית ערכים - קיומם של המסגרות נובע מכפייה. אם זה גיוס כפוי או מיסים כפויים וכו וכו. אבל ברור שהכפייה אינה מספקת, אם רוצים להכריע על מהות המסגרת. 

מה שניסיתי להגיד זה שאם אח שלי נתן שנים יפות מהחיים שלו למען עם ישראל בצבא, למה שאני לא אעצור באמצע החיים ואתרום (במסגרת שמתאימה לי) גם שנה או שנתיים? זה שאמא שלך עושה חסדים זה טוב ויפה, אבל אין מה להשוות את התקופה של השירות הצבאי או הלאומי שבה את עוצרת את ההתקדמות הפרטית שלך בחיים וכל כולך תורמת לעם ישראל!

נזכרתי עכשיו במישהו שנפגשתי איתו (אנחנו בלנ"ו לא?!...) והיה לו פטור מהצבא בגלל בעיה רפואית כלשהי, ובכל זאת, הוא התנדב לצבא. כששאלתי אותו מה הוא עשה בצבא הוא אמר שתאמת אין לו מושג מה הוא עשה שם... האמת, לא הבנתי למה הוא התנדב, הליכה בתלם רק כי כולם עושים זאת זה לא דבר מוערך בעיני... אני לא שופטת אותו, כנראה הוא הרגיש חסר תועלת במה שהוא עשה.

אני לא מנסה לשכנע פה, כי מבחינתי אם מישהי עושה שירות לאומי רק כי יסתכלו עליה אחרת אם היא לא תעשה אז היא פיספסה את הנקודה. מאוד צרם לי שאמרת- למה שאחפש תחליף? אני אענה לך למה, כי את חלק ממדינה, מעם, ואם כולם יחשבו כמוך אז אני לא יודעת איך המדינה שלנו תראה... עצם הדיון על למה בכלל צריך תחליף לצבא יכול להביא למקום של חוסר ערבות הדדית. 

אחרי שגם אני עברתי את ההתלבטויות האלה, עוד שנת שירות? מדרשה? לימודים?.....

הגעתי למסקנה- העיקר זה המטרה והכיוון בחיים. כשאתה מבין שנולדת פה לא סתם.

שיש לחיים שלך איזו מטרה, יש לך שליחות פה בעם שלך. כשאתה מודע לכוחותיך, אז אתה כבר בכיוון הנכון.  

אם בת באמת נמצאת בראש הזה, ומבינה שהחיים שלה הם לא לעצמה, הם שליחות. היא באה לתת ולתקן ולהשפיע מהכוחות שה' נתן לה- היא כבר תמצא את הדרך.

ולעניין דיונינו..סיימת שמינית ומה עכשיו?

אחת מבינה שהיא רוצה להקים את ביתה. שהיא כבר מוכנה לזה, ולהקים משפחה גדולה זו תרומה חשובה לעמ'י מבחינתה, וזה היעוד שלה...אז טוב! 

השניה מרגישה שהיא צריכה ממש חיזוק רוחני, שזה מה שיגדל אותה. זה טוב! היא בראייה אולי מול עצמה- מה יקדם אותה, אבל בזה שהיא טובה יותר, עובדת ה' יותר, היא לא עושה רק לעצמה.

גם שרות לאומי, אנחנו לא עושות בתור 'הקרבה' מצידנו.

כל אחת מחפשת את השירות שהיא הכי 'מתחברת' אליו ואוהבת, כי מה שטוב לה טוב לאחרים. לכן אנחנו לא מקריבות.

אנחנו עושות לעצמינו ולאחרים. זה אחד בתוך השני. 

(ואני כן חושבת שש'ל הוא חשוב ושמחה מאוד על הנורמה שגורמת לבנות אחרי שמינית להמשיך לרוב לשירות..אבל לא אכנס לזה..)

וברור שהראייה הזאת לא נגמרת בהתלבטויות שמינית. זה מלווה אותנו כל החיים.

איפה לגור, במה לעבוד, איפה לחנך ת'ילדים..

והתייחסות לדברים הקטנים של היום יום- הקשר שלי עם השכנים, עם החברים, שימת הלב שלי למי שסביבי...

עד כאן.

(מאוד מאוד אהבתי את מה שברוךש כתב בשירשור של 'הכל ממנו', אבל אני לא יודעת איך שמים את הקישור לתגובה שלו תקראו לבד.. )

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך